בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חברי הצוות הצעיר של הבית הלבן לא מפחדים להיות סלבריטיז

המגזינים הנחשבים ביותר באמריקה מדרגים אותם ברשימות האנשים הלוהטים ביותר שלהם. זה כנראה בגלל שהם צעירים, שאפתנים, מבריקים ויפים וגם בגלל שלבוס שלהם קוראים ברק אובמה ומקום העבודה שלהם זה הבית הלבן

תגובות

להרבי זיסקינד היתה הודעה: "המסיבה הזאת נערכת לכבוד הנשיא השישי של ארצות הברית, ג'ון קווינסי אדאמס". זיסקינד בן ה-24, שסחב את המזוודות של ברק אובמה במערכת הבחירות ועובד כעת כעוזר במשרדו של סגן הנשיא, עמד בסלון בוושינגטון והניף את ידיו באוויר להגברת הרושם, אך אז עצר והוסיף בצער: "אבל המשטרה כאן".

אורות כחולים היבהבו מחוץ לחלון בעת שזיסקינד ושותפו לדירה, ג'ק לווין, יצאו למרפסת לדבר עם השוטרים והבטיחו לשמור על השקט. לווין, בן 26, הוא אנליסט מדיניות במשרד האנרגיה ושינויי האקלים בבית הלבן. הוא וזיסקינד, יחד עם שני שותפים נוספים לדירה - אריק לסר, 25, וג'וש ליפסקי, 24, שהיו אז שניהם עוזרים בבית הלבן - ערכו את המסיבה ביולי הקודם בביתם המשותף בכיכר לוגאן, שכונה ממזרח לכיכר דופונט. הנוכחים נעו באי-נוחות כשבדקו את הטלפונים שלהם ודיברו על עזיבה.

זיסקינד שב והופיע. "חבר'ה, הכל בסדר", הוא אמר בחיוך, "ממשיכים במסיבה".

"הרבי, הרבי, הרבי", החלה השירה. כבדיחה, מישהו קרא "אריק לסר", והשירה השתנתה: "אריק לסר! אריק לסר!" החוגגים, חתך מייצג של וושינגטון הפוליטית הצעירה, קראו את שמו של העוזר האישי של דיוויד אקסלרוד, שגם הוא עבד בתור נושא מזוודות במערכת הבחירות. אקסלרוד הוא היועץ הבכיר של אובמה, ולסר מנהל בדרך כלל את חייו, מחליט כמה סוכר חום מותר לו להוסיף לדייסת שיבולת השועל שלו כדי לשמור על גזרתו, ומוודא שהוא לא מאחר לפגישותיו עם הנשיא.

לסר רקד, מבסוט ומיוזע, לצלילי שיר של ג'יי-זי, קופץ מעלה ומטה כשמעגל רוקדים חג סביבו. למטה במטבח, אוסף של עוזרים באגף המערבי, חברים לשעבר בצוות מסע הבחירות, קציני עיתונות טריים, שחקנים קבועים בקבוצת הסופטבול של הבית הלבן ועיתונאי או שניים התקבצו מול שורה של בקבוקי אלכוהול זול. כותב הנאומים הראשי של אובמה, ג'ון פאברו, בן 28, הניח בנימוס לזרם האנשים לעקוף אותו בתור למילוי מחדש של כוס הבירה, וכשהגיע לחבית גילה כי כל שנותר לו זה טפטוף אטי של קצף. החבית נבעטה הצדה.

בחזרה בדלת הכניסה, עיניו של זיסקינד נפערו. "תראו מי הגיע!" הוא אמר, "היועץ". היה זה הסגן הראשון ליועץ המשפטי של הבית הלבן, דניאל מלצר, בן 58, בטי-שירט ירוקה ומכנסיים מחויטים. "נראה שאתם מסתדרים פה", הוא אמר ללסר כשבחן את המתחם המרקד. "תורך למזוג בירה", ענה לסר.

אלחנדרה קומפוורדי בת ה-30, עוזרת אישית לסגן ראש הסגל בבית הלבן לענייני מדיניות, הגיעה יחד עם מלצר ממסיבה אחרת. הוא ונורמן אייזן, 49, היועץ לענייני אתיקה של הבית הלבן, הציעו טרמפ הביתה לכמה חברי צוות צעירים, שבמקום הביתה, שיכנעו אותם לנסוע למסיבה הבאה.

אנשי הצוות הצעירים של הנשיא אובמה ועמיתיהם הוותיקים מתערבבים אלה באלה בקלות. בימי הפריימריז, אקסלרוד קפץ למסיבה בבית המשותף בשיקגו שבו שבעה מאנשי צוות הקמפיין הצעירים התגוררו, עבדו ושיחקו ב"רוק בנד". אקסלרוד בן ה-50 פלוס הרשים את הקהל בהשתתפות במשחק "פינג פונג בירה" (שבו המשתתפים צריכים להקפיץ כדור פינג פונג לתוך כוס בירה). בימים אלה בוושינגטון, הוא עדיין מופיע לעתים נדירות במסיבות של אנשי הצוות הזוטרים. כאשר חבריה של ג'יין פסאקי, הסגנית בת ה-31 של הממונה לענייני תקשורת, ערכו לה מסיבה לרגל אירוסיה בבר היין קורק. אקסלרוד ורם עמנואל, ראש הסגל, הופיעו, מלווים בלסר.

כשמסע הבחירות לנשיאות של ברק אובמה החל ביום בהיר וקר בספרינגפילד, אילינוי, ב-2007, לא בטוח שהגברים והנשים הצעירים - שגרפו שלג באייווה, נרדמו על כורסאות בפיטסבורג וויתרו על לימודי התואר השני כדי להצטרף אליו - דימיינו ששנתיים מאוחר יותר מסעם יסתיים בחדר הסגלגל. הם גם לא יכלו לחזות את הקשיים שהמתינו להם, החל בכלכלה הקורסת, דרך ניסיון הפיגוע בחג המולד וכלה בצלילה בתמיכה בסקרים.

ההתייצבות כל יום לעבודה בכתובת היוקרתית ביותר בארצות הברית דומה לתקופת בחינות הסיום במכללה. אנשי הצוות תמיד בהיכון, תמיד עובדים קשה. רובם בני 20 ומשהו, ובעיניהם אובמה הוא אב נוקשה עם ציפיות גבוהות, אותו הם לא רוצים לאכזב. מישל אובמה דומה יותר לאחות גדולה, שמעניקה לחברי הצוות הצעירים טיפים לדייטים כפי שנתנה בגיליון דצמבר של מגזין "גלאמור", ומזהירה נשים צעירות ש"חמוד זה טוב. אבל חמוד לא מחזיק לנצח".

עם הזמן, חברי הצוות הצעירים בבית הלבן של אובמה הפכו רגועים יותר ובטוחים בעצמם, ועיצבו מחדש את העיר סביבם בדמותם - אידיאליסטית, להוטה, חנונית, מאופקת, בדחנית. הם פוסעים בהיכלי הממשל, עוזרים לעצב את המדינה באופן ממשי, בדיוק כפי שעשו העוזרים הצעירים והמוטרדים בסדרה "הבית הלבן" שבה צפו בגיל ההתבגרות. הם עלולים עוד להפוך ליהירים, אבל לעת עתה הם זהירים ועייפים. הם למדו שהנשיא שלהם אינו בלתי מנוצח, והוא לא תמיד עושה את הדבר הנכון. הם לומדים שפעמים רבות, וושינגטון משנה אותך יותר משאתה משנה אותה. והם למדו עד כמה קשה לשמור על אהדת הציבור, וכמה חמקמקה יכולה להיות השלווה הבין-מפלגתית.

כוס התה שלו

הצעירים של אובמה מנומסים ומלאי חן, והם לקחו את הרשת החברתית שנוצרה במסע הבחירות ושתלו אותה בוושינגטון. הם מעדיפים לבלות יחד, מאשר להתיידד עם החבר'ה הוותיקים ועם וושינגטון המסורתית. הם הביאו עמם חברויות הדומות לאלו הנרקמות במכללה, שנוצרו בנסיעה משותפת ברכבת הקפואה בשיקגו כל בוקר בדרך לעבודה. יש להם נטייה ללכת לכל מקום בקליקות, והם כונו "כנופיות אחווה" בידי כותב טורי רכילות בוושינגטון. "אנחנו חבורה שעברה ביחד את הקמפיין הארוך והקשה הזה בשיקגו, הרחק מוושינגטון", אומר פאברו. "חיזקנו שם קשרים ועבדנו נהדר".

אחרי אחת מהסופות שהותירו את וושינגטון לבנה ונוצצת, לסר וזיסקינד ישבו לצד החלון המואר בקפה דופונט, מדפדפים בעיתון ונזכרים בשנתם הראשונה בעיר. החברויות הטובות שלהם ממסע הבחירות, הסכימו השניים, מסייעות להם למלא את תפקידם. "אנחנו חלק מקבוצה, וזה לא מועיל לקבוצה אם מישהו לוקח קרדיט על משהו", אמר לסר. "אנחנו חברים של עמיתינו לעבודה, אז למה שנרצה לקחת קרדיט על משהו ולא לחלוק אותו עם חברינו?" זיסקינד, בג'ינס ומגפיים, הינהן. "אנחנו בני 24", אמר. "אנחנו לא לוקחים קרדיט על שום דבר".

לסר קם מדי בוקר ברבע לשש. סורק את העיתונים באינטרנט ובודק מיילים. אחר כך הוא מתקלח, לובש חליפה ויוצא מהבית לא יאוחר מאשר בעשרה לשבע, לפגוש את אקסלרוד בדירתו במרכז העיר. הזוג, שכמעט לא נפרד, נוסע יחד לעבודה ומכאן והלאה לסר המאורגן באופן חריג (אקסלרוד מתבדח ואומר שהוא אובססיבי-קומפולסיבי) מבלה את שאר היום בטיפול ונדנוד לבוס שלו. "רם קורא לזה 'תה של רבע לשמונה בבוקר'", אמר לסר, ביחס לשלב שבו הוא מפריע לפגישת הסגל הבכיר ומגיש לאקסלרוד את כוס הארל גריי שלו.

לסר, שחלה בשפעת, ישב בקורק, בר היין, לפני כמה חודשים, עם כוס מיץ ("תפוזים נקי", הוא ביקש) ודיבר על יום רגיל בבית הלבן. שאר הבוקר, הוא אומר, חולף כהרף עין - פגישת ראשי מחלקות בחדר רוזוולט ב-8:30, תדרוך כלכלי עם הנשיא ב-10:30, פגישת יועצים בכירים, ארוחת צהריים עסקית עם הבוס שלו, ולכל אורך היום לסר מתאם את לוח הזמנים, עונה לעיתונאים ומוצא זמן לפגישות דחופות עם חברי קונגרס ויועצים בכירים.

בשתיים בצהריים בערך, כל כותבי הנאומים מגיעים לפגישה של 30 דקות עם אקסלרוד. הם מתאספים בחדר מחוץ למשרדו, ממתינים כמו להקת תלמידי תיכון מגודלים שמחכים למנהל.

לאקסלרוד יש לעתים קרובות ארוחת ערב עסקית בשמונה, ולסר יוצא לפעמים אחריו, השאיפה שלו היא לעזוב עד שמונה וחצי או תשע, "ביום טוב". הוא נהנה מרבע שעת ההליכה הלילית שלו הביתה, אולם הוא תמיד בהיכון. בסביבות חצות, לפני שהוא נרדם, הוא בודק את הבלקברי בפעם האחרונה.

ימי העבודה הארוכים של לסר דומים למה שאיתו מתמודדים צעירים שאפתנים רבים בוושינגטון ומקומות אחרים - שעות רבות, הזנקות גם באמצע הלילה, הפתעות ומתחים. הבית הלבן הוא מרכז חייו, כל השאר נדחק הצדה. עבודה בממשל משמעותה חיים לפי לוח הזמנים של הבוס שלך, ויתור על מוסכמות חברתיות כמו לבוא בזמן לדייטים, ולפעמים דחיית החברים והמשפחה לעדיפות משנית. "המוקד היחידי שיש לך כאן זה לכרסם פיסה אחר פיסה בבעיות העצומות הללו", אמר לי פאברו. "בזמן הקצר שאני לא עסוק בזה, אני מנסה לבלות עם החברים שיש לי. זהו, בערך".

המעבר למסדרונות הממשל היה קשה לחבורה שהתגייסה לראשונה לצד אובמה. הם היו שילוב של חברי מועצות סטודנטים שגדלו עם אובססיה לפוליטיקה, ובוגרי מכללות שמצאו מקור השראה, והם עדיין מדברים על אובמה במושגים של גאולה כמעט. פאברו, שנותר נטול אשליות לאחר שעבד בקמפיין הכושל לנשיאות של ג'ון קארי ב-2004, זוכר את הפעמים הראשונות שקרא את ספריו של אובמה והאזין לנאומיו. "הוא הסיבה היחידה שאני עדיין בפוליטיקה", אומר פאברו, ומוסיף שהוא בספק אם אי פעם יכתוב נאומים לפוליטיקאי אחר.

לסר זוכר שבהיותו סטודנט בהרווארד חש דאגה "לגבי הכיוון שבו מתקדמת אמריקה", והתנדב למסע הבחירות של דיוואל פטריק ב-2006 לתפקיד מושל מסצ'וסטס. הוא צפה באובמה מדבר בעצרת למען פטריק. "אנשים כל כך התלהבו ממנו וממה שיש לו לומר", אומר לסר, "הוא היה כל כך מרענן".

קמפיין הבחירות של אובמה, אמר חבר צוות האגף המערבי, היה התאהבות מלאה בחרדות, עליות וירידות. הממשל, לעומת זאת, "הוא כמו הדרך שבה אתה אוהב את החברה שלך" - מלאת משמעות, אבל לעתים קרובות מכבידה ומתסכלת.

דיוויד פלוף, מנהל הקמפיין של אובמה, יצר תרבות שבה כולם, החל מנושאי המזוודות וכלה באסטרטגים הבכירים, חשו שתפקידם חיוני למאמץ, ואנשי הצוות בבית הלבן חשים כך גם עכשיו. "ככה אני יכול לתרום את התרומה הקטנה שלי", אומר לסר. "אוכל להביט לילדי בעיניים ולומר 'כשהייתי בשנות העשרים לחיי, הייתי חלק קטן ממשהו גדול ממני בהרבה". הקמפיין, שכלל התמודדות מפרכת על פני כמעט 50 מדינות נגד הילרי קלינטון, גם לימד אותם שפוליטיקה, למרות שהיא יכולה לעורר השראה, אינה קלה.

תתעמלו, חברים

לאחר שהצטרף לממשל המונהג בידי נשיא המקפיד על כושר, גם לסר נכנס לתלם. "וידה", הוא אמר, מתייחס ל"ווידה פיטנס", רשת מכוני כושר אופנתית ויוקרתית בעיר, שאחד מסניפיה נמצא במורד הרחוב שבו נמצא ביתו. לסר וזיסקינד הצטרפו יחד בקיץ שעבר. "בשש בבוקר בווידה אתה יכול למצוא עוד חמישה-עשרה עמיתים", אומר זיסקינד. אולם לסר נפל במהרה מעגלת המזון הדל-קלוריות. הוא לא תמיד מחפש בתפריט את האפשרויות הבריאות, ולגבי חדר הכושר, הוא אומר, "די הפסקתי ללכת", וממהר להוסיף, "אני צריך לחזור לזה".

"חלק מהסיבה שהצטרפתי לחדר כושר היתה שכל האנשים סביבי הולכים", אמר לי לסר. "יש להם עבודה תובענית כמו שלי. אין לי תירוץ". בבית הלבן של אובמה, ענייני בריאות מתחילים מהצמרת. ג'ורג' וו. בוש היה רוכב אופני הרים מסור, שהתלונן בפרטיות על איש צוות שלא עשה כושר, ואפילו שאל מועמד אפשרי לבית המשפט העליון על הרגלי הכושר שלו. גם הנשיא אובמה מביע דאגה לגבי הכושר הגופני של עוזריו. פט רוז, איש גבעת הקפיטול הוותיק שהוא כעת אחד משלושת היועצים הבכירים של אובמה, סיפר לי שכשהעלה במשקל, אובמה התערב. הנשיא, שהביא עמו את מאמן הכושר האישי שלו משיקגו לוושינגטון, הציע לשלם בשביל רוז בן ה-64 על שיעורים אצל המאמן (רוז שילם בעצמו, וכיום הוא מתאמן פעמיים בשבוע).

עוזרים צעירים ורזים פוקדים את חדר הכושר לפני העבודה בחמש וחצי בבוקר. "אלה 40 הדקות היחידות ביום שבהן אני נפרד מהבלקברי שלי, מנותק מהעולם", אומר זיסקינד, "זה חופש". זה גם תירוץ מקובל להפסיד עבודה. עוזר אחד, שתיאר את אובמה בתור "בעל מודעות בריאותית גבוהה", סיפר לי שלנשיא לא מפריע אם מישהו עוזב את המשרד לאימון כושר.

כדורסל הוא בילוי נוסף שזוכה לעידוד. אובמה שיחק כדורסל בימי הפריימריז, למרות שמאז ספג ביקורת על שאירח משחק כדורסל לגברים בלבד. לעתים נדירות הוא מזמין נשים לשחק גולף, וטקס הקליעה לסל הועבר לחברי הצוות הצעירים. לוח הזמנים של הכדורסל שלהם כולל שלושה משחקים: אחד בשלישי בלילה במשרד הפנים; עוד אחד בראשון, שבו משתתפים אנשי הבית הלבן ועובדי סוכנויות ממשל; וקבוצת ליגה בסוף השבוע. העיסוק בכדורסל הוא כה כפייתי שדן פייפר, הממונה לענייני תקשורת, הורה בצחוק לאנשי הצוות הצעירים לערוך את תוכניות המסע שלהם סביב משחקים.

כמו כן יש את סטוטוס - קבוצת הסופטבול (משחק מלים על Potus, ראשי התיבות באנגלית של נשיא ארצות הברית). הקבוצה המורכבת מאנשי צוות הבית הלבן, נאספה בערבים המהבילים של הקיץ הקודם כדי לשחק מול יריבות כמו הוועדה הדמוקרטית הלאומית, ואחר כך היתה חוגגת במסעדות וברים מקומיים. אנשי צוות שלא משחקים באו לעתים קרובות לעודד, ולהתעסק תוך כדי הצפייה בבלקברי שלהם. משחקי הספורט הם בילוי נעים, הזדמנות להירגע אחרי העבודה ולחזק את הקשר עם החברים - אבל המוטיב של שמירה על כושר גופני ניכר בכל.

משפחת אובמה היא היחידה בבית הלבן בהיסטוריה המודרנית שמתייחסת לוושינגטון כמו לעיר אמיתית. כשעברו משיקגו, הם הזמינו ילדים ממרכז העיר לעזור בטיפוח הגינה החדשה ולאירועי "ממתק או תעלול" בליל כל הקדושים ומירוץ ביצי פסחא בבית הלבן. לדברי כתב רדיו סי-בי-אס מארק קנולר, שמשמש את העיתונאים בתור היסטוריון לא רשמי של הבית הלבן, ג'ורג' וו. בוש אכל ארוחת צהריים או ערב במסעדות ברחבי המדינה 21 פעמים בלבד בשמונה שנותיו בתפקיד; בני הזוג אובמה אכלו בחוץ כמעט תריסר פעמים בשנתם הראשונה בלבד.

החיים כריאליטי

אנשי הצוות הצעירים בבית הלבן יצרו מובלעת לא רשמית באזור שמצפון לבית הלבן, שם חיים רבים מהם במרחק של רבע שעת הליכה זה מזה בבתים ודירות משותפים בכיכר לוגאן, כיכר דופונט, רחוב יו וקולומביה הייטס. שכונות זעירות אך שונות שמתמזגות זו בזו. כמה מאנשי הצוות קוראים לאזור "הקמפוס".

קשה להחליט מה קדם למה - הצוות הצעיר של אובמה, או הריבוי של גופי תקשורת שמסקרים אותם. הכותבים של "קליק", מדור הרכילות של אתר האינטרנט "פוליטיקו", משוטטים במסיבות עם מצלמות, נכונים לשאול, לדוגמה, את ג'יין פסאקי, סגנית הממונה לענייני תקשורת, מה יש לה בארנק, או לדווח שרג'י לאב, העוזר האישי של הנשיא, המתנשא לגובה 1.95 מטר, נכח בהקרנת הבכורה של "חשמלית ושמה תשוקה".

בראיון במסע הבחירות, הודה בפני ג'ון פאברו שלפעמים כשהוא היה מספר לנשים שהוא כותב הנאומים של אובמה, הן לא היו מאמינות לו. "על זה הייתי עונה: 'אם באמת רציתי להתחיל איתך, את לא חושבת שהייתי יכול להמציא משהו יותר טוב?" אולם עכשיו, בכל דבר שנוגע לאובמה יש משהו זוהר. "באים לכאן המון ידוענים מהשורה הראשונה, לא כמו בתקופה של בוש", אומרת קיקי ריאן מ"קליק". "היום זה מקובל להיות פוליטי. כשהם באים לכאן, הם מקבלים לפעמים סיור בבית הלבן, והם מצייצים על זה בטוויטר".

עונה של סדרת הריאליטי של אם-טי-וי "העולם האמיתי" צולמה בוושינגטון; גם העונות הבאות של "עקרות בית אמיתיות" ו"טופ שף" מצולמות בבירה; ואריאנה האפינגטון מעבדת את "שלושה בדירה אחת" בשביל רשת איי-בי-סי לסדרה על שלושה חברי קונגרס חדשים החיים יחד.

במשך עשורים, נדרשו אנשי הצוות הצעירים בבית הלבן להקפיד להתרחק מעמודי הרכילות ולא להביך את הבוסים שלהם. אדוארד מקנילי, עורך דין שעבד כמתמחה במשרד הדובר בבית הלבן של רונלד רייגן וככותב נאומים אצל בוש האב, אמר שהוא ועמיתיו הצעירים חששו תמיד מטור הרכילות של "וושינגטון פוסט". "כשמעדנו או עשינו צעד מוטעה בפומבי", סיפר מקנילי, "היינו מבועתים מהאפשרות שזה יגיע לתקשורת, ושהמשמעות של זה לא תהיה רק הסוף של המשרה, אלא גם הסוף שלנו".

אולם העולם הקקופוני של בלוגים וסיקור תקשורתי 24 שעות ביממה מאתגר בהרבה את חברי הצוות החדשים בבית הלבן. "כשהגענו לכאן ב-2001, לאיש לא היה בלקברי, איש לא שלח הודעות טקסט, לא היה טוויטר, והיו הרבה פחות מצלמות דיגיטליות", אומר גורדון ג'ונדרו, שהצטרף בגיל 26 לבית הלבן של ג'ורג' וו. בוש לתפקיד עוזר לדובר. "היום, אתה מתעורר בבוקר ומגלה תמונה שלך עושה אלוהים-יודע-מה בעמוד הפייסבוק של מישהו".

גם עוזריו הצעירים של אובמה לא דומים לאלה שעבדו בממשל בוש לפני שנים ספורות בלבד. בוש הבטיח "להשיב את המכובדות לבית הלבן", ומצב הרוח בממשל היה מאופק מהרגע הראשון, עם קוד לבוש שעודד נשים לגרוב גרבונים גם בקיץ. העוזרים לא יצאו לבלות כמעט, אומר ג'ונדרו, וכשהעזו, דבקו במקומות מיושנים וקרובים לבית הלבן. "הדיילי גריל היה המקום ללכת אליו בחמישי בלילה, ומשם לעבור לסמית פוינט", אמר ג'ונדרו. סמית פוינט הוא בר תת-קרקעי שנודע כמקום שבו ניתן היה למצוא את התאומות בוש, בנותיו של הנשיא, שהיו כנראה הבלייניות הבולטות ביותר של העיר, לשמחת הצהובונים.

היום, לא רק שאנשיו הצעירים של אובמה עזרו ליצור סצנה חברתית חדשה, אלא גם מושלים בה בנונשלנטיות. וושינגטון, שתמיד היתה ידועה בתור "הוליווד של המכוערים", הפכה כעת להוליווד, נקודה. ג'ון פאברו הגיע לרשימת האנשים היפים ביותר של מגזין "פיפל" ולרשימת מאה המשפיעים של מגזין "טיים". אנשי צוות אחרים גילו את עצמם מדורגים ב"ג'י-קיו" ו"מקסים", והאופנה מתפשטת ל"ואניטי פייר" ו"אל". סאם קאס, בן 30, העוזר לשף של הבית הלבן, הופיע גם הוא ברשימת מאה האנשים היפים ביותר של "פיפל" ב-2009. השחקנית רשידה ג'ונס באה לוושינגטון להשתתף בארוחת הערב המסורתית של כתבי הבית הלבן ועזבה עם שמועות על קשר רומנטי עם פאברו. קאל פן, בן 33, החליף קריירה הוליוודית בסרטי "הרולד וקומאר" ובסדרה "האוס" בשביל משרה בתור סגן מנהל המשרד לקשר עם הציבור בבית הלבן. ובכל זאת, כפי שרם עמנואל אמר לי ביובש, "זה לא שלארי סאמרס (היועץ הכלכלי של הבית הלבן) וטים גייטנר (מזכיר מחלקת האוצר) יוצאים למועדונים עם החבר'ה האלה".

אנשי הצוות ממהרים לפסול את האפשרות שהם חיים כדמויות בתוכנית ריאליטי של החוג הפוליטי של וושינגטון. "אתה באמת חושב שלרם עמנואל אכפת אם העוזר שלו מופיע ב'קליק'?" שאל איש צוות אחד. "יש לו כל כך הרבה דברים לדאוג לגביהם. הוא עובד עם האדם המסוקר ביותר בעולם, אז למי אכפת מאיתנו?"

בואו נודה

דריאן פייג', 28, בוגרת מלחמת עיראק, היא אשת הקבלה באגף המערבי. היא מקבלת את פניהם של כולם, החל מטוני בלייר וכלה בטייגר וודס. אבל, אם שואלים אותה, היא אומרת שהיא עובדת בדראגסטור. "כשאתה יוצא לבלות, כולם שואלים אותך מה אתה עושה", מספרת פייג'. "התשובה שלי היא 'אני עובדת בוולגרינס'. ואף אחד לא שואל, 'אה, מה את עושה בוולגרינס?' בדיוק כפי שזה לא משנה שאני עובדת בבית הלבן". אבל לא כולם מצליחים להישאר מתחת לרדאר של התקשורת כמוה.

בלאונג' שבגג מלון W, בשמלה שחורה חשופת-גב, הסתובבה אלחנדרה קמפוורדי עם כוס שמפניה בין האורחים שנאספו בשבת בערב בספטמבר לחגוג את יום הולדתה ה-30. הבוסית שלה מונה סאטפן, סגנית ראש סגל הבית הלבן לענייני מדיניות, היתה שם, כמו גם פאברו וכמה מעמיתיו כותבי הנאומים בבית הלבן. הם התחככו בחבריה של קמפוורדי מקליפורניה וכמה מעמיתיה לשעבר בבית הספר לממשל בהרווארד. העוזרים של נורמן אייזן, היועץ לענייני אתיקה של הבית הלבן - ג'ים מסינה, סגן ראש הסגל, ולארי סאמרס, היועץ הכלכלי של הבית הלבן - הצטלמו בתמונה קבוצתית עם קמפוורדי כשנדלקו האורות. וליד הבר? "השירות החשאי והבנק העולמי", אמרה קמפוורדי.

כשרק נכנסה לתפקיד, פירסם בלוג רכילות תצלומים ישנים של קמפוורדי מהמגזין "מקסים" וסיפק רכילות עסיסית לא פחות: העוזרת האישית יוצאת עם כותב הנאומים "החתיך" ג'ון פאברו (מאז הם כבר לא ביחד, אבל נותרו חברים). בלוגים אחרים הצטרפו לחגיגה וידעו לספר שהיא דיגמנה והצטלמה לפרסומות כדי לשלם על הלימודים במכללה. המגזין "מקסים" כלל אותה בתגובה ברשימת "מאה הלוהטות" של 2009, יחד עם מישל אובמה.

כמו רבים מאנשי הצוות הצעירים של אובמה, קמפוורדי נזהרת מתשומת הלב, ויש יותר סיכוי שהיא תתלהב מהמטרות שהיא מתחברת אליהן (שירותי הבריאות, רפורמת ההגירה) מאשר שתדבר על חייה החברתיים "המשעממים". אפילו עכשיו, באווירה מעט יותר רגועה בוושינגטון, בהשוואה לתובענות של מסע הבחירות, אנשי הצוות הצעירים של אובמה מקפידים לקיים את העקרונות של אובמה על צניעות ודיסקרטיות. עוזר אחד טען בפני שעוזרים בממשל צריכים להיות בעלי "תשוקה עזה לאנונימיות".

אנשי צוות צעירים מגינים על הדימוי שלהם בקפדנות, כחלק מהגנה על "מותג אובמה", כפי שדזירה רוג'רס, המזכירה החברתית לשעבר, אמרה שלא בחוכמה בראיון בשנה שעברה. קיקי ריאן, כתבת חיי הלילה של "פוליטיקו", סיפרה שהיתה באירוע עם איש צוות ידוע מאוד בבית הלבן, וצילמה אותו, אך "הוא ביקש שלא אפרסם את התצלום, כי הוא לא רוצה להיות מזוהה עם מסיבות". איש צוות אחר ביקש מכתב "ג'י-קיו" להוריד פרט מכתבה, בנימוק שהוא חושש להצטייר כמו "תלמיד מכללה".

העוזר האישי של אובמה, רג'י לאב, גם הוא מהמקפידים. "כל מה שאתה עושה מייצג לא רק את עצמך, אלא את הנשיא", הוא אמר. זוהי טריטוריה לא נוחה לעוזרים הצעירים של אובמה - הם חיים בעולם שבו הם מיני-ידוענים, נהנים מיתרונות ההכרה, ובמקביל מנסים להימלט מאור הזרקורים. הם אומרים שהם לא מעוניינים בתשומת לב, שהם פה לעשות את עבודתם, וקשה שלא להאמין להם. בלי קשר למידה שבה הם מנסים לשמור על פרופיל נמוך, הם בהכרח יעוררו קנאה.

אולם, קנאה היא לא רגש שזוכה לאישור של אובמה. העוזרים הצעירים טורחים לומר עד כמה הם אוהבים את עבודתם, ועד כמה הם מסתדרים זה עם זה, אבל הקנאה זוקפת ראשה לפעמים. ישנה מתיחות אמיתית בין אלה שהצטרפו למסע הבחירות ביום הראשון לבין אלה שבאו מאוחר יותר, ובייחוד אצל מי שחשים שהם עבדו קשה בקמפיין ולא זכו בפיצוי של משרות בכירות. משרות באגף המערבי, עם קרבתן לחדר הסגלגל ול"אקשן", נחשבות הטובות ביותר. "לא עושים סדרות טלוויזיה על משרד האנרגיה", אמר עוזר צעיר.

אנשים מתלוננים, אולם נזהרים שלא להתלונן בקול רם מדי. הם כבר למדו את הלקח בדרך הקשה: כשתצלום של פאברו מתנשק עם בובת קרטון של הילרי קלינטון הועלה לפייסבוק (על ידי חבר), הסיפור הפך לסנסציה בבלוגים בקמפיין של 2008 ופאברו נאלץ להתנצל בפני קלינטון. התקרית היתה נקודת מפנה פסיכולוגית בשביל הצוות של אובמה. רבים מהם החלו למחוק כתבים מרשימת חבריהם בפייסבוק, והפנימו את הלקח שכל אחד בוושינגטון לומד: הכל בסופו של דבר נרשם.

אובמה לא צועק, אומרים עוזריו. הוא רגוע גם כשהוא כועס. אולם מבט נוקב שלו חמור מכל תוכחה. בעיני רבים מחסידיו, הנשיא הוא מודל לחיקוי, ויותר מכל, הם לא רוצים להביך אותו. ויש להם גם הרבה על מה להודות לו. את זה הם עושים בארוחות שבת המסורתיות.

בבית המשותף של אנשי צוות הנשיא של לסר, ארוחות השבת האלה הן הזדמנות להירגע ולבלות כמה שעות עם חברים. לפעמים אלה רק ארבעת השותפים לדירה, לפעמים זו קבוצה רחבה יותר ממסע הבחירות, חברים מהמכללה או מכרים שמבקרים בעיר. פעם הצטרפו אפילו הבוסים שלהם - "ארוחת הערב של הבוסים", הם עדיין קוראים לה. אבל היא היתה חד-פעמית.

בארוחה אחרת, סביב השולחן, מעל כלי הטייק-אווי התאילנדי, בקבוקי היין ונרות השבת, הביט אריק לסר ושאל: "נשיר שלום עליכם?" כל השולחן פצח בזמר נלהב. אל השותפים לדירה הצטרפו סמנתה טבמן, 30, סגנית המזכירה החברתית, שעוזרת לתכנן כמעט כל אירוע בבית הלבן, וסם ווילסון, בן 27, סגן מנהל תחום התקשורת המשודרת במשרד התקשורת בבית הלבן. במסע הבחירות, טבמן היתה אשת קשר של העיתונאים, אחד מהתפקידים התובעניים ביותר ונטולי הזוהר. גם בלי עיתונאים, טבמן הזעירה והחייכנית משמשת מעין אחות גדולה לרבים מאנשי הצוות הצעירים.

בסופה של כל ארוחת שבת, כל אחד בשולחן מציין משהו מהשבוע החולף שעליו הוא אסיר תודה. "אוקיי, נעשה את זה ונצא", הודיע לסר. לכולם יש חברים אחרים שהם קיוו לראות באותו לילה. טבמן דיברה על פסגת ג'י-20, שעשתה את השבוע שלה כאוטי ונטול שינה, אבל איפשרה לה להכיר לעומק עמיתים חדשים; לסר דיבר על חזרה הביתה לראש השנה, ל"אנשים שלא אכפת להם מחבילת התמריצים בוושינגטון". ואחרי שכולם אמרו תודה, הם יצאו אל הלילה הערפילי, וחמשת הגברים תפסו מונית, נדחקים בצחוקים וצעקות במושב האחורי. "הם כאלה ילדים", אמרה טבמן, פונה ללכת לדירתה שמעבר לפינה, "אני אוהבת אותם".

מוקדם יותר בארוחת הערב הזכיר לסר את אחד מהציטוטים האהובים עליו: "כל תהילה חולפת", כמו שאמר ג'ורג' ס. פאטון, הגנרל האמריקאי ממלחמת העולם השנייה. "זו האמת", אמר לסר, "התהילה תמיד חולפת".*

תרגום: אסף רונאל



הצוות הצעיר. מימין: הרבי זיסקינד, אריק לסר, אלחנדרה קומפוורדי. יושבת סמנתה טבמן


החבורה הצעירה במסעדה בוושינגטון. לנשיא לא מפריע אם מישהו עוזב את המשרד לאימון כושר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו