בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוסי שריד | השוואת שווא

תגובות

היזהרו מהשוואות. אם-אמהות הטומאה היא ההשוואה לשואה, שהימין עט עליה בכל הזדמנות כמוצא שלל. אם אין כאן הכחשה, זילות יש ויש. אבל השואה היא שלנו, הפה ברשותנו, ולנו מותר להתעלל בזכרה.

הרס בית שבן לילה צץ הוא חורבן הבית, לא פחות; מעבר ליישוב שכן שמעבר לקו הוא מצעד המוות; התבצרות תיאטרלית על גג היא מרד גטו; חיילים ושוטרים במילוי תפקידם הם נאצים יימח-שמם. אפילו פילים עלולים להשתגע מההשוואות הללו, לא כל שכן בני אדם שעדיין לא עטו על עצמם עור של פיל.

גם לתועים בדרכי השמאל מומלץ להשיל נעליים, בטרם יבטשו ברגליהם וירמסו עוד גידול פרא בערוגת היבלית של הכיבוש. בלאו הכי המצב מעורר פלצות, ואין צורך להרחיק את העדות עד לאושוויץ כדי להפליצו יותר.

השבוע האחרון עמד גם הוא בסימן של השוואות שווא: 400 ילדי עובדים זרים המועמדים לגירוש בהשוואה לילדי גוש קטיף שגורשו. למה אז לא הרמתם קול, מתריסים כלפינו; למה רק עכשיו נזכרתם, צבועים שכמותכם. ובתוכנית בוקר ברדיו אף נשמע מפי הקריינית התירוץ הרצוץ: אין מכפרים על חטא ראשון בחטא שני.

שום עוול לא נגרם בהתנתקות, שהחודש מלאו לה חמש שנים, ובכל יארצייט היא מכנסת סביבה עוד מתחרטים ומתחטאים - אשמנו, בגדנו; אין חלקי עמם. בי אי אפשר לחשוד שהלכתי שבי אחרי אריאל שרון, שנאחזתי בחבלי קסמו. לא היו לי אשליות בקשר לאיש הזה, שהשחית כאן כל חלקה טובה. אני הצעתי אז לצבי הנדל - לשעבר ח"כ ותושב הגוש - את "עומק העקירה כעומק החקירה" כסיסמת מאבקם. גם פניתי לבג"ץ נגד היועץ המשפטי לממשלה, בניסיון לפתוח את תיק האי היווני שנסגר. לא איתרגתי את שרון כפי שאיתרגוהו אחרים.

אבל ההתנתקות היתה מנותקת ממנו ומחוברת למציאות. אלמלא עזבנו אתמול, היינו חייבים לעזוב מחר או מחרתיים. אין זכות קיום וסיכויי קיום ל-7,000 מתנחלים, שנתקעו אל בין מיליון פליטים פלסטינים ברצועה צרה וחרופה שלחמה צר ומימיה לחץ. לא ההתנתקות עוול, אלא ההתמקמות עוול. המתמקמים הוזהרו מראש - אנשים מבוגרים ואחראים למעשיהם - ולא רצו לשמוע; זב"שם.

את המתנחלים לא גירשו מארצם, ואת ילדיהם לא עקרו מסביבת תרבותם. בשובם לציון השפיעו עליהם רוב טובה, ואם גרעה המדינה קודם, היא הוסיפה כהנה וכהנה אחר כך, וכבר התמלאה סאת הפיצויים. הלוואי על עקורי שייח ג'ראח, שהרחובה הושלכו על ילדיהם ומטלטליהם; אבל הם ערבים. אומללות המפונים המפונקים, שאותה מתעקשים להנציח, לא נועדה אלא להרתיע: זה יעלה לכם ביוקר רב, אם תרצו להיפטר מעונש ההתנחלויות כולן.

היזהרו מהשוואות, שהן ממשפחת המשלים, ורק באחרית הימים ידמה כל משל לנמשל, כידוע. במיוחד כדאי להיזהר ממשלי בעלי חיים, שהם פחות על שועלים ערומים ויותר על ממשיליהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו