שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הצצה לתרגום החדש של "כה אמר זרתוסטרה" של פרידריך ניטשה

"כה אמר זרתוסטרה" הוא ציון-דרך בתולדות ההגות, התרבות, ואולי גם הברבריות המערבית המודרנית. הצצה לתרגום החדש ולסיפור שמאחוריו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אילנה המרמן

אין כמו "כה אמר זרתוסטרה" להמחיש את הפנים הרבות והסותרות של יצירתו ופועלו הספרותי והפילוסופי של פרידריך ניטשה. ניטשה עצמו כתב על ספרו זה שהוא הטוב והעמוק והחשוב בכל ספריו וקיווה שיחולל תפנית גמורה בתולדות האנושות, שיפתח ספירה חדשה במניין השנים, כמוהו כהולדת ישו. אבל כשהתפרסם הספר (בשנים 1883 עד 1885) לא נמצאו לו אלא קוראים מעטים, עד כדי כך שאת החלק הרביעי הוציא המחבר על חשבונו, במהדורה פרטית של ארבעים עותקים בלבד. אחר כך, בעשור האחרון לחייו (בזמן שניטשה כבר איבד את שפיותו ולא יכול לדעת זאת), ובייחוד לאחר מותו בשנת 1900 ובעשורים הראשונים של המאה העשרים, השתנו הדברים כליל: היצירה היתה לאחת מן היצירות הנקראות, ובוודאי המפורסמות ביותר שנכתבו בשפה הגרמנית. לפופולריות שלה אין כנראה אח ודוגמה בכל הספרות הפילוסופית המערבית.

ההתלהבות שעורר הספר היתה גדולה כל כך, שבמלחמת העולם הראשונה הודפסה מהדורה מיוחדת לחיילים ("מהדורת מלחמה") כדי שיוכלו לקחת אותו עמם בכליהם אל החזית. בשנים הבאות אימץ את ניטשה ואת הגותו הימין הקיצוני המתחזק בגרמניה וגם בארצות אחרות באירופה. חסידיו העלו על נס ועשו להם לסיסמאות כמה וכמה מהמושגים והרעיונות המרכזיים שניטשה שם בפיו של זרתוסטרה: ה"על-אדם", ה"רצון לעוצמה", האמירות בשבח המלחמות, אהבת הסכנה, ההעזה והקשיחות. הפילוסוף והפדגוג הגרמני אלפרד בוימלר, שבימי הדיקטטורה הנאצית כיהן במשרות בכירות במערכת החינוך, מילא במישור התיאורטי תפקיד מרכזי בהעמדת הגותו של ניטשה לשירות האידיאולוגיה הנאצית. כנגד זה קמו פרשנים והוגים רבים - שמספרם גדל עוד אחרי מלחמת העולם השנייה ובמחצית השנייה של המאה העשרים - שתלו את ההשפעה האידיאולוגית ההרסנית הזאת של ניטשה וחיבוריו בסירוס גמור של רעיונותיו וניתוקם מן ההקשר הפילוסופי, התרבותי והרוחני שלהם.

אפשר רק לנחש מה היה ניטשה חושב ומרגיש אילו ידע איזה סוג של חום, של להט והתלהמות יעוררו לאחר מותו כמה מרעיונותיו שהובנו כנראה שלא כהלכה, ובייחוד אילו פיות יצטטו את דברי האלטר-אגו שלו, זרתוסטרה. אבל האמת היא שכל כמה שמעיינים ומחטטים בתלי-התלים של הפרשנויות, הנערמים עוד ועוד גם בשנות האלפיים, דברים לא מעטים בהגותו של ניטשה נשארים סתומים, ואולי להפך: פתוחים ליותר מפרשנות אחת ואף לפרשנויות סותרות. דבר זה, שגם לדברי רבים מהפרשנים עצמם הוא חלק לא נפרד מעצם טיבה האקספרימנטלי של ההגות הזאת, חל במיוחד על הספר "כה אמר זרתוסטרה". שכן אם בחיבורים המרכזיים האחרים שנכתבו בעשור האחרון לחייו הצלולים של ניטשה וסמוך לחיבורו של "כה אמר זרתוסטרה" - בייחוד "מעבר לטוב ולרע" (1886) ו"לגנאלוגיה של המוסר" (1887) - יש מערכת ברורה מעיקרה של טיעונים והיגדים, הרי "כה אמר זרתוסטרה" שונה מהם בכך מכל וכל. הוא קם, ואולי גם נופל, עם סגנונו: סגנון סיפורי, פיוטי ודיבורי, שאבני הבנייה שלו והמיתרים שהוא פורט עליהם הם דימויים ומשלים וסמלים, צלילים וקצבים ושלל תבניות רטוריות, ששום ניתוח מושגי-תבוני לא יוכל למצותם.

עם זאת, בסופו של התהליך שעברתי אני עצמי כשניגשתי לקרוא ולתרגם מחדש את הספר, החלטתי לא להציע לקוראים את מה שנבצר ממני לעשות, לא לומר להם: דעו שאתם קוראים ספר מפורסם, ציון-דרך בתולדות ההגות והתרבות ואולי גם הברבריות המערבית המודרנית, השכילו ותיהנו ככל יכולתכם, מה שתבינו תבינו ומה שלא - הניחוהו בחידתיותו. כי אני, כמוני בוודאי כקוראים רבים אחרים שאינם פילוסופים ובצעירותם נשבו בקסמיו של הספר בלי לדעת באמת על מה ולמה, נאלצתי להודות ביני לביני שבבגרותי שוב אינני נשבית בהם כמעט כלל. אדרבה, עד כדי כך אינני מבינה לא את כוונותיו ולא את פשר ההשפעה העצומה שהיתה לו, שמרוב תסכול אני אף מתקשה להמשיך בקריאה.

כנגד זה, ככל שהוספתי ידע והבנה באמצעות התוודעות אל ההקשרים השונים של היצירה - החל בהקשרים הפילוסופיים ובמקורות הרבים מספור המצוטטים בספר במישרין ובעקיפין וכלה בפרטים מחייו האישיים של המחבר, שנכנסו אף הם לתוך הספר, כעדותו של ניטשה עצמו - ככל שהתפענחו לי ככה יותר דברים, כן רבתה הנאתי מהקריאה וממלאכת התרגום וגברה סקרנותי להציץ עוד ועוד אל המעמקים ואף התהומות של ההרפתקה האינטלקטואלית הגדולה שניטשה מזמין אליה את קוראיו, והתפלאתי לגלות עד כמה היא נראית לי מעניינת, נועזת ומגרה גם היום, גם אם לא מובנת עד תום.

את פירות התהליך הזה ביקשתי לחלוק בתמציתיות עם קורא התרגום העברי שיבקש לקרוא את הספר כמו שביקשתי אני ונכשלתי תחילה: כאדם משכיל וסקרן מן השורה, לא למדן ולא פילוסוף. אמנם לא היה בדעתי וגם לא בכוחי לפרש את כל הספר, ובוודאי לא יכולתי ואף לא רציתי לפתור את כל חידותיו בעזרת פרשן זה או אחר. אבל במבוא ובהערות השוליים שהוספתי לתרגום עצמו הצעתי כלים אחדים שבוודאי יסייעו לקורא לסלק הרבה מהמורות ותהיות ואי-הבנות מיותרות וככה יתפנו ראשו וחושיו לגלות מחדש את הספר הזה, על כוחו וחולשותיו, וגם על הקומיות שבו, שאינה מעטה כלל.

כה אמר זרתוסטרהשני פרקים מתוך התרגום החדש | פרידריך ניטשה |

דברי הפתיחה של זרתוסטרה

1. כשהיה זרתוסטרה בן שלושים עזב את ארץ מולדתו ואת אגם מולדתו והלך אל ההרים. כאן התענג על רוחו ועל בדידותו ולא נלאה עשר שנים. עד אשר נהפך לבבו, - ובוקר אחד השכים כעלות השחר ונעמד לפני השמש ואמר לה:

"הוי כוכב גדול! מה היה אושרך לולא היו לך אלה אשר אתה מאיר להם!

עשר שנים עלית ובאת הנה אל מערתי: לולא אני והנשר והנחש שלי, כי עתה מאסת באורך ובדרך הזאת.

אבל אנחנו חיכינו לך בכל בוקר, פרקנו מעליך את שפעת-היתר ובירכנו אותך בעבורה.

ראה! קצתי בחוכמתי, כמוני כדבורה אשר אספה דבש יותר מדי, זקוק אני לידיים המושטות.

רוצה אני לתת עוד ועוד ולחלק, עד אשר שוב ישמחו החכמים שבקרב בני האדם בסכלותם ושוב ישמחו העניים בעושרם.

לשם כך עלי לרדת אל המעמקים: כמוך עם ערב, בלכתך אל מאחורי הים להביא אור גם לשאול, הוי כוכב עשיר עד בלי די!

כמוך עלי לרדת ולשקוע, כלשון בני האדם שאני רוצה לרדת אליהם.

לכן תנה לי את ברכתך, הוי עין שלווה, שגם אם תראה אושר מופלג לא תקנא!

ברך את הכוס שרוצה לעלות על גדותיה עד אשר יינגרו ממנה המים בזהבם ויישאו ויביאו את השתקפות תענוגיך לכל מקום ומקום!

ראה! הכוס הזאת רוצה שוב להיות ריקה וזרתוסטרה רוצה שוב להיות אדם".

- כה החלה ירידתו ושקיעתו של זרתוסטרה.

2. זרתוסטרה ירד לבדו במורד ההרים ולא נקרה לקראתו איש. ובא אל היערות ופתאום עמד מולו זקן אחד אשר יצא מבקתתו הקדושה לחפש שורשים ביער. וכה אמר הזקן לזרתוסטרה:

לא זר לי הנודד הזה: לפני כמה שנים עבר פה. זרתוסטרה היה שמו; והנה נהפך לאחר.

אז נשאת את אפרך אל ההרים: התרצה עתה לשאת את אשך אל העמקים? האין אתה ירא מפני עונשיו של מבעיר הבערות?

כן, זרתוסטרה הוא. עינו טהורה וסביבי פיו לא יסתתר גועל. הלוא כרקדן הוא מהלך.

נהפך לאחר זרתוסטרה, היה לילד זרתוסטרה, נעור וער זרתוסטרה: ומה לך עתה בין הישנים?

כמו בים חיית את חייך בבדידות, והים נשא אותך. אבוי, התרצה לעלות על היבשה? אבוי, התרצה שוב לשאת את גופך בעצמך?

אמר לו זרתוסטרה: "את בני האדם אני אוהב".

ואני, אמר הקדוש, האם לא הלכתי אל היער ואל השממה כי אהבתי את בני האדם יותר מדי?

ועכשיו אני אוהב את אלוהים: את בני האדם איני אוהב. האדם הוא בעיני דבר רחוק מדי מן השלמות. אהבת האדם תהרוג אותי.

אמר לו זרתוסטרה: "מה זה דיברתי על אהבה! אני מביא לבני האדם מתנה!"

אל תיתן להם כלום, אמר הקדוש. מוטב שתפרוק מעליהם משהו ותישאנו עמם יחד - זה הדבר אשר ייטיב עמם יותר מכל: ולוואי שייטיב עמך!

ואם אתה רוצה לתת להם, אל תיתן להם אלא נדבה, ואף חכה עד אשר יפשטו יד ויבקשוה!

"לא", אמר לו זרתוסטרה, "אינני נותן נדבות. אינני עני דיי לתת נדבות".

צחק הקדוש על זרתוסטרה ואמר: אם כן, הישמר לך, פן לא ייאותו לקבל את אוצרותיך! אין הם בוטחים במתבודדים ואין הם מאמינים שבאנו לתת.

קול צעדינו נשמע להם בודד מדי ברחובות. וכמו בלילות שהם שומעים על מיטותיהם איש מתהלך שעה ארוכה לפני זריחת השמש, שאל ישאלו בלבם: לאן הוא שם פניו, הגנב?

אל תלך אל בני האדם, הישאר ביער! ואף מוטב שתלך אל החיות! מדוע לא תרצה להיות כמוני - דוב בין דובים, ציפור בין ציפורים?

"ומה עושה הקדוש ביער?" שאל זרתוסטרה.

אמר לו הקדוש: אני מחבר שירים ושר אותם, וכשאני מחבר שירים, אני צוחק ובוכה ונוהם: ככה אני משבח את אלוהים.

בשיר ובכי, בצחוק ונהם אשבח את אלוהים אשר אלוהי הוא. ואתה, מה אתה מביא לנו במתנה?

שמע זרתוסטרה את הדברים האלה ובירך את הקדוש ואמר: "מה יש לי לתת לכם? ועתה, הנח לי ואסתלק מהר פן אקח ממך דבר!" - וכך נפרדו השניים זה מזה, הזקן והאיש, והם צוחקים כשני נערים קטנים.

וכאשר היה זרתוסטרה לבדו, דיבר אל לבו ואמר: "הייתכן הדבר! אל הקדוש הזקן הזה ביער שלו עדיין לא הגיעה השמועה שאלוהים מת!" -

פרידריך ניטשה, "כה אמר זרתוסטרה"; תירגמה מגרמנית: אילנה המרמן; הוצאת עם עובד

רוחו של המקורלמה תירגמתי מחדש את "כה אמר זרתוסטרה"

"כה אמר זרתוסטרה", יצירתו המפורסמת והנקראת ביותר של פרידריך ניטשה, תורגמה עד כה לעברית במלואה פעמיים: בפעם הראשונה בתחילת המאה העשרים בידי דוד פרישמן. בפעם השנייה בשנת 70' בידי ד"ר ישראל אלדד.

דוד פרישמן לקח עליו לתרגם את היצירה בלשון קרובה ללשון המקרא, וזאת מפני שניטשה אמנם כתב אותה בהשראת הביבליה (הן התנ"ך והן הברית החדשה). אלא שמקור ההשראה לא היה כמובן התנ"ך בלשון העברית, כי אם הביבליה בתרגום הגרמני של מרטין לותר. אין צורך לומר שתרגומו של לותר, עם כל מילוליותו וארכאיותו, קרוב ללשון הגרמנית החדשה הרבה יותר מן העברית של התנ"ך, ועל כן גם היצירה שנכתבה בהשראתו מובנת יותר לקורא הגרמני.

תרגומו של פרישמן, שהתחבר בזמן שהעברית עוד לא היתה לשון חיה ומדוברת, רחוק מאוד מן הלשון העברית בישראל. עד כדי כך, שרוב הקוראים הישראלים של היום אינם יכולים להבינו כהלכה. וזאת לא מפני בורות דווקא, אלא בעיקר מפני שהצמידות ללשון המקרא בפרט וללשון מליצית ארכאית בכלל, משבשת לעתים קרובות את משמעות המקור: בשום אופן אי אפשר להתבסס על התרגום הזה כדי להבין את יצירתו של ניטשה ואת רעיונותיה הפילוסופיים.

עובדות אלה עמדו לנגד עיניו של ישראל אלדד כשבא לתרגם את היצירה מחדש והוא מציין זאת במבוא שהקדים לתרגומו. ואמנם תרגומו של אלדד בהיר ומדויק הרבה יותר והוא המשמש כיום את קוראי ניטשה בעברית, הן בקהל הרחב והן באוניברסיטאות. ואולם, גם מאז התרגום הזה עברו כארבעים שנה ואף הוא התיישן לא מעט. דבר זה היה אחד הטעמים שבגללו בחרתי לתרגם את היצירה מחדש, תרגום שבו אני שואפת לשלב במינון נכון יותר הן עדכניות והן ארכאיות.

אבל הוא לא היה הטעם העיקרי: "כה אמר זרתוסטרה" הוא חיבורו הספרותי, הפיוטי והרטורי ביותר של ניטשה. לשונו וסגנונו חשובים להתוודעות אל היוצר ואל היצירה לא פחות - ולפעמים אף יותר - מן הטיעונים הפילוסופיים שבה. היצירה הזאת נהיתה פופולרית כל כך בשל ייחודה הלשוני: הדינמיות, המוזיקליות, הקצביות - ולצדן הפאתוס, ההפלגה וגם מידה רבה של פרודיה, אירוניה והומור. התרגום של אלדד לא נענה לדעתי לייחוד הזה. רצוני להיטיב ממנו למסור את רוחו של המקור הוא אשר דחף אותי לתרגם את היצירה מחדש, תרגום חופשי יותר מן הבחינה המילולית, ונאמן יותר - למיטב שיפוטי - מן הבחינה הצורנית והתוכנית.

אילנה המרמן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ