טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טקס שחזור הכרזת העצמאות בתל אביב

25.4.1958 היום לפני 52 שנה:

תגובות

ב-13 במאי 1948, בשעה 11 בבוקר, נכנס אוטה וליש למשרדו ומצא פתק על השולחן. עליך להתייצב מיד במשרדו של זאב שרף בסוכנות היהודית, נכתב בפתק, ואוטה וליש יצא בלי שהות. הוא היה עייף: בשעה שבע באותו בוקר הסתיימה ההדפסה ההיסטורית של סדרת הבולים הישראלית הראשונה, שאותה עיצב וצייר הוא עצמו; הרגע ההיסטורי עוד פעם בו, ואולי הרגיש, אך לא יכול היה לדעת, שבמשרדו של שרף ממתינה לו הוראה שתיקח אותו אל מאחורי הקלעים של רגע היסטורי נוסף, גדול יותר.

"הוא אמר לי כי למחרת יתקיים טכס הכרזת המדינה במוזיאון תל אביב ועלי לעשות את כל הסידורים הטאכניים הדרושים לביצועו", סיפר עשר שנים אחר כך לנתן דונביץ' ב"הארץ". "הוא הזהיר אותי שהדבר הוא בבחינת סוד גדול ואסר עלי לגלות זאת לאחרים". שלוש שעות אחר כך, מלווה בנגר ישראל דימנט ו"בצבע-הדקוראטור" שלמה שיוביץ, כבר החל וליש בעבודה באולם המוזיאון.

עשר שנים אחר כך, לקראת חגיגות העשור למדינת ישראל, שוב ייקראו השלושה לעצב את אותו האולם; הפעם יהיה זה כדי להחזיר לו במדויק את מראהו ביום ההיסטורי ההוא, לצורך טקס שחזור הכרזת העצמאות שייערך ב-25 באפריל 1958. "מתכוונים לשחזר ככל האפשר את האווירה והרקע של הימים ההם ומר וליש טרוד עתה בתכנון הדבר ובאיסוף הפריטים השונים", סיפר ב-12 בפברואר 1958 דונביץ', שהשחזור העניק לו הזדמנות לשמוע מווליש כמה פרטים סודיים על אחורי הקלעים של הכרזת העצמאות - פרטים שנותרו עלומים והשחזור העלם מתהום הנשייה.

"נתקלתי בקשיים מסויימים", סיפר וליש, שהיה בינתיים ליו"ר איגוד הפרסום הישראלי. "על הקירות, למשל, היו תלויות תמונות אחדות שלא התאימו לטכס של הכרזת המדינה, כגון - פורטרטים של נשים ערומות. בכניסה למוזיאון ניצב טורסו של אשה ומיד החלטתי לכסותו ביריעת בד". תמונות העירום שעל הקירות הביאו את וליש להחלטה שיש לכסות את כל הקיר הארוך במוזיאון בבד. "בחרתי באפור משום שלא רציתי שבטכס רציני כל כך יתבלטו צבעים רועשים. האפור גם התאים לתכלת וללבן של דגל ישראל". תמונה גדולה דיה של הרצל לא היה זמן למצוא, אז וליש הדביק אותה על רקע גדול יותר, "ועם המסגרת ?נעשתה' התמונה גדולה כפי שרצינו שתהיה". מחשש שמא תותקף תל אביב מן האוויר מיד עם הכרזת העצמאות, האפיל וליש את כל החלונות. ב-11 בבוקר למחרת כבר היה האולם מוכן לקבל את הבאים.

"היום מנסה מר וליש למצוא את כל הרהיטים והפריטים של אותו טכס כדי להציבם בכנס המשוחזר", סיכם דונביץ'. ב-25 באפריל 1958, בשעה שתיים וחצי בדיוק, החל הטקס באולם שיצר וליש מחדש, עם 27 חברי מועצת העם שנותרו מ-32 החברים שנכחו בטקס המקורי. בחוץ התגודדו אלפי ישראלים להריע להצגת ההכרזה שנערכה במוזיאון.

שחקן הבימה אהרון מסקין פתח את הטקס בקריאת "יזכור". אחר כך הקריא בן גוריון, "בקול נרגש ועצור", את הנאום היחיד, וסיפר איך אז, בעוד העם כולו רוקד ברחובות, היה הוא "מלא חרדה בידעו על פלישת מדינות ערב לישראל והסכנה לקיומה של המדינה הצעירה"; סיפר על נשק שנרכש שלושה ימים בלבד לפני הכרזת המדינה - טנקים, תותחים ומטוסים - ועל האימה שמא לא יספיק המשלוח להגיע לפני הפלישה, והשחקנית חנה רובינא הקריאה את מגילת העצמאות. ייתכן שווליש נזכר באימת 24 השעות הדוחקות שבהן הכין את האולם לטקס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#