בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תחי הפריזית

אחד ממקרי ה"תחייה" הלשוניים המובהקים ביותר הוא זה של השפה הגאלית באירלנד. ואולי ההתחדשות הלשונית הזאת היא בעצם חבטה במנגנוניה המשומנים של האידיאולוגיה הלאומית

תגובות

את קיומן ההיסטורי של שפות העולם אפשר להמשיל לגן פסלים מוזר, שנתיניו הדוממים ממתינים לפיגמליון שלהם, לפסל המיתולוגי, שייגע בהם ויפיח בהם רוח חיים. גם לשפה "דוממה", כזאת שאיבדה את דובריה, שמורה תמיד תקוות התחייה; פריחתן של שפות, לא פחות מדעיכתן של שפות, היא מן המעשים התרבותיים שלעולם לא יזכו להסבר ממצה, ויישארו לעד בגדר פלא, פשוטו כמשמעו.

אחד ממקרי ה"תחייה" הלשוניים המובהקים ביותר, שזכה לתהודה בשנים האחרונות, הוא זה של השפה הגאלית, שפה קלטית שמקורה באירלנד, המתפצלת ללשונות-משנה ולדיאלקטים רבים, אשר התפשטה לצפון-מערב בריטניה במאה השישית לערך ונעשתה מדוברת בכל רחבי סקוטלנד, אך נדחקה בהדרגה על ידי האנגלית. "תחייתה" הרשמית של שפה זו קשורה קשר הדוק להתעוררותה של הלאומיות האירית בסוף המאה ה-19, שהתבטאה, בין השאר, בהקמתם של איגודים דוגמת "הליגה הגאלית", ובפריחה אמנותית שמקורה המוצהר היה עברה הקדום של אירלנד: הפולקלור, המיתולוגיה, השפה והספורט.

בעשורים השני והשלישי של המאה העשרים הגיע ניסיון התחייה של הגאלית לשיא מבחינת הפופולריות שלו, ובדומה למקרי "תחייה" לשוניים רבים לאורך ההיסטוריה הושתת ניסיון זה על הרעיון הרומנטי הנושן של "מוצא השפה", ראשיתה הקדומה של השפה הלאומית, שסחף אחריו תומכים לא מעטים באירלנד ואף בארצות הברית. שלא במקרה, נקשר רעיון זה למאמציה של אירלנד באותן שנים להשיג עצמאות מדינית.

כיום ניתן להצביע לא רק על פסטיבלים שנתיים המוקדשים לשפה הגאלית ולתרבותה באירלנד ובסקוטלנד, ולא רק על תנועות ואיגודים שחרתו את תחיית השפה על דגלם, כי אם על ביטויים ממשיים ובלתי טקסיים בעליל לתחיית השפה: תחנות שידור רדיופוניות וטלוויזיוניות עצמאיות שאפשר לעקוב בהן, למשל, אחר דברי פרשנות גאליים למשחק כדורגל (גם משחקי "פוטבול גאלי" פופולריים כיום, בעיקר באירלנד), בתי ספר המלמדים גאלית כחלק מתוכנית הלימודים הרשמית (בשנת 2006 נפתח בגלזגו שבסקוטלנד בית הספר התיכוני הראשון שכל שיעוריו מתנהלים בגאלית), סרטי קולנוע ששפתם גאלית (הראשון שבהם, כמדומה, היה הסרט הסקוטי "שבע", המספר את סיפורה של ישישה המגוללת באוזני נכדה מעשיות קסומות שמקורן ב-800 שנות חייה) ועוד. כתבות רבות שפורסמו בשנים האחרונות בעיתוני העולם הוקדשו לתחיית הגאלית, וברבות מהן יימצאו גלגוליו השונים של "מקרה פרטי", המציג דמות צעירה, לרוב בשנות העשרה שלה, שהוריה אינם דוברים גאלית - ואף על פי כן בחרה דמות זו מרצונה החופשי ללמוד את השפה, וכעת היא שולטת בה לחלוטין. עם זה, אין פירוש הדבר שסכנת ההכחדה הוסרה מעל לגאלית; תחזוקה ושימורה מצריכים מאמץ מתמיד, שלפי שעה אמנם נושא פרי.

גם מחקרים לא מעטים העוסקים בתחיית הגאלית רואים אור בקצב הולך וגובר, ומתפלמסים עם קולות המצרים, מטבע הדברים, על העדפתה של הגאלית על פני שפות "נידחות" אחרות. מחקרים אלה בוחנים את הגאלית כשפה של מיעוט לאומי, ומשרטטים את תהליך דעיכתה ההיסטורי כחלק ממהלך פוליטי מכוון של השלטת השפה האנגלית ההגמונית בבריטניה, לצד תופעות חברתיות אחרות כגון מאפייני הדקדנס של "סוף המאה" ה-19 באירלנד, השפעות הדרוויניזם על המרחב הלשוני-התרבותי המסוים (כלומר, מאבק שרידותן המתמיד של שפות "חלשות" ב"חזקות") ודעיכתה התרבותית הכללית של אירופה.

האם תחייתה של השפה הגאלית פירושה - ברוח הקומיקס "אסטריקס" הנודע לתהילה, שבו חובטים שוב ושוב הלוחמים הגאלים האמיצים בפרצופו של הכובש הרומי - "חבטה" במנגנוניה המשומנים של האידיאולוגיה הלאומית? ושמא משמשת שפה מעין זו כלי בידיהם של אלה המבקשים להטמיע מובן חדש-ישן של זהות לאומית, וכך מוליכה שפה זו אל אימרתו המפורסמת של המשורר האירי ו"ב ייטס (שעסק באובססיביות במה שכינה "תחייה ספרותית אירית", שאינה אלא "תחייה קלטית"), ולפיה "הגזע חשוב מן הפרט"?

דומה ששתי התשובות נכונות, ואולי בשל כך קשה להצביע בבירור על מהותה המהפכנית של תחיית השפה המסוימת או על מהותה הראיפיקטיבית, כלומר זו המסייעת בשימור ובתחזוק המצב החברתי-התרבותי הקיים, ברגע היסטורי נתון. הצבעתו של הסוציולוג הומי באבא על קיומו של מרחב המכונה "מרחב שלישי" - מרחב היברידי, שהאמביוולנטיות של פוליטיקת הזהויות שלו מאתגרת תדיר את ייצור הידע ההגמוני; מרחב שמתנהל במסגרתו משא ומתן מתמיד על הזהות ועל הפרקטיקות הכרוכות בה - מעוררת בהקשר זה מחשבה משונה, שחורגת מן המקרה הפרטי של תחיית השפה הגאלית: האם ייתכן, למשל, שלימוד בכפייה של שפה "שלישית" במרחב תרבותי מסוים, הנקרע בין שתי שפות לאומיות מובהקות (למשל, העברית והערבית, ששיכול אותיות מוזר מפריד ביניהן), יתרום במשהו לקבלתה של השפה ה"אחרת"? ואין הכוונה להשתלטותה של שפה כגון האנגלית על מרחב המחיה המקומי, כחלק ממסע כיבושה ארך השנים של התרבות האמריקאית, כי אם להחלטה משותפת על תחייתה היזומה של שפה שיש לה קשר כלשהו לעבר התרבותי המסוים, אך גם סגולה עצמית לניטרול קונפליקטים מתוקף אי-שיוכה לעברה המובהק של הקהילה הלאומית המסוימת. מה היה קורה, למשל, לו היה מכריז משרד החינוך הישראלי על לימודן של הפריזית או היבוסית בבתי הספר כשפת בחירה?

התנועה ה"כנענית" של אהרן אמיר, יונתן רטוש ואחרים, שנוסדה בשלהי שנות השלושים של המאה העשרים, דגלה לכאורה ברעיון דומה, כלומר בשוויון תרבותי במרחב התרבותי השמי, המושתת על הזיקה ההיסטורית לצבר העמים הקדום שחי ב"כנען". תנועה זו אמנם הצהירה על קיומו של מרחב בלא הבדלים לאומיים או אתניים, אך לא ויתרה על עליונותה של השפה העברית על פני שפותיו האחרות של המרחב ה"כנעני". תחייתה היזומה של שפה כגון היבוסית (ומה רע בה, בעצם?) שונה בתכלית, משום שאין בה יומרה לשמש שפה "לאומית", המצהירה על "עליונותה" על פני שפותיו האחרות של ה"מרחב".

המשורר בן זמננו, ז'ואן מרגריט (שהחליט לנטוש את הספרדית ועבר לכתוב בשפה הקטלנית), כתב בשיר ושמו "מעולם לא ראיתי עצמי יווני": הן תיטיבי לדעת. / מעולם לא ראיתי עצמי יווני (...) איני עורג לשום מקום. / גם בעודי עוגב עלי? / בלשונך של?, תמיד - הן תיטיבי לדעת / מעולם לא ראיתי עצמי יווני. / מעריץ אני את מקדשיכם, / אולם אלוהי-אבות יתחלשו / עמי בלב עלווה רוחשת. / נישאת לאיש מן הברברים" (תירגם מקטלנית שלמה אביוב).

אנשי רוח גדולים נוטים לפעמים לזהות עצמם עם הברברים - ולא עם החקלאים העירוניים, עם מתנחלי-הקבע של גן התרבות, על פסילי השפות המאובנות השוכנים בו. "ברבריות" מעין זו אין פירושה איזו שאיפה לכישוף או לאקסטזה, כגון זו של המשורר הצרפתי ארתור רמבו - משורר שחיפש את שורשיו ה"ברבריים" אצל אבותיו הגאלים והקלטים - אלא אמירה צנועה, חדה וברורה, ולפיה יש בנמצא פאר ארכיטקטוני, ישנן אנדרטות, ישנה מורשת היסטורית, ישנם מקדשים - ויש גם חיים בצדי המקדשים. ישנם גם הקולות האנושיים המהדהדים ביניהם. ישנו מרחב שהשפה מערערת בו תדיר על הזהות הלאומית ומחדדת את הקשב לאותם קולות אנושיים. לא מן הנמנע, אם כן, שדובר הפריזית, שמעולם לא ראה עצמו פריזי, יקבל בהבנה יתרה את דובר היבוסית, שמעולם לא ראה עצמו יבוסי.



עיתון באירית. המאמץ נושא פרי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו