בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כוכב נולד

הגיליון השישי מסמן את "מערבון" ככתב עת רציני לקולנוע, למרות חיבתו היתרה למלה "תחת"

תגובות

מערבון, מגזין חדש לקולנוע, גיליון 6, עורך יהושע סימון, עמותת מעיין, 126 עמודים

כבר כמה שנים ש"מערבון" קיים ומופיע כחלק מכתב העת לשירה "מעיין". הגיליון השישי של "מערבון" מופיע בנפרד והוא כבר בוגר, עיתון קולנוע של ממש, נייר פשוט, תמונות צבע הכרחיות, חלוקה בין כתיבה פשוטה ומובנת לניסיון להרים את הרף ולתת פתח גם לכתיבה מורכבת יותר. חלק מהמאמרים אוהבים מאוד את המלה "תחת". חלק מקפידים על לשון זהירה. חלק מהמאמרים ערוכים היטב. חלקם - פחות, ובכל זאת אוהבי קולנוע חייבים לעצמם את הקריאה בכתב העת הזה, בעיקר משום שהוא נענה לאתגר שהקולנוע הישראלי מציב לפני הכותבים עליו: להתמודד עם האמנות הזאת, ההולכת ומשתבחת כאן. בין היתר אפשר לקרוא רב שיח על הסרט "עג'מי", מאמר מעניין של גבי טרקובסקי על הפסקולים ושירי הנושא של הקולנוע הישראל, ראיון של קרין ריבקינד סגל עם אסף סודרי על סרטו "האסיר", מאמר של נועה רגב ואלעד סמודיק על סרטה של קרן ידעיה "כלת הים", ומאמר מאת מתן אהרוני על סרטו של חיים בוזגלו "נישואים פיקטיביים". וזה לא הכל.

הקולנוע, צריך לומר, הוא מכנה משותף רחב מאוד של חלק גדול מהצרכנים. יצרני הקולנוע הגדולים ויוצריו רכשו עם השנים את התכונה הזאת, להרחיב את הטווח של יצירתם כך שרבים יכולים לקרוא סרט, גם מי שאינם "מומחים", ולמצוא בו הרבה יותר ממה שנדמה לנו. בקצרה, קולנוע איננו אמנות לקולנוענים, בניגוד לחלק מהאמנויות המיעוטיות, בין שהוא מגיע אל הקהל דרך מכשיר הטלוויזיה ובין שהוא מוציא אותו לאולם, כשהוא עמוס בחביות פופקורן. הרוחב הזה מעניק לכתיבה על קולנוע אפשרות להגיע באמצעות רפלקסיה גם אל מי שלכאורה אינם נמנים עם קוראיהם של כתבי עת. לא, לא עממיות במובן של נמיכות, אלא במובן של ההכרה כי רפלקסיה היא דבר מעניין כשלעצמו, וכמעט כל בני האדם נהנים מרפלקסיה. לכן כתב עת על קולנוע יכול להיות עממי במובן הטוב של המלה. כזהו "מערבון".

הגיליון נפתח בצרור ביקורות קצרות על סרטים שכיכבו על האקרנים, בדרך כלל בפרק הזמן הממושך למדי שעבר מאז גיליון 5 של "מערבון". זו חולשתה של אי תדירות, כמובן. הביקורות הקצרות דומות להמלצות של חלק מהעיתונים. היתרון של ההמלצות כאן מצוי ברעננות של הכותבים. דן שובל כותב על "ממזרים חסרי כבוד" של קוונטין טרנטינו, "לא סרט שמכחיש שואה, אלא סרט שמכחיש סרטי שואה". היריעה הקצרה שניתנת לכותבים או לסרטים הנסקרים בחופזה משוחררת מציטוטים ופרשנויות.

המאמר הרחב הראשון הוא "לידת עכוז", פרי עטו של אדם אבולעפיה, על קומדיית הישבנים של סשה ברון כהן ("בוראט"). המאמר בודק את האופן שבו, מה שנראה נמוך מאוד ומסריח מאוד - "התחת, שעם כל הכבוד לכפות הרגליים הוא בכל זאת האבר הנמוך והמסריח ביותר" - יכול להפוך לסרט מצחיק ומציק. אבולעפיה טוען כי הסרט הציק לקהל בדיוק משום שחדירה לתחת מפחידה אותו, או נראית לו מגעילה. "ברון כהן הוא הקומיקאי הראשון שזיקק מדימויי הכאב הוולגריים פוטנציאל סאטירי. דבר זה התאפשר לו בזכות העובדה שהמציא מחדש את הסלפסטיק: הוא הוציא אותו מהעולם הבדיוני, הזריק אותו לתוך מציאות מתועדת, וריכז אותו סביב הרקטום הגברי".

מאמרו של אבולעפיה מעוטר בקטעים מהפואמה היפה של אהרן שבתאי "חרא, מוות". כלומר כל פרק מתחיל בכמה שירי עכוז מהפואמה האנאלית המפורסמת ההיא. מה מעורר בכותב תענוג גדול כל כך לדבוק בתחת ולהפליג משם לציטוטים מאריסטו או דנטה? מן הסתם, חלק מהתשוקה השבתאית הישנה לערב גבוה מאוד (קלאסיקה) ונמוך מאוד (דימויי השלב האנאלי).

יהושע סימון, העורך של כתב העת, אוהב קולנוע ומכיר קולנוע. הוא מקדיש מסה ארוכה לקומדיה הרומנטית ההוליוודית. הוא מנסה למצוא, באמצעות השינויים שחלו בו, משהו שהתרחש בהוליווד. הקומדיה הרומנטית היא זו שהסוף שלה "טוב", שאוהביה מצליחים למצוא זה את זה חרף כל האיומים. סימון סבור שמשהו אירע לקומדיה הזאת. "משתגעים על מרי" הוא הדגם שלו, והוא הקדים את זמנו ואפשר לסמן באמצעותו את השלב החדש. "למרות שהסוגיה הפוריטנית לחלוטין לא לובנה גם היום, האינפנטיליזציה של הדמויות והסיפורים מייצרות מערך חדש של צפייה - טעון והיסטרי, מאוים ונטול הרפיה".

הניתוח של סימון יפה, חרף הלשון העמוסה מדי, התחביר המסובך וריבוי הדוגמאות כשל מרצה באקדמיה, שאיש לא יתייחס לדוגמאות שלו בלאו הכי. המאמר משופע במוטואים, כאמור, אבל הקורא המאוים יכול להירגע: אין זכר לתיאוריה בגוף המאמר. לרגעים אפשר להצר על כך. למשל, במאמר עמוס ציטוטי מוטו, נפקד מקומו של החיבור החשוב מאת סטנלי קאוול על הז'אנר הזה. ובכל זאת טוב שסימון כתב על הז'אנר הזה. הקומדיה הסנטימנטלית, לטעמו, כבר איננה כל כך מתוקה. היא מוכית טרור מחוץ ובעיקר פמיניזם מהעשור האחרון, כלומר מיניות מוחצנת של האשה. לשון אחר, הפוריטניות, שניצחה מחדש בעזרת הפמיניזם, ושיתפה אתו פעולה בכל מה שנוגע לאשה בקומדיה הרומנטית, נשארה רק בתור איום ז'אנרי.

אבל התענוג הגדול ביותר בכתב העת הזה, אולי נכון לומר מה שהופך את כתב העת הזה לכתב עת של ממש, הוא מאמרו החשוב מאוד של תום שובל על הקולנוע של הבימאי הפלסטיני בן נצרת, איליא סולימאן. מאמרו של שובל הוא פנינה ביקורתית. יש לו עין מצוינת ויכולת בירור בין מה שראוי להרחבה ומה שראוי להידחות לדיון אחר. במרכז המסה השוואה מרתקת בין הקולנוע של סולימאן עם הקולנוע של הגאון הגדול, ז'אק טאטי. אלא שאצל סולימאן מאיימת על המשפחה, שאת תולדותיה הוא מספר בטרילוגיה שלו, הקולוניזציה.

אחת הסצינות הנפלאות שבנה סולימאן בסרטו האחרון "הזמן שנשאר" מתארת את הימים שאחרי מלחמת 1948. מנהל ממשרד החינוך מגיע לבית הספר והבנות שרות את שיר השלום של נעמי שמר, במבטאן הערבי, "ואם לא מחר, אז מחרתיים". כותב שובל: "המראה של הבנות השרות בקול זך ותמים, חסרות הבנה למלים שבפיהן ולמשמעותן לגביהן, הוא אחד הביטויים החזקים והחדים של השתרשות מה שמוצג כקולוניאליזם". נו נו, "מה שמוצג". המהירות שבה, במאמרים השכנים, שולפים כל מיני אברים גסים, נהפכת כאן לזהירות גדולה: "מה שמוצג כקולוניאליזם". הזהירות הזאת, כמובן, אינו גורע מחשיבות המאמר. להפך, הזהירות של שובל היא חלק מכתיבה טובה.

יש בחוברת הרבה פגמים, בעיקר החפיף המאפיין אולי סוג של "רדיקליות". למשל, מאמר ארוך ומסובך של פרדריק ג'יימסון על בימאי הקולנוע הגרמני אלכסנדר קלוגה מתפרסם בשמו המלא על העטיפה ולקונה צפויה אכזבה. מתוך מאמר בן אלפי מלים, מובאות כאן שתי פסקאות. יש בחוברת רב שיח על הסרט "עג'מי" ובו כמה דברי הבל וכמה דברי טעם. בעיקר אהבתי לקרוא את דבריה האישיים מאוד של היפואית אסאמה אגבאריה זחאלקה שהובאו כמו שהופיעה באתר "אתגר".



תמונה מהסרט 'עג'מי'. אם לא מחר, אז מחרתיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו