בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ליגת העל: בית"ר ירושלים נוסח אורי מלמיליאן

אורי מלמיליאן לא חושש מכישלון ("פחד? לא בלקסיקון שלי"), גם לא מהתקשורת ("אין לי זמן לשטויות האלה") ואפילו לא מהקהל ("בתסריט הכי שחור יצעקו לי 'תתפטר'"). המאמן החדש של בית"ר ירושלים מכריז: "באתי לבנות פה משהו יפה להרבה שנים"

תגובות

יממה בלבד לאחר שהעלה את הפועל אשקלון לליגת העל, הודיע אורי מלמיליאן כי לא יישאר בקבוצה בעונה הבאה. מעט מאוד מאמנים היו נוהגים כך, בטח כשאין להם הצעות מפתות בקנה. אבל אורי מלמיליאן, כבר למדנו לא פעם, קורץ מחומר שונה.

הדעות על יכולותיו המקצועיות כמאמן אמנם חלוקות, אך בכדורגל הישראלי קיימת תמימות דעים בנוגע לאופיו המיוחד, שלמרות התמורות הרבות שחלו במשחק בעידן המודרני, לא השתנה במאום. "נשארתי אותו אורי שהייתי בימיי כשחקן", אומר מלמיליאן ל"ספורט הארץ", "שום דבר לא ישנה אותי או יגרום לי לסטות מהעקרונות שלי. זה אני".

מלמיליאן דוחה את הטענות המוכרות לפיהן הוא טיפוס בעייתי, שחושש לעבוד בקבוצות גדולות ומעדיף לעבוד במועדונים קטנים, לרוב בליגה השנייה. "המלה פחד לא מופיעה אצלי בלקסיקון", אומר מלמיליאן בן ה-53, שכמאמן עלה ארבע פעמים מהלאומית לליגת העל ודחה בעבר הצעות מבית"ר ירושלים, ממכבי ומהפועל תל אביב. "אומרים עלי הרבה דברים, אבל אני לא מכיר בסטיגמות, מבחינתי הכל שטויות. בגלל שאני אדם מסודר, שעומד על העקרונות שלו ורוצה שבעלים או יו"ר שהבטיחו לי משהו יעגנו זאת בחוזה, זה הופך אותי לאדם קשה? אני האדם הכי נוח בעולם, אבל אני עומד על שלי. אין לי שום בעיה לקום וללכת באמצע ולהפסיד הרבה כסף אם לא מכבדים את מה שהבטיחו".

למלמיליאן, כפי שהוא מעיד, יש קווים אדומים ברורים למדי. הוא לא סומך על אף אחד, וזו גם הסיבה שבכל חוזה עליו הוא חותם מופיעים "לפחות 100 סעיפים", כדבריו. "אם יתערבו לי בשיקולים מקצועיים, אלך", הוא מבהיר. דבריו זוכים לחיזוק מאשר אלון, לשעבר בעלי מכבי נתניה, שהעסיק את מלמיליאן. "שחררתי את איציק זוהר לבית"ר ירושלים", נזכר אלון, "אורי כעס ודרש שאביא מישהו ברמתו. לא הצלחתי להביא את מי שרצה והוא התפטר. זה אורי. הוא יישב בבית שנה בלי עבודה ולא יזוז מילימטר מהעקרונות שלו. כל שיקול שלו הוא מקצועי וטהור. כשאתה מחתים אדם כזה, אתה יכול לישון טוב בלילה. הוא לא יעשה קומבינות מאחורי הגב שלך".

כמאמן דורש מלמיליאן משחקניו מצוינות ומשמעת ברזל. באימונים ובמשחקים הוא לא מקלל, אלא מסביר בעדינות. האסיפות שהוא מכנס קצרות מאוד - מלמיליאן פשוט לא מרבה במלים. "כדורגל זה דבר פשוט, לא מדע. מי שרץ יותר מהיריב מנצח", הוא מסביר.

מה שווה הסמל

בניגוד למאמנים אחרים, מלמיליאן - שמעיד על עצמו כי אינו קורא עיתונים או גולש באינטרנט - לא מתעסק במישורים התקשורתיים. "כשאני בא לאימון, הצוות המקצועי מספר לי מה כתבו ומעדכן אותי", הוא אומר, "אני לא מתעניין במה שכותבים, אין לי זמן לשטויות האלה. כותרות של עיתונאים לא מזיזות לי. אני עסוק בעבודה. יש מאמנים שמדברים הרבה מחוץ למגרש, אבל אני לא מאמן של דיבורים, אני מאמן של כדורגל. אני מדבר על המגרש".

מלמיליאן הוא הסמל השלישי של בית"ר שמגיע לעמדת המאמן, אחרי יוסי מזרחי ואלי אוחנה. השניים, שלא ממש ליקקו דבש בתפקיד, מתנדבים לספר מה צפוי לו. "מאמן בבית"ר תלוי בתקשורת יותר מאשר בכל דבר אחר", קובע מזרחי, "האוהדים אוכלים את מה שהתקשורת משדרת. אם היא תיצור רמת ציפיות נמוכה, בהתאם למציאות, זה יעזור לו להצליח. אבל אם התקשורת תשדר שבית"ר לא נופלת מהקבוצות הגדולות, תהיה לו בעיה. אין דבר כזה 'סמל' ברגע שאתה הופך למאמן".

אוחנה מסכים. "אם התקשורת לא תסביר לקהל שכרגע הקבוצה רק משחררת שחקנים ולא מצרפת, לא יעזור שום סמל", הוא אומר, "אני מאמין שאם האוהדים יראו נשמה במגרש ושילוב של שחקני בית, הם יתמכו בקבוצה. ועדיין, אם בית"ר לא תהיה בפלייאוף העליון, הקהל יאבד סבלנות ויגיד את שלו. כבר הייתי בסרט הזה וזה היה קשה ומכוער".

מלמיליאן עצמו לא נשמע מודאג: "אני אוהב את הקהל של בית"ר, זה הקהל הטוב בארץ. אני לא פוחד. מה כבר יכול להיות? או שאצליח, או שאכשל. מי שפוחד מכישלון, לא יכול להיות מאמן. בתסריט הכי שחור אני אכשל ויצעקו לי: 'תתפטר'. לא אחכה שיפטרו אותי, אלך לבד".

בחזית אחת מובטח לו שקט, לפחות בהתחלה. שחקני בית"ר קיבלו בהתלהבות את מינויו של מלמיליאן, ועמית בן שושן משוכנע כי "אין ספק שאורי יעזור לבית"ר. אני לא יודע אם הקהל יעניק לו ימי חסד, אבל השחקנים - בעיקר אלה שגדלו בבית"ר - יודעים מה מסמל אורי מלמיליאן, וננסה לעזור לו להצליח. אנחנו נשקיע, נתאמץ וניתן את הנשמה. ההצלחה של אורי היא ההצלחה שלנו".

אחרי שנים בהן התחשל בקבוצות קטנות, מלמיליאן נשמע מוכן למשימה שלפניו, ולמרות אי הוודאות הכלכלית במועדון הוא שופע אופטימיות. "אני שמח שבכל הפעמים הקודמות שהציעו לי לבוא לבית"ר לא הגעתי, מכיוון שהרגשתי אז שאני עדיין צריך לצבור ניסיון. היום אני מרגיש בשל", הוא מסביר, "הייתי שמח אם המצב הכלכלי היה טוב יותר, אבל זו המציאות. אני אוהב אתגרים. אני לא פה לעונה אחת, באתי לבנות פה משהו יפה להרבה שנים".



מלמיליאן וקורנפיין. ''מה כבר יכול להיות? או שאצליח, או שאכשל''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו