בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם חקירת ראש העיר בת ים, שלומי לחיאני, מסמנת את סוף המשחק בשבילו?

מיהו שלומי לחיאני? אשף פיננסים שעלה מאשפתות והפך למיליונר בגיל צעיר, או אדם השקוע בהסדרי חובות כובלים במיליונים עם בנקים לוחצים? פוליטיקאי כריזמטי שסימן את לשכת ראש הממשלה כיעד הסופי שלו, או אדם שמסובך עד מעל לראשו בחקירת משטרה? חבר של כל המי ומי בחוג הסילון והשלטון וראוותן מנקר עיניים, או עמך שחי את חייו לפי קודים של צניעות ופשטות? לאחר שהות ממושכת במחיצתו ושיחות רבות עמו התשובה אינה ברורה. אבל הסיפורים, הו הסיפורים. סיפורים כאלה לא שומעים בכל יום

2תגובות

פרולוג

מתחת למיטה של שלומי לחיאני בחדר השינה בפנטהאוז היוקרתי המשקיף אל רצועת החוף המרהיבה של בת ים, הסתתר במשך שנים צ'ימידן צבאי ישן גדוש במאות אלפי דולרים במזומן. כך, לפחות, לחיאני מספר.

לפני כשבועיים, בשעת בוקר מוקדמת, צעד לחיאני אל חדר השינה שלו. הוא ניגש אל המיטה הזוגית, הרים את חלקה העליון, פתח את ארגז המצעים והצביע על צ'ימידן בצבע חאקי דהוי, עליו קושקש שמו בטוש עבה, שנח לצדם של תיקים רבים נוספים, שנמחצו תחת משקלה של המיטה ואיבדו מצורתם המקורית. "יש שם כסף עכשיו?" שאלתי, נרגש במקצת לקראת המפגש עם המטמון. "לא, הצ'ימידן ריק", השיב לחיאני ביובש. "אתה יודע שהמשטרה לא מצאה אותו בחיפוש שהיא ערכה בבית שלי?"

למה שהמשטרה תתעניין בצ'ימידן ריק?

"הם אפילו לא פתחו את מכסה המיטה".

הצ'ימידן הזה, ששימש את לחיאני בשירותו הצבאי, הוא ראיית ההגנה מספר אחת של ראש העיר בחקירת המשטרה המתוקשרת שנפתחה נגדו לפני כמה חודשים.

1. לישון כמו תינוק בכלא

בדצמבר 2009, בשעת בוקר מוקדמת, התקשרה אל לחיאני אמו אסתר. "המשטרה נמצאת בבית של אחותך רותי", אמרה לו בדאגה. לחיאני מיהר ללבוש ג'ינס וחולצת לקוסט כתומה (הוא בעל אוסף של יותר מ-100 חולצות של המותג היוקרתי) וירד למטה בדרך לבית האחות. כשפתח את דלת הכניסה לבניין המתינו לראש העיר בת ים ברחבה המובילה לבניין המגורים, שוטרים רבים מלווים בצוות צילום של ערוץ 2 שהוזמן מבעוד מועד לתעד את המעמד המשפיל. החוקרים שלפו צו חיפוש, עלו אל הדירה, החרימו מסמכים רבים שמצאו שם ועצרו את לחיאני לחקירה. "הם באו אלי הביתה כאילו אני נסראללה", הוא קובל. "לא ראו את הבלטות מרוב חוקרים".

את הלילה בילה ראש העיר בתא מעצר בכלא הדרים. "התקלחתי, פרשתי שמיכה צה"לית, היה שם גם שק שינה, שמתי את הראש וישנתי כמו תינוק", הוא מספר בנחת. זהו שלומי לחיאני, אדם של עלילות גדולות ומעשים רבים, חלקם ציוריים ממש. עוד נידרש לעניין זה בהמשך.

החקירה נגד לחיאני, שהחלה זמן רב לפני מעצרו, עסקה בחשדות שונים אך נועדה בעיקרה לפזר את הערפל מעל חידה מרכזית אחת: מהיכן הגיעו מיליוני שקלים במזומן לחשבונות חברת הבנייה שלו "אלשב", בשנים שבהן על תלוש המשכורת הצנוע שלו היתה חתומה עיריית בת ים. לחיאני טוען שאין בסיפור החוב הענק, שקורותיו יתוארו בהמשך בהרחבה, ולו גרם אבק של מסתורין אפל. "כל הכסף שהוזרם לחשבון", הוא אומר, "מקורו בכספים שהשגנו כתוצאה ממכירת דירות שהיו ברשותנו או השכרתן. מקור הכסף הנותר הוא במזומנים שהחזקתי בביתי".

לחוקרים הסביר לחיאני כי בהצהרות ההון שהגיש לרשויות השונות הוא דיווח שברשותו מאות אלפי דולרים במזומן (שאותם הצניע בצ'ימידן המפורסם). לשואל התמה אם לחיאני לא עודכן בהסתלקותה של אסכולת "הכסף מתחת לבלטות" מן העולם, מסביר לחיאני שזאת תופעה משפחתית: אחיו רמי, פסיכולוג קליני שגר בסיאטל, הסביר לו שייתכן שאיסוף המזומנים נובע מהרקע השואתי של המשפחה. "כל הזמן אני מחזיק כסף מזומן. גם אבא שלי מחזיק כסף בבית. תבין, אני אדם ששווה מבחינת רכוש יותר מעשרות מיליוני שקלים ומבחינתי להחזיק אחוז או שני אחוז מהכסף שלי במזומן, אין בזה שום דבר דרמטי. אתה צריך להבין אותי, תיכנס לראש שלי, אל תחשוב בתור בן אדם שאין לו כסף, תחשוב בתור בן אדם שיש לו 100 מיליון שקל שמחזיק שלושה מיליון שקל, ארבעה מיליון שקל במזומן".

עניין הצ'ימידן יכול להיראות לאזרח הרגיל משונה מאוד. מדוע לא להפקיד סכומי עתק בכספת או בבנק?

"אין לי תשובה מלומדת לעניין הזה. כך חשבתי, כך התנהגתי. אין לי שום דבר מיוחד לומר על זה".

לא חששת מפריצה?

"לא חששתי מפריצה".

בכל זאת, סכומים כאלה של כסף, מאות אלפי שקלים.

"לפעמים היה הרבה יותר".

מיליוני שקלים?

"אני לא הרפגון מ'הקמצן' של מולייר שישב כל לילה וספר את הכסף שיש לו. לפני שאתה בפוליטיקה אתה לא צריך. אתה רק מעמיס. כשאתה בפוליטיקה אתה צריך. אתה לא עובד כבר".

על פי מיטב הבנתי אמנם הצהרת במהלך השנים על החזקת כספים במזומן, אך ללא שינוי בסכום, כך שההסבר שלך כי החוב צומצם מהמזומנים שהסתרת מתחת למיטה עלול להפוך לבלתי אפשרי.

"זה שקר. אני לא מסתיר שום דבר. אני בן אדם שמאמין בשקיפות. מבחינתי זה ערך. איש ציבור שהוא לא שקוף, שילך הביתה. אני שקוף מההתחלה עד הסוף. ואני אומר לך, בהצהרת הון שהגשתי ב-2003, כפי שמחייב החוק נבחרי ציבור, יש לי 560 אלף דולר במזומן, בהצהרת הון של 2008, אחרי הבחירות, יש לי אפס או קרוב לאפס".

2. התנגשות בין מציאויות

בעוד כמה שבועות אמורה המשטרה לסיים את חקירתה המתוקשרת בעניין לחיאני. זו לא עוד חקירה בסדרת חקירות בלתי נגמרת נגד ראשי ערים החשודים בשחיתות. התיק הזה הוא בעל משמעות שונה בתכלית, בעיקר בגלל זהותו של החשוד המרכזי.

סיפור ההצלחה של לחיאני כראש העיר בת ים היה אמור להפוך את הקריירה המוניציפלית לתחנת ביניים עבורו. האיש הכריזמטי, המחונן בהפעלת קהל, הצליח בשנים האחרונות לשבות בקסמיו אנשי תקשורת, פוליטיקאים וראשי ערים שהחלו לשאת את שמו כהבטחה פוליטית עתידית. השילוב בין טאץ' הזהב יוצא הדופן שלו עם הבריות - אפילו במושגים של פוליטיקאים - מחשבתו המהירה, השקפת עולמו המתונה והתמורה שחולל בבת ים הפכו אותו למיועד להנהגת המדינה. לא פחות.

הוא עצמו החל להתכונן ברצינות למירוץ עתידי על ראשות הממשלה: פצח בלימודי מדיניות ציבורית באוניברסיטה, שיתף ראשי ערים במהלך העתידי המתפתח ורקם תוכניות שתכליתן להגיע למעון הרשמי ברחוב בלפור 1 בירושלים. ימים אחדים לפני מעצרו נפגש עם שאול מופז לשיחה פוליטית צפופה. בשיחות עם מקורביו חשב להתמודד על ראשות קדימה או להשתלט על הנהגת מפלגת העבודה. הוא דיבר על ייבואו של מודל אובמה לישראל.

סביב לחיאני התאגדה קבוצת אנשים שכבר החלה לפעול כדי לממש את המטרה. "הסתובבתי 20 שנה בפוליטיקה ולא ראיתי איש עם היכולות האלה: אינטליגנציה רגשית, יכולות אינטלקטואליות וחזון", אומר הח"כ לשעבר דדי צוקר, הפעיל מאוד בהרצתו של לחיאני לתפקיד. "אנחנו קבוצה של אנשים פוליטיים ולא פוליטיים שחושבים שהוא יכול וצריך להיות ראש ממשלה. חשבנו שכשהוא ייחשף לציבור, הוא יכבוש אותו בקסמיו וביכולות שלו. אם החקירה, כמו שאני מאמין, תסתיים בלא כלום, דבר לא יעצור אותו והשמים יהיו רק תחנה בדרך למעלה".

אלא שלחיאני עלול לשבת על כיסא הנאשם הרבה לפני שישקע בכורסת הסלון של ביבי ושרה.

שני נראטיבים שמתנגשים ביניהם בעוצמה משרטטים את סיפור עלייתו של הסינדרלה הבת-ימית לצמרת: הסיפור של לחיאני וזה של רשויות אכיפת החוק. לחיאני מתאר את עצמו כאיש שהצליח לרכוש נכסים ורכוש בשווי עשרות מיליוני שקלים כבר בשנות ה-20 לחייו, כמי שהפנה מאוחר יותר עורף לכסף מתוך שיעמום קיומי, פנה לשליחות ציבורית והצליח להפוך את עיר הולדתו המושמצת לעיר חוף תוססת ומזמינה. למבקר המדינה ולמשטרת ישראל תיאור מחמיא הרבה פחות של הדמות. לחיאני שלהם הוא אדם שמצפצף על כללי מנהל תקין, מי שמטשטש לחלוטין את הגבול בין האינטרסים הפרטיים לממלכתיים, אדם שניצל את משרתו הרמה כדי לצמצם חובות ענק לבנקים ולסייע לבני משפחתו.

בקרוב תמליץ המשטרה לפרקליטות להגיש כתב אישום נגדו במגוון עבירות כולל קבלת שוחד במספר מקרים, אולם לחיאני מגלה שוויון נפש, על סף הזלזול, בסיכוייהן של החקירות לגדוע את הקריירה הפוליטית שלו. "הכל יתפוצץ למשטרה בפרצוף", הוא משוכנע. "אני מאמין במערכת המשפט ולא יעזור כלום לאף אחד. אפשר לעשות הו-הא, אפשר להדליף לתקשורת. אבל במהות, במבחן האמיתי של הראיות, אין שום מציאות כזאת".

לחיאני מרבה להשתמש במנטרה "אין מציאות כזאת" עד שלעתים נדמה, בעיקר כשמעמתים אותו עם החשדות הכבדים שהצטברו נגדו, שיש שתי מציאויות: זו שלו וזו של שאר העולם. הוא מתנהל שנים כמהמר שבטוח תמיד ובכל מצב שהקלפים ביד שלו טובים מאלו של מתחריו. "הסיכוי שיהיה כאן כתב אישום שואף לאפס", הוא אומר בביטחון. "אני ביסודי מתנהל כל הזמן באופן ישר. זה עניין של אופי. תפגוש את אבא שלי, תבין הכל. אבא שלי לא יכול לשקר בתור לסופרלנד. תגיד לו שהילד שלו בן ה-10 הוא בעצם בן 9, הוא לא יסכים ויזוז מהתור. זה החינוך שקיבלתי. ראש עיר הוא שומר סף - בכל שנות כהונתי כראש עיר לא נסעתי לחו"ל מעולם על חשבון העירייה. תבין, להשקפתי מי שנוגע בכסף ציבורי, צריך לחתוך לו את היד. כמו בסעודיה".

3. הנס של בנגאזי

הוא נולד בבת ים לפני 45 שנה, בנם הבכור של זוג עולים מטריפולי שבלוב, עובדים זוטרים בעיריית בת ים: אמו שימשה כעוזרת גננת ואביו כעובד תברואה במכונית זבל. בילדותו המוקדמת גרה משפחתו בת 8 הנפשות בדירת 30 מטר צנועה בשיכון בת-ימי מתקלף, אבל בתודעה האישית שלו אין זיכרונות של קיפוח או ניכור. "לא היו אצלנו פנתרים שחורים", הוא אומר.

מגיל צעיר יועד שלומי על ידי אמו לתפקיד ראש המשפחה. הוא קרוי על שם סבו שלמה לחיאני, שהיה לטענתו אחד מראשי הקהילה היהודית באזור בנגאזי שבלוב. לחיאני חובב ספרים מושבע. הסופרים המועדפים עליו הם ז'ול ורן, גבריאל גרסייה מארקס ואייזק אסימוב, שלושתם וירטואוזים של טוויית סיפורים פנטסטיים, בדיוניים, לעתים אפילו על-טבעיים. כשלחיאני מספר סיפור, ניכר עליו שסגנון מסירת הסיפור של הגאונים הספרותיים הללו חביב עליו מאוד. הנה דוגמה אחת: "כשהנאצים הגיעו לאזור בנגאזי הם תבעו מסבא שלי לכנס את כל היהודים במרכז העיר, וכשזה נעשה הם פתחו בירי על כולם".

גם סבא שלך נורה?

"כן".

והוא נהרג?

"לא. הכדור החטיא אותו ועבר לו מעל הראש".

והם לא ירו בו שוב?

"הוא איבד את ההכרה והם חשבו שהוא מת. מי שהציל את חייו הוא שייח' ערבי שהסתיר אותו בביתו". חומרים נהדרים לביוגרפיה שיתיישב לכתוב בוודאי ביום מן הימים, לא יחסרו לו, זה בטוח.

בילדותו, הוא מספר, נחשב ילד מחונן ובגיל ההתבגרות נבחר ללמוד בפנימיית בויאר, בית ספר ירושלמי אליטיסטי, ששימש פנימייה לילדים "מובחרים" ונטולי אמצעים מעדות המזרח. "אחרי יומיים שם חזרתי הביתה", הוא משחזר. "אמרתי לאבא שלי: תשמע, אין ים ואין כדורגל וכולם עם משקפיים". כעבור זמן קצר הוא נשלח לפנימייה בכפר הירוק וב-83', בשיאה של מלחמת לבנון, גויס להנדסה קרבית.

מה חשבת על המלחמה ההיא?

"לא חשבתי. חשבתי שזה כיף לצאת למארבים אהבתי את הריגוש הזה של לחכות עד שהמחבלים באים, דקה לפני ואז הקריאה: אש".

אחרי השחרור מתחילות התובנות לצנוח לתודעה של לחיאני במהירות של ז'יטונים שעפים מידיו של מהמר כפייתי. "אני יוצא החוצה, מתחיל לעבוד, ומהר מאוד מבין שמקטע של עבודה פיזית אי אפשר לעשות כסף. שם אני מתחיל לראות שיש דברים שרק כסף קונה".

כמו מה?

"מכוניות יפות".

הוא התחיל לעבוד כסוכן באנגלו סכסון, הפך לשותף בסוכנות, אך תוך פרק זמן קצר הבין שעסקאות תיווך והאזנה כפייתית למוסיקה (מעבד אל-חלים חאפז עד שוברט) לא יקדמו את הפנטזיה שלו להפוך לאיש עשיר. מגרש שרכש יחד עם שני שותפים על חוף הים בבת ים אחרי שהימר ומישכן את רכוש משפחתו הוא שגילגל לדבריו אל חשבון הבנק שלו את המיליונים הראשונים. "הרווחנו מלא מלא כסף. את כל הכסף שמנו בנייר ערך במכתשים. שעשינו עליו סיבוב מטורף. אז אין גם מס על רווחי הון. בקיצור, אני בן 25 עם כסף אמיתי, לא 'סיפורים על העצים', כסף".

עם הכסף באו המכוניות היפות. "מרצדס 500. אבל זה כלום, מרצדס 500 עולה לך 150,000 דולר אז. ב-מ-וו 750, עלה עוד 120,000 דולר זה לא איזה..."

קטן עליך.

"כן. אז כבר כן. אנחנו חיים חיים מטורפים. נוסעים פעם בחודש. לאן? למשל לראות אופרה מדהימה בלה-סקאלה, או ללינקולן סנטר להופעה האחרונה של פברוטי ובלילה ישנים במלון וולדורף אסטוריה".

בשנות העשרים של חייו, כך על פי תיאורו הססגוני, נהנה הילד מבת ים מאורח חיים הוליוודי. "אני כל הזמן צובר רכוש, הרבה חוץ לארץ, מגיע הקיץ, תמיד נוסעים, בדרך כלל לחודשיים. למשל להולנד, שם אנחנו שוכרים בכניסה לאמסטרדם ארמון מהמאה השש-עשרה וגרים בו חודשיים. באלסקה אנחנו מבלים חודש וחצי. לא, לא גרתי באיגלו, אני כבר בממדים שלא נכנס לשם, והאסקימואים הם קטנים. אבל אתה לוקח אוטו ואתה חורש את כל אלסקה, אתה רואה לווייתנים, דובים תופסים דגים מהנהר, מושבות של אריות ים, של פינגווינים, נופי בראשית. הייתי גם בהודו, לפלנד, אוסטרליה, ניו זילנד. טיילנו המון".

ב-92' כשלחיאני היה כבר קבלן בניין עולה ונטול תודעה פוליטית, התמודד יצחק רבין מול יצחק שמיר על ראשות הממשלה. בחודש מאי הפכה בת ים למרכז מערכת הבחירות כשבשעת בוקר מוקדמת בחודש מאי נדקרה במרכז העיר הלנה ראפ למוות בידי פלסטיני. הרצח הוציא אלפים מתושבי העיר החבולה והענייה לכיכרות, בעלי חזות פלסטינית הוכו, מכוניות הוצתו וריח חריף של לינץ' התפשט ברחובות. "אחרי שהלנה ראפ נרצחה אנחנו שמרנו על כל הערבים", מספר לחיאני. "אבא שלי, אני והאחים. כולם נכנסו אלי לבניין. אנחנו כולנו גדולים כאלה, עומדים בכניסה, אף אחד לא נכנס. כהנא ואנשיו עשו פה חימום מטורף".

לא פחדת ממכות?

"אף אחד לא יכול ללכת איתי מכות".

זו עיר מסוכנת, בת ים, עיר של עבריינים.

"בת ים שונה מהדימוי שיש לך. אבל ככלל אי אפשר להתעסק איתנו, לא יכולים להתקרב לציפורן. יודעים שישלמו מחיר". הנה, פן נוסף באישיות רבת הרבדים של לחיאני - הגבר העשוי ללא חת, חתול הרחוב שאינו יודע פחד. אפשר, אולי, בלשון מעט פחות דיפלומטית, ערס בת-ימי.

המהפך השלטוני ובחירתו של רבין חלפו מעל לראשו של הנובוריש השאנן שעקר אז ביוזמת רעייתו דורית - שנלחצה מהאירועים האלימים סביב רצח ראפ - מבת ים לסביון הנוצצת, שם שכר בית פרטי מאמו של מי שעתיד להפוך על פי עדותו לחברו הקרוב ביותר עלי אדמות, שופט בית המשפט העליון עו"ד יורם דנציגר. "זה היה בית בשטח של שני דונם, חצר, בריכה, אבל לא היה ים, ולי זה קשה". אחרי שלוש שנים בשפלה הוא שב לבת ים: "אני בונה בית חלומות בבת ים, מול חוף הסלע, פנטהאוז עם בריכת שחייה, מרפסת יותר גדולה מהלשכה הזאת, כולה הולכת לים. בית שכל הילדים הבת-ימים חולמים עליו". כאן, בנקודה המושלמת הזאת, מתחיל הסיפור מעט להסתבך, וביחד איתו גם דמותו, מעשיו ומניעיו של שלומי לחיאני הופכים למעורפלים.

4. הפיננסייר

לטענת לחיאני, באותן שנים הוא התנהל במסדרונות הבנקים כגביר, "ב-95' אני נכנס לבנק מזרחי - שאני מלך שם, ברור לך, אני הלקוח הכי גדול - ולוקח הלוואה במאה מיליון שקל כנגד הין היפני. מה הביטחון להלוואה? אני לוקח אותו מאה מיליון שלקחתי הלוואה, שם אותו פיקדון שקלי. הריבית שאתה משלם על ההלוואה, היא ליבור פלוס חצי. כלומר, 1.75% לשנה. זה המספרים. על הכסף שלך בשקלים אתה מקבל 15%. עד כאן בסדר? נגמרת שנה, על ה-100 מיליון האלה קיבלת יותר 15 מיליון שקל ריבית. על המזל שלי, ב-95' הין ירד ב-20%. אז יש לך כסף כמה שאתה רוצה. כמה שאתה רוצה".

אתה פיננסייר טוב?

"זה הדבר שאני הכי טוב בו".

אתה מהמר אז על מטבעות?

"לא מהמר. משקיע. אני עם חושים מאוד חזקים. מרוויח מספרים מטורפים, כאילו באמת, וחי חיים מאוד מאוד מאוד טובים".

המשכת בסחר במטבעות ומניות גם כראש עיר?

"בקטנה. כשנפלה הבורסה, ב-2008, לא יכולתי להתאפק. חברת מבני תעשייה הגיעה ל-700 ולא יכולתי שלא לקנות אותה במחיר הזה. 700 זה אומר שהיא היתה שווה 80 מיליון דולר. שרק הרכוש שיש להם בבת ים שווה 100 מיליון דולר, ויש להם עוד מיליארד. אז קניתי והרווחתי פי ארבעה על הכסף".

אתה אוהב הימורים?

"אין בעל קזינו שיגיד לך ששלומי לחיאני היה אצלו".

סחר במטבעות הוא הימור מתאים לאנשים שמתרגשים מסיכונים עצומים, שמהלכים על הקצה.

"ממש לא. זה משחק שאנשים לא משחקים על הלחם והחמאה שלהם, אלא על הקצפת והדובדבן".

אנשים העוקבים אחרי לחיאני שנים ארוכות טוענים כי במשך שנים הוא נטל סיכונים גדולים, מינף את עצמו בצורה מסחררת, תוך שהוא נעזר ביכולות השיווק והשכנוע שלו ומפגין עושר שלא תמיד התאים ליכולותיו הכלכליות הריאליות. אפילו רעייתו צוטטה פעם כאומרת שגם כשלא היה לו כסף לחיאני התנהג כמי שיש לו מלוא חופניים. אלא שעל פי תיאורו שלו, בשנת 95' פקד אותו באמצע ההילולה משבר גיל ה-30.

"הייתי כבר פנסיונר", הוא משחזר. "התחושה היתה קשה מאוד. זה נראה לי גיל בעייתי כזה". גם המירוץ אחר הכסף, הוא מספר, התחיל להימאס עליו. בנובמבר אותה שנה טס לחיאני לפי גרסתו ללאס וגאס כדי לצפות עם אחיו שחי בארצות הברית בקרב איגרוף. הקרב, בין רידיק בואו לאיבנדר הוליפילד, התקיים ב"סיזרז פאלאס", אחד מבתי ההימורים המפוארים בעולם. מקום שטובע במכונות הימורים ובגלגלי מזל. אבל לחיאני לא עסק שם בהימורים, הוא היה שם מאהבת האיגרוף בלבד. אגב, כשסיפר על הקרב סיפר שהיה זה קרב בהשתתפותו של מייק טייסון. טעות קטנה בזיכרון? יכול להיות.

מכל מקום, באותו הלילה נרצח ראש הממשלה יצחק רבין. האירוע טילטל את לחיאני. "הרגשתי פצצה לפנים. התקשרתי לדורית, והיא בוכה, אומרת לי: רבין נרצח. רציתי לחזור אבל לא היו טיסות ובמשך יומיים ישבתי בבית של חבר בלוס אנג'לס ולא הפסקתי לבכות. ועל כלום, אין לי כלום עם רבין. בחיים לא ראיתי אותו. נראה לי שזו היתה נקודת המפנה בחיים שלי".

ההתעניינות הפתאומית של הקבלן הצעיר בפוליטיקה הובילה אותו להקים בית תמחוי ומקומון בת-ימי בשם "צהוב" שלימים יתאחד עם מקומון נוסף וייקרא "גל גפן צהוב" ויככב בחקירה המשטרתית המתנהלת נגדו. בדיון בבית המשפט בהארכת מעצרו טענו חוקרי המשטרה כי לחיאני החזיק 45 אחוז מהעיתון שנהנה החל מכניסתו ללשכת ראש העיר מתשלומים קבועים מעיריית בת ים, שרכשה בו מודעות בשווי מצטבר של מאות אלפי שקלים במהלך השנים. "אין בעיה גם להחזיק 100 אחוז בשליטה במקומון", הוא טוען. "אתה צריך לעמוד בשני תנאים: הודעה לגורמים הרלוונטיים והימנעות מהשתתפות בישיבות שעסקו בעניין. עמדתי בשני התנאים". על מאות אלפי השקלים שזרמו מהמקומון לחשבונות החברה שלו בזמן שכיהן כראש עיר אומר לחיאני: "מדובר בהלוואת בעלים שהושבה לי בכל פעם שהיו הכנסות לעיתון".

העיתון ששימש כשופרו היה אמור לקדם את השגת המטרה הנכספת: השתלטות על כס ראש העיר. בשנת 98', כשהוא בן 33 בלבד, התמודד לחיאני הנמרץ על ראשות העיר נגד ראש העיר הוותיק, האלוף (במיל.) יהושע שגיא. לחיאני ביקש להתמודד מטעם מפלגת העבודה אך יו"ר המפלגה אהוד ברק ביטל את הבחירות הפנימיות ולחיאני התמודד ברשימה עצמאית. זו היתה התמודדות יצרית, רווית השמצות ובתום ספירת הקולות - התברר שאין מנצח והוכרז סיבוב בחירות נוסף. ש"ס, שהתייצבה לימינו של שגיא האשכנזי, הכריעה את מערכת הבחירות: לחיאני הפסיד בהפרש קולות קטן ושקע בדיכאון.

ערב הבחירות ב-99' לראשות הממשלה ניצת רומן בין לחיאני ובין אהוד ברק שביקש באותם ימים להיפטר מהמותג המקולל של מפלגת העבודה ולהקים תחתיו את "ישראל אחת", מחוזקת בשחקני רכש מסוגו של לחיאני שנועדו למשוך קהל מזרחי צעיר למפלגה הלבנה והמנוכרת. "ברק בא אלי ואמר לי: 'תשמע, אני לא רוצה את המפלגה הזאת דפוקה'", משחזר לחיאני שיחה אופיינית בינו ובין ברק. "אמרתי לו: 'אתה דפוק, למה המפלגה?' הוא אומר לי: 'תעשה לי טובה, דבר אלי יותר יפה'. אמרתי לו: 'בכיף, תתנהג יותר יפה, נדבר אליך יותר יפה'. לא רציתי באותה תקופה פוליטיקה ארצית, אבל ברק הצליח לשכנע אותי. הוא אמר לי: 'תשמע, אתה תהיה מקום 11, יהיה לך מקום בממשלה שלי'. עשינו הסכם, עו"ד דנציגר מצדי ובוז'י הרצוג מצד ברק".

מספר ימים לפני הבחירות התקיים כנס של ישראל אחת באולמי נפטון בבת ים בהשתתפות ברק והכוכב המקומי לחיאני, אלא ששלוש שעות לפני תחילת הכנס נפגשו השניים ובפי ברק בשורה מרה: "הוא אומר לי 'שלומי, תשמע, יש בעיה, אני לא יכול שאתה תהיה מספר 11, אני אשים אותך מקום 29. 29 זה ריאלי'. אמרתי לו: 'מהמקום שממנו אני בא, מי שדפק אותך פעם אחת, אל תיתן לו הזדמנות שנייה'. הוא שאל אותי: 'מה זה אומר?' אמרתי לו: 'זה אומר שאני ואתה גמרנו'. הלכתי, ולפני כן הוא אומר לי: 'כולם מחכים לך שם, שלא תלכלך אותי, אני הולך להיות ראש ממשלה'. אמרתי לו: 'אני בנוי מחומרים אחרים משלך'. טל זילברשטיין (מנהל הקמפיין של ברק) הגיע אלי. התחיל לבכות, ממש עם דמעות, הוא אמוציונלי. אמרתי לו: 'טל, מותק שלי, מה שהוא עשה לי, הוא יעשה לך'". אהוד ברק לא הגיב לכתבה.

אחרי שהתאושש ממכת הברק בילה לחיאני חמש שנים תמימות כיו"ר אופוזיציה וב-2003 הגשים את החלום ונבחר לראשות העיר. בשבע השנים הבאות הוא חולל בבת ים תמורות שהפכו אותו לאחד מראשי הערים המוכרים והמוערכים ביותר במדינה: העיר ירוקה יותר, מטופחת וניכר בה שיפור חזותי ניכר. היא גם נהנית מכישורי השיווק של ראש העיר שמתגאה בפרס החינוך שהשיגה העיר אחרי שפיתחה מודל חדשני בבתי הספר הממלכתיים שיוצא לרחבי הארץ. בבחירות האחרונות שהתקיימו ב-2008 זכה לחיאני כשהוא גורף למעלה מ-85 אחוזי תמיכה, וגם לאחר המעצר המתוקשר התקבל באהדה בעיר.

5. סכומים פנטסטיים

אך סיפורו של לחיאני מלווה בשנים האחרונות בצללים קודרים מאוד. בשנת 2007 פירסם מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס דו"ח חריף ביותר על התנהלותו של לחיאני בבת ים. בין השאר נטען בדו"ח כי לחיאני ליהק לתפקידי מפתח בעירייה פעילים במטה הבחירות שלו ומקורבים בניגוד לכל כללי המנהל התקין. בחורף 2009 השמים מעל למרפסת הפנטהאוז של משפחת לחיאני התקדרו עוד יותר: זרוע המקרקעין ביחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית (יאל"כ) ורשות המסים פצחו בחקירה גלויה, לאחר חקירה סמויה בת שנתיים, ועצרו את לחיאני, אחיו ומספר בכירים בעירייה. במוקד החקירה: הפקדות מזומן חריגות של מיליוני שקלים בחשבונות הבנק של חברת הבנייה אלשב.

לפני כשלושה שבועות הפלגתי עם לחיאני במכונית השרד למקום שמהווה את הפרק הראשון בסיפור החקירה הנפתלת נגדו.

בריזה נעימה ליטפה את הפנים בשעה שלחיאני עמד בטיילת בבת ים והביט לסירוגין אל הים ואל מגדל הדירות הנטוע בקו החוף ברחוב אוסקר שינדלר 10. בשלהי שנות ה-90 החלה אלשב של לחיאני לבנות שם בניין דירות בן 16 קומות. זהו הבניין האחרון שאלשב בנתה, בניין שעלול להפוך למגדל הקלפים שלו.

לפני מספר שבועות הגיעו חוקרי רשות המסים לבניין המגורים הזה. "הם הגיעו בשש בבוקר", מספר לחיאני, "דפקו לאנשים בדלתות, והוציאו אותם מהבית. למטה, חיכו אוטובוסים או מיניבוסים כאלה שלקחו אותם לחקירה".

מטרת החקירה של חלק מדיירי הבניין נועדה לברר אם הם שילמו חלק מהתמורה עבור הדירות בכסף שחור, במעטפות מזומנים, ואם יש קשר בין אופן התשלום לבין הבור שנוצר בחשבונות של קבוצת לחיאני בבנק מזרחי.

מה היה מקור הצרה הכלכלית של לחיאני?

בשנת 97' נחתם בין אלשב לבין הבנק הסכם שלפיו הבנק יממן את פרויקט הבנייה במלואו. לחיאני מצדו התחייב להעביר את הכספים ממכירת הדירות לחשבון סגור שיכסה את האשראי שקיבל, אלא שבשנת 2001 העניינים הסתבכו: חובותיה של קבוצת לחיאני לבנק הלכו ותפחו והגיעו לסכום פנטסטי של כ-35 מיליון שקל (אם מצרפים לסכום זה גם את הערבויות שהעניק הבנק לדיירים, תופח החוב לסכום מבהיל של כ-50 מיליון שקל).

בשנת 2002 הגיש הבנק נגד לחיאני וחברת אלשב תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בדרישה למינוי כונס נכסים. סכנה לפשיטת רגל איימה על לחיאני, הדיירים שרכשו דירות ולא יכלו לרשום אותן על שמם זעמו, ובאביב 2003, חודשים ספורים לפני שנבחר לתפקיד ראש העיר ולאחר משא ומתן קדחתני (שבו השתתף עו"ד דנציגר כנציגו של לחיאני), הגיעו הבנק ולחיאני להסדר חובות מעורר עניין שבמסגרתו מחל הבנק ללחיאני על חוב של 16 מיליון.

מדוע הסכים בנק רציני ואיתן למחוק חוב בממדים כאלה, בוודאי מאדם שלטענתו מגלגל סכומים כאלה כדרך של שגרה? גורם בבנק מזרחי טען שעל פי הערכת הבנק, נוצר החוב הענק בחשבונות קבוצת לחיאני, כתוצאה מכך שחברת אלשב לא העבירה לחשבון הסגור של הפרויקט את מלוא הכסף שקיבלה עבור מכירת הדירות, כפי שהתחייבה. במלים אחרות: הבנק חשד שהחברה העלימה הכנסות. זו גם הסיבה שחוקרי רשות המסים גבו עדויות מדיירי הבניין המפואר.

גורמים בבנק מזרחי מציינים כי ההסדר עם לחיאני היה מחויב המציאות, לאחר שבחקירת יכולת שביצע הבנק, באמצעות גורם מקצועי חיצוני התברר, שאין לו נכסים נוספים, מעבר לאלה שכבר היו משועבדים לבנק וכי מכירת נכסים וקבלת תקבולים משכירויות במשך שנים תוכל אולי לעמוד בכיסוי החוב. עוד מציינים הגורמים כי ערבות מדינה בת מיליוני שקלים שניתנה לפרויקט חולטה על ידי הבנק. במלים אחרות: הבנק טוען כי סמוך לכניסתו של לחיאני לתפקיד ראש העיר הוא היה שווה פחות מסך חובותיו. התמונה הוורודה שצייר לחיאני על מצבו האיתן, אם כן, נצבעה לפתע בגוונים עכורים.

לחיאני דוחה את הטענות ואת הפרשנות לעובדות בתוקף. הוא טוען כי בנק מזרחי ניפח באמצעות ריביות מופרזות את סכומי החוב שלו שקוזזו במהלך המשא ומתן. "לא קיבלתי מחילה של אגורה אחת", הוא אומר בלהט. "בנק מזרחי גבה ממני ריבית במספרים מטורפים, על פי דו"ח שהכינה עבורי חברה בשם 'שגיא'. הריביות היו סביב 20 ומשהו מיליון, אבל הפשרה נגמרה ב-16 מיליון לבסוף". גורם בבנק מזרחי: "הבנק פעל בדיוק לפי הסכם ההלוואה שנעשה עמו במועד העמדת האשראי".

הטענה של הבנק היא שהחובות נוצרו כתוצאה מכך שלא העברתם את הכסף לחשבון הסגור של הפרויקט.

"אלה שטויות במיץ עגבניות. מדובר פה במחלוקת עסקית עם בנק מזרחי, הם לקחו מאיתנו יותר ריביות, והם החזירו את מה שהם לקחו, זה הכל, בזה נגמר העניין".

המשטרה בודקת חשד כי הדיירים התבקשו לשלם חלק ממחיר הדירות במזומן.

"לא ימצאו דייר אחד כזה. כדי לומר דברים כאלה צריך להוכיח, מזל שמתנהלת חקירת משטרה".

אתה מעולם לא התעסקת בכסף שחור?

"אף פעם".

תמיד הצהרת על כל ההכנסות שלך?

"אני בן אדם שבגיל 25 נוסע במרצדס 500 הכי יקרה במדינת ישראל. ורושם אותה על השם שלי, שלומי לחיאני".

זה לא אומר שלא התעסקת בשחור.

"ולמה אני עושה את זה? כי אני כל הזמן מדווח וכל הזמן מצהיר, וכל הזמן חי כמו מלך. סבא שלי לימד אותי: כל דבר שתתבייש בו מחר אם אמא שלך תדע עליו, שלא תעז לעשות אותו".

6. אלכוהול והלוואות

ההסדר עם בנק מזרחי חייב את לחיאני להזרים לחשבונות אלשב מאות אלפי שקלים בשנה. בשלב הזה, כך על פי חומר הראיות שנאסף בעניינו בחקירה, החל לחיאני לצמצם את החוב בדרכים מקוריות.

בימים הראשונים לחקירתו הוא התבקש להסביר כיצד זרמו לחשבונות החברה שלו תשע הלוואות מצמרת עיריית בת ים. החקירה העלתה כי אנשי שלומו בעירייה, חלקם פעילים במטה הבחירות שלו שמונו מאוחר יותר על ידו לתפקידם הרם, הלוו כל אחד 50,000 שקל לחברת הבנייה של ראש העיר בשנת 2005. ההלוואות הוחזרו מדי חודש באמצעות הפקדות מזומן של 1,000 שקל שהוזרמו לחשבונם של המלווים.

מיד לאחר המעצר טען לחיאני כי לא ידע על מתן ההלוואות בזמן אמת. "זו היתה יוזמה של הנהג שלי. עשיתי טעות שלא חיסלתי את העניין כשהוא נודע לי", אמר. אלא שמבדיקה שערך "הארץ" עולה כי רובם המוחץ של המלווים הבכירים סיפרו כי מי שביקש מהם באופן אישי את ההלוואה הוא לא אחר מאשר ראש העיר. "הוא הסביר שהוא נמצא בבעיות כלכליות", אמר לאחרונה אחד מהם.

לחיאני, שמכחיש בתוקף את טענת אנשי החוג הפנימי, משוכנע שהם התבלבלו. "אתה צריך להבין איך זה עובד עם אנשים דומיננטיים כמוני", הוא מנמק ומדגים את הטיעון בעזרת אירוע שהתרחש בבוקר פגישתנו: "היינו בבית ספר שחף, בבית החולים הפסיכיאטרי באברבנאל. ישבה שם רינת, שהיא סמנכ"לית קהילה בעירייה והבטיחה דבר מסוים. שלא יהיה לך ספק - מחר כשהם יבואו לעירייה, הם יגידו: לחיאני הוא שהבטיח לנו. אני אישית סיפרתי על ההתגייסות בכנס בפני אנשים רבים, וב-2008 הגשתי דו"ח מפורט כמתחייב מתפקידי כראש עיר ובו דיווחתי על כל ההלוואות עם פירוט האנשים והסכומים".

יש לך המון חברים. למה לא לקחת מהם? למה מעובדי עירייה? למה מהאנשים היחידים שלא יוכלו לסרב לך?

"תקשיב, אני בן אדם שבחיים שלי לא אבקש כסף מבן אדם אחר, ככה אני בנוי, אני לא מבקש. המציאות שאני אבקש 50,000 שקל ממישהו היא הזויה. כמה חודשים לאחר מכן הייתי צריך כסף, נכנסתי לבנק לאומי ונטלתי הלוואה של כ-2 מיליון שקל, אז נראה לך שאני זקוק להלוואות האלה?"

המציאות ההזויה מביאה לפרק המשך: גורמים בעיר החוף הבקיאים בעלילות לחיאני מספרים שבשנת 2005 הוא פנה לאיש עסקים אמיד בעל אינטרסים בעיריית בת ים בשם עזרא דוש, בעל סופרמרקטים בעיר, במהלך הבר-מצווה של בנו, וביקש ממנו הלוואה של 200,000 שקל. דוש העביר את ההמחאה לאח, אבי לחיאני, שהפקיד אותה בחשבונו האישי והעביר את הכסף לחברת אלשב. ההלוואה שניתנה ללא ריבית או הצמדה, לא הוחזרה במלואה, ודוש שקשר קשר כלכלי עם הממלכה הפעיל מצדו את אבי כדי שיסייע לו בבעיות שונות בעירייה הנוגעות לעסקיו. גם הפעם מכחיש לחיאני כי הוא ביקש את הלוואה, מקור הבלבול כך הוא טוען, נעוץ הפעם בשתייה מופרזת של אלכוהול: "זה שקר וכזב. היינו באירוע של עזרא דוש. אני הלכתי לאירוע הזה עם אבא שלי ועם אחי אבי, ובאירוע הזה לא דיברתי איתו בכלל. אני שתיתי חבל על הזמן, דוש שתה חבל על הזמן, הוא גמר את האירוע על הרצפה. שתה כמו שצריך. מי שלקח ממנו את הכסף פיזית זה אבי. מי שנותן לו צ'ק נגד הלוואה, זה אבי. יכולים לעלות לשמים ולרדת, אני לא קשור להלוואה הזאת".

כולם מתבלבלים?

"אני לא מאמין שדוש אמר בחקירה שביקשתי ממנו הלוואה. אתה ניזון רק מצד שיש לו אינטרס להציג פה איזושהי מציאות שהיא שונה מהמציאות האמיתית". עזרא דוש סירב להגיב.

אתה מציג את עצמך כאיש עתיר נכסים, סוחר מטבעות מיומן שמרוויח מיליונים בזמן קצר, ומהצד השני אתה רודף פה אחרי הלוואות של 50,000 שקל, 200,000 שקל מאינטרסנטים, זה יוצר פער בלתי ניתן לגישור.

"בוא נתחיל מהעובדות, לפני הסיפורים. זה שאני איש עשיר זו עובדה, זה לא איזה משהו שמישהו מדבר, ממציא, מספר. זה דו"חות למס הכנסה, זה נדל"ן שרואים אותו בעין, והחלק הכי חשוב הוא שאין לי שום דבר שקניתי או רכשתי או עשיתי אחרי שנת 97'. אלה עובדות שאי אפשר להתווכח איתן. אבל בגלל שעם העובדות אי אפשר להתווכח, מנסים לייצר פה איזשהו סיפור במקום שאין סיפור. אם מישהו חושב לאלפית שנייה שאני יכול לפנות לעובד עירייה ולבקש ממנו 50,000 שקל, הוא חי בסרט מטורף". כשלחיאני אומר את המלים האלה, עיניו בורקות, גרונו ניחר והלהט שלו מצליח להדביק אפילו את הספקן הגדול ביותר באמיתות דבריו. מצד שני, העובדות מספרות סיפור אחר לחלוטין מזה של לחיאני, ובניגוד אליו הן יבשות, קרות וענייניות וטעונות הוכחה בבית המשפט. אם גורלו של לחיאני יהיה תלוי בכושר שלו להישיר מבט לאדם ולשכנע אותו באמיתות דבריו, יהיה קשה להמר נגדו. האיש הוא בעל קסם חריג, כאמור. אבל אם גורלו יוכרע בבית המשפט, מקום שם הראיה היא מלכה והעובדה אינה צריכה להצטייד בכריזמה, אפשר שהתוצאה תהיה שונה.

בשנת 2004, זמן קצר לאחר היבחרו לתפקיד ראש העיר, נפגש לחיאני בלשכתו בעירייה עם מנכ"ל בנק איגוד באותה עת (אותו הכיר לראשונה באירוע בביתו של חבר משותף - עו"ד דנציגר). לחיאני ביקש שבנק איגוד יקנה מבנק מזרחי את החוב של החברה שלו ויעניק אשראי לאלשב. בנק איגוד בחן את העסקה וכעבור שנתיים, בשלהי 2006, נחתם הסכם משולש לקניית החוב בין בנק מזרחי, קבוצת אלשב ובנק איגוד. האשראי שנטלה אלשב מבנק איגוד (11 מיליון שקל) עומד גם הוא במרכז החקירה המשטרתית: המשטרה חושדת כי במקביל למשא ומתן הגדילה עיריית בת ים את נפח פעילותה הכספית בבנק. לחיאני מכחיש כי היה מעורב בעניין. "בשביל לפתוח חשבון בנק, העירייה לא צריכה אותי", הוא אומר. "לדעתי כלל לא נפתחו חשבונות כאלה".

לא נפתחו? אני מחזיק שלושה פרוטוקולים ממועצת העיר שבהם אתה מצביע בעד פתיחת חשבונות בבנק איגוד, פעמיים ההצבעה היא על חודו של קול או שניים.

"זו התנהלות סטנדרטית ונורמלית. לקחתי למשל משכנתה בבנק הפועלים, האם אני צריך לפסול את עצמי כשפתיחת חשבון של בנק הפועלים מגיעה למועצת העיר? אין בעניין הזה שום דבר דרמטי ואפילו לא גרם אחד של ניגוד עניינים. ולשאלתך בעניין פגישות שקיימתי במשרדי - אם תיקח את שבע השנים שאני ראש עיר, ובשבע השנים האלה תגלה שעשיתי שלוש או ארבע פעמים פגישות שקשורות למערך הפיננסי של אלשב, שעל החוב שלה אני חתום בערבות אישית, ותגיד לי שזה משהו לא בסדר, אני אגיד לך שאתה חי בסרט".

>>> להמשך הכתבה <<<<



שלומי לחיאני. בנם של שני עובדים זוטרים בעיריית בת ים


אהוד אולמרט ושלומי לחיאני. הוא לא אדם מושחת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו