שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מרצה באוניברסיטה מצהיר, כי חיילי השייטת שפשטו על הספינה "מרמרה" הנם רוצחים בדם קר; מרצה אחר מסרב לאפשר לסטודנט ששב משירות מילואים להיכנס לשיעור במדים; שלישי מודיע לתלמידיו, ששירות מילואים במחסום אינו מצדיק בעיניו היעדרות מן השיעור. לעומת זאת, הוא מוכן לקבל היעדרות של מי שילך להפגין במחסומים; מרצה נוסף קורא להטיל חרם על מדינת ישראל במחאה על הכיבוש; ואילו חברו קורא להטיל חרם אקדמי על האוניברסיטאות בישראל לרבות זו שבה הוא מועסק; תלמידיו של מרצה אחר טוענים שהוא משתיק אותם כאשר הם חולקים על דעותיו.

ניתן לשנות את פרטי האירועים: מרצה מכנה חיילים המפנים מתנחלים "נאצים"; מרצה אוסר על כניסתה של תלמידה מוסלמית משום שהיא עוטה רעלה; מרצה אינו מתחשב בתלמיד שגויס למילואים כדי לפנות מאחז, אך מתחשב במי שנעדר מן השיעור משום שיצא לסכל את הפינוי; ולבסוף, מרצה קורא להטיל חרם על ישראל או על האוניברסיטאות שלה משום שהממשלה "הבוגדנית" מוכנה לוותר על חבלי מולדת.

הצד השווה בכל האירועים הללו הנו היומרה לטעון שהם חוסים תחת כנפיו של החופש האקדמי. המכנה המשותף שלהם הוא, שאין להם דבר וחצי דבר עם חופש אקדמי. חלק מן האירועים חוסים תחת כנפיו של חופש הביטוי ולא של החופש האקדמי. אחרים עומדים בסתירה לחופש זה.

ניטול את הביקורת על השלטון: במשטר דמוקרטי יש לשמור מכל משמר על חופש הביטוי והביקורת. אך מה לאלה ולחופש אקדמי? בטיעון של חופש אקדמי בעניינים אלה יש משום התנשאות, כאילו הסגל האקדמי מורם מעם. והרי במשטר דמוקרטי קולו של פרופסור שקול לקולו של כל אזרח אחר, ובדין. היומרה לעטות את הביקורת הפוליטית במחלצות אקדמיות סופה שהיא מקצצת בזכות לבקר - כאילו מי שאינו נהנה מחופש אקדמי אל לו להשמיע את דעותיו.

החופש האקדמי משתרע מעבר לתחומו של חופש הביטוי, ונועד להשיב על צרכיה המיוחדים של הקהילה האקדמית. זהו החופש לחקור, לפרסם וללמד. רק בדרך זו תובטח החתירה לאמת המדעית. בכך שונה איש האקדמיה ממי שמועסק בכל מוסד אחר. ואולם, לאיש אין מונופול על האמת. כדי להבטיח את החתירה לאמת שומה על איש האקדמיה שלא לדכא דעות של האחר, עמית או תלמיד, שכן החופש האקדמי חל גם עליהם. דבר הלמד מעניינו הוא שאיש האקדמיה לא ינצל את הכוח שניתן לו בשם החופש האקדמי, כדי לכפות את דעותיו או לפגוע במי שדעותיו שונות משלו. כוחו של השיח האקדמי הנו בשכנוע לא בכפייה.

התופעה שפוגעת יותר מכל בחופש האקדמי הינה החרם האקדמי. נשק זה - גם אם המטיפים לו מכוונים אותו כלפי מדיניות הממשלה - פוגע פגיעה אנושה דווקא בחופש לחקור ולהתפתח, זאת משום שהוא מנתק את החוקר הן ממקורות המימון למחקריו והן משיג ושיח עם עמיתיו, שהוא כה חשוב במחקר האקדמי. לא ניתן אף להתעלם מכך, כי דווקא מי שקורא לחרם לא ייפגע ממנו. הוא נהנה משני העולמות - גם מן הזכויות כחבר האוניברסיטה המוחרמת וגם מכך שעליו לא יחול החרם שהוא מטיף לו.

הכותב הוא פרופסור למשפט חוקתי באוניברסיטת תל אביב

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ