שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הישג משמעותי אחד יכול רונן שובל, יו"ר תנועת "אם תרצו", לזקוף לזכותו: במהלך קריאת מאמרו בתחילת יולי ב"הארץ" ("מאבק למען חופש אקדמי", 4.7) חלפה בגווי צמרמורת ופחד הצמית את רוחי.

לא היתה זו האימה הרגילה שבני אדם חשים לנוכח אסון טבע, מלחמת קיום, או אלימות בריונית. זה היה פחד אחר, אימה שרבים מבני המאה ה-20 חוו על בשרם, ואחרים נחשפו אליה באמצעות יצירות ספרות דוגמת 1984 של ג'ורג' אורוול: פחד מהמם אל מול מערכת מתוחכמת של מניפולציה תודעתית, האורזת אידיאולוגיה כוחנית ואלימה בלשון חלקות ובשפת החירויות.

אם תרצו, מובטח במאמר, "את המאבק לשוויון ולחופש אקדמי אמיתי לא ניתן לדכא"; אך היה ולא תרצו "בחופש המתדפק על שערי האקדמיה", זועקים הדברים בין השורות, היה ולא תתיישרו ולא תבינו בטוב, לא עוד נסבול את הגיגיכם הסוטים, וקרוב היום שננפנף אתכם אל המקום הראוי לכם, אנטי-ציונים ושונאי ישראל שכמותכם.

גניבת הדעת מצד שובל מתבררת כבר בהתקפתו נגד "ההטיה האנטי-ציונית החריפה" באוניברסיטאות ועל ההגמוניה האקדמית של "מיעוט קיצוני ואנטי ישראלי". ראשית, חלק הארי של המרצים באוניברסיטאות רואים את עצמם כציונים לכל דבר, ורק בשנים האחרונות נשמע קולו של מיעוט המגדיר את עצמו כפוסט-ציוני ובתוכו יחידים המגדירים את עצמם כאנטי-ציונים. שנית, ישראלים רבים שהם ציונים בלב ובנפש - מדור המייסדים ובוני הארץ ועד לחלוצים צעירים בני זמננו - מוגלים על פי הטרמינולוגיה של "אם תרצו" אל מחוזות האנטי-ציונות והאנטי-ישראליות רק משום שלמיטב הכרתם זנחה הציונות את דרכי התבונה והצדק והידרדרה אל מחוזות האפרטהייד והמיליטריזם הבריוני.

גדולי התנועה הציונית פעלו כידוע מתוך זיקה הדוקה למוסר הנביאים. לפיכך מוזר הדבר, שלנגד עיני שובל לא עמדו המופתים המוסריים של מורשת זו: אליהו - הנביא שמותג כ"עוכר ישראל" בידי המלך אחאב; ישעיהו - המוכיח את יהודה על הזניית מורשתה המוסרית, עד שכמעט לסדום היינו ולעמורה דמינו; או הנביא חבקוק, המתריס נגד הבונים עיר בדמים וקריה בעוולה, עד כי "אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה".

יתר על כן, בהתנכרות ל"מוכיחים בשער" המקראיים כרוכה גם דחיית אחד מעקרונות היסוד של הכרזת העצמאות הציונית: חזון החירות, השלום והצדק של הנביאים כליבת תעודת הזהות האידיאליסטית של מדינת ישראל. נראה הדבר, שעצמאות מחשבתית, זעם מוסרי ופולמוס ביקורתי אינם חביבים בקהילת "אם תרצו"; אין זאת אלא ש"אם תרצו" לא הפנימו את עקרון היסוד הסוקרטי של החברה הפתוחה: אין לה למדינה שירות טוב יותר מן האינטלקטואלים המבקרים אותה על סטייתה מדרכי האמת והצדק, "ואם מדמים אתם בנפשכם שבקטילת בני אדם תמנעו היות מי שיגנה אתכם על אורח חייכם שאיננו נכון - אינכם אלא טועים" (סוקרטס בנאום ההגנה שלו, תרגום: יוסף ליבס).

בימים אלה, כששלטון הימין יציב ובוטח, והאג'נדה של "אם תרצו" נוהגת במרכבות ישראל, אל לנו ללכת שבי אחרי שפת המסווה המציגה את "פקודות האדונים" בתחפושת של "שוועת העשוקים": אין זה קולם של המיעוטים המבקשים שוויון והכרה, לא זה של המדוכאים הכמהים לזכויות אדם וצלם אנוש, לא של הנרדפים המבקשים מגן ומחסה, לא של המוחלשים המבקשים העצמה ותקווה ולא של המודרים המבקשים השתתפות ואחווה. קולה של "אם תרצו" אינו קול השוויון החברתי והחופש האקדמי: הוא קול האדנות, שאינה מוכנה עוד לסבול את החריגים, הביקורתיים הבלתי מתקרנפים והמוזות החופשיות, סרבניות האורתודוקסיה.

פרופ' אלוני הוא ראש המכון לחינוך מתקדם במכללת סמינר הקיבוצים

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ