"ציפור, לאן את נוסעת?" מאת שלומית כהן-אסיף | את הליטוף כדאי לזכור ולא לשכוח - ספרים - הארץ

"ציפור, לאן את נוסעת?" מאת שלומית כהן-אסיף | את הליטוף כדאי לזכור ולא לשכוח

ספר השירים לילדים החדש של שולמית כהן-אסיף הוא ספר קטן ועדין: כאלה השירים, כאלה האיורים, כזה הפורמט. יחד הם יוצרים אינטימיות בין הקוראים לבין דפיו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ציפור, לאן את נוסעת?

שלומית כהן-אסיף. איורים: גיל-לי אלון-קוריאל, עם עובד, 61 עמודים, 64 שקלים

ספר קטן בצבע תכלת, ועל כריכתו עיגול לבן שבו נראה ילד רוכב על אופניים. העיגול, כמו בסרטים מצוירים, פותח פתח קטן וזמני לעולם של הילד. כך גם "ציפור, לאן את נוסעת?", ספר השירים לילדים החדש הזה של שולמית כהן-אסיף, סופרת ומשוררת ילדים שלה ספרים רבים, ושל המאיירת גיל-לי אלון-קוריאל. זהו ספר קטן ועדין: כאלה השירים, כאלה האיורים, כזה הפורמט. יחד הם יוצרים אינטימיות בין הקוראים לבין דפיו. הספר הוא יותר ממשקל נוצה. הוא מעביר לילדים את הרגש המינורי בעוצמה, פותח צוהר לעולם השירה המזוקקת, ועם זאת, הוא קליל ומלא חן.

האיורים תואמים את רוח הספר - הם מתומצתים, משעשעים ומאפשרים התבוננות ממושכת. לספר יש סרט אדום שאמור לשמש כסימנייה, אך בקוראי את הספר הזה הזדקקתי לסרטים אדומים מרובים, כי אחד לא הספיק לשמור את מקומם של כל השירים שרציתי לחזור ולקרוא בהם.

כהן-אסיף מתכתבת עם קלאסיקת שירי הילדים. כך למשל "דף חדש" נשמע קצת כמו גרסה יותר אסרטיבית של "פרח נתתי לנורית" מאת ילן שטקליס. בשיר הזה הילד מצייר את רות "ואת הפה המתוק שלה". אחר כך, "כשרבנו ציירתי לה פה עקום/ נוגע בנחיריים./ ציירתי לה שפם, זקן/ וגם קרניים". כשהריב נגמר נזרק הציור הפוגע, ועל דף חדש צייר אותה מתוקה כבהתחלה.

שירי הנונסנס שלה מתייחסים קצת לאלה של ע' הלל, כמו "לא יאומן כי יסופר", וב"אם מתחשק" יש היפוכי תפקידים האהובים על ילדים כמו - "אם מתחשק למראה לחייך/ למי היא מחייכת?/ ואם מתחשק לנעל ללכת/ לאן היא הולכת?", וכך גם בשיר "מר-מתוק": "דובשנייה לחשה לעוגייה/ סוד מתוק,/ באמצע הסוד/ הן התחילו לצחוק.// דג לחש לגבינה/ סוד מלוח,/ באמצע הסוד התחיל ויכוח".

הספר עוסק בדברים שמעסיקים ילדים במציאות, כמו בשיר "יותר מאתמול", שמדבר על ילד שהבקיע גול ויש לו יותר חברים, והוא מסיק כי אם במשחק של מחר "אבקיע גול עוד גול,/ מיליון חברים יהיו לי/ אפילו רמי הגדול". וגם במה שמטריד אותם בחלומות: "זה לא היה נמר/ ולא פנתר./ חלמתי שביום ההולדת/ אני קטן יותר". וכן בענייני ילדים ודמיון: בשיר החמוד "זברה, ג'ירף וצב" השניים הראשונים "יום ולילה מפטפטים/ על נקודות ועל פסים.// אומר להם הצב/ בעיניים מכווצות:/ 'רק נקודות, רק פסים/ מבוקר עד חצות./ אולי תפטפטו/ גם על משבצות'. באיור נראים השלושה סביב שולחן עם בועות קומיקס יוצאות מפיהם - לג'ירפה בועת דיבור של נקודות, לזברה של פסים ולצב הקטן, משבצות. הספר, המדבר על הילד בטבע, מעביר מסר של פייסנות. כמו בשיר "דבורה, פרפר ואני", שבו אחת עקצה אותו והשני הרגיע בליטוף - "ואמא אומרת:/ "על העקיצה/ כדאי למהר לסלוח.// את הליטוף כדאי/ לזכור ולא לשכוח". זאת עצה שטובה גם להתרחשויות בגן (כי על עקיצת דבורה אמיתית קצת קשה לסלוח). עדיף לשכוח את העלבונות וליהנות מהליטופים, ואם אפשר אז לעשות את זה בחרוזים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ