פותחים ספר: בין הרציחות | ארווינד אדיגה - ספרים - הארץ

פותחים ספר: בין הרציחות | ארווינד אדיגה

ספרו של ארווינד אדיגה מתאר את רחובותיה ומנהגיה של קיטור, עיר הודית דימיונית השוכנת מדרום לגואה. מחבר "הטיגריס הלבן" מתאר ב"בין הרציחות" (פן, ידיעות ספרים, מאנגלית: יואב כ"ץ) את השנים שבין רצח אינדירה גנדי לרצח בנה, רג'יב, דרך עיניהם של תושבי העיר

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

קיטור: הגעה. קיטור ממוקמת על קו החוף הדרום-מערבי של הודו, בין גואה לקליקאט וכמעט במרחק שווה מכל אחת מהן. היא גובלת בים הערבי ממערב ובנהר קליאמה מדרום וממזרח. העיר יושבת על גבעות, עשויות אדמה שחורה וחומצית מעט. מיוני עד ספטמבר מגיעים המונסונים לעיר ומנתקים אותה מהעולם. בשלושת החודשים שלאחר מכן מזג האוויר שם יבש וקריר וזו גם התקופה המומלצת לביקור בעיר. העיר ניחנת בעושר היסטורי, נופים יפים ומגוון של דתות, גזעים ושפות, וכדאי להקדיש לשהות בה שבוע לפחות.

היום הראשון (בוקר): תחנת הרכבת. בפעם הראשונה שבה תראה את קיטור יהיה זה מבעד למסגרת של קשתות מבנה תחנת הרכבת. ההגעה ברכבת הדואר ממדראס מתרחשת השכם בבוקר, וברכבת האקספרס של החוף המערבי אחר הצהריים. התחנה אפלולית, והיא מטונפת בשקיות של ארוחות צהריים הזרוקות בכל מקום, ומהוות מקור משיכה בעבור הכלבים המשוטטים. החולדות מגיחות בשעות הערב.

הקירות מכוסים בתמונתו של גבר עליז, מפוטם ומכריס. הוא עירום לחלוטין, ורק רגליו המשוכלות מסתירות את איבר מינו. הוא מרחף מעל כתובת בניב הקאנדי של השפה הדרווידית: "מילה אחת מפי האיש הזה יכולה לשנות את חייכם". זהו המנהיג הרוחני של כת הג'אינים המקומית, המנהלת בית חולים שהשירותים בו ניתנים חינם אין כסף וכן בית תמחוי בעיר.

מקדש קיטאמה דווי המפורסם, מבנה מודרני שנבנה בסגנון הטמילי, ניצב באתר שבו, לפי האמונה, שכן פעם מקדש עתיק לאלה. המקדש נמצא במרחק הליכה מתחנת הרכבת ומהווה בדרך כלל את תחנתם הראשונה של המבקרים בעיר.

איש מבעלי החנויות בסביבת תחנת הרכבת לא היה מוכן להעסיק מוסלמים, אבל רמאנה שטי, בעליו של ה"איידיל סטור", בית קפה ודוכן למכירת סמוסות, אמר לזיאודין שזה בסדר, ושהוא יכול להישאר.

בתנאי שיבטיח לעבוד קשה. ולא להסתבך בשטויות.

"אני מוסלמי, אדוני. אצלנו אין שטויות."

זיאודין היה קטן ושחור, שומן תינוקות ריפד את לחייו וחיוכו המקסים חשף שיניים גדולות, לבנות וארנביות. הוא בישל תה ללקוחות בקומקום ענקי ומצולק מפלדת אל-חלד, והיה עוקב בריכוז פראי אחר המים בשעה שרתחו, גלשו משפתו ורחשו על להבת הגז.

במחזוריות קבועה הוא היה מחדיר את כף ידו לאחת מקופסאות האל-חלד החבוטות שניצבו לצדו, ומשליך מתוכן אבקת תה שחור או מלוא החופן סוכר לבן או פיסת זנגוויל מעוכה לתוך החליטה.

תגיות:

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ