טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ביום שהמוזיקה מתה" מאת אופיר טושה גפלה | יום אסוני הוא יום ששוני

בארץ שבה נדיר מאוד להיתקל באמירה מנותקת מהזמן והמקום הנוכחיים, אופיר טושה גפלה מצליח ליצור עולם אלטרנטיבי בעל נפח מרשים, ובעיקר ליצור עלילה סוחפת

תגובות

ביום שהמוזיקה מתה

אופיר טושה גפלה. הוצאת כתר, 399 עמ', 92 שקלים

ספרו החדש של אופיר טושה גפלה, "ביום שהמוזיקה מתה", מתחיל בחרדה שחשה דורה מאטר, גיבורת הספר, ביום שבו היא אמורה לפתוח את התיק האישי שלה. בתיק זה אמור להיות מצוין יום מותה, כפי שמצוין בכל התיקים של תושבי אינוביל - עיר קטנה בארץ בדיונית במרכז אירופה. לאינוביל יש ייחוד משונה: לפני כמה שנים הגיע אליה נער בעל כישרון נבואי, שכשרונו הפרא-פסיכולוגי היחיד הוא לזהות את יום מותם של אנשים. הוא נשכר על ידי המיליונר המקומי למשך יום אחד ארוך ומפרך, שבו התבונן בעיני התושבים (גברים, נשים, זקנים וטף) ורשם על פיסת נייר את התאריך המיועד. נער או נערה המגיעים לפרקם מורשים להסתכל בתיקם ולגלות את יום מותם המיועד. זוהי המעטפת הרעיונית של הספר. מעין שאלה הפרושה על פני כ-400 עמודים, שנושאה הוא האם ידיעת יום מותנו עשויה להשפיע על האופן שבו אנו מנהלים את חיינו?

דורה היא מתבגרת מצויה למדי: היא מלאת טרוניות כלפי הוריה, מתייחסת בהערצה מהולה בחוסר סבלנות לאחיה הבכור, קשורה מאוד לשתי חברותיה אך בעצם כבר עייפה מהן, והדבר היחיד שמעניין אותה באמת הוא מוסיקה. מוסיקת פופ מיינסטרימית, שוליים סהרוריים, אלטרנטיב ממוצע - דורה מטפחת את טעמה האישי בקפידה, מבקרת באופן סדיר בחנות התקליטים המשובחת ביותר באינוביל, מתהלכת תמיד עם הדיסקמן שלה ומצמידה לכל אדם את הפסקול הייחודי לו.

החלק הראשון של הספר מזכיר מעט את חלקו הראשון של ספר המדע הבדיוני "התלת-רגליים" (ג'ון כריסטופר, עם עובד, 1987). ההיחשפות ליום מותך הופכת את התושב האינובילי לאזרח בגיר לפי כל הפרמטרים, שותף מלא בחיים הבוגרים, ובדיוק כמו ב"התלת-רגליים" - התהליך הוא בלתי הפיך ומפחיד. אלא שדורה מגלה הפתעה לא צפויה בפתק המוטמן בתיקה האישי. היא מתחפרת בתוך עצמה ומסרבת לשחק לפי כללי המשחק המקומיים. בהמשך עוברת דורה לעיר אחרת, חווה אהבות ותהפוכות, חוזרת לעירה ומפתחת קריירה מרשימה בתחום השוקק ביותר באינוביל, תעשיית ציון המוות.

אופיר טושה גפלה ידוע בחריגותו הספרותית בנוף המקומי. מצד אחד, הוא כותב מעין פנטסיה (אף כי הוגדר גם כ"מולטי-ז'אנרי"); מצד שני - הדמויות, השפה והאתרים שהוא ממקם את העלילה בהם לא מנותקים לחלוטין מהמציאות (אף כי לעתים קרובות הם בדיוניים, כמו במקרה אינוביל). בארץ שבה נדיר מאוד, ואף מרענן, להיתקל באמירה מנותקת מהזמן והמקום הנוכחיים, אפילו על ידי ריחוק מהם, טושה גפלה מצליח ליצור עולם אלטרנטיבי בעל נפח מרשים, ובעיקר ליצור עלילה סוחפת שמרתקת את הקוראים. כישרונו של טושה גפלה מגיע לשיאו כשהוא רוקם פרטים קטנים המרכיבים את המציאות האלטרנטיבית שלו - טקסי המוות, טיפוח המצבות לעתיד, חזרות ללוויה והתכוננות קפדנית ומתוזמרת היטב ליום המוות. במובן זה, היצירתיות של גפלה לא סובלת מחסכים. תשוקתו של גפלה לייצר סיפור טוב, עם עלילה מורכבת ודמויות מגוונות, ראויה לקריאות עידוד. גם נטייתו החוזרת לשלב מרכיבים מטאפיסיים ראויה להצדעה (מצדי לפחות).

לאור כל זאת, מצער קצת להודות שהספר לא עומד בציפיות שהוא עצמו מעורר. העובדה שתושבי אינוביל יודעים את יום מותם מתוארת כמטילת חרדה, כמעקרת רגשית, כמקפצה מטאפיסית או כנזק תודעתי סופני, אך לכל אורך הרומן לא מתפתח הנרטיב שיגרום לקוראים להאמין שתושבי אינוביל באמת שונים משאר בני האדם בשל הידיעה הזאת. ייתכן שזהו בעצם המסר של טושה גפלה (וזהו ניסוי מחשבתי שכבר צץ לא פעם בהיסטוריה האנושית), לאמור - ידיעת המוות (או במשל האינובילי, ידיעת יום המוות) לא באמת משנה את היחס לחיים. אלא שגם נקודה זו לא מודגשת מספיק על ידי התפתחות העלילה, והייחוד של אינוביל מתמסמס בסיפור חייה של הגיבורה והולך לאיבוד. הגוף הראשון של דורה מאטר מובע על ידי תיאור שופע וארכני של רגשותיה ומחשבותיה, בעוד הפעולות והמעשים שברומן מתרחשים בין פאוזות ארוכות של הרהוריה הרבים. זוהי נקודת חולשה של ממש ברומן שמובל בעיקר על ידי העלילה שלו.

גורם נוסף שמעורר אמביוולנטיות הוא השפה של טושה גפלה. כבשאר ספריו, סיפור המעשה מוטבע במלל שיש שיקראו לו עשיר ויש שיקראו לו גדוש יתר על המידה. אף כי טושה גפלה התפתח מאוד מבחינה הסגנון הלשוני מאז ספרו הראשון, ברוב התיאורים, ובעיקר בדיאלוגים, ישנה תחושה חזקה של טקסט מתורגם, מה שקצת מפתיע בספרו הרביעי של סופר מקורי מוכשר. ייתכן שזהו המחיר שבכל זאת גובה הניתוק המוחלט מהמציאות שיוצרת את השפה העברית.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות