בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מועדון קריאה | אפורים ונוצצים

תגובות

"ספר האלף-בית" הוא מין תמצית של מסעות דן צלקה בשדות הפוליטיקה, הפילוסופיה, ההיסטוריה, הדת והמיסטיקה, האמנות לסוגיה, וגם בחייו שלו. אך מעל הכל, זהו מילון נפלא של דיוקנאות. רבים מהם מוקדשים לנשים, שכן, לפי הנכתב בסיפור "סתר", מרבית האנשים שהיטיבו עם רוע גורלו (תחושה נטולת הגיון, כדבריו) היו נשים. ויפה להפליא מדגים זאת הסיפור "קדושות, אלות". אך לצד סיפורי הדיוקנאות הנוצצים שבאמצעותם מהרהר צלקה במחשבה, ביופי ובחירות, קרי באמנות, מתגנבים הסיפורים "האפורים" שעניינם המהגרים, לצד האמנים-המהגרים. למשל דן צלקה עצמו, שב-1957 עלה מוורוצלב לישראל. ומהגרים כאלה מצויים גם, בעוצמה ובפרטנות, ברומן המונומנטלי שלו "אלף לבבות".

ב"ספר האלף-בית" מצויות כמה דמויות מהגרים שמתוך אלבום משפחתו של הסופר ממש. דמות כזאת היא הסיפור הפותח "אלתר", ואחרת מצויה בסיפור הנוקב "קוליבייל". קוליבייל היא שם העיירה בה נולד אביו של צלקה, ואגב הסיפור על האב הנושא לימים את אמו ובריחתם עם ילדיהם (צלקה ואחותו) מהגרמנים, בתחילה ללוצק ובהמשך לסיביר ולקזחסטאן, מתגלגלים גם הקורות המחרידים שאירעו לסב. אם כן, אלף סיפורים, כאלף לבבות, מקופלים בקורות הנפתולים המשפחתיים העזים הללו, אך "סיפור המשפחה" מוגש במעט יותר מ... ארבעה עמודים. וגם בהם מרחיב צלקה יותר על שנותיו היפות של אביו הצעיר בוורשה טרם המלחמה, מאשר על סבלות המשפחה אחר כך. הנה כך, מתואר גירושם לסיביר: "לילה אחד - חבטות על הדלת. משטרת הפנים האימתנית. רכבת לטומסק, שיירות לטייגה. עשרים אנשים בחדר אחד בצריף. מסביב יערות-עד. נהר קפוא... רעב".

ואולם כתיבה סגפנית מזאת מצויה בסיפור "אלתר", שהוא בעיני הסיפור הקצרצר היפה ביותר שיש בספרות העברית, ולסוד הצמצום שבו יש מן המעלות של שירת ההייקו. או שאומר כך: לא הכרתי בספרות דיוקן יפה ומדויק מזה של חייל. הסיפור נפתח במעין מסגרת הסברית, שלאחריה מרביתו הוא דיאלוג. "בין בני משפחתי הקרובים יותר, אלתר היה היחיד שעבר את כל מלחמת העולם השנייה בצבא האדום, חייל רגלי, בדרגה נמוכה... - לא מאלה המגינים על המלך, אלא מאלה הנידונים להקרבה על הלוח השחור-לבן, האכזר".

הקוראים את "ספר האלף-בית" עד תומו כבר יודעים שצלקה החייל הוא דמות שחוזרת פה, וצימאונה למסעות ולדרכים, כמו גם למשחקי הגורל (או ההיסטוריה) בבני האדם, ידועה. אלא שלא צלקה כאן הוא הגיבור, כי אם אלתר. או מוטב: הפער האירוני-עד-סרקסטי שנוצר בדו שיח שבין החייל הצעיר, הסקרן לסיפוריו של מי שרגליו שבעו עולם, לבין האיש המבוגר והעייף שהניח את עברו הצבאי-הטראומטי מאחוריו, וכל רצונו הוא ליהנות כעת מחייו ומהבית הצנוע שבנה במושב "אחרי שקיבל מהסוכנות שתי פרות וסוס". קרי, לא עוד קורבן-נודד בשירות המלך, כי אם איש משפחה השולט בגורלו. אלא שנוצר מאבק חדש: צלקה מתעקש על חקירותיו, ואילו אלתר, העובד במושב כסנדלר (ולכל מלה בטקסט הזה יש משמעות), מתעקש על "מפתו" החדשה, על פיסת אדמתו, ושולח את הצעיר תאב-הסיפורים לקולנוע ולספרים.

ואומנם, הספרות והקולנוע גדושים בטיפוסים כמו אלתר, כשם שהם גדושים בסיפורי עוני, עקירה ואיימי מוות, בנוסח מה שארע למשפחת צלקה עצמו. ואולם חוכמת הסיפור "הידוע מראש" הזה היא דווקא באי-מסירתו, בחסימת הכאב המתפקע שבו ובאיפוקו המחמיר. אלתר הוא החייל שיצא "בריא ושלם" מהמלחמה, אבל המלחמה מעולם לא יצאה ממנו (ולא חשוב כמה ישתוק). לכן, כל יום בחייו החדשים הוא מעשה גבורה של חיים עם הזיכרונות, לצד ההתמודדות עם צחוק הגורל שאני, אלתר - בחיים, וחבריי - לא. או כדברי צלקה בסיפור "ריטה": "היא מתה ואני חי?... הכל הימור לחש בתוכי קול, הכל קלפים שחולקו לנו. אנחנו בקזינו. רק ברק הקזינו חשוב".

ב-15 ביוני הקרוב ימלאו חמש שנים למותו של דן צלקה. צר המקום מלעמוד על חסרונו של הסופר הגדול הזה, אך חובה לעמוד על כוחו של צלקה האוטוביוגרף, שלא רק ידע לספר על הדברים ב"מרומז, מזווית אחרת", ולהפוך דמות שחוקה לנוצצת ולחד-פעמית, אלא שלא ויתר גם על ברק המשחק. וקראו את הסיום: "בד טוב מאוד", ממשש החייל הקשיש אלתר את בד חולצתו הצבאית של החייל צלקה, בסוף המפגש, כלא מתאפק; בעוד הסופר צלקה מקפל, גם בחללו של כאב כה אמיתי זה, עד שיש לו שם ("אלתר"), וכביכול אין לו סיפור - את משחקי הבדים.

הספר הבא שנקרא הוא "ראש גזר" מאת ז'ול רנאר (הוצאת כרמל)




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו