בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"סיפורי ניק אדמס" מאת ארנסט המינגוויי | מי מסתתר מאחורי המסכה

מתחת לחזות השקטה של "סיפורי ניק אדמס" מפרפרים דגי פורל גדולים, בדמות שאלות על משפחה, גזענות, זוגיות וגבריות

תגובות

סיפורי ניק אדמס

ארנסט המינגוויי. תירגמו מאנגלית: יואב כ"ץ, יאיר לפיד, עוזי וייל ועודד פלד. הוצאת פן, ידיעות ספרים, 309 עמ', 88 שקלים

מתי איש נהיה מבוגר? כשהוא מתחתן? "לא. לפני שאתה נהיה מבוגר, שולחים אותך למוסד לעבריינים צעירים. אחרי שאתה נהיה מבוגר, שולחים אותך לבית סוהר", כך מסביר לאחותו ניק אדמס, גיבור ספר הסיפורים הקרוי על שמו, את תהליך ההתבגרות. ההסבר של אדמס, על האירוניה שבו, מעלה שאלות בנוגע להפיכתו של אדם לבוגר ומערער לרגע על ההנחה המובלעת בתרבות שלנו כי גדילה כרוכה בתהליך של למידה. כפי שאדמס תופש אותה, התבגרות כרוכה בעיקר בתהליך של חיכוך הולך וגובר עם החברה וחשיפה למוראות העולם.

"סיפורי ניק אדמס" הוא אסופת סיפורים קצרים שכתב ארנסט המינגוויי על גיבור שקורותיו מקבילים במידה רבה לארועים ביוגרפיים מחייו של המחבר: אביו של ניק אדמס הוא רופא, כפי שהיה אביו של המינגוויי, ושניהם - המינגוויי ואדמס - נפצעו במלחמת העולם הראשונה. הסיפורים כונסו לאחר מותו של הסופר בספר אחד וסודרו בסדר כרונולוגי על פי גילו של הגיבור. כעת הם תורגמו לעברית בתרגום מהנה ומדויק וזוהי הזדמנות נפלאה להכיר את המינגוויי מחדש.

התהליך המיוחד שבו נוצר הספר הזה מצדיק שוב את האמירה כי "השלם גדול מסך חלקיו". הסיפורים נפלאים. המינגוויי פרסם אותם באסופות שונות בין השנים 1925-1933, ורק ב-1972, 11 שנים אחרי שהתאבד, הם נערכו וקובצו לספר אחד. שלושה מהסיפורים כבר מוכרים גם לקוראי עברית מכיוון שפורסמו בקובץ "10 סיפורים" של המינגוויי (פן וידיעות ספרים, 2007), אך צירוף כל קורותיו של אדמס בספר אחד הופך את ההנאה מהם לכפולה, מכיוון שביחד הם מרכיבים יצירה בעלת אופי של רומן.

ברומן שכזה על כל אחד מהסיפורים לעמוד בפני עצמו כסיפור שלם, עם היגיון פנימי, ומצד שני להיות חלק מסיפור רחב יותר ולקבל משמעות נוספת מהיותו פרט בתוך מכלול. כאן כל אחד מ-24 הסיפורים עומד בפני עצמו מבחינת עמדת המספר, הנושא והמבנה הפנימי שלו, אך יחדיו הם רומן חניכה המלווה את הגיבור מילדות ועד בגרות; ולמרות מה שהוא אומר, התבגרותו של ניק כן כרוכה בתהליך של למידה - בתחילה הוא לומד מאביו כיצד לצוד ולדוג ובסוף הוא תוהה מה מתוך כל מה שלמד מאביו עליו להעביר לבנו אחריו.

לכאורה, כתיבתו של המינגוויי פשוטה ומובנת, אך למעשה מלאכת הקריאה ב"סיפורי ניק אדמס", כמוה כמסע דיג בנהר. מתחת לחזות השקטה והנינוחה של הסיפורים מפרפרים דגי פורל גדולים, בדמות שאלות כבדות משקל על משפחה, מוסר, גזענות, זוגיות, גבריות ואמנות.

השאלות הללו טמונות עמוק בין תיאורים של עצי אשור ומיני חכות, ואם קוראים את הסיפורים ברפרוף עלולים כמעט להחמיץ את תהליך התבגרותו של ניק, אשר מתגלה כמעט רק בדרך אגב. למשל: ניק חוזר ממלחמת העולם הראשונה פצוע בגופו ובנפשו וכביכול מבלי שלמד ממנה דבר. אך מסעות הדיג שלו חושפים כי עולמו הרגשי והמוסרי השתנה: בילדותו (בסיפור "אין עוד מקומות כאלה"), כאשר דג ניק בטעות דג פורל גדול מדי בשביל המחבת שלו והדג היה כבר פצוע, הוא החליט להורגו מתוך רחמים; אך בשובו מהמלחמה (בסיפור "נהר טו-הארטד הגדול"), בסיטואציית דיג דומה, הוא מחליט שלא להרוג את הדג הפצוע אלא להחזירו למים ולתת לו הזדמנות להשתקם בנהר.

רמזים לפגיעותו ולרגישותו של אדמס קיימים כבר בסיפור הראשון בספר ("שלוש יריות"), כאשר הוא נמצא ביער לבדו ומפחד מפני תנועתם של ענפי העצים. אלא שפגיעות ופחד אינן תכונות גבריות לגיטימיות בעיני גיבוריו של המינגוויי ולכן אדמס לומד להסתיר אותן ככל שהוא מתבגר. הגיבור, שהוא כביכול גבר מאצ'ואיסטי, בהיותו צייד, דייג ולוחם, תופש למעשה את כינון הגבריות כמשימה בלתי אפשרית. כך ב"אבות ובנים", הסיפור האחרון בקובץ, כאשר הוא אומר "כמו כל הגברים שניחנו ביכולת העולה על הדרוש לבני אדם...", מבינים הקוראים כי למרות שדמותו של ניק עשויה להיתפש כסמל לגבריות, הגבריות הזאת בעיניו מבוססת על מיתוס, ולכן נועדה לכשלון.

הסיפורים הללו מעידים על מחברם: ארנסט המינגוויי עצמו, שהיה שבוי בניסיון לעמוד בדרישות הגבריות וביקש ליצור לעצמו תדמית של כל יכול. הוא הפיץ סביבו סיפורי גבורה שונים על כיבושי נשים והשתתפות בקרבות, אך התקשה לעמוד בקצב שקריו. הפער בין דימויו העצמי הפגוע והתדמית ההרואית שניסה לבנות לעצמו מעיד כי החוסן החיצוני נועד לשמור על שבריריותה של הנפש, אשר ב-1961 כוחה לא עמד לה יותר. המינגוויי התאבד ביריית רובה על מפתן ביתו. "סיפורי ניק אדמס" שלו חודרים את המיתוסים שיצר סביבו ומגלים מעט ממה שהוא חש מתחת למעטה הלכאורה החסין שלו.

אחת השאלות הרווחות בספרות היא "כיצד נהפך אדם לאמן?" אילו אירועים או דרך התבוננות עושים אותו לכזה? "סיפורי ניק אדמס" עוסקים גם בשאלה הזאת. ניק מתואר כקורא של ספרות וכמי שלוקח אתו ספרים לכל הרפתקה. ראייתו של ניק מושפעת ממוסכמות ספרותיות אשר מעצבות את דרך התבוננותו בעולם. כך, כאשר ניק נוסע ברכבת לקנזס סיטי, הוא רואה את המיסיסיפי דרך עיניהן של דמויות ספרותיות מפורסמות: "מארק טוויין, האק פין, תום סוייר ולה-סאל דחפו זה את זה במחשבתו של ניק, בעודו מתבונן במישור המים השטוח והחום הזז לאטו. לפחות ראיתי את המיסיסיפי, חשב לעצמו בשמחה" ("לחצות את המיסיסיפי"). אט-אט, באמצעות קריאה מרובה, אימוץ של נקודת מבט ספרותית ביחס לעולם ואיתור מקורות ההשפעה הספרותיים שלו (לעניין זה מוקדש כל הסיפור "על הכתיבה"), נהפך ניק אדמס לסופר.

בעידן שאחרי פרויד, שבו כל סופר הוא גם פסיכולוג ובכל מותחן נמצא תסביך אב אחד לפחות, יש משהו מרענן בקריאת ספריו של המינגוויי. אמנם הפן הפסיכולוגי לא נעדר מספריו, אך הוא נשאר מתחת לפני השטח, בין השורות. המינגוויי עצמו תיאר את כתיבתו על ידי מטאפורה של קרחון אשר "הוד תנועתו בא לו הודות לכך שרק שמינית ממנו היא מעל פני המים", ואין זה מקרי שזוהי גם מטאפורה שהשתמש בה פרויד כדי לתאר את הלא מודע. כלומר, כוח הכתיבה של ארנסט המינגוויי מצוי במה שנעדר ממנה, ברגשות ובמחשבות שנותרים סמויים מן העין. הפן הפסיכולוגי הוא המניע את כתיבתו, אך הוא נמצא במרווחים שעל הדף ועלינו לשחזר אותו בעצמנו תוך כדי קריאה. לכן, הרגש העז התוקף את הדמויות מגיע אלינו בדיוק ברגע שבין הנקודה שבסוף משפט לבין האות הראשונה של המשפט הבא. הוא אינו כתוב שם. עוזי וייל מתאר יפה את ההיעדר הזה בהקדמה שכתב לספר: "מה שהוא כותב, הוא כותב בהיר ופשוט. מה שהוא לא כותב - שובר את לבך".

The Nick Adams Stories \ Ernest Hemingway



ארנסט המינגוויי בתצלום של מאן ריי מ-1922. תפישותיו המוסריות השתנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו