בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בודקה - אגדה מזרח תיכונית מודרנית

תירגמו מרוסית טניה חזנובסקי ותומר שריג

תגובות

היה היה בממלכה אחת, במדינה מזרח-תיכונית דמוקרטית אחת, שומר. וישב השומר ימים שלמים בבודקה, אשר נמצא בחלק הדרומי של עיר ים תיכונית יפה, בתוך חניון בטון. השומר לא אהב את הבודקה; היא הזכירה לו צינוק בבית הסוהר. ואכן, שטח הבודקה היה בגודל מטר על שניים, על שלושת החלונות היו סורגים ודלת הברזל הובילה למקום ששררה בו בשעות היום של הקיץ - ובמדינה הדרומית הזאת הקיץ נמשך תשעה חודשים בשנה - טמפרטורה של 35-40 מעלות צלזיוס.

לעתים קרובות היפנה השומר שאלה לאדון אלגנטי ולא צעיר - הוא הגורל שלו: למה היית צריך לשים אותי בבודקה? האדון לא היה עונה, רק מחייך במסתורין.

והרי השומר לא נולד לבודקה. הוא הרגיש שיש בו יכולות וכוחות גדולים. הוא ידע שאם המדינה הדמוקרטית היתה מנצלת את הכוחות והיכולות האלה, היא היתה רק מרוויחה מזה. אבל המדינה הדמוקרטית לא היתה זקוקה לא לשומר ולא לכוחותיו ויכולתו. לכן בכל בוקר, בשעה שבע בדיוק, הוא היה מגיע ומתיישב בבודקה. מאוחר יותר היה מופיע הבוס שלו ואומר:

- שומר, בוא הנה! למה אתה יושב בבודקה? אתה צריך להיות בחניון, לקבל את מי שמגיע!

אחר כך היה מופיע מנהל בכיר יותר, ואומר:

- שומר, בוא הנה! אתה בכלל מודע לחובותיך? אתה צריך להיות בבודקה, ליד הטלפון. אני מתקשר ומתקשר ואף אחד לא עונה!

אחרי המנהלים, היו באים לקוחות החברה, שבבעלותה היה חניון הבטון. והם היו אומרים, אמנם בפחות תובענות מאשר הבוסים:

- שומר, נו! פתח מהר את המחסום!

כך זה נמשך שנה אחר שנה. השומר ישב בבודקה, כמו אסיר שקיבל מאסר עולם בגלל פשע נוראי כלשהו.

לפתע פתאום, אחרי שישב כבר עשר שנים ועשרה חודשים, קרה לו משהו בלתי מוסבר, כאילו נפקחו עיניו: הוא התחיל להבחין בדברים שלא ראה קודם לכן. לחוש בריחות שלא חש קודם לכן. לשמוע את מוסיקת הטבע, שקודם לכן לא שמע. לבו התמלא עד גדותיו באהבה, וכבר לא נשאר בו מקום לכאב וייאוש. כל מיני מחשבות נשגבות ויפות התחילו להתרוצץ בראשו. יום אחד הוא החליט לכתוב אותן. ואף על פי שהיה קשה מאוד לעשות את זה, הוא השלים את כתיבת הסיפור שלו.

הסיפור יצא מוצלח ביותר, אף כי השומר לא ידע את זה. הוא שלח אותו למוסף אחד, שבו ידעו להעריך כשרון. ושם הסיפור הגיע לקוסם. הקוסם חיכה לסיפור הזה עשר שנים ועשרה חודשים, ממש מאז שהגורל הציב את השומר בבודקה. אנשים רבים קראו את הסיפור. כולם הופתעו שסיפור כה נפלא נכתב על ידי שומר פשוט, שיושב בבודקה ישנה. הם החלו להגיע אל השומר כדי להיווכח שהוא קיים באמת, ושזו אינה מתיחה של הקוסם המכובד. מה יש לומר: אפילו הבוס של השומר חדל לצעוק עליו בבקרים. והמנהל הבכיר יותר בכלל החל לשבח אותו.

השמועה על השומר המיוחד עשתה לה כנפיים והגיעה עד לבוס הגדול, בעל החברה. הבוס היה מבין גדול בספרות. לכן אין שום דבר מוזר בכך שהוא אהב מאוד את הסיפור, והתייחס במלוא ההערכה לכשרונו של השומר.

יום אחד הזמין אותו הבוס הגדול למשרדו המרווח, ואמר:

- שומר, אתה כתבת סיפור נהדר. הוא גרם לי להנאה מרובה! אתה יכול לבקש ממני כל מה שתרצה!

השומר, שנמאס לו לשבת כמו עבריין בבודקה ישן וקטן, אמר:

- אני מודה לך על התשבחות. אם אפשר, שיחליפו לי את הבודקה!

- יחליפו לך את הבודקה, אמר הבוס הגדול.

למחרת באו פועלים ופירקו את הבודקה הישנה, שהזכירה צינוק. במקומה בנו בודקה חדשה, ארמון כמעט. היא נבנתה מלבני טרקוטה בצבע אדום כהה, ועוטרה בגג בעל קצוות מתעגלים, כמו פגודה סינית. הגג כוסה ברעפים הולנדיים כתומים. את שלושת החלונות קישטו בעיטורי עץ, ואת דלת העץ קישט עיטור מגולף. גם העיצוב הפנימי של הבודקה היה עשיר. הרצפה כוסתה באריחי שיש עם ציורים מתוחכמים, הביאו כורסה וספה מעור איטלקי, שולחן קטן מעץ מהגוני, מקרר קטן, מחשב ומזגן.

אבל מאז שהשומר התיישב בבודקה החדשה, ההשראה עזבה אותו. הוא לא כתב עוד אף שורה.



ליאוניד פקרובסקי בבודקה שלו ברחוב המסגר בתל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו