בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רגע לפני יום הולדת 90: מי הרב עובדיה יוסף האמיתי?

היכן נמצא הרב עובדיה האמיתי: בספרי ההלכה, במנהיגות הפוליטית או בהשתלחויותיו וקללותיו?

תגובות

"יש נוהגים לעשות את יום הלידה ליום טוב בכל שנה ושנה, וסימן יפה הוא וכך נוהגים בביתנו", כך כותב הרב עובדיה יוסף באחד מספריו, בשורה שחורגת מהשטף המסחרר של התשובה ההלכתית ממנה היא לקוחה.

השורה הזאת נמצאת בכרך השישי של חיבורו החשוב "יביע אומר", והיא נכתבה תוך כדי דיון בשאלה אם נכון לפי ההלכה לערוך מסיבה לבת מצווה כפי שחוגגים לנער בר מצווה (התשובה חיובית בעיקרה). הכותב, אז כבן 55, מציין כי בניגוד לדעות אחרות יש משקל אפילו ליום הולדת רגיל. זו אמנם איננה פסיקה מהפכנית - אין בה התרת אלף נשים מעגינותן או קביעה שעולי אתיופיה הם יהודים לכל דבר כמו שפסק מאוחר יותר - אך יש בה את הדייקנות והידענות והרעננות שמאפיינות רבות מתשובותיו בענייני הלכה, הפעם עם תוספת אישית בקצה: "וסימן יפה הוא וכך נוהגים בביתנו".

ביום שני הקרוב, י"ב תשרי, יחול יום הולדתו ה-90 של פוסק ההלכה הבכיר ביותר ואחד המנהיגים הפוליטיים החשובים שהופיעו כאן בדורות האחרונים. כבר קשה לעקוב אחר רשימת השבחים המופלגים שנקשרה ברב עובדיה יוסף לאורך עשרות שנים, ואת הכתרים שקשרו לו, בישראל ובחו"ל, אפשר ללקט בין השאר בביוגרפיות, בספרי הלכה שנבעו ממשנתו, במאמרים אקדמיים ועבודות דוקטורט, בכתבות עיתונאיות, וגם בוויקיפדיה ב-13 שפות שונות.

ראשי המדינה עולים לרגל

די לציין את העובדה הפשוטה כי מאז קום המדינה לא היה כאן איש רוח, שלא לדבר על איש רוח דתי, שהשפיע במישורים כה מגוונים על החברה הישראלית על כל זרמיה ומגזריה, רצו או לא רצו. אין ולא היתה דמות שכל ראשי המדינה עולים אליה לרגל, שנשיא המדינה מתייצב אצלה לביקורים קבועים פעמיים בשנה, מתיישב כתלמיד אצל רבו. בשבוע הבא, בסוכות, שוב יבוא הנשיא פרס, שחגג לא מזמן את יום הולדתו ה-87, לבקר בסוכה אצל רבו-חברו שנולד לפני 90 שנה בבגדד, היה הרב הראשי לישראל, חתן פרס ישראל, מייסדה ומנהיגה הרוחני של ש"ס, וחיבר עשרות ספרים.

רגע לקראת יום הולדתו ה-90, הרב הוכיח כי פיו עדיין מפיק מהומות. בשיעורו לפני שלושה שבועות, כזכור, איחל מכת דבר קטלנית לפלסטינים ("הישמעאלים") ולמנהיגם אבו מאזן. דבריו עוררו גינויים מוושינגטון, רמאללה וירושלים, ותחושות מבוכה מצד כל מי שחשבו אותו בטעות כפציפיסט בגלל פסק ההלכה שלו מלפני 31 שנה, שקבע כי ראוי לפנות שטחים בהסדר שלום. אנשי ביתו מספרים כי גם בלי הגינויים, "חמש דקות אחרי שהדברים יצאו מפיו הוא חש צער עמוק מאוד", וכי החל לחפש דרך לתקן גם את הנזק ליוקרתו האישית.

התבטאויותיו השערורייתיות מעוררות כרגיל את השאלה היכן נמצא הרב עובדיה האמיתי: האם בספרי ההלכה, במנהיגות הפוליטית, או בהשתלחויותיו וקללותיו נגד שולמית אלוני, אריאל שרון, בנימין נתניהו, יוסי שריד או אבו מאזן? במתקפותיו על החילונים? על קורבנות השואה? התבטאויותיו המקוממות תמיד תרמו להגבהת החומות בינו ובין הציבור החילוני, אך ברור כי בעיניו שלו הוא נמצא רק בספרי ההלכה ומוגדר רק על ידם. הוא כמעט שלא נמצא בעניינים אחרים, גם לא בדרשותיו והופעותיו הפומביות.

נאמניו אומרים כי ככל שהזמן חולף, המפעל ההלכתי שלו - שנועד "להחזיר עטרה ליושנה" (כלומר להכתיר מחדש את רבי יוסף קארו כפוסק ההלכה של כל היהודים הספרדים, ולהרחיב את פסיקתו לכל תחומי החיים בימינו) - תופס מקום חשוב יותר ויותר בחייו, ודוחק גם את העיסוק שלו בהנהגת ש"ס. הוא שואף כי עשרות הספרים שחיבר יונחו בכל ספרייה על אותו מדף שבו מונחים "משנה תורה" לרמב"ם ו"שולחן ערוך" לרבי יוסף קארו, לא פחות. הרב עובדיה חושב היסטוריה, וחושב כי ההיסטוריה תשכח את כל מה שלא נוגע ליצירתו ההלכתית.

"דווקא בגלל התאריך הזה, יום ההולדת שלו, יש לרב תחושה חזקה שאסור לאבד זמן", אומר אחד ממקורביו. "הוא מזכיר כל הזמן שכתוב במשנה ?בן שמונים לגבורות'. הוא אומר שמונים שנה, זה הזמן שיש. כל יום מעבר לשמונים שנה זו מתנה, וזו מתנה כדי לעשות את הדברים הכי החשובים. לכן הוא כותב וכותב, כל הזמן, ללא ליאות". בימים אלה הוא כותב כרך נוסף בסדרת ספריו "חזון עובדיה" המוקדשת לחגים ומועדים. זה יהיה הכרך השלישי שעוסק בהלכות שבת.

הרב עובדיה תופש את עצמו כמי שפועל בעיקר במרחב הרבני-חרדי, ושם אין כל חשיבות לכותרות העיתונים. אבל דווקא בדבריו על אבו מאזן, לפני שלושה שבועות, הצליח לדרוך על יבלת רגישה הנוגעת ליחסיו עם העולם החרדי-ליטאי. העיתון "יתד נאמן" פרסם מאמר - שהוזמן בידי המנהיג הליטאי הרב יוסף שלום אלישיב - בגנות הרב עובדיה, מבלי להזכיר את שמו. הוא האשים אותו בהפרה בוטה של ערך יסודי בתפישת הגלות החרדית, האוסר "התגרות באומות".

לרב עובדיה ולרב אלישיב יש יחסים מסועפים מאין כמותם. בשנות ה-50 הם השתייכו לאותה קבוצת לומדים אריסטוקרטית, ובהמשך ישבו יחד בבית הדין הרבני הגדול. בין השניים יש ידידות, על אף שהרב אלישיב מעולם לא הפסיק לראות בחברו בן חסות, אפילו לא כשהכריז על עצמאות, הקים את ש"ס וייסד את החרדיות הספרדית. כעת, הגדיר אותו הרב אלישיב, באמצעות כותבי המאמרים של ביטאונו, "אי אלו יהודים חרדים" ו"גורמים שוליים" בציבור החרדי "הנסחפים ללאומנות קיצונית". שוב, הליטאיות מגמדת את הרב עובדיה, הופכת אותו לשוליים.

במה שקשור להתנהלותו האידיאולוגית והציבורית, ההגדרה הפטרונית "שוליים" מעוררת שאלות אמיתיות: האם הרב עובדיה יוסף הצליח או נכשל? האם העובדה שכל צאצאיו וכל צאצאי האליטה של ש"ס שסביבו מתחנכים במוסדות אשכנזיים אין פירושה כישלון? האם מתינותו ו"כוח ההיתר" שלו, מוליכים את ש"ס בנתיב המתון, והאם היא משפיעה על העימותים הקשים שיש באחרונה בין דת ומדינה? וגם: האם ש"ס תשרוד אחריו? אין הרבה אנשים, חרדים ולא-חרדים, שישיבו על השאלות בחיוב.

סקירה מהירה של הסוגיות האידיאולוגיות-הלכתיות שצצו בשנים האחרונות מעלה שהרב עובדיה יוסף נאלץ כמעט תמיד לסגת מעמדתו הראשונית, או מראש למלא פיו מים, כל פעם שחש בעורפו את נשימותיו של הרב אלישיב. כך היה במקרה של חוק הגיור שיזמה ישראל ביתנו כדי להקל על מתגיירים ובפרשת פסילת הגיורים בבית הדין הרבני הגדול.

במקרה של חוק מוות מוחי-נשימתי, שנועד לעודד תרומות איברים, הרב עובדיה תמך, אבל מיד כשהתעוררה ביקורת ליטאית מיהר לצנן והודיע שלא יעודד תרומות איברים; סאגת הזזת הקברים בבית החולים ברזילי נתקלה בשתיקה מצדו, וכך גם שרשרת ההפגנות האלימות של העדה החרדית - מחניון קרתא דרך האם המרעיבה, ועד תקיפתו של אלי ישי בשכונת מאה שערים.

גם בפרשת עמנואל הרב עובדיה התעטף בשתיקה, שנמשכה שנים, עד שלא היה יכול יותר ויצא נגד העותר הספרדי בתיק, יואב ללום, על שהעז לפנות לערכאות. בדקה ה-91, היתה לו מעורבות בהסדר שמנע סנקציות נוספות על ההורים האשכנזים, אך רבים מתומכיו תהו מדוע לא תמך גם בהורים הספרדים.

הצליח או נכשל?

מדוע הוא נרתע מהחרדים האשכנזים? פרשנים אומרים, כי הרב עובדיה, שתיכנן מהפכות גדולות, מכיר היטב את גבולות הכוח שלו מול הליטאים בכלל עוד מאז ימי התרגיל המסריח, ומול הרב אלישיב בפרט. כולם מסכימים שהוא נמנע מעימות עם הליטאים בכל מחיר, אבל שניים מהביוגרפים שלו חלוקים בשאלה אם בתוך המגבלות הללו, שהכל מכירים אותן, הצליח הרב עובדיה או נכשל.

הרב ד"ר בני לאו, שכתב עבודת דוקטורט על משנתו ההלכתית של הרב עובדיה, ובהמשך הוציא אותה לאור בספרו "ממרן עד מרן" (ידיעות אחרונות), נשא לפני כחצי שנה דרשה חריפה בפני קהילת הרמב"ן בירושלים שבראשה הוא עומד. הוא תקף את "האפיפיורות הרעה" שמקורה בציבור החרדי ליטאי, וקרא להתנער ממנה. הרב לאו התייחס לרב עובדיה וטען כי הוא "לא פצה פה אל מול האלימות הליטאית בסוגיית הגיור, לא הגן על הרעיון המגונה של העתקת חדר המיון באשקלון, בעסקנות החרדית של ליצמן וחבר מרעיו, לא השמיע את קולו בשום תחום הלכתי חשוב שבו פועל הרחוב החרדי בהנהגת ?דעת התורה' של הרב אלישיב וסביבתו". בראיון ל"הארץ" אמר הרב לאו כי הרב עובדיה סובל בשנים האחרונות מחולשה גדולה. "הפסדנו כולנו, זו החמצה גדולה", אמר, "יש פה מישהו שהיה לו פוטנציאל לקחת אחריות של הרקולס ותש כוחו, זה עצוב נורא".

לעומתו, העיתונאי יוסי אליטוב, סגן עורך השבועון "משפחה", שחיבר יחד עם צבי אלוש את הספר "בן פורת יוסף" (כנרת זמורה-ביתן), חושב כי "בשנים האחרונות הרב עובדיה יותר בטוח בעצמו". הוא תומך את האמירה הזאת בהצלחתה של ש"ס למנות בשנים האחרונות עוד ועוד רבנים ספרדים בערים ובשכונות ברחבי הארץ, בהישגים שהיו לנציגי ש"ס בבחירות במועצת הרבנות הראשית ובוועדה לבחירת דיינים. "אלה הישגים חשובים מאוד מול הליטאים", סבור אליטוב. לדבריו, "מה שיותר חשוב הוא שהרב עובדיה הוא אחד המנהיגים שנתנו תקווה להכי הרבה ישראלים, יותר מבן גוריון ולוי אשכול, כי הוא באמת לקח ציבור שלם, של רבבות, ונתן לו תחושת התחברות לארץ הזאת ולעם הזה. 40 שרים וראשי ממשלה שמתנסחים הרבה יותר יפה מהרב עובדיה לא הזיזו אבן מימין לשמאל בשבילם, והוא נבחן בסופו של דבר על התרומה הזאת".

אהבה לחצילים כבושים

בגיל 90, הרב עובדיה יוסף הוא לא אדם בריא, אבל הוא מתפקד. ביום הכיפורים הוא מתכוון לצום, בהשגחה קרובה של רופאו האישי. כבר שנים הוא חי בביתם של בנו הצעיר משה, כלתו יהודית וילדיהם. הוא ממעט באכילה, וכבר נמנע מלעלות להתחזן בבית הכנסת כבעבר. עדיין, בצד יש שתי אהבות קטנות שהוא לא מוותר עליהן - חצילים כבושים שמביאים לו משוק מחנה יהודה, והאזנה מדי פעם לדיסק של פריד אל-אטרש. לעומת זאת, שני דברים טורדים את מנוחתו - האחד הוא הדאגה לגורלו של השר לשעבר שלמה בניזרי המרצה עונש מאסר על נטילת שוחד, ו"הוא מדבר על זה ממש בדמעות, זה אוכל אותו מבפנים, והדבר השני הוא הקושי להביא לבחירתו של בנו, הרב יצחק יוסף, לרב הראשי לירושלים. זה גם מעצבן אותו, מעכיר את ימיו", אומר מקורבו ומוסיף כי הרב "הוא יהודי מרוצה היום. ש"ס יציבה, נטולת סערות, וזה מה שהוא תמיד רצה מהמפלגה שלו".

בשנים האחרונות הרב עובדיה ממעט לצאת מביתו, אבל שלשום בלילה הוא לא ויתר על הסיור השנתי בחברת השרים אלי ישי ואריאל אטיאס בכנסי התעוררות לרגל עשרת ימי תשובה, בתעשייה האווירית ובבית שמש. רגלי הרב כושלות אבל כוחו בזרועותיו, והוא הפגין אותו בסטירות על לחיו של ראש העיר בית שמש מטעם ש"ס, משה אבוטבול. הפגישה ביניהם, סמוך לחצות, נערכה בפורום שכמעט כולו אנשי ש"ס. "תדאג רק לספרדים, ?לו משפט הבכורה'", ציווה הרב עובדיה, וסטר לאבוטבול. הנימה בחדר היתה מבודחת, ובכל זאת, בין סטירה לסטירה הוסיף הרב: "גם אשכנזים זה בסדר, אבל קודם כל תדאג לספרדים".



הרב עובדיה יוסף חונך בית כנסת חדש בבית שמש, שלשום. ממעט לצאת מביתו, אך לא ויתר על הסיור השנתי בכנסי התעוררות לרגל עשרת ימי תשובה


הרב עובדיה יוסף, 1974



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו