בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרסום ראשון: רשימת כתבי היד של קפקא, שהוסתרו בכספות עשרות שנים

במשך עשרות שנים הן היו נעולות בחדרי כספות בתל אביב ובציריך. הקיץ, בעקבות חשיפת "הארץ", נפתחו הכספות שמונח בהן חלק מהעיזבון של הסופר הגדול. פרסום ראשון של רשימת כתבי היד, שחוקרים ומעריצים בעולם לוטשים אליהם עיניים בציפייה

תגובות

"הכמות בלתי נתפשת. יש פה חומר ששווה המון כסף. זה אוצר בלום". כך, כמוצא שלל רב, תיאר לאחרונה גורם המקורב לתיק העיזבון של הסופר פרנץ קפקא את כתבי היד שנמצאו הקיץ בכספות בנקים בתל אביב ובציריך. "מאות מכתבים שהסופר שלח וקיבל מכל העולם נמצאים שם. הרשימות אין-סופיות. נראה שבתקופה הזו אנשים כתבו אחד לשני על בסיס יום-יומי. הם היו ממש גרפומנים", הוסיף בהשתאות.

שנתיים חלפו מאז נחשפה ב"הארץ" פרשת העיזבון הגנוז של הסופר הצ'כי-היהודי הנודע ("לפני השער הנעול", "הארץ", 6.7.2008). המידע על כך ש-85 שנה לאחר מותו מוחזקים כתבי יד של קפקא הרחק מעיני הציבור ובתנאים לא נאותים (לטענת חוקרים), הכה גלים ברחבי העולם. ההד התקשורתי הוביל במהרה לפתיחת משפט המתנהל מאז בעצלתיים בבית הדין לענייני משפחה בתל אביב.

מצד אחד ניצבת חווה הופה, שירשה את האוצר הספרותי מאמה אסתר, שהיתה מזכירתו של הסופר מקס ברוד, ידיד הנפש של קפקא. הופה, בת 80, טוענת שכתבי היד של קפקא ניתנו לה במתנה על ידי אמה ושהם רכושה הפרטי. מן העבר השני ניצבת הספרייה הלאומית בירושלים, שדורשת לקבל לידיה את החומר, בהסתמך על צוואתו של ברוד, שביקש כבר לפני 40 שנה להעביר את החומר לשמירה בארכיון ציבורי.

ובאמצע, בין השתיים, מנסה גם ארכיון הספרות הגרמנית, הנמצא אי-שם בדרום-מערב גרמניה, לשים את ידו על כתבי היד בטענה שהסופר, שכתב בגרמנית, שייך ל"מרחב התרבותי" של מדינה זו. לצד אלה משתתפת במשפט גם עורכת דין המייצגת את האפוטרופוס הכללי של מדינת ישראל, הממונה על העזבונות והירושות.

לפני שנה נעתר בית המשפט לפניית "הארץ" ופתח לציבור את הדיונים בתיק, שנפתח בעקבות החשיפה בעיתון. עד אז התנהל המשפט בדלתיים סגורות, כמו רוב ההליכים המשפטיים בבית הדין לענייני משפחה. גם היום, כשנה לאחר פתיחת המשפט לציבור, עדיין מתנוסס הכיתוב "בדלתיים סגורות" על מסמכי בית המשפט הנוגעים לתיק, מסיבה לא ברורה. הקיץ, לאחר אין-ספור דחיות, עתירות ודיונים, נפתחו סוף-סוף עשר כספות הבנק - שש בתל אביב וארבע בציריך שבשווייץ - שמונחות בהן זה עשרות שנים שאריות העיזבון של קפקא, מגדולי הסופרים במאה ה-20.

רשמית, אף אחד לא מוכן עדיין לספר מה בדיוק מסתתר שם. תחת מעטה חשאיות עוסקת משלחת שמינה בית המשפט בעיבוד ובקטלוג החומר שנמצא בכספות. מנצחת על המלאכה פרופ' איטה שדלצקי, מומחית לספרות גרמנית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בשבועות האחרונים היא נברה במשך שעות באלפי הניירות והמסמכים, הכתובים גרמנית, בניסיון להבין מה בדיוק מונח לפתחה. "אני לא רוצה לדבר עם עיתונאים ומעדיפה לעשות את עבודתי מחוץ לעיני התקשורת", אמרה ל"הארץ". לצדה פיקח על הליך פתיחת הכספות אילן הרטי, מומחה לשימור כתבי יד, שתפקידו לדאוג לשמירה על שלמותם של הניירות - חלקם בני יותר ממאה שנים.

לא מיוצג

במלאכה עושים גם חבורה בלתי נגמרת של עורכי דין, מנהלי העיזבון שמונו על ידי בית המשפט. חלוקת התפקידים ביניהם יכולה בקלות להיקרא קפקאית: בראש הרשימה ניצבים עורכי הדין שמוליק קסוטו ודן נובהארי ממשרד "קסוטו נוף", אשר יחד עם רמי הדר ודן צימרמן, אחראים על העיזבון של אסתר הופה, מזכירתו של ברוד; עורכי הדין אהוד סול ויוסי אשכנזי מטפלים בעיזבון של מקס ברוד, שנמצא אי-שם בתוך העיזבון של מזכירתו; את קפקא, בעצמו ד"ר למשפטים, לא מייצג איש. עזבונו כלוא אי-שם בין שני העזבונות - זה של חברו וזה של מזכירתו של החבר. החבורה הנרחבת הזו אמורה לדווח בקרוב לבית המשפט על ממצאיה, בטרם יחליט על גורלם של כתבי היד.

גורמים המקורבים לפרשה מסרו ל"הארץ" רשימה חלקית וראשונית של הפריטים שנמצאו בכספות. כל הפריטים הם כתבי יד מקוריים, בכתב היד של קפקא ושל סופרים אחרים בני דורו. בשלב זה עדיין לא ידוע כמה ואילו מהכתבים הם תגלית חדשה - כתבי יד של הסופר הנודע, אשר מעולם לא ראו אור - וכמה הם כתבים שכבר פורסמו בעבר ויש להם ערך אספני בלבד. בשל ההיקף העצום של החומר יידרשו חודשים ארוכים כדי לעבור באופן יסודי על כולו. כך או כך שוויים ההתחלתי של כתבי היד מוערך על ידי אספנים במאות אלפי דולרים. אם אכן יימצא בהם גם כתב יד של קפקא שטרם פורסם, שווי העיזבון יעלה למיליונים.

מהמידע שהגיע ל"הארץ" עולה כי הפריטים המעניינים והחשובים ביותר שנמצאים בכספות הם מחברת תרגול של השפה העברית בכתב ידו של קפקא; חלקים מיומנו הסודי של מקס ברוד, שמעולם לא ראה אור ועשוי לכלול פרטים אינטימיים ואישיים על חייו של קפקא; כתב היד של סיפור קצר של קפקא "הכנות לחתונה בכפר"; הערות לרומן "הטירה" של קפקא; טיוטות של הרומן "ריכרד וסמואל" שכתבו קפקא וברוד יחד; וכן התכתבויות בין קפקא וברוד, ובינם לבין שורה ארוכה של סופרים ואנשי רוח בני התקופה.

בולטים ברשימה: הסופר הגרמני חתן פרס נובל לספרות תומאס מאן ("הר הקסמים"), הסופר היהודי-האוסטרי סטפן צווייג ("העולם של אתמול"), הסופר הצ'כי ירוסלב האשק ("החייל האמיץ שווייק"), הסופר והעיתונאי היהודי-הגרמני קורט טוכולסקי, מהחשובים בפובליציסטים של רפובליקת ויימאר, המחזאי והסופר היהודי-האוסטרי ארתור שניצלר ("סיפור חלום"), המשורר והסופר היהודי-האוסטרי פרנץ וורפל ("40 הימים של מוסא דאג") והמשורר והסופר הישראלי יליד פולין, ש. שלום. לצד זאת, נמצאת שם גם התכתבות בין מקס ברוד לחיים ויצמן, מראשי התנועה הציונית ולימים נשיאה הראשון של מדינת ישראל.

העובדה שרבים מהמכותבים הם יהודים וציונים עשויה לשפוך אור על הקשר בין קפקא, ברוד והתנועה הציונית. הרעיון הציוני העסיק את השניים, ההתכתבות עשויה להבהיר עד כמה בדיוק. "קפקא למד עברית וחלם לעלות לפלשתינה", אומרת נורית פגי, דוקטורנטית בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. "ברוד נלחם בשצף קצף על זהותו היהודית של קפקא, וייתכן שהממצאים בכספות - היומנים והמכתבים - יאשרו סוף סוף את פרשנותו לכתבי קפקא". פגי, שכותבת את הדוקטורט שלה על ברוד, אומרת שברוד "חשוב ביותר לתולדות הציונות. הוא הפך מסופר שהאמין שהוא בן לתרבות הגרמנית הנעלה, לציוני נלהב. הוא היה אחד ממנהיגיה הידועים של התנועה הציונית בצ'כוסלובקיה, והממצאים בכספות עשויים לשפוך אור על פעילותו הפוליטית, שעד היום כמעט ולא נחקרה".

ד"ר אביעד סטולמן, האוצר של אוספי היהדות בספרייה הלאומית, קיבל לאחרונה לאחריותו את "תיק קפקא" מטעם הספרייה, והוא נחוש לקבל לידיו את הכתבים העלומים. "בצוואתו האחרונה הביע ברוד את רצונו שכתבי היד האלה יגיעו לספרייה הלאומית בירושלים, שם הם ישומרו בתנאים מתאימים ויונגשו לקהל הרחב", אומר סטולמן בפגישה באחד מאגפי הספרייה החדשים, הקרוי על שם סטפן צווייג. "הספרייה הלאומית מקווה שבית המשפט יצווה שרצון המת יכובד וכתבי היד יגיעו למשכן הספרייה בירושלים.

אוצר תרבות

"יצירתו של קפקא עוסקת בתחומים שבהם הספרייה הלאומית מתמחה", הוא טוען, ומספר בגאווה על 500 ארכיונים אישיים, רובם של יהודים, הנשמרים בספרייה. ש"י עגנון, מרטין בובר, הוגו ברגמן ואלזה לסקר שילר, הם רק חלק מהרשימה. "אנו מקווים שארכיוניהם של ברוד וקפקא, שיש בהם חשיבות לאומית ובינלאומית גדולה, יגיעו כבר בזמן הקרוב לירושלים", אומר סטולמן. "לא רק מפני שכך ביקש ברוד בצוואתו, אלא בעיקר מפני שרק ארכיון זה מסוגל לספק את ההקשר הכולל של מסמכים אלו".

גישה תקיפה יותר ודיפלומטית פחות משמיעה אילנה הבר, מנהלת מחלקת הארכיונים של הספרייה. "אני רוצה לשאול את הגרמנים: אם קפקא, שמת ב-1924, היה מאריך ימים, מה היה עולה בגורלו? הוא היה נשלח לאושוויץ, כמו אחיותיו ורבים מבני משפחתו. למזלו, הוא מת משחפת".

במיוחד קוממו את הבר חוקרי ספרות גרמנים שטענו כי את כתביו של קפקא יש לרכז בגרמניה. ריינר שטאך, הביוגרף הגרמני החשוב ביותר של קפקא, אמר במארס ליומון הגרמני "טגסשפיגל", כי "בישראל חסרים מומחים בשפה ובסביבה של הטקסטים בשפה הגרמנית מתחום התרבות של אותם ימים". הוא הוסיף כי "לדבר כאן על נכס תרבות ישראלי נראה לי לגמרי לא לעניין. בישראל אין היום לא מהדורה של כל כתבי קפקא ולא רחוב אחד על שם קפקא. ואם תחפש ספר של ברוד בעברית, תצטרך ללכת לחנות ספרים עתיקים".

"יש לנו כאן בספרייה הלאומית ארכיון ענק של יהודים מגרמניה. אלה שהם לא הצליחו להרוג", מתפארת הבר בתגובה סרקסטית לשאלה למי שייך קפקא. "הספרייה הלאומית היא אוצר התרבות של כל יהודי באשר הוא. לא רק מישראל אלא מכל התפוצות. קפקא בוודאי היה אחד מהם", היא מוסיפה. "אלה דברים ששייכים לכלל הציבור, לעם היהודי בארץ ומחוצה לה".

ימים עמוסים עוברים לאחרונה על הבר. עיתונאים מכל העולם משחרים לפתחה. "רק השבוע היו פה מה'ניו יורק טיימס' ומהתקשורת הרוסית", היא מספרת בהתרגשות. בפי כולם בקשה אחת זהה: להעיף מבט, ולו חטוף, בכתבי היד של קפקא שנמצאים שם. עשרות שנים הם נשמרו שם, בכספת מאובטחת בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית, והם נגישים לחוקרים. כעת, בעקבות המשפט המתוקשר, הזדעקה הספרייה לשלוף אותם מהכספת ולהציגם לראווה. המסר ברור: קפקא שייך לישראל.

איך התגלגלו כתבי היד האלה לספרייה הלאומית, על ידי מי ומתי? הבר לא ששה לחשוף את המידע הזה. מנגד, היא מציינת בסיפוק כי הספרייה לא שילמה בעדם. "לא רכשנו את זה", היא אומרת. "בזמנים ההם רכישות של כתבי יד לא היו באופנה. זה לא היה מקובל". פעם, לדבריה, "היה כאן דור אחר", כזה שלא העלה בדעתו למכור נכסי תרבות כדי להתעשר.

לביקורת של הבר יש כתובת אחת ברורה: חווה הופה מתל אביב, היורשת שעומדת במרכז המשפט. "זה לא שלה", מזדעקת הבר כששמה של הופה עולה, מתקשה להסתיר את כעסה. "אמא שלה היתה אמורה להעביר אלינו את כתבי היד האלה, אבל ברוב חוצפתה הורישה אותם לבנותיה. זה לא שלהן. נקודה".

הבר מתייחסת בדבריה לצוואתו של ד"ר מקס ברוד, שמינה את מזכירתו, אסתר הופה, למנהלת העיזבון שלו. "את כל כתבי היד, המכתבים, הניירות והמסמכים האחרים... ימסרו לשמירה לספרייה של האוניברסיטה העברית בירושלים, או לספרייה העירונית בתל אביב או לגנזך ציבורי אחר בארץ או בחו"ל" - כך כתב ברוד.

מורה לעברית

42 שנים חלפו מאז מותו בתל אביב, אך עד היום לא מולאה צוואתו. "היא הפרה את צוואתו, מסרה את כתבי היד לבנותיה ומכרה אחדים מהם", מאשימה הבר. "וכעת, למי בתה רוצה למכור את מה שנותר מהעיזבון? למרבאך", היא מוסיפה בטון מזלזל.

מרבאך הוא שמה על העיירה הציורית בדרום-מערב גרמניה, שבה שוכן ארכיון הספרות הגרמני. מנהליו עושים הכל לשים את ידם על כתבי היד של קפקא שבבעלות הופה. במשפט העיזבון, שמתנהל בעצלתיים, כבר הודו עורכי דינה של הופה שהיא מנהלת משא ומתן עם הארכיון הגרמני על הוצאתם מישראל של כתבי היד האלה ומכירתם לגרמניה.

מתחת לאדמה, באתר המכונה בפי הבר "מחסן הנדירים", נמצאת הכספת הסודית שבה שומרת הספרייה הלאומית את כתבי היד של קפקא, לצד כתבים של ניוטון והרמב"ם. "אני לא מכניסה לשם אף אחד, אף פעם, גם לא עיתונאים", היא אומרת. "אסור שיידעו איפה זה, כמה, למה ומה".

מתיקה היא שולפת קלסר גדול ובו כתבי היד הנדירים שהוציאה במיוחד מהכספת. היא עוטה כפפות על ידיה, ארשת רצינית על פניה ומתפנה לספר את סיפורם של כתבי היד והתמונות שהיא מניחה בזהירות מופתית על השולחן. התחנה הראשונה היא תמונת מחזור מהגימנסיה בפראג, שצולמה ב-1901. פרנץ קפקא היה אז בן 18. דמות מוכרת נוספת בתמונה: הפילוסוף שמואל הוגו ברגמן, לימים הרקטור הראשון של האוניברסיטה העברית.

"לטעמי קפקא לא היה גבר נאה כל כך, אבל מה שחשוב זה מה שכתב", אומרת הבר, כשהיא שולפת את הפריט הארכיוני הייחודי ברשימה: מחברת לימוד העברית של קפקא. גם למחברת נלווה סיפור מעניין. "מי שלימדה את קפקא עברית היתה צעירה מארץ ישראל בשם פועה מנצ'ל", מספרת הבר. "היא למדה בירושלים וקיבלה מלגה ללימודים בפראג".

אמו של ברגמן, שאצלה התאכסנה מנצ'ל, היא שהכירה בין הסופר הצעיר לסטודנטית הישראלית. שש מחברות ללימוד עברית הותיר אחריו קפקא בעיזבונו. אחת מהן נמצאת עדיין בכספת של הופה. מחברת נוספת בסדרה מונחת על השולחן לפנינו. בכתב יד צפוף מתרגל קפקא את המלים החדשות שלמד בהדרכתה של מנצ'ל, מהרומן "שכול וכישלון" של יוסף חיים ברנר: "התאוננות", "הלוויית המת", "רתיחה", "רתחן", "זריחה", "טמטום", "סלסל".

חומר כימי

עד להכרעה בתיק מנסה חווה הופה, בכל דרך אפשרית, לשכנע את בית המשפט כי כתבי היד הם רכושה הפרטי. אף שנאסר עליה לקחת חלק במעמד פתיחת הכספות, היא באה אל סניפי הבנק, הן בתל אביב והן בציריך, וניסתה לדבר על לבם של עורכי הדין ופקידי הבנק, כדי שייתנו לה לפקח מקרוב על התהליך. בכמה מקרים, כפי שהעידו הנוכחים במקום, חילופי הדברים הגיעו לכדי צעקות קולניות של הופה. "צר לנו כי מנהלי העיזבון לא איפשרו לגברת הופה להיות נוכחת במעמד פתיחת הכספות, דבר שאך העצים את כעסה ואת השפלתה", מסרו ל"הארץ" עורכי דינה, עודד הכהן ואורי צפת. "כאבה של הופה גדול, זרים בוחשים ברכושה".

לשניים טענות קשות כלפי מנהלי העיזבון. "הם עושים בעיזבון כבתוך שלהם ולא טרחו להעביר לנו, למרות בקשותינו, את רשימת התכולה, אף שחלפו שבועות מאז הביקורים בכספות", הם טוענים. "הם הרשו למרוח על המסמכים שהיו בכספת חומר כימי לא ידוע, ללא כל רשות. וחמור מכך, בניגוד להוראת בית המשפט הם נטלו ללא רשות וללא סמכות מסמכים מתוך הכספות". מנהלי העיזבון דוחים את הטענות מכל וכל. "פתיחת הכספות נעשתה בנוכחות נציגיה של הופה ובהתאם להוראות בית המשפט", מסר ל"הארץ" עורך הדין דן נובהארי, אשר לזכותו ולזכות עו"ד קסוטו נזקפת ההצלחה שבפתיחת הכספות, בתום חודשי מאבק ארוכים.

בעניין החומר הכימי, הוא אמר כי "היות שמדובר בכתבי יד ישנים מאוד, שערכם התרבותי ולא מן הנמנע גם הכלכלי הינו רב, הרי שמלבד החשיבות בבדיקת תכולת הכספות, קיימת גם חשיבות רבה בבדיקת המצב הפיסי והתנאים שבהם שמורים כתבי היד". לדבריו, "הבדיקה הכימית נעשתה על ידי מומחה לשימור, שטיפטף טיפה אחת של חומר מתאדה בפינת מסמך, ובאופן שאינו גורם לו כל נזק בנוכחות נציגיה של הופה וללא כל התנגדות מצדם. מיד עם בקשתה של גברת הופה הופסקה הבדיקה האמורה".

ביחס לנטילת המסמכים מהכספות אמר נובהארי כי היא נעשתה בהתאם להנחיית בית המשפט, שהורה להעביר למומחה מסמכים מקוריים כדי לבדוק את האותנטיות שלהם. לדבריו, המסמכים אינם חלק מהעיזבון של קפקא וברוד ואין להם ערך ספרותי או היסטורי. נובהארי אף ציין, כי אחותה של הופה הביעה תמיכה בהוצאת המסמכים, ולכן, לדבריו, "המהומה נראית מלאכותית ובלתי מובנת".

ובינתיים, בעוד הכספות נבדקו ונסרקו, חושדים מנהלי העיזבון כי הופה מחזיקה בדירתה הפרטית כתבי יד נוספים של קפקא או ברוד, הרחק מעיני בית המשפט. הופה, מצדה, חתמה על תצהיר שבו היא טוענת שאין בביתה דבר בכתב ידו של קפקא. "השתלשלות העניינים בתיק זה היא אבסורד ההולך ומתעצם מיום ליום. אבסורד שאין כמוהו אף בספריו של קפקא", סיכמו עורכי דינה. *



אדולף הופמייסטר, פרנץ קפקא, 1960. איור: באדיבות גלריה מינוטאור, תל אביב


הצוות שמינה בית המשפט לבדיקת העיזבון, עם אחת הכספות בציריך, ביולי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו