${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור היסטוריה | כך נרתמה גולדה מאיר למאבק למען יהודי ברית המועצות

שני סטודנטים צעירים הם שעוררו לפני 40 שנים את ישראל מאדישותה, ורתמו את גולדה מאיר למאבק למען יהודי ברית המועצות

תגובות

כשראש העיר חיפה, יונה יהב, הולך ברחובות עירו, הוא יכול להגיד לעצמו שרבים מהעוברים והשבים יושבים בה גם בזכותו: כ-70 אלף מבין 270 אלף תושבי העיר באו ממדינות ברית המועצות לשעבר. בשנות השישים ריכז יהב את המאבק הציבורי למען יהודי ברית המועצות; הוא היה אז יושב ראש התאחדות הסטודנטים. 40 שנה אחר כך, הוא זוכר שתי חומות שהיה עליו להבקיע: חומת הקרמלין וחומת האטימות שהקיפה את ראש הממשלה גולדה מאיר וחבר יועציה. לפעמים לא היה ברור איזו חומה גבוהה יותר.

התעוררות הסטודנטים שעברה על העולם המערבי בסוף שנות השישים ותחילת השבעים פסחה למעשה על ישראל, כנראה בגלל מלחמת ששת הימים. רק מעטים התעוררו למחאה; הרוב הפגינו אדישות פוליטית. המאבק למען יהודי בריה"מ מצטייר במבט לאחור כגרסה ישראלית של מרדנות סטודנטיאלית. כמו בארצות אחרות - הוא עימת את הסטודנטים עם הממשלה; אך בניגוד לארצות אחרות - הם לא תקפו אותה משמאל, כי אם דרשו ממנה זקיפות קומה יהודית וציונית.

יהב זוכר שיום אחד, בסוף 1969, בעודו סטודנט למשפטים באוניברסיטה העברית, מתכונן לבחינה בביתו, צילצל הטלפון ועל הקו היו כמה סטודנטים מתל אביב. אנחנו יושבים עם שני עולים חדשים מבריה"מ, אמרו לו, אתה חייב לבוא מיד. עד אז ידע יהב על מאבקם של יהודי בריה"מ רק את המעט שפורסם בעיתונים; הוא לא ידע שיש בכלל עולים שבאים משם.

יהב נטל אתו כמה מחבריו ובהגיעם לתל אביב מצאו כ-20 צעירים שישבו במעגל סביב שני בחורים שבאו מבריה"מ זמן קצר לפני כן, בוריס (דב) שפרלינג ויאשה (יעקב) קזאקוב (קדמי). השניים דיברו בסערת נפש גדולה. הם טענו שמדינת ישראל מפקירה את יהודי בריה"מ, במקום לסייע למאבקם. זה היה מאבק שהחל שם וידע לא מעט שיאים דרמטיים. בחודש הבא ימלאו 40 שנה לניסיונם של כמה מיהודי לנינגרד לחטוף מטוס ולהימלט מבריה"מ. האנשים שעסקו בכך בישראל, ובראשם יועץ הסתרים האגדי שאול אביגור, התבגרו אל המאבקים החשאיים שקדמו להקמתה של מדינת ישראל וזיהו את בריה"מ עם משטרו של סטאלין. הם לא הבינו שברית המועצות של ליאוניד ברז'נייב אינה יכולה להתעלם מהתסיסה היהודית ובעיקר מדעת הקהל העולמית.

יהב וחבריו, בהם צבי רביב, כיום חבר מליאת הסוכנות היהודית, התרשמו עמוקות והסכימו להפעיל את ההתאחדות. אך כבר בתחילת פעילותם הם מצאו עצמם בעימות עם המנגנון החשאי שטיפל בנושא. יהב נפגש עם איש בשם צבי נצר, שעבד עם אביגור. נצר ניסה לשכנע את יהב שכל פעולה גלויה עלולה לסכן את היהודים. יהב אמר שרק מאבק גלוי יביא לחילוצם. נצר חשב שהוא חזק יותר ואיים: אם לא יחדל יהב מפעילותו, הוא ימצא עצמו "במקום שממנו לא יוכל לפעול", כפי שאמר. יהב שאל אם הכוונה לאיזה גולאג בסיביר ונצר אמר שאין צורך בכך: אפשר לגייס את יהב לשירות מילואים ממושך ואפשר גם להביא להדחתו מהתאחדות הסטודנטים. המדינה גם הפעילה את הצנזורה למניעת פרסומים על מאבק היהודים בבריה"מ.

יהב, אז בן 25, נזקק למידה לא קטנה של אומץ לב כדי להמרות את פי המנגנון החשאי, ולמעשה שלטון מפא"י כולו. הוא הפקיד את העניין בידי רביב, שאמר לו "בוא נלך לגולדה". ראש הממשלה הסכימה לקבלם לכמה דקות.

רביב זוכר היטב את הפגישה. "הבעיה היא לא יהודי בריה"מ, כי אם התודעה הציונית של בני הנוער הישראלי", טענה מאיר וכעבור דקות אחדות קמה, הדליקה סיגריה ואמרה - "טוב, תודה שבאתם". רביב ביקש לומר עוד משפט אחד: "אנחנו נמשיך להפגין נגד הממשלה, כדי שאם ישאלו אותי בעוד 20 שנה מה עשיתי לטובת היהודים בבריה"מ, תהיה לי תשובה, בניגוד לדור ההורים שלי, שאין להם תשובה כששואלים אותם מה עשו בתקופת השואה".

מאיר נעלבה: "הרי לא היתה לנו מדינה!" קראה, ורביב השיב ש"זהו, אבל עכשיו יש". מאיר התיישבה ושאלה את הסטודנטים מה הם רוצים. הם דרשו מאבק גלוי. זמן מה לאחר מכן הסכימה ראש הממשלה לנאום בעצרת שאירגנה התאחדות הסטודנטים בכיכר מלכי ישראל בתל אביב. על פי העיתונים, נכחו בה בין 15 ל-20 אלף בני אדם. הסטודנטים יזמו פעולות רבות. רביב זכר השבוע בין היתר ניסיון חובבני לחטוף אחד מכמרי הכנסייה במגרש הרוסים בירושלים, ולהחזיק בו כבן ערובה, עד שבריה"מ תיכנע. הכומר לא בא ורביב וחבריו הלכו הביתה.

לא קל להעריך את השפעת הלחצים שהופעלו על שלטונות בריה"מ; רוב החומר הארכיוני בעניין זה, ברוסיה ובישראל, סגור עדיין. ההיסטוריון יעקב רואי מאוניברסיטת תל אביב, מחברו של ספר חדש על מאבקם של היהודים בבריה"מ, בטוח שהלחץ העולמי השפיע: בתחילת שנות השבעים התירה בריה"מ לעשרות אלפי יהודים לעלות.

זה סיפור מרתק, שהיה מלכתחילה גם פוליטי מאוד. מרדנותם של יהב וחבריו לא נועדה להפיל את ממשלת מפא"י; הם נטו לפעול עם הממסד. פעילותם סללה את דרכם אל האליטה. מזכיר החוץ של ההתאחדות, יעקב לוי, ניסה לשדל בעניין את שר החוץ אבא אבן. לוי מכהן כיום כשגריר ישראל בפראג. אך הפטריוטיזם הציוני שהוליד את המאבק למען יהודי ברית המועצות ריתק בעיקר את אנשי הימין. יצחק שמיר גייס למאבק את גאולה כהן והיא גייסה את הרב מאיר כהנא. יהב, רביב ואחרים זוכרים את הפגישה הראשונה עם דב שפרלינג, כאירוע מכונן בחייהם. שפרלינג, כיום גמלאי כבן 73, יודע שהשאיר בהם רושם עמוק, אך הוא זוכר את המפגש הזה רק במעורפל. כך אמר השבוע.



ההפגנה בכיכר מלכי ישראל ב-1970



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#