בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההיסטוריון אלחנן ריינר : לא תיתכן בעלות ספרדית או אשכנזית על קבר בר יוחאי

תגובות

מאבק שליטה של 200 שנה על מתחם קבר הרשב"י מתקרב לקצו: חוות דעת היסטורית, שהגיש באחרונה הפרופ' אלחנן ריינר לידי בית המשפט המחוזי בנצרת, קובעת כי לא תיתכן כל בעלות על קבר רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) שבמירון. בשנים האחרונות דן בית המשפט בסכסוך השליטה במתחם הקדוש בין הקדשי העדה הספרדית, האשכנזית והמדינה, וקביעת ההיסטוריון, אם תתקבל, עשויה לחולל סערה בעולם הדתי.

קבר הרשב"י הוא האתר היהודי הקדוש המתויר ביותר אחרי הכותל המערבי: למעלה ממיליון מבקרים מגיעים למקום מדי שנה. בראש כל חודש באים לקבר עשרות אלפים, ושיאה של העלייה לרגל בהילולת רשב"י בל"ג בעומר, אז פוקדים את האתר כחצי מיליון איש.

המאבק הספרדי-אשכנזי על השליטה במתחם ניטש זה מאות שנים, אך עם העלייה החדה שחלה בשנים האחרונות במספר המבקרים המגיעים למקום, המאבקים גברו מאוד, ויש האומרים כי בלב הוויכוח טמונים מניעים כלכליים. מתחם הקבר מוגדר בחוק כאתר קדוש, ומסיבות היסטוריות, מפעילים אותו הקדש ספרדי והקדש אשכנזי. מדובר בגופים משפטיים עתיקים שעובדת קיומם במשך מאות שנים מעוררת קשיים משפטיים סבוכים.

לפני כשנתיים, בעקבות דו"ח חריף שכתב מבקר המדינה על ניהול האתר, החלה לפעול במקום "ועדת החמישה", האמונה על ניהולו מטעם המדינה. הוועדה נתקלת בהתנגדויות רבות מצד פלגים בעולם החרדי, ובפועל מצויה השליטה במקום בעיקר בידי ההקדש הספרדי, שמחזיק במרבית השטח הבנוי וקופות הצדקה במתחם הקבר.

גורמים ממשלתיים אמרו בעבר ל"הארץ" כי ההקדש הספרדי מדווח על הכנסה של 1.8 מיליון שקלים בשנה מ"קופות הצדקה" וממכירת "נרות קדושים" במקום, וטענו כי רווח זה אינו מפוקח בהתאם לחוק ואינו מועבר לחלוקה בהתאם לקריטריונים. על פי הערכות שונות, בקופות הצדקה בקבר הרשב"י נתרמים כשלושה מיליון שקלים בשנה, מהם כשני מיליון לקופות שבידי ההקדש הספרדי ורק כמיליון לקופות שבידי הוועדה מטעם המדינה.

בדיון בבית המשפט לפני כשנתיים וחצי טענה המדינה כי "אתר קבר הרשב"י מנוהל כ'עסק משפחתי'", וכי "עולה תמונה עגומה של הזנחה באתר, וכן של ניהול כושל". לפיכך, טענה המדינה, ולמען "שלומם וביטחונם" של המוני המבקרים, "יש חשיבות רבה לכך שהמדינה היא שתנהל את המקום".

מנגד, אנשי ההקדש הספרדי האשימו אז את המדינה בניסיון להשתלט על נכסיהם, והזהירו כי היענות לבקשת המדינה לנהל את המקום, "משמעותה נישול רבני ונכבדי העדה מניהול נכסים כפי שנעשה על ידם מדורי דורות, דבר שיגרום ל'רעידת אדמה' בהקדש העדה הספרדית". מאבק השליטה נמשך כבר עשרות שנים בבתי דין רבניים, ובשלוש השנים האחרונות הוא מתנהל בבית משפט אזרחי. כל צד הציג מסמכים שנועדו לבסס את החזקה ההיסטורית שלו במקום, ובשלב זה נדרש בית המשפט לחוות דעתו של ההיסטוריון.

"הספרדים לא המציאו את מירון"

לבקשת בית המשפט כתב פרופ' ריינר חוות דעת המשתרעת על פני כ-40 עמודים, ומתארת את קורות הקבר במשך מאות שנים. בחוות הדעת הוא קובע קביעה בעלת השלכות משמעותיות: "אין ולא היתה בעלות נדל"נית על המקום הקדוש, ולא ייתכן גם הקדש כיתתי אחד על המקום".

ביסוד חוות הדעת של ריינר עומד היבט שממנו התעלמו הצדדים. ריינר התמקד בשאלת קהל הבאים למירון. על פי התזה שהוא מציג, הציבור הוא שקובע את אופייה של העלייה לרגל ואת סדר היום המתרחש שם. מדובר "בקבוצות שונות זו מזו", הוא כותב. "עלייתן של אלו למירון, התנהלותן בתוכה, היא ההוויה האמיתית של מירון, היא ההיסטוריה שלה".

בעבר, לדבריו, ניהלו את הנכס יהודים גליליים שלא עזבו את הארץ, ועליית הקבר למוקד תשומת הלב הציבורית התחוללה בשלהי המאה ה-15, בעקבות גירוש ספרד. "המתחם המקודש במירון עמד על תלו תקופה ארוכה, הנמדדת במאות שנים, לפני הגעתם של מגורשי ספרד", כותב ריינר. "כל מה שנותר ליהודי ספרד הוא להתמודד עם העולם הדתי הארץ ישראלי הזה... לא הם אלה שהמציאו את מירון; לא הם אלו שהחזיקו את מירון, לא היה להם חלק בעיצוב חגיגות ל"ג בעומר, הם באו אל המוכן". משעה שיהודי ספרד הפכו לקהילה הדומיננטית בצפת, התמסדה מסורת השליטה הספרדית במתחם.

מחוות הדעת עולה כי שורשי סכסוך הבעלות על המקום בהתחזקות הקהילה החסידית-אשכנזית בצפת, לקראת אמצע המאה ה-19. ב-1880 כבר עמד משקלם של החסידים בעיר על 70%. החל משלב זה, קובע ריינר, לא ניתן לדבר על הנהגה אחת לקהילה אלא על שתי קהילות אוטונומיות. זהו הרקע לחילוקי הדעות הנמשכים עד היום.

הקהילה הספרדית, שאיבדה את הבכורה בעיר, ראתה עצמה ממשיכת דרכה של הקהילה שהנהיגה את העיר מאז המאה ה-16, וככזו, ראתה עצמה כמי שראויה לקבל את האחריות על המקום הקדוש. עובדה זו יצרה דימוי כאילו מירון היא נחלה ספרדית, אולם על פי ריינר, "המציאות חתרה תחת התמונה החד-ממדית הזו".



מתחם קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון.


קופות צדקה במקום. ההקדש הספרדי מדווח על הכנסה של 1.8 מיליון שקלים בשנה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו