בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"פתאום דפיקה בדלת" מאת אתגר קרת | אנחנו כאן אורחים לרגע

מרתק לפתוח את הדלת לסיפורים של אתגר קרת, ונעים לדעת שאנשים רבים כל כך בעולם ממתינים לנקישתם

תגובות

פתאום דפיקה בדלת

אתגר קרת. כנרת זמורה ביתן, 179 עמ', 84 שקלים

עם קובץ הסיפורים החדש, "פתאום דפיקה בדלת", אתגר קרת הוא שוב שיחת העיר. נכחתי בכמה שיחות כאלו: הן כללו התפעלות מהכישרון שלו, כמובן; הערה קרתנית בעניין מתקפת יחסי הציבור שמלווה את פרסום הספר, וגם כמה תלונות. שתיים במיוחד: מדוע קרת לא כותב רומן, אלא ממשיך עם הסיפורים הקצרים - הרי זה יכול היה להיות נהדר אם הוא היה מעז; וגם הערה על כך שהספר החדש נועד מלכתחילה לתרגום לשפות זרות: אין בו כמעט מ"הישראליות", מה-שזה-לא-אומר (חומוס? שירות צבאי? הערה על המצב?); הוא כבר לא משלנו, ונשארנו קצת נבגדים - עכשיו הוא שייך לעולם.

38 סיפורים כולל הקובץ. מעט קבצים של סיפורי מקור קצרים יוצאים לאור בשנים האחרונות. יש האומרים שזו סוגה שאינה מסחרית דיה, אולי מפני שהקוראים הישראלים מחפשים גם בספרות מקום מפלט, שבו אפשר להשתקע ואליו להתמסר, הרחק מההמון המתהולל. סיפורים קצרים - במיוחד קצרים כמו של קרת - אינם מזמינים קריאה רצופה. זה יהיה חבל לקרוא אותם כך, משום שהם עלולים להתמזג זה בתוך זה. כדאי לקרוא כמה מהם, לצאת לעולם ואז להמשיך. זה גם מה שקרת עצמו עושה: ברווח הלבן שבין הסיפורים הוא נח, ואז יוצא ומבקר מחדש בעולם. לא בדיוק נמצא שם בעולם, אלא אורח לרגע: צופה נצחי, איש אופוזיציה, שצופה בגני המשחקים ובמבואות של בנייני המשרדים, בחדרי המיטות ובמכוניות שהיושבים בהן מדברים בטלפון נייד. הוא צופה בהם וחוזר אל הכתיבה, ושם הוא מדווח על מה שראה, או על מה שיכול היה לראות.

הממד האפל - ולעתים גם האכזרי - של סיפוריו נובע מכך שקרת מתעניין במצבים, ולא בדמויות. הדמויות הן שטוחות, פונקציונליות, אמנם מאכלסות את תמונת הסיפור, אבל רק כדי לייצר את הקומפוזיציה, שבה מודגשים יחסי המשא ומתן בין התנוחות שלהן והמתח שרוחש ביניהן. זו הסיבה שהסיפור הקצר הוא מגרש המשחקים של קרת; הוא המצע של אנתרופולוגיית האבסורד, החלום והתשוקה שהוא משרטט. כתיבה של סיפור קצר היא מלאכת מחשבת: בדחיסותו, הוא אינו סובל פנאי וגם לא מסוגל לשאת את המיותר. אצל קרת, אין רגע של הפוגה ואין דבר עודף. הוא חסר מחויבות, באופן המשחרר והיצירתי של המושג; הוא משכלל את אמנות הסיפור הקצר.

בקובץ הזה, יותר מבקודמיו, קרת משחק עם המבנה הקלאסי של הסיפור הקצר: הפואנטות שלו מגיעות כסדרן, אולם במקרים רבים הן מופיעות נשנקות, דחופות לסמן איזו פואנטה מוקדמת יותר, שהוסוותה במיומנות בסיפור או שנמצאת מחוצה לו, קרי בדמיונם של הקוראים שחוזים אותה. רבים מהסיפורים עוסקים בנסיעה, שהסיפור עוזב אותה לפני שהיא מגיעה ליעדה או מתרסקת; בתוכניות שהשתבשו, במעשי התחזות, בכוחות אפלים שמנחים לכיוון בלתי צפוי את כל מה שראוי ויאה. השחקנים בסיפורים מתחזים לאחרים, נפגשים עם השקרים שלהם, נקלעים לתוך מציאות חלופית, אירונית ומשוללת שליטה.

וכך גם מעשה הסיפור עצמו משתבש, מהתל ומרמה: הוא מעמיד לא רק את הדמויות באתרים בלתי צפויים, אלא גם את חלקיו שלו: ההקדמה, האירוע, הפואנטה. אלו משנים תפקידים, מתחזים אחד למשנהו, שומטים את הקרקע מתחת לקוראים. הכריכה המוצלחת של הספר, שאותה אייר ועיצב אבי נאמן, המציגה אדם שישן בנוחות במטוס שמפליג בתוך עשן ואש או צולל אל התרסקותו, מבהירה את סוד קסמו של קרת: המסע לעולם לא נגמר ביעד הצפוי לו; הסיפור לא משייט לעבר יקיצה נינוחה או נחיתה בטוחה.

אכן, הקובץ לא משלם את החוב לישראליות, או לתכנים ישראליים, גם אם העברית שלו היא טבעית מאין כמותה; והוא גם מודע לכך. "סיפור מנצח", שמכריז על עצמו שהוא הסיפור הטוב בספר, הוא אמנם "פיתוח ישראלי ייחודי", משום שבין הקוראים בו נכונה תוגרל מכונית מאזדה בצבע אפור מטאלי. אבל גם הקוראים שלא-נכונה יקבלו פרס, מכונית קצת יותר זולה. כולם מרוויחים, כי "הוא כאן כדי שתרגישו טוב", ואם הוא יפסיק לעשות טוב, הוא ייגמר. ואחרי עמוד וחצי של גאווה לאומית ופרסים והבטחה להיות קשוב לרחשי לבו של הציבור, הוא באמת נגמר. סילק את חובו, והסתלק מהתביעה הפרובינציונלית: הוא יכול להקצות לקוראים שונים, לא רק עברים, את המושב שליד החלון. הוא אינו שגריר לאומי. אמנים אינם צריכים להיות כאלו.

אבל "פתאום דפיקה בדלת" רחוק מאוד מלהסב עיניים מהמציאות. אדרבא: בעולם העכשווי, המשופע בדוכני מזון מהיר ופנטסיות מהירות, משתעשעים הסיפורים באפשרות לאמץ את העיניים ואת הדמיון, ולזהות מאחורי הקלישאה האוטומטית דבר-מה שונה לגמרי. קיים שם, מאחורי כל מה שברור ונכון, עוד איזה עולם סמוי ובלתי צפוי, שאין לנו בימים כתיקונם זמן או חירות להבחין בו. בסיפור המעולה "צ'יזוס קרייסט", מנכ"ל רשת של מזון מהיר, הרופא העיראקי הגולה שלו והלקוח שמזמין צ'יזבורגר בלי גבינה, כל אחד מהם הוא סיבה או מסובב של אפקט הפרפר. הרוחות מנשבות בעולם, וגורלו של כל אחד מהם אינו נתון בידיו, גם כאשר עשה מעשה של שליטה בגורלו, יהא זה פעוט או משמעותי - להזמין המבורגר או להגר לארץ אחרת. לחיצה על מקשי המחשב יכולה לגרום לעולם לסעור, לחייהם של אנשים להשתנות מן היסוד, גם בקצה השני של העולם. היא יכולה לחשוף את המסכה שמתחת למסכה, לשבש את כל מה שבטוח או יציב.

וכשהתוכניות משתבשות - הן אינן יכולות שלא להשתבש - מופיעה גם החמלה; חמלה על תרבות שיכולה למראית עין להגשים הכל ובכל זאת הפנטסיה לא מספיקה, ותמיד משאירה רעב לעוד. בסיפור "דג זהב", הגיבור נאלץ לבקש משאלה מדג הזהב שלו, על אף שכל רצונו הוא להשאיר את הדג בסביבה, כי כל עוד הדג ממתין למשאלתו, הוא מדבר אתו ומפיג את בדידותו. קרת מתבונן בתמונות הקצרות של החיים ומעבד אותן בדמיונו: יש בהן חולשה, געגוע, החמצה ורעב שאין להשביעו. אבל בפתאומיות המסתורית של דפיקה לא קרואה בדלת הן גם מגלות חשיפה לרגש אנושי, נעדר חנופה וסלחן. מרתק לפתוח את הדלת לסיפורים של אתגר קרת, ונעים גם לדעת שאנשים רבים כל כך בעולם ממתינים לנקישתם.



אתגר קרת


מתוך סרטה של תתיה רוזנטל 9.99$ המבוסס על סיפורים של קרת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו