בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סטיוארט כהן | כשהצי המלכותי עצר אוניות

תגובות

בין אוגוסט 1945 למאי 1948 ניסו 60 אוניות מעפילים, ועליהן 52,574 נוסעים, לפרוץ את ההסגר הימי שהטילה בריטניה על חופי ארץ ישראל. רק מיעוטן הצליחו במשימה. ספינות מלחמה בריטיות יירטו 47 מהאוניות (78%) ולכדו 49,620 (94.6%) מהמעפילים.

בעת יירוטן נוסעי רוב האוניות גילו התנגדות סמלית בלבד לכוחות הבריטיים, ואין זה מפתיע. כמעט כולם (בהם שיעור ניכר של נשים וילדים) היו פליטי שואה, שכוחם הותש בהפלגה הארוכה. אף על פי כן, 27 אוניות התנגדו ללכידתן, 13 מהן בצורה אלימה. רוב "הקרבות" שהתרחשו בים הסתיימו בתוך דקות ספורות, אולם אחדים, למשל על ה"אקסודוס", היו ארוכים יותר.

למרות זאת, הנזק שנגרם היה קטן. רק שתי ספינות מלחמה בריטיות ניזוקו בעקבות התנגשויות עם אוניות מעפילים, ושום אוניית מעפילים לא טובעה. זאת ועוד, שבעה חיילים בריטים נהרגו בעימותים - רובם טבעו לאחר שנזרקו לים מסיפון האוניות שניסו ללכוד. אחוז הנפגעים בקרב המעפילים היה קטן בהרבה. על סיפון 13 האוניות שבהן נוהל מאבק אלים נגד הנחתים הבריטים היו מעל ל-21 אלף מעפילים. מתוכם שישה נהרגו, ועוד כמה עשרות נזקקו לטיפול רפואי ממושך.

תחקירי המבצעים שנשמרו בארכיון האדמירליות הבריטית בלונדון, מציעים לדבר שלושה הסברים: ראשית, המאמצים שהושקעו בהשגת מודיעין מדויק ככל האפשר על האוניות - גודלן, צוותיהן, ומועדי הפלגתן. אנשי השגרירויות הבריטיות סיירו דרך קבע בנמלי אירופה בליווי קציני בולשת, בין היתר במטרה להחדיר סוכנים לקבוצות של פעילי ה"הגנה" באירופה ואף לאוניות המעפילים.

הסבר שני להצלחת הבריטים היה רמתו של הצי. כיאה ליורשי מסורת מפוארת, הקפידו המפקדים להפעיל את כוחם הימי בתחכום ולא בגסות. ככל הידוע, מעולם לא הוצע להטביע אוניית מעפילים, ורק לעתים רחוקות (במקרה של ה"אקסודוס", למשל) ביקשו רשות לבצע יירוט מחוץ למים הטריטוריאליים של א"י. במקום זאת הועדפו תמרונים שונים - כגון העמדת ספינת מלחמה בריטית בנתיבה של האונייה, או לכידתה בצבת של שתי ספינות מלחמה שנצמדו לדפנותיה.

חשוב מכל, למרות עדיפותם הבולטת באמצעים, לא זלזלו המפקדים הבריטים בקשיים הכרוכים בלכידת אונייה בלב ים והשתלטות על סיפונה, והתכוננו לכך בקפידה. בבסיס אימונים מיוחד שהוקם באי מלטה תירגלו הנחתים דרכים להתגבר על התנגדות ללא שימוש באש חיה. במהלך מבצעי הלכידה עצמם, חולקו רובים ואקדחים רק לקצינים (בין היתר על מנת להקטין סיכויי חטיפתם על ידי מעפילים), ונעשה בהם שימוש רק בחמישה מקרים.

למרות כל זאת, בסופו של דבר השיגו הבריטים הישגים רק במישור הטקטי. ברמה האסטרטגית - והיא הקובעת - האימפריה הובסה. הצלחת המצור הימי לא הצילה את המנדט, וגם לא מנעה את האשמת הבריטים ביישום מדיניות בלתי הומנית ובלתי מוסרית. הלקח ברור: הצלחה מבצעית אינה מובנת מאליה; השגתה דורשת מאמצים ללא גבול. מאידך, גם ההישגים הטקטיים המפוארים ביותר אינם ערובה לניצחון אסטרטגי, שהתנאי לו הוא עיצוב מדיניות נבונה ומעשית.

פרופ' כהן הוא עמית בכיר במרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים, ומלמד במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו