בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות | הוי גליל, גליל

חנן שדמי, ממייסדי כפר בלום, מנהיג חינוכי, 1914-2010

תגובות

חנן שדמי הכיר היטב את כאב הפרידה: ב-1939 נופפו לו בני משפחתו לשלום בתחנת הרכבת בריגה, ואת רובם הוא לא זכה לראות יותר. את נחמתו מצא בליובה, שהפליגה עמו מאודסה, ושהיתה לאשתו הנאמנה במשך שבעה עשורים. את זכר הוריו הנציח בשמות ילדיו: אביטל ואמרון.

כחניך ומדריך בשומר הצעיר, הוא הצטרף לגרעין הקיבוץ האנגלו-באלטי, שהמתין בבנימינה לעלייתו על הקרקע. בשל תאונת עבודה שפגעה בידו החליטה אסיפת הקיבוץ שייצא ללמוד הוראה בסמינר הקיבוצים בתל אביב. כשהחל ללמד את ילדי הקיבוץ, יצאו כ"ד יורדי הסירה למשימה שממנה לא שבו, וביניהם חבר הקיבוץ ברוך (בורקה) יעקובסון. חנן יזם הצעה שהילדים לא יקראו להוריהם אבא ואמא, כדי לא לצער את חברם דן שהתייתם מאביו בורקה.

ב-1944 עלה הקיבוץ על הקרקע בגליל העליון וחנן, שתמיד שילב כתיבה בעבודתו החינוכית, חיבר את הימנון הקיבוץ: "עוד רבה הדרך, אלף בה עוד שביל, יגע עוד ופרך, הוי גליל, גליל". נאמן לתפישתו כי "כפי שאין עיירה יהודית בלי בית כנסת, כך לא יכול להיות קיבוץ ללא בית ספר", ייסד חנן את בית הספר היסודי בכפר בלום (לימים "הגומא") והעניק שמות לכיתות. כשילדי "סנונית", הכיתה הראשונה, הגיעו לגיל תיכון הוא יזם את הקמת בית החינוך המשותף עמק החולה והיה מנהלו הראשון של המוסד, המונה כיום כ-1,300 תלמידים.

ב-1947 יצא חנן בשליחות הסוכנות לגרמניה, לטפל בשארית הפליטה. לכאורה היה כפוף לצבא האמריקאי, אך למעשה פעל בשליחותו של שאול אביגור, במסגרת "הבריחה" ו"עליה ב'". בשובו לקיבוץ הזעיפו ילדיו הקטנים את פניהם לעומתו, בשל פרידה של שנתיים, אך היתה גם סיבה לשמחה: הוא חזר עם אחיו ששרדו, מרדכי ומנשה, שאותם מצא באירופה החרבה.

כשהגיע למצוות הבן הבכור של הקיבוץ, משה אבני, עיצב חנן טקס ייחודי שבו היה על בר המצוה לבחור 13 משימות, שהעמיקו את מעורבותו בחיי הקיבוץ. כמו חידושים אחרים של חנן, גם הטקס הזה אומץ על ידי קיבוצים אחרים. אחרי שלמד ספרות וחינוך באוניברסיטה העברית הוא לימד וניהל בסמינר בית ברל ובסמינר אורנים, היה חבר מרכז הסתדרות המורים, חבר מליאת רשות השידור, אירגן סמינר ישראלי-גרמני ללימוד לקחי השואה, ובין לבין היה שלוש פעמים מזכיר הקיבוץ.

עם צאתו לפנסיה הוא המשיך לחנך ילדי עולים ולימד בהתנדבות במכללת תל חי חיילים שנפלטו בעבר ממסגרות חינוכיות. סמי בן שטרית, דיקן הסטודנטים, אומר כי את שניסח בכתביו יישם חנן במעשיו, בהעניקו לאותם סטודנטים "נקודת מפנה" בחייהם. על כך זכה ב-1995 באות "יקיר הגליל" וב-2002 ב"יקיר הסתדרות המורים". הוא דאב כשהלכו חבריו לדרך לעולמם, ואת פרידתו הצפויה המתיק במלים: "בלכתי תשתכן נשמתי בשירי, ולי בכך די".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו