שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עוזי דן
עוזי דן
עוזי דן
עוזי דן

היום זה נראה הכי נורמלי, אך ההחלטה להעלות את מספר המשתתפות בגביע העולם ל-32 - כפול ממה שהיה רק שני עשורים קודם לכן - הציתה ויכוחים גדולים בכדורגל העולמי. אבל הפור נפל: יותר מדינות מאפריקה (מבורך), צפון אמריקה, מרכז אמריקה ואסיה (בעייתי) זכו להשתתף בטורניר. השיטה חזרה להיות "קלאסית": שתי עולות משלב הבתים ונוק-אאוט בשלבים המתקדמים.

כל המועמדות האוטומטיות, ועמן המארחת צרפת, חשבו שהן מסוגלות לזכות בתואר, אבל ברזיל היתה הבכירה שבהן. האלופה הלא מרשימה של 94' החזירה לכס המאמן את מאמן הנבחרת של 70', "השועל הזקן" מריו זגאלו, וזיקו הגדול מונה כעוזרו. דור חדש של שחקנים צמח לסלסאו, בהם המגן השמאלי רוברטו קרלוס האימתני, ריבאלדו המוכשר, דנילסון המתעתע, ומעל כולם מי שהיה תקוות ענק ב-94' והפך לשחקן הטוב בעולם בשלהי שנות התשעים - "הפנומן" רונאלדו.

אל "רו-רו", השילוב הקטלני בחוד בין רומאריו לרונאלדו, הצטרפו ותיקים נוספים כמו בבטו, לאונרדו ודונגה, ולברזיל היתה נבחרת התקפית, שעד הפסד לנורבגיה במשחק ידידות ב-97', רשמה שיא של 35 משחקים בלי הפסד. אלא שערב המונדיאל רומאריו נפצע. הוא התעקש שיהיה כשיר לשלבים המאוחרים ושיש לקחת אותו. זיקו המליץ אחרת, ובמקום החלוץ שנשאר בבית, נלקח לצרפת קשר. כשברזיל שיחקה בשלבי ההכרעה, רומאריו השתעשע בכדורגל על החוף. ההחלטה שלא לצרפו התבררה כהרסנית.

חוד קהה

למרות הפסד לנורבגיה במשחק האחרון בבית המוקדם, ברזיל שיכנעה ועברה גם את צ'ילה ודנמרק בדרך לחצי הגמר מול הולנד במארסיי. גם ההולנדים הציגו כדורגל התקפי. ברבע הגמר הוביל דניס ברגקאמפ את להקת הילדים של אייאקס, שכבר עברה לברצלונה, לניצחון על ארגנטינה, עם שער גאוני דקה לסיום. ארגנטינה עצמה הצליחה לנצח בשלב הקודם את היריבה השנואה אנגליה. המשחק הסתיים בבעיטות הכרעה לאחר 2-2 דרמטי והרחקה של דיוויד בקהאם הצעיר.

ההפתעה הגדולה מכולן היתה קרואטיה, לראשונה כנבחרת עצמאית, שבשורותיה כיכבו מלך שערי הטורניר, דאבור שוקר, רוברט יארני, זבונימיר בובאן ורבים נוספים. קרואטיה גברה על רומניה בשמינית והדהימה את גרמניה 3-0 ברבע הגמר. בשלב הבא היא פגשה את המארחת צרפת.

צרפת, שלא העפילה למונדיאל 94', מינתה את איימה ז'אקה למאמן, והוא שינה את פניה של הנבחרת - ושל צרפת. הוא נפרד משחקנים גדולים כמו אריק קאנטונה ודויד ז'ינולה, התבסס על דור חדש של שחקנים, ואימץ גישה הגנתית משהו. הביקורת הקשה לא איחרה לבוא, וגם העפלה לחצי גמר היורו ב-96' לא חסכה ממנו האשמות על שיטת משחק "פרה-היסטורית". אחרי הכישלון בטורניר הקונפדרציות שנה לפני המונדיאל, העיתונות הצרפתית כבר "שחטה" אותו.

אולם הנבחרת של ז'אקה, שהתבססה רובה ככולה על מהגרים מכל הצבעים, איחדה בצורה נדירה את העם הצרפתי סביב הטריקולור, שלושת צבעיה של צרפת, שבגרסת 98' זוהו כ"לבן, שחור וערבי". כוכב הנבחרת היה זינאדין יאזיד זידאן, מוסלמי ממוצא אלג'יראי. הוא אמנם הורחק בשלב הבתים, אך צרפת נהנתה מהגנה טובה ויריבות קלות. נקודת התורפה הצרפתית היתה ההתקפה, שלא עמדה ברמתה של שאר הנבחרת. בשמינית הגמר, צרפת עברה את פארגוואי רק בדקה ה-113, משער זהב של הבלם לורן בלאן. ברבע, היא ניצחה את איטליה רק בבעיטות הכרעה אחרי 120 דקות מאופסות, ובחצי הגמר כבר נקלעה לפיגור מול קרואטיה, וניצחה בזכות שני שעריו הראשונים אי פעם בנבחרת של המגן-בלם ליליאן תוראם. אבל צרפת כולה, חוץ מהעיתונות ובראשה עיתון הספורט הגדול "ל'אקיפ", עמדה מאחורי הנבחרת. הקריאה "!Allez les Bleus" (קדימה הכחולים) נשמעה בעוצמות מדהימות בסטאד דה-פראנס, באצטדיונים אחרים ובכל צרפת.

הילד הלך

אחרי שברזיל עברה את הולנד בדרמת פנדלים במארסיי, הגיע ב-12 ביולי גמר קלאסי, כשלראשונה בתולדות המונדיאלים, אלופת העולם פגשה את המארחת. צרפת לבשה חג. ההתרגשות, גם ביציע העיתונות בסטאד דה-פראנס, היתה גדולה. השאלה היחידה ערב המשחק היתה מי יחליף את לורן בלאן, שהורחק, במרכז ההגנה הצרפתית. אולם כשחולקו דפי ההרכב כשעה לפני הגמר, העובדה שפרנק ל'ף נבחר להחליפו היתה שולית. במקום זאת הוטלה פצצה: רונאלדו לא הופיע בהרכב הברזילאי. העיתונאים הברזילאים סיפרו שהתעלף, שיש בעיות. רבע שעה מאוחר יותר, חולקו דפי הרכב עדכניים ובהם רונאלדו כבר נכלל.

גם ועדת חקירה רשמית של ממשלת ברזיל לא הצליחה לפזר את תיאוריות הקונספירציה והערפל סביב אותו בוקר בפאריס. דיברו על הרעלה, על קלקול קיבה, אפילו על מאהבת מסתורית. מה שידוע הוא שרונאלדו - שעל כתפיו הוטלה המשימה להביא תואר חמישי לברזיל כשהוא בן 21 וחצי בלבד - עבר מה שנראה כמו התקף אפילפטי. שותפו לחדר, רוברטו קרלוס, הזעיק את הצוות הרפואי, ושחקני הנבחרת שהגיעו לחדר תיארו מאוחר יותר בדמעות כיצד קצף עלה מפיו של רונאלדו, ואיך כבר חשבו ש"הילד הלך". "הוא היה בלחץ גדול לפני הגמר, אפילו בכה. בארבע לפנות בוקר הוא הרגיש ממש לא טוב, תפס את הבטן, ואז זה קרה", תיאר קרלוס את חצי הדקה שרונאלדו לא זוכר.

זגאלו הספיק לנאום לשחקניו על זיכרונותיו כשחקן מגמר 62', שבו ברזיל ניצחה בלי פלה הפצוע, אולם רונאלדו טופל במרפאה והתאושש, ורופא הנבחרת אישר לו לשחק. תיאוריית הקשר העקשנית ביותר, שמעולם לא הוכחה, טוענת שרונאלדו שיחק בגמר רק משום שהספונסרית של ברזיל, נייקי, דרשה זאת. זגאלו סיפר שהשאיר את ההחלטה לרונאלדו ולרופא, ורונאלדו העיד בשבועה בוועדת החקירה, כי "ההחלטה לשחק היתה רק שלי".

ברזיל אפילו לא עלתה להתחמם לפני גמר גביע העולם. בפנים נפולות שמעו שחקניה את המארסייז שהושר בהתלהבות עצומה על ידי שחקני צרפת והאוהדים. במשחק עצמו ברזיל נראתה בהלם מוחלט. כשהחלוץ הבכיר לא כשיר, והאחרים נחלקים לזקן (בבטו), ליצן (דנילסון) ומשוגע (אדמונדו), ההחלטה להשאיר את רומאריו בבית התגלתה כטעות קולוסאלית.

בעוד ברזיל לא מתפקדת, זרח לפתע אהוב הקהל הצרפתי "זיזו", שלא עשה דבר עד הגמר, אבל כבש בו פעמיים בשתי נגיחות במחצית הראשונה - צמד ראשון בגמר זה עשרים שנה - והכניס את הסטאד דה פראנס לשיגעון. עמנואל פטי הספיק להבקיע שער בדקה האחרונה ולהשפיל את ברזיל 3-0, לפני ששריקת הסיום מצאה את צרפת כולה באקסטזה. "אלה לה-בלה" כזה לא נשמע מעולם, כשדידייה דשאן הנמוך עלה לקבל את גביע העולם ולהכניס את צרפת כחברה חדשה במועדון הזוכות.

החגיגות בשאנז אליזה אחרי העלייה לחצי הגמר הוגדרו כגדולות מכל יום בסטיליה בעבר. מספר האנשים בחגיגות העלייה לגמר כבר הושווה לחגיגות ביום שחרור פאריס מהכיבוש הנאצי. את מה שקרה בשאנז אליזה בלילה של ה-12-13 ביולי, כבר לא היה למה להשוות. שני מיליון איש, ויש אומרים יותר משלושה, גדשו את השדרה, הכיכרות והרחובות הסמוכים, בחגיגת ענק. השסעים של צרפת נשכחו. באותו רגע היא באמת היתה מאוחדת, והכל בזכות נבחרת הכדורגל שלה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ