בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מח"ט הצנחנים, אלוף משנה אהרון חליוה, ל"הארץ": ניצחנו, חד וחלק. הטרור לא חזר להשתולל

עשור לאינתיפאדת אל-אקצה

תגובות

לרגעים, זו נראתה כמו פגישת מחזור. בתוך אחד החדרים בבניין בעיר הדמה הפלסטינית שהקים צה"ל בבסיס האימונים צאלים שבנגב, התכנסו בשבוע שעבר ארבעה מפקדי חטיבות, כולם בוגרי הלחימה הממושכת בפלסטינים בעשור החולף. בבניינים הסמוכים שהו חמשת מפקדי הגדודים של חטיבת הצנחנים הסדירה, שקועים בתרגיל לכיבוש העיר הפלסטינית.

כשהאינתיפאדה השנייה החלה, המח"טים עוד פיקדו על גדודים והמג"דים על פלוגות. למרות הטראומה של מלחמת לבנון השנייה והשינויים המפליגים שנעשו בעקבותיה, האינתיפאדה היא החוויה המעצבת של דור המפקדים הזה. בדיוק היום, 29 בספטמבר, מלאו עשר שנים לפריצתה (תאריך הסיום הסביר הוא ההתנתקות בקיץ 2005. מה שקרה בעקבותיה התנהל כבר לפי כללי משחק אחרים במקצת).

אלוף-משנה אהרן חליוה, מח"ט הצנחנים, הוליך את חייליו לכיבוש המתחם העירוני, שחלקו בנוי כמחנה פליטים וחלקו כקסבה צפופה, עירונית. הירי נעשה בכדורי דמה חסרי קליע (ח"ק) והרימונים הם רימוני הלם, כדי לא לפגוע במבנים שהוקמו בעלות של מיליוני שקלים. כל השאר אמיתי: הטנקים, מסוקי הקרב, סוללות הארטילריה. את הלילה הבא בילו המח"ט וחייליו בתרגיל אחר, על-פי מתווה "צפוני" (כלומר, חזית סוריה ולבנון), שפרטיו לא נמסרו להם מראש.

אחרי התרגיל עקב גם מפקד אוגדת עזה, תא"ל אייל אייזנברג (מח"ט גבעתי בשיא האינתיפאדה), שבא לבחון את המוכנות של הצנחנים לגזרה שלו, במקרה שיידרשו לפעול שם במסגרת מבצע נוסף בנוסח "עופרת יצוקה". העיר בצאלים כוללת גם מתחמים של בונקרים תת-קרקעיים, מהסוג שייתקלו בו הצנחנים בעתיד בעזה ובלבנון. כחלק מכיבושה מופעלת שיטה של מעבר דרך קירות הבתים, אותה טכניקה שפיתחו הצנחנים לקראת כיבוש שכם במבצע "חומת מגן" ב-2002, כדי לצמצם את חשיפת הלוחמים לירי בסימטאות הצרות.

תוך כדי התרגיל, במטרה ליצור תרחיש אותנטי ככל האפשר של זירת הלחימה, "חוטפת" קבוצה של קצינים מהנח"ל צנחן מתוך הכוח שלו. ממרומי מסגד הדמה על שם יאסר ערפאת בלב העיר, אפשר לראות את הצנחן נאבק לשווא ואחר כך מקלל בזעם. מ"פ מהנח"ל מחבק אותו בניסיון להרגיעו. כבר היו תקריות כאלה שהסתיימו במכות רצח (אבל זה קרה בגולני).

המח"ט חליוה אומר בראיון ל"הארץ" שחשוב לו במיוחד שהאימונים "מתנהלים קרוב מאוד לתוכנית האופרטיבית של החטיבה בזמן חירום. לפני המלחמה בלבנון זה לא היה כך והאימונים היו די תלושים מהמציאות. גם כשהחטיבה הוזנקה צפונה, כשפרצה המלחמה ביולי 2006, לא היה תוקף אופרטיבי מלא של התוכניות. החזרה לשיח האופרטיבי מאוד חשובה.

"אני זוכר שכחייל בחטיבה, ידעתי בדיוק באיזו עמדה אני צריך להיות ברמת הגולן במקרה של מתקפה סורית וגם סיירתי בימ"ח (מחסני חירום) וידעתי איזה נגמ"ש מחכה לי שם. זה בטח חשוב למג"דים, אבל אפילו לחיילים ולמ"כים. מרגע שזה הבסיס, כל הדיון בתורת הלחימה הרבה יותר מקצועי, מחובר למציאות. זה מעמיד את הפלוגה והגדוד במקום אחר לגמרי. מובן שלא צריך להעמיס על בן אדם 50 תוכניות שלא יזכור. אבל חטיבה צריכה שתי תוכניות רלוונטיות. הכי חשוב שנתאמן לתרחיש הקיצוני יותר. אם אני הולך בתרגיל עם ציוד ששוקל 60% ממשקל הגוף, יהיה לי קל יותר להילחם עם 40%. אחת הבעיות בתקופת המעצרים ביהודה ושומרון היתה שלא שאלנו את עצמנו מה יקרה בתרחיש קיצוני יותר - ואז נתקלנו בו בלבנון. המג"דים והמ"פים מתאמנים עכשיו לתרחיש הכי קשה שהם יכולים לדמיין", אומר חליוה.

השורה התחתונה של האינתיפאדה פשוטה ומובנת בעיניו - ולתחושה הזו שותפים רבים מהמפקדים מהדור שלו. "חד וחלק ניצחנו. אנשים שוכחים איך אזרחים נסעו לפני שמונה-תשע שנים עם שכפ"צ וקסדה בכבישים ביו"ש. ומי טייל אז בכלל ברובע המוסלמי בירושלים העתיקה? אז נכון שהיו בזמן האחרון שלושה פיגועי ירי בשטחים, אבל מספר כזה הוא בתחום הסביר הצבאי. זה חלק מ-62 שנות לחימה. הסיפור לא נגמר, אבל הטרור גם לא חזר להשתולל בכבישים".

מהמח"טים הבולטים בצה"ל

והתרגילים שלכם מכינים אתכם להכרעה בעימות הבא, בלבנון או בעזה? יש לכם תשובות טובות? לעתים נדמה שהצבא לכוד במעגל של חשיבה חיובית: "אנחנו מתאמנים חזק ולכן הפתרון שלנו מול הקטיושות או הקסאמים יצליח".

"אני לא בטוח שהגדרנו לעצמנו בדיוק מהו ההישג הנדרש בעימות כזה. תוך כמה זמן צריך לדכא את הקטיושות? אבל אלה דברים שנסגרים בדרגים שמעלי. מה שברור הוא שהשנים של לחימה בטרור בעזה, ביו"ש ובלבנון לימדו אותנו שאין דבר כזה ניצחון על האפס. בסוף, מה שצריך הוא לפעול בעוצמה כזו שתוציא לצד השני את החשק לחזור ולתקוף. ניצחון לוקח זמן. שאף אחד לא יחשוב שיש פתרון קסם שפותר הכל באיבחה אחת. אם וכאשר נלך למלחמה, כדאי שנצא אליה מפוכחים".

כחלק מהשינויים שהנהיג הרמטכ"ל גבי אשכנזי אחרי המלחמה בלבנון, דור המח"טים הסדירים הנוכחי הוא המבוגר ביותר בתולדות צה"ל. חליוה עצמו בן 43. הגיל של עמיתיו לשכבת התפקידים נע בין 41 ל-46. בעיני רבים הוא מהבולטים, אם לא הבולט ביותר, בשכבת הגיל שלו בצבא. ניכרים אצלו ניסיון רב, שליטה מלאה בחומר המקצועי והובלה כריזמטית של פקודיו. למח"ט הצנחנים התמנה אחרי שפיקד על בית הספר לקצינים, על חטיבה מרחבית בגדה ועל חטיבת צנחני מילואים.

הוא גם בטוח מאוד בעצמו, שנון ורהוט. נציג דובר צה"ל עוקב בחשש מה אחרי הראיון ולא ברור אם הזיעה הנוטפת ממצחו קשורה בהכרח רק בחום הלוהט בצאלים (חליוה דווקא מרוצה: "זה תרגיל לוחמה בשטח בנוי. אפשר להתאמן גם בעומס חום כבד"). בזמן שרוב עמיתיו מהססים להוציא מלה, מח"ט הצנחנים יורה תשובות מהירות וחדות. מפקדיו, כמו התקשורת, הבחינו בכך לפני שנים. תיק הארכיון שלו בעיתונים מלא וגדוש בהשוואה לבני גילו בצבא.

בנסיבות אחרות, הוא עשוי היה להיות מפקדו של הקצין מדו"צ. אם יחליט הרמטכ"ל הבא, יואב גלנט, לבחור כדובר צה"ל הבא אחרי תא"ל אבי בניהו מפקד קרבי ולא איש התחום המקצועי, רבים רואים בו את המועמד המתאים ביותר. חליוה אומר שאינו מעוניין בכך. המינוי הבא שלו, מפקד אוגדה מובחרת (בדרגת תא"ל), כבר נקבע והוא אינו רואה סיבה שישנו אותו. ייתכן שהצדק עמו: לקצין קרבי יהיה קשה לצאת מתפקיד דו"צ בשלום. הציניקנים במטכ"ל יוסיפו שמינוי לדובר צה"ל עוד יחייב את חליוה לצמצם את החשיפה התקשורתית שלו.

הקיץ האחרון עבר על הצבא בלא מלחמה, אבל בצלה הכבד של ההתמודדות על הרמטכ"לות ומה שנודע, שלא בצדק, כ"מסמך גלנט". חליוה מודה ש"דברים כאלה משפיעים. המ"פים בהחלט שואלים שאלות בעקבות הפרסומים. אמרתי לקצינים: מה שהכי חשוב הוא מה אתם תעשו. אם ייהרג לכם חלילה חייל באימון, יהיו אנשים שיקשרו את זה לפרשיות האחרונות ויגידו: עוד פעם הצבא הזה. האימון האחרון נפל על החודשים יולי עד ספטמבר ברמת הגולן. הקצינים שלי בקושי ראו את הילדים שלהם. אמרתי להם: אולי עוד קיץ ניפגש".

אבל היה, הוא מודה, גם יתרון מסוים לאימון בגולן, רחוק ממהומות הקריה ונכלוליה. "אתה מרגיש את ההשפעה של הדברים הללו. שוב אזרחים מסתכלים עליך בעין עקומה, כאילו אתה לא עובד מספיק בצבא, עוסק בתככים. קצת כמו בתקופה של התחקירים וההאשמות שאחרי המלחמה בלבנון". כל קצין, אמר חליוה, משמש במידת מה שגריר של הצבא באזרחות. "נהגתי לומר זאת לצוערים בבה"ד 1. ברגע שאתם יוצאים הביתה עם התגיות של קורס הקצינים, מתייחסים אליכם בארוחת שבת כאילו אתם צריכים להסביר את מדיניות צה"ל מול לבנון או איראן".

אי אפשר להתעלם מזה שרכילות ותככים הם חלק כמעט בלתי נמנע מההוויה הצבאית, בוודאי הבכירה.

"את זה אתה לומד כבר כמ"מ בפלוגה רובאית. השעמום הורג את הארגון. כשאין לפלוגה עיסוק מבצעי רחב, תראה מה תקבל. חיילים ימציאו לך נהלים חדשים, משברים בין צעירים-ותיקים. הצבא הוא השתקפות מלאה של החברה הישראלית. זה נכון גם לגבי שתיית אלכוהול וגם לגבי השתמטות משירות. דברים מבחוץ מחלחלים לצבא".

הפרשות האחרונות באות תוך כדי המאבק המתמיד של הצבא בניסיון להגן על דימויו הציבורי. "ברקע יש מחלוקת על גיל פרישה. יש כאלה שטוענים נגדנו שאנחנו אוכלי חינם. אף אחד מהאנשים שלי לא עובד בשביל המשכורת. עצם העיסוק בדברים כמו נקודות ספורט קצת מעליב. אתה אומר שיש מה לקצץ בתקציב הביטחון? אז תוריד ממני נקודות ספורט ומדים, אבל אל תרמוז שאני מתבטל. אין לי ויכוח אתך שצה"ל יכול להתייעל. היינו קצת טיפשים בכך שלא פעלנו מוקדם יותר בעצמנו בחלק מהכיוונים. המהלך של שכירת חברת הייעוץ מקנזי להתייעלות היה צעד נכון".

"אני שואל את עצמי מה מניע מ"פ שלי להישאר בצבא. אנשים רוצים להשתייך לארגון מצליח. לא במקרה משבר הקצונה בא לנו אחרי מלחמת לבנון השנייה. במשך כמה חודשים בחי"ר לא הכשרנו את מספר הקצינים שרצינו. התפרסם סיפור על הרמטכ"ל שנחרד לגלות גדוד שריון שבו יצא רק צוער אחד במחזור לקורס קצינים. מה שלא יודעים הוא שהרמטכ"ל היה בביקור אצלנו בבה"ד 1 כמה ימים קודם לכן ושמע נתונים מטרידים. אם אתה משמיץ את הארגון, למה שאנשים ירצו להשתייך אליו? מ"פ לא בודק אם הוא מקבל 6,000 או 6,400 שקל בתלוש משכורת. מה שמשאיר אותו זו התחושה ביחידה".

המעמד המועדף של הצנחנים, שבניגוד לחטיבות החי"ר האחרות, יכולים למיין את המתגייסים אליהם באמצעות גיבוש, עדיין מוצדק בתקופה שבה החטיבות ממלאות משימות פחות או יותר דומות?

"אין לנו שום מעמד יתר. זה רק פונקציה של מה שאתה עושה. נכון שיש לי עדיין שמונה מתמודדים על כל מקום שפנוי ללוחמים בעלי נתונים אישיים גבוהים. היתרון שלי על החטיבות האחרות הוא באמת הגיבוש, שמאפשר לי למיין אותם טוב יותר - וזה יתרון שצריך להישמר. חד וחלק. בהתאם, אנחנו גם חייבים לשלוח להכשרה יותר קצינים מאשר החטיבות האחרות כדי לגדל קצינים עבור יחידות נוספות. לטעמי, הצבא צריך לדרוש את זה ממני. היום זה לא קורה כך".

שומר על מעמד הצנחנים

"המעמד שלנו נשמר בזכות התפקוד היום-יומי של החטיבה. אם לא נטפל טוב בחיילים, במשפחות השכולות, באימונים, יגידו שהצנחנים הם לא מה שהיו פעם. זה לא עניין של יחצ"נות. במשמרת שלי אני חייב להיות כל הזמן מודאג ומוטרד. אוי למח"ט שיגיד: ?הכל בסדר אצלנו, מי שרוצה שיבוא להתנדב ואת כל השאר אני לא צריך'. עם הנוער צריך לעבוד כל הזמן. אני חושב שלעם ישראל יש עדיין בעיות סביב הגיוס, למרות המוטיבציה הגבוהה שרואים אצל הלוחמים. אני גם לא נתלה יותר מדי בנתונים. סטטיסטיקה אפשר לסדר איך שרוצים, בעזרת כמה שינויים בנוסחאות".

"לכן, אין בית ספר שאוזמן אליו לערב מתגייסים ולא אלך. צריך להתעקש ולבקר, גם אצל אדון דגני בגימנסיה הרצליה (ד"ר זאב דגני, מנהל גימנסיה הרצליה, התנגד להופעת קצינים בבית ספרו. ע"ה). אסור לנו להוריד את הרגל מהגז. כשאני מסתכל על הצנחנים, יש כאן קאדר יוצא מן הכלל של מפקדים - ועדיין צריך להילחם על כך. על כל הצלחה יש גם כישלון, כשאתה לא מצליח לשכנע סמ"פ להישאר בקבע, למרות שהיה מתאים להיות מ"פ בסדיר. שלא יספרו לנו כל הזמן עד כמה מצבנו מעולה".



תצלומים: אלון רון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו