בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גדעון לוי | לחיות על החרם

תגובות

מרבית הישראלים מזועזעים מהאפשרות שמישהו בעולם מעלה בדעתו להחרים את מדינתם, את תוצרתה או את האוניברסיטאות שלה. האמצעי הזה נחשב בישראל לבלתי לגיטימי. מי שקורא לחרם כזה בעולם נחשב לאנטישמי ולשונא ישראל, למערער על זכות קיומה, ומי שקורא לעשות כן מישראל - נחשב לבוגד ולכופר בעיקר. המחשבה שחרם, ולו מוגבל, עשוי להשפיע על ישראל לשנות את דרכיה, לטובתה, היא בלתי נסבלת כאן. אפילו צעד טבעי ומובן מאליו, של החרמת תוצרת ההתנחלויות בידי הרשות הפלסטינית, נתפש בעיניים הישראליות הצבועות כצעד מתגרה. גם ההערכה שהחרם הבינלאומי על משטר האפרטהייד בדרום אפריקה היה בין הגורמים להפלתו, לא נחשבת כאן כרלוונטית או כהשוואה ראויה.

את התגובות הבלתי סובלניות הללו אפשר היה אולי להבין, אלמלא היתה ישראל עצמה מגדולות המחרימות. לא רק מחרימה, אלא גם מטיפה לאחרים להחרים, ואפילו כופה עליהם את חרמותיה. ישראל מטילה חרמות תרבותיים, אקדמיים, פוליטיים, כלכליים וצבאיים על השטחים, וכמעט איש בה לא מטיל דופי בלגיטימיות של החרמות הללו. אבל חרם על המחרימה? זה לא בא בחשבון.

מעשה החרם הבוטה והאכזרי ביותר הוא, כמובן, המצור על עזה והחרם על החמאס. בניצוחה של ישראל הצטרפו אליו באוטומטיות מעוררת תמיהה כל מדינות המערב כמעט. לא מדובר רק במצור, המותיר את עזה במחסור כבר יותר משלוש שנים, ולא בחרם המוחלט (והמטופש) על החמאס, לא כולל הדיון על גלעד שליט, אלא גם בשורה של חרמות תרבותיים, אקדמיים, הומניטריים וכלכליים. ישראל מאיימת כמעט על כל מדינאי שמבקש להיכנס לעזה, כדי לראות את המראות הקשים בה, ואוסרת את הכניסה גם למי שרוצים להגיש לה סיוע הומניטרי. שימו לב: החרם אינו רק על החמאס, הוא על עזה כולה, על כל תושביה. שיירת האוניות שעומדת לצאת בימים הקרובים מאירופה לעזה, במטרה לשבור את המצור, תישא אלפי טונות של חומרי בנייה, בתים טרומיים ותרופות. ישראל כבר הודיעה שתעצור אותה בכוח. חרם הוא חרם.

מרצים ורופאים, אמנים, משפטנים ואינטלקטואלים, כלכלנים ומהנדסים - אינם מורשים להיכנס לעזה. חרם מוחלט מתוצרת כחול לבן. מי שמדבר על חוסר המוסריות וחוסר התוחלת שבשימוש בחרם, עושה זאת בלי הנד עפעף בעזה.

ישראל גם קוראת לעולם להחרים את איראן. אבל לא רק עזה ואיראן - גם הכניסה לישראל ולגדה מושפעת באחרונה מהתגברות מסע החרמות. מי שחשוד באהדת הפלסטינים או בדאגה לגורלם - מוחרם ומגורש. ליצן שבא לארגן כנס ליצנים ופעיל שלום שבא לסימפוזיון, מדענים, אמנים ואנשי רוח שיש חשד שהם תומכים בעניין הפלסטיני, מגורשים. זהו חרם תרבותי ואקדמי לכל דבר, כזה שאנחנו פוסלים אם הוא ננקט נגדנו.

אבל גם בכך לא תמה רשימת המוחרמים של מדינת האנטי-חרמות: אפילו ארגון אמריקאי-יהודי, שמגדיר עצמו כפרו-ישראלי, ג'יי סטריט, כבר טעם את נחת זרועו של החרם הישראלי. את ג'יי סטריט מותר להחרים משום שהוא דוגל בשלום, אבל את מוצרי ההתנחלויות שקמו על אדמה שדודה - אסור להחרים. למנוע ממרצה אורח מלהגיע לאוניברסיטה בעזה זה לא חרם אקדמי, אבל להחרים אוניברסיטה ישראלית שיש לה תוכניות מיוחדות ומקוצרות לחוקרי השב"כ ולקציני צה"ל, שבעיני חוגים רחבים בעולם הם שותפים לפשעי מלחמה - זה נחשב לכפירה.

נכון, ישראלי שחי בישראל יתקשה להטיף לחרם, כשהוא עצמו לא מחרים את ארצו או את האוניברסיטה שלו. למרות זאת, זכותו לחשוב שחרם עשוי להניע את מדינתו לשים קץ לכיבוש וכי כל עוד הישראלים לא ישלמו כל מחיר בעבורו - לא יהיה שינוי. זו עמדה לגיטימית ומוסרית לא פחות מזו של מי שטוענים שהחרם אינו מוסרי ואינו יעיל, והם נוקטים אותו כנגד האחר. מתנגדים לחרם על ישראל? הבה ונבטל תחילה את כל החרמות שהטלנו במו ידינו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו