בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"רומאנס" ו"כשאת מצטחקת ימימה"

שני פזמונים נעלמים של נתן אלתרמן

תגובות

שני דפים מהוהים זהים, ובהם שני שירים המודפסים באותה מכונת כתיבה, היו מונחים זה לצד זה בין הניירות שהשאיר אחריו המלחין עמנואל עמירן (פוגצ'וב). מתחת לשיר האחד, "רומאנס", מתנוססת חתימה בכתב יד: נתן אלתרמן. השיר השני אמנם נעדר כותרת בראשו וחתימה בסופו, אך הוא נושא תווי היכר אלתרמניים: גיבורת השיר היא ימימה, שאלתרמן הקדיש לה שני שירים בעיתון "הארץ" ב-1934: "ימימה והמהפכה" (27.11.34) ו"ימימה בקולנוע" (21.12.34). אלה היו שניים משיריו הראשונים שכתב לטורו החדש "רגעים" בעיתון זה, תחת שם העט "אגב", לאחר שחדל להשתתף במוסף הערב של "דבר" ככותב הטור "סקיצות תל-אביביות".

שני השירים נמצאו במעטפה אחת שכללה כתבי יד נוספים אשר נמסרו לעמירן לצורך הלחנה באמצע שנות השלושים. יש להניח שנכתבו סמוך למסירתם. נוסף לכך, הענקת שם זהה לגיבורת השיר - ימימה, כמו זו מן השירים שהוזכרו לעיל, אף היא עשויה לתמוך בהשערה שמועד חיבור השיר הוא בשנת 1934 או בסמוך לה. יתרה מכך, יש להניח כי הסיומת של כל בית בשיר בביטוי צרפתי שגור נכתבה בהשפעת השאנסונים הצרפתיים שאלתרמן נחשף אליהם בביקוריו בקברטים בפאריס, כפי שהעיד על כך חיים גמזו, חברו לחדר בעת לימודיו בסורבון. רושמם של אלה היה עדיין טרי בזיכרונו.

איך הגיעו שני הפזמונים הללו לעמנואל עמירן - אפשר רק לשער. ב-1934 היה עמירן אחד המלחינים הצעירים המבטיחים בארץ. באותה שנה הלחין את ההורה הנודעת "עמק עמק עבודה" ושיריו "קומו ונעלה ציון" ו"עורו אחים" שהוקלטו מפי הזמר יוסף גולנד נפוצו ברחבי הארץ. הוא נבחר להלחין שירים לחגיגות פורים בתל-אביב, חיבר את "מחול העדלאידע", את מארש הפתיחה לטקסי החגיגות, את הזמר "חור כרפס ותכלת" ועוד שירים. במקביל עשה אז אלתרמן את צעדיו הראשונים בתחום הזמר. הוא פירסם באותה שנה בכתב העת "טורים" שירים לחגיגות פורים ("מעפולה באנו הנה יחד"). סביר להניח כי שני דפי השירים של אלתרמן נמסרו על ידיו (או מטעמו) לעמירן להלחנה, ויועדו ככל הנראה להשמעה בנשפי פורים (מגילת אסתר נרמזת בשיר על ימימה: "ובהגיע תור ימימה") או באחת ההצגות שהועלו אז על הבימה.

השיר "רומאנס" הוא לכאורה פזמון אהבה קליל שיש רבים כמותו. אך מרגע שהסקנו כי המדובר באחד מפזמוניו הראשונים והבלתי מוכרים של נתן אלתרמן, יש מקום לחפש (אם כי לא תמיד זה מקובל בביקורת הספרות המודרנית) בכל שורה משורותיו רמז מסיפור חייו של המשורר. אם כך, האם מהדהדת בו אהבת הביכורים שלו לעבריה שושני, הסמינריסטית התל-אביבית שעבדה כגננת בדגניה? לעבריה זו הקדיש אלתרמן באותה שנה את הפזמון "מה לעשות שאני יפה כזאת". והאם ייתכן כי שורת השיר מן הבית השני של רומאנס "(השם) הראשון יפה כמוה" - מכוונת אל אותה "יפה כזאת"?

בספרו "פרפר מן התולעת" מנתח דן מירון בין השאר את אחד השירים המוקדמים של אלתרמן, "עץ הפלפל", וקושר אותו אל אותה אהובה, עבריה שושני. מירון תוהה על "חידת הופעתו חסרת הפשר של עץ הפלפל" באחד מבתי השיר הפותח במלים: "כי העץ אשר זוכר אותך עדיין / בלעדיך שבעתיים ילבלב".

שמא העץ מן הבית החמישי של השיר "רומאנס" הנחשף עתה, שעליו חרת המחבר את שמו ואת שם אהובתו, הוא הוא הפתרון לחידת "עץ הפלפל" של מירון?

ייאמר מיד כי אלתרמן לא שמר על כתבי היד של מאות משירי הזמר והפזמונים שחיבר בימי חייו. הוא נהג למסור אותם למלחינים, לזמרים ולשחקני תיאטרון מבלי שהשאיר אצלו העתק ואף לא טיוטה שלהם למשמרת. הוא ראה בהם פזמונים היפים לשעתם ולא ייחס להם חשיבות מעבר לכך. את רובם הקליד במכונת כתיבה, ורק מעטים מהם רשם בכתב יד. ידוע כי בגלל מום מולד לא יכול היה לכופף את אצבע ידו הימנית ולפיכך אחז את העט בין האצבע לאמה והתקשה בכתיבה. פזמונים אחדים נדפסו בדפי התוכניות של הצגות התיאטרונים הסטיריים "המטאטא", "כל הרוחות" ו"לי לה לו", אך באין לפנינו כתבי היד המקוריים אין לדעת אם אכן היו אלה נוסחים שלמים ובאיזו מידה היו נאמנים למקור. מנחם דורמן, שהוציא את שני כרכי האסופה "פזמונים ושירי זמר", התדפק על דלתותיהם של מבצעיהם הראשונים של השירים כדי לנסות ולהציל שרידי בתים ושברי פסוקים, אך לא תמיד עלו יפה ניסיונותיו. כך התפזרו לכל רוח כמעט כל מסמכי המקור של פזמוני אלתרמן.

שירים ופזמונים לא מעטים שנוסחיהם אבדו העברתי במרוצת השנים לידי דורמן ולמכון אלתרמן. עתה, במלאות ארבעים שנה למותו ומאה שנה להולדתו של אלתרמן, נחשפים בזה שניים מפזמוניו המוקדמים הבלתי מוכרים, שמסיבה לא ידועה לא זכו בסופו של דבר להלחנתו של עמירן. למעלה מ-600 שירי זמר הלחין עמירן למלותיהם של משוררים רבים (ביניהם: ביאליק, טשרניחובסקי, דוד שמעוני, אביגדור המאירי, לאה גולדברג, שלונסקי, אורלנד ואחרים). תמוה בעיני שלא נמצא ביניהם ולו שיר אחד של אלתרמן.

רומאנס

יש מקום כזה בארץ,

הוא עזוב מאד מאד.

שם יש הר ועל ההר עץ

ובעץ כתובים שמות.

שם אחד אסור לשמוע,

השני אינו חשוב.

הראשון יפה כמוה,

השני ודאי עצוב.

אז היה אביב רומנטי,

ליל ירח כנהוג.

מי אשם אם האמנתי

שכל שנים המה זוג.

לא רציתי כלום לדעת,

לא רציתי כלום לרצות.

רק אמרתי לה: - יפה את

ועיניך נוצצות.

אחר כך לעץ קרבתי

וצירתי בקלפה,

את השם אשר אהבתי

ואת שמי ואת לבה.

שם אחד השאירו נא לי,

השני אינו חשוב.

מה אכפת אם זה בנלי?

הלא זה כבר לא ישוב.

כשאת מצטחקת ימימה

כשאת מצטחקת ימימה,

פיך יפה כעולל צוחק אל אמא

ואני חושב בשקט:

אל מי, אל מי היא מצטחקת?

כשאת מתרגזת ימימה,

את ראשי מרוב פחד לא ארימה...

את תפסת אותי פה

כנמר את טרפו,

קחי טרפי

בלבבי

סה לה וי.

צרפתי מתאהב ושוכח,

גרמני מתאהב ומתאנח,

ואני חושב לי פנימה -

לו ידעו על דבר ימימה!

מפני מה אהבתיה ולמה,

לא יבינו לא רב לא דלאי למה!

היא תפסה אותי כך,

אם ארצה לא אברח,

פה אני

זה דיני,

סה פיני.

אני יכול לסובב בפוקסטרוטים

עם בנות של כושים והוטנטוטים,

ובהגיע תור ימימה

לא אוכל לזוז קדימה.

כשידי את מתניה חובקת

מתמוטטת רגלי ומתחלקת,

כל ראשי מבולבל,

רבותי זה סקנדל,

בברור,

בקצור,

סה ל'אמור!



נתן אלתרמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו