בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפורה המדהים של דילמה רוסף, המועמדת המובילה לנשיאות ברזיל

המועמדת המובילה במערכת הבחירות לנשיאות ברזיל היא דילמה רוסף, כלכלנית בת 63, שלפני 40 שנה היתה חברה פעילה במחתרת שמאלנית שלחמה נגד הדיקטטורה הצבאית, נעצרה ונחקרה בעינויים קשים. זה כשנה וחצי היא מנהלת מערכה מקבילה, על חייה, נגד מחלת הסרטן. גם בבולגריה מחזיקים לה אצבעות

תגובות

ריו דה ז'ניירו, 69', לילה סתווי צונן של חודש יוני בחצי הכדור הדרומי. כמה דמויות חומקות באפלה העוטפת את ביתו השמור היטב של המושל אדמר דה בארוס, איש ידוע לשמצה, אכזר ומושחת, אחת מהדמויות השנואות של הדיקטטורה הצבאית בברזיל. הם ארבעה או חמישה, גברים צעירים וככל הנראה גם בחורה אחת, כולם בתחילת שנות העשרים לחייהם. הם מסכנים את חייהם בפעולה המחתרתית. למזלם, האיש עסוק עם פילגשו, השומרים אינם ערניים, האזעקה מנוטרלת, הדרך פתוחה אל חדר עבודתו של המושל.

למחרת עוברת הידיעה מפה לאוזן, הופכת במהירות לנחלת הכלל, ברזיל כולה מדברת על ההצלחה הגדולה של אחד הפלגים הקטנים של המחתרת השמאלנית - גניבת הכספת הפרטית של המושל. כשנפתחה, אי שם במרתף בית באחד מפרברי העוני של הכרך הצפוף ביותר בדרום אמריקה, נמצאו בתוכה 2.4 מיליון דולר במזומן. כסף רב לרכישת נשק, תחמושת וחומרי חבלה, לשימוש בפעולות בעתיד.

מי שעמדה מאחורי הפעולה האמיצה והמתריסה היתה חברת המחתרת דילמה רוסף. כיום, המועמדת לנשיאות דילמה רוסף. 40 שנה אחרי מלחמתה בדיקטטורה, אחרי שנחלצה מתא העינויים, משנות כלא אכזריות, היא שוב במלחמה. הפעם זאת מלחמת בחירות, ואם נכונים הסקרים המנבאים לה ניצחון ב-3 באוקטובר, היא תהיה נשיאת ברזיל, הגדולה במדינות אמריקה הלטינית, הענק הכלכלי המתעורר והצובר השפעה ויוקרה בפוליטיקה העולמית.

האופטימיסטים בקרב המשקיפים המערביים מנבאים כי רוסף כנשיאה תמשיך את הקו הפוליטי של ה"בוס" שלה, הנשיא היוצא לולה דה סילבה - כלומר לוליינות מדינית, סוג של גישה מתוחכמת או נאיבית, המחבקת בחמימות את ארצות הברית, ובה בעת מחזיקה ידיים עם מדינות העולם השלישי, מעניקה גיבוי לשאיפות החזרה של רוסיה למרכז הבמה, וליטופים גנובים לאיראן של אחמדינג'אד. הפסימיסטים, כנשיא ברזיל לשעבר פרננדו אנריקה קרדוסו, אחד מאדריכלי ההתעוררות הכלכלית של ארצו, חוששים כי רוסף תלך שמאלה יותר, תהיה דוגמטית בהרבה, ומתואמת וקרובה עד כדי נגיעה עם השכן הפרובלמטי, נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס. גם אלה וגם אלה מאחלים לה בריאות טובה אך אינם יודעים כמה זמן יהיה לה כנשיאה, אם תיבחר. זה כשנה ויותר היא מנהלת מערכה מקבילה על חייה, נאבקת במחלת הסרטן. כרגע, ככל הידוע, המצב בחזית זאת יציב.

מיתוס על גלגלים

ההקדמה של הטלנובלה הזאת נעוצה בבולגריה, בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת. פטאר רוסאב, גבר נאה כחול עיניים וגבה קומה, עורך-דין, משורר, איש עסקים ופעיל קומוניסטי, נמלט ממולדתו כשנודע לו כי המשטרה החשאית בעקבותיו. תחילה מצא מקלט בפאריס, אך כעבור שנים מעטות נאלץ להמשיך הלאה במסעו - מסיבות בלתי ידועות - והגיע לברזיל. ניסיונו הראשון להשתקע במדינה לא הצליח, והוא ניסה את מזלו בבואנוס איירס, אך בסופו של דבר חזר לברזיל והשתקע בסאו פאולו, שם פגש, התאהב והתחתן עם דילמה סילבה, מורה בבית ספר, בת המקום. הוא שינה אז את שמו לפדרו רוסף, שלח ידו בעסקי נדל"ן, קנה מגרשים, בנה, מכר והתעשר.

כאשר דילמה-וואנה רוסף הבת נולדה בדצמבר 47', כבר התגוררה המשפחה בבית מידות בעיר היפה בלו-הוריזונטה, בדרום-מזרח המדינה. שלושה משרתים עמדו לרשותם, גינונים אירופיים נהגו בבית ודילמה, אחיה ואחותה זכו לקבל שיעורי פסנתר וצרפתית. גם בבית הספר שבו למדה, "גבירתנו מציון", שניהלו נזירות, שפת היום-יום היתה צרפתית, המשטר נוקשה והאווירה קתולית שמרנית.

מהלך חייה של דילמה קיבל תפנית חדה ב-62', כשאביה מת לפתע. מצבה הכלכלי של המשפחה הידרדר, היא נאלצה לצאת מן הבועה, עברה לבית ספר תיכון ציבורי, המשיכה לאוניברסיטה ללימודי כלכלה - וגילתה את המציאות הפוליטית הקשה שבה היתה נתונה אז ברזיל. "בבת אחת הבנתי שהעולם הוא לא מקום לבלתי מזדהים", סיפרה כעבור שנים רבות.

ההיסטוריה הגדולה חדרה ברגל גסה אל ההיסטוריה הפרטית של דילמה רוסף. ב-64' נחשד נשיאה הנבחר של ברזיל, ז'ואו גולאר, בנטייה לקומוניזם. ראשי הצבא, בתמיכת ממשלו של נשיא ארצות הברית אז, לינדון ג'ונסון, תיכננו וביצעו הפיכה צבאית והשתלטו על מוקדי הכוח במדינה. משטרם של לובשי המדים התפתח עד מהרה לדיקטטורה אכזרית הנשענת על שירות חשאי ברוטאלי, שרדף באובססיביות קומוניסטים, דמוקרטים וכל מי שנחשד כאויבה של הממשלה הצבאית.

בהשפעת חבריה ללימודים הצטרפה רוסף ל"מפקדה לשחרור לאומי", ארגון שפרש מתנועת הפועלים הסוציאליסטית, כיוון שתמך בהתנגדות מזוינת לדיקטטורה. היא עברה אימונים, התנסתה בחיי מחתרת, השתתפה בפעולות, וגם התאהבה בחבר לנשק, קלאודיו גאלנו לינהארס, מלח לשעבר שלקח חלק בהתמרדות כושלת של אנשי חיל הים נגד הדיקטטורים. בתום שנה לחייהם המשותפים הם קיבלו מהמחתרת אישור להינשא. השנה 68': דילמה היתה בת 21, קלאודיו מבוגר ממנה בחמש שנים.

חברי הארגון הניחו מטעני חבלה, טמנו מארבי ירי לצבא ולאנשי השלטון ואף התנכלו לדיפלומטים, בעיקר אמריקאים, שנחשבו משתפי פעולה עם הדיקטטורה. רוסף מכחישה כיום כי נטלה חלק בירי ובהרג, היא גם ממזערת את חלקה בפעולה הנועזת של גניבת הכספת מבית המושל. אולם עדויות שונות ודו"חות של המשטרה החשאית מאותם ימים מצביעים על כך שהיא ניהלה את ענייני הארגון, שילמה את הוצאות החברים-הלוחמים, השיגה עבורם מקומות מסתור, ואף קנתה בעצמה מכונית פולקסוואגן "חיפושית", שכיכבה בכמה פעולות והפכה למיתוס על גלגלים בסיפורים מאותם ימים.

חשמל לכולם

לקראת סוף שנת 69', ובעקבות פילוג בארגון, כי טבעם של ארגונים חדורי להט רעיוני כאלה להתפצל, עברה רוסף לסאו פאולו, והתמנתה לפקח במקום מחבוא על הנשק של הקבוצה. איש הקשר שלה היה ז'וזה ריביירו, שפגש אותה לעתים קרובות כדי להעביר אליה את דרישות הארגון. באמצע ינואר 70' הוא נעצר על ידי הצבא, ובתום 24 שעות של עינויים גופניים קיבלו ממנו חוקריו את מקום המפגש שלו עם רוסף, בר ברחוב אוגוסטה בעיר. בשעה היעודה היא הגיעה לשם, נעצרה ובחיפוש על גופה התגלה אקדח.

היא נלקחה ברכב, קשורה באזיקים, אל מפקדת שירות הביטחון הידוע לשמצה בריו דה ז'ניירו, נמסרה לידיו של חוקר אכזרי, הקפטן בנוני אלברנז, ובמשך שלושה שבועות עברה עינויים - ספגה מכות, הצלפות, והגרוע מכל, מכות חשמל באיברים שונים של גופה. על פי הידוע היא מסרה רק מעט מידע, עובדה היא כי חבריה הקרובים בארגון לא נעצרו בעקבות חקירתה. בית משפט צבאי גזר עליה שש שנות מאסר ושלילת זכויותיה האזרחיות למשך 18 שנה.

בסופו של דבר היא שוחררה ב-72', אחרי שנתיים וחודשיים בכלא, כשהיא סובלת מתשישות חולנית, רזון ותפקוד בלתי תקין של בלוטת התריס. לפני ארבע שנים קיבלה הוועדה לפיצוי קורבנות הדיקטטורה של מדינת המחוז ריו דה ז'ניירו את תביעתה של רוסף ופסקה לה פיצוי כספי על הסבל שעברה (סכום משוער של 72 אלף ריאל, כ-41 אלף דולר). על פי מה שמסרו יועציה, היא לא מתכוונת לגבות את הכסף בטרם תפרוש מהשירות הציבורי.

שנות המאבק במחתרת, הפעילות במסגרת הרעיונית המרקסיסטית, הכלא, הפכו אותה לאשה נחושה ומסורה לצרכים החברתיים של עמה, טוענים תומכיה. מבקריה, לעומת זאת, ובראשם הנשיא לשעבר קרדוסו, חוששים כי קיצוניותה לא התפוגגה עם השנים. בשיחה עם אנדרס אופנהיימר, עיתונאי וסופר, אמר קרדוסו כי "דילמה רוסף היא אשה קשוחה, דוגמטית, היא דוגלת בהתערבות רבה של המדינה בתחומי הכלכלה, בנוסח המיושן. היא תתקרב יותר לנשיא הסוציאליסטי-מהפכני הוגו צ'אבס, מוונצואלה השכנה, אבל אין לשכוח כי בברזיל יש כיום מוקדי כוח שלטוניים נוספים והנשיא אינו יכול לפעול ללא שיתוף פעולה עם הכוחות הפוליטיים האחרים. אם היא תבקש לגלוש שמאלה באופן חורג, הרי שהעיתונות החופשית, חוגי האקדמיה והחברות הכלכליות הגדולות - יפעילו משקל נגד ויעשו לה חיים קשים".

בשנים שאחרי הכלא נפרדה מבעלה מימי המחתרת ועברה לחיות עם קרלוס פרנקלין, חבר אחר לנשק ולמאבק. הוא גם אבי בתה היחידה פאולה, שנולדה ב-77'. רוסף עזבה את פרנקלין באמצע שנות ה-90, כשהתברר לה במקרה כי יש לו מאהבת העומדת ללדת לו בן. בין לבין היא גם חזרה לאוניברסיטה וסיימה תואר ראשון ושני בכלכלה, ובהמשך גם הגישה עבודת דוקטורט.

באמצע שנות ה-80, עם חזרתה של הדמוקרטיה לברזיל, הצטרפה רוסף לקבוצה שאירגנה מחדש את מפלגת העבודה הדמוקרטית (ראו מסגרת). היא מילאה תפקידים זוטרים בשורותיה, שהמשמעותי בהם היה מזכירת מדינת ריו גרנדה דו סול (הדרומית שבמדינות ברזיל) לענייני אנרגיה. התפנית הגדולה בחייה התחוללה בשנת 2001, כשהחליטה לתמוך ולפעול לבחירתו של לולה דה סילבה, המועמד לנשיאות מטעם מפלגת הפועלים, בן למשפחה ענייה, בעל השכלה בסיסית בלבד ("מעולם לא קראתי ספר", הוא הכריז אז בכנות). לולה, פועל מתכת שהיה למנהיג איגוד מקצועי, כבש את לבבות הברזילאים בפשטותו ובעממיותו. אחרי ניצחונו באוקטובר 2002, הפתיע כשדילג מעל שורה ארוכה של מועמדים בכירים, פוליטיים ומקצועיים, ובחר בדילמה רוסף לשרת האנרגיה בממשלתו.

לא רק בברזיל היו כאלה שהרימו גבה, גם בוושינגטון היו מי שידעו דבר או שניים על עברה המחתרתי, וכשהופיע במחשבי סוכנות פדרלית זאת או אחרת צירוף המלים "לוחמת גרילה מרקסיסטית", סביר להניח שאורות אדומים נדלקו. עובדה, הקונסוליה האמריקאית בסאו פאולו התבקשה להכין דו"ח מיוחד, תוך התמקדות בשאלה האמנם ו/או עד כמה רוסף היא כיום אנטי-אמריקאית, בשים לב לעובדה שארצות הברית עשתה דבר או שניים לסייע לצבא להשתלט על המדינה ולהנהיג את הדיקטטורה (פרטים על כך נחשפו לפני כשנתיים בעיתון הברזילאי "או גלובו"). יחד עם אנשי משרד החוץ, גם גופים כלכליים פרטיים גדולים הפגינו מבוכה עם פרסום המינוי לתפקיד הרגיש.

זאת, כיוון שבברזיל מתנהל שנים ויכוח עז בתחום האנרגיה - הפרטת המערכת או דווקא הכפפתה למסגרות הממשלתיות. במדינת הענק, שבה 200 מיליון תושבים, עדיין קיימים אלפים רבים של עיירות וכפרים בלי חשמל. האנרגיה היא גם ובעיקר עניין חברתי ראשון במעלה, אך גם מרכיב משמעותי בפיתוח הכלכלי, מאחר שהתעשייה בברזיל סבלה רבות בעבר מהפסקות חשמל כרוניות.

רוסף הסתערה על היעד, כשהיא שוקדת על הכנת תוכנית שאפתנית ושמה "לוס פרה טודוס" ("חשמל לכולם"), המעניקה עדיפות לאזורים חלשים מהבחינה הסוציו-אקונומית. תוכנית החומש, שיצאה לדרך בשנת 2003, ביקשה לחבר לחשמל 2 מיליון משקי בית. בינתיים, הוארכה התוכנית בעוד כמה שנים, והיעד שנקבע טרם הושג. אך רוסף כבר היתה אז בדרך למינוי הבא שלה.

דילמה-מאניה

הנשיא לולה הפך בינתיים לסוג של קדוש חילוני בעיני המעמדות הנמוכים, וסקרי הפופולריות שלו משיגים שיאים חסרי תקדים במדינה - סביב 75 אחוז. כאשר ראש הצוות של לשכת הנשיאות נאלץ להתפטר בגלל שערוריית שחיתות, היתה רוסף לאשה הראשונה בתולדות ברזיל שהתמנתה לתפקיד רב עוצמה זה.

מה מצא בה הנשיא? אומר דיפלומט ברזילאי שהיה באותם ימים במשרד החוץ בבירה ברזיליה: "לולה נמשך אל היכולות שלה להפוך רעיונות לפרויקטים. הוא התרשם מהנחישות שבה היא מזיזה דברים, מהדרך שלה להפעיל אנשים העובדים תחתיה ולהיות נאמנה לאלה שמעליה. אבל במעשה שלו היו גם מרכיבים פוליטיים פנים-מפלגתיים. הוא חשש כי המועמדים האחרים ינצלו את התפקיד כדי לצבור כוח במפלגת הפועלים שלו ולקדם כך את סיכוייהם בסיבוב הבחירות הבא, ואילו דילמה, כך האמין - אשר לא היתה (ועדיין אינה) חלק מן הקלחת הפוליטית של המפלגה - תתמקד בתפקיד שמסייע יותר מכל אחד אחר להצלחתו של הנשיא. והוא לא טעה. היא מילאה את התפקיד בחריצות, רצינות ויעילות, והפגינה כישורי ניהול שכמותם איש לא זכר בבית הנשיא. הביטוי הצרפתי 'חפש את האשה' הפך להיות פופולרי מאוד בקרב אנשי לולה".

ואז, כשנדמה היה כי היא בשיא כוחה והצלחתה, ניחתה עליה המכה. בסוף אפריל 2009 היא זימנה אליה כמה עיתונאים, כדי לחשוף לפניהם את העובדה שבגופה התגלה סרטן בבלוטות הלימפה. אם לעיתונות הפופולרית של בריטניה יש שם של כלב ציד שאינו מניח לאף סיפור אנושי, בריאותי, או אחר הקשור לבני משפחת המלוכה לחמוק ממנו - הרי שהעיתונות הברזילאית הפופולרית עולה עליה בכל הנוגע לפרטי חייהם של מפורסמים. רוסף החליטה להקדים תרופה למכה, ולשתף את העיתונות במצב בריאותה. היא סיפרה לאנשי התקשורת שנאספו במשרדה, כי הרופאים איתרו את הגידול בעת בדיקת ממוגרפיה שגרתית, נערכו בדיקות נוספות, ואין ספק ביחס לדיאגנוזה - היא תצטרך לעבור ניתוח, ואחריו טיפולים כימותרפיים ממושכים.

מאז אותו רגע הפכה מחלתה לעניין ציבורי בברזיל. העיתונים, רשתות הטלוויזיה ותחנות הרדיו עקבו אחרי הניתוח שעברה במאי בבית החולים סיריו ליבנז (ארז הלבנון) בסאו פאולו, העבירו את הסברי הרופאים, שידרו את תחזיות ההחלמה - האופטימיות מאוד - של המומחים, וליוו אותה בחודשים הארוכים של הטיפולים. כשאיבדה את שער-ראשה ונזקקה לפאה, הוצפו תוכניות האירוח בברזיל במעצבי שיער שהציעו לה סוגי פאות - והביעו דעתם על בחירתה. לקראת סוף השנה שעברה היא הודיעה לציבור כי רופאיה אומרים לה שהחלימה. בברזיל מחזיקים לה אצבעות.

בברזיל הופתעו כאשר רוסף, הפוליטיקאית מהפרובינציה הרחוקה, נבחרה לתפקיד שרת האנרגיה. הם הופתעו עוד יותר כשנלקחה אל בית הנשיא. אך ההפתעה האמיתית עוד המתינה להם בשנה האחרונה לכהונת לולה. באמצע יוני השנה הודיע הנשיא על החלטתו להריץ את דילמה רוסף כמועמדת מטעם מפלגת הפועלים בבחירות לנשיאות באוקטובר. באותה נקודת זמן, מושלה לשעבר של סאו פאולו, ז'וזה סרה, מועמד הימין-מרכז, הוביל בסקרים על כל מועמד ספקולטיבי של השמאל.

בחירתו של לולה טרפה את הקלפים לחלוטין. רוסף זכתה מיד בתמיכתם של חוגים פוליטיים רבים, מפלגות השמאל על הגוונים השונים שלהן הודיעו כי הבחירה טובה בעיניהן והחשוב מכל, סיכויי בחירתה החלו לעלות בהתמדה, עד כי הסקרים האחרונים - כשלושה שבועות לפני הבחירות - מציבים אותה ביתרון של כ-20 אחוז על פני המועמד של הימין. סיכוייה טובים להיבחר כבר בסיבוב הראשון - מה שדורש 50 אחוז מקולות המצביעים ועוד קול אחד לפחות - ולהימנע מן הצורך להתמודד בסיבוב שני כעבור שלושה שבועות.

הנשיא לולה מאציל כמובן מהפופולריות שלו על המועמדת שבחר, אך הוא אינו מסתפק בכך ובחודש האחרון, עם התחממות המערכה, הפשיל שרוולים והחל לעבוד במרץ למען רוסף. זה כלל הופעות בתשדירי טלוויזיה, נאומים בעצרות והשתתפות באירועים מפלגתיים ברחבי המדינה. מי שעוד התגייס לסייע לה, והקליט תשדיר תמיכה עבורה, הוא במאי הקולנוע האמריקאי אוליבר סטון (שלפני שנה הוקרן לראשונה סרטו "דרומית לגבול", על מאבקו של צ'אבס בארצות הברית). רוסף אף מקבלת תמיכה נלהבת ממקור בלתי צפוי, וחסר זכות הצבעה בברזיל - העם הבולגרי.

הבולגרים גאים בכך שמישהי "משלהם" עשויה להנהיג את ברזיל. העיתונות הבולגרית עוקבת בשבועות האחרונים אחרי כל נפתוליה של מערכת הבחירות ומדווחת בהרחבה שאין לה תקדים במדינה על ההתמודדות לנשיאות בברזיל הרחוקה. ה"דילמה-מאניה" בבולגריה מזכירה לרבים את ההתלהבות בקניה כשברק אובמה "שלהם" היה מועמד לנשיאות ארצות הברית.

גאה בשקריה

רוסף התגלתה במערכת הבחירות כפוליטיקאית לוחמת נמרצת וחדת לשון, ובעימותים הטלוויזיוניים היא הנחיתה כדורים קטלניים למגרשי יריביה. במיוחד הבריקה כשבעימות מרכזי בתחנת הטלוויזיה "רדא-טי.וי" שאל אותה המנחה קנדי אלסנאר: מה היה ההישג הגדול ביותר של תקופת לולה? רוסף הביטה אל המצלמה ואמרה: "אנחנו מחלקים טוב יותר בין כולם את ההכנסות של ברזיל, והחיים של הברזילאים פשוט טובים יותר".

הנתונים של הכלכלה הברזילאית תומכים במשפט הפשוט הזה באופן נחרץ. בשמונה שנות כהונתו של הנשיא לולה דה סילבה ירד מספר החיים מתחת לקו העוני מ-49.5 מיליון בני אדם (28 אחוז מהאוכלוסייה) ל-29 מיליון (16 אחוז של האוכלוסייה כיום). הרוב הגדול של המשפחות הברזילאיות נמצאות כיום על פי הכנסתן במעמד הביניים של החברה, עם הכנסה חודשית של 650 עד 2,800 דולר בחודש. מעולם לא היה בברזיל, כמו גם ברוב מדינות אמריקה הלטינית, מעמד ביניים רחב וחשוב כל כך. ואילו בתחום החינוך הצליחה ממשלתו של לולה לחולל את הבלתי-ייאמן: כמעט 100 אחוז מילדי ברזיל הולכים היום לבתי הספר, בזכות תוכנית חכמה המכונה "בולסה פמיליה" (מלגה משפחתית), המציעה למשפחות עניות מענק משמעותי השווה ל-117 דולר בחודש אם ילדיהן מבקרים באופן קבוע בלימודים.

אם לא די בכך, לולה הביא לריו דה ז'ניירו את משחקי גביע העולם בכדורגל של 2014, ואת המשחקים האולימפיים של 2016. מה הפלא שהברזילאים חשים שחייהם טובים יותר? מכיוון שכך המצב, האופוזיציה בברזיל, המאוחדת פחות או יותר מאחורי המועמד סרה, מנהלת קמפיין המתרכז בעיקר בשני תחומים: פרשיות שחיתות שהתעוררו סביב ממשלת לולה בשנים האחרונות, וניסיונות להפחיד את הבוחרים באמצעות תיאור הקיצוניות השמאלנית של המועמדת רוסף, שעלולה להפוך את ברזיל לסוג של ונצואלה כושלת ונתונה בכאוס, נוסח הוגו צ'אבס.

האסטרטגיה הזאת, לפחות על פי הסקרים, אינה עובדת בינתיים. עובדה, האופוזיציה בפאניקה, וסנטור ימני אחד אף השמיע הכרזה הזויה, לפיה דילמה רוסף שיקרה בעת שנחקרה על ידי משטרת הדיקטטורה, ואם כך - מי יבטיח לנו שהיא לא תמשיך בשקריה. על כך השיבה: "אני גאה בכך ששיקרתי לחוקרי. לשקר תחת עינויים קשים אינו דבר פשוט, אך אדם הגון, כשהוא עומד מול מעניו, חייב לשקר. הכאב נורא, איש אינו יכול לדמיין עד כמה נורא, אך אני גאה בכך ששקרי הביאו לכך שחברי ניצלו אז מגורל דומה, מכלא ועינויים, ואף ממוות".

מאז שהחל להסתמן ניצחונה של מועמדת מפלגת הפועלים, החלו פרשנים לדון בשאלה מסקרנת: עד כמה דילמה רוסף היא זו שתמשול בברזיל, והאם מאחורי הקלעים ימשיך להפעיל אותה הבוס דהיום, לולה דה סילבה? "רוסף מעולם לא היתה בראש פירמידה, לא כראש עיר, לא כמושלת, אין לה כלל ניסיון בהנהגה", אומר הנשיא לשעבר קרדוסו. "אל החלל הזה עשוי להיכנס לולה ולהשפיע. מצד שני, היא אדם נוקשה מאוד, ואם תושבע לנשיאה איש לא יוכל להכתיב לה דבר".

לולה דה סילבה אינו רשאי להתמודד בבחירות האלה, מכיוון שהחוקה מגבילה את הנשיא לשתי כהונות, אולם היא מאפשרת לו לחזור להתמודד על התפקיד בבחירות של 2014. אם רוסף תהיה למנהיגה עצמאית ומוערכת בזכות עצמה, ותבקש לרוץ לכהונה שנייה - זאת עשויה להיות התמודדות מרתקת במיוחד.

אך כל ענייני הקמפיין הנוכחי, הפוליטיקה וחישובי האחוזים והסיכויים נדחקו אל הצד ביום חמישי אחד לפני שלושה שבועות, כשבתה היחידה של רוסף, פאולה רוסף קובולו, ילדה בשעה טובה את גבריאל - נכד ראשון ו-3.9 ק"ג של נחת למועמדת, שהמתינה נרגשת כל זמן הלידה בחדר סמוך. בעוד זמן קצר נדע אם סבתא של גבריאל הראשון היא גם הנשיאה הראשונה של ברזיל.*


המפה המפלגתית בבית הנבחרים הברזילאי מכהנים כיום נציגים של 15 מפלגות

בגלל הפיצול המפלגתי בברזיל, נדרשות לפעמים בריתות קואליציוניות מסובכות כדי שנשיא נבחר יוכל להעביר חוקים ולאשר פרויקטים ברמה הלאומית. בבית הנבחרים (הבית התחתון, 513 חברים) מכהנים כיום נציגים של 15 מפלגות, מתוך ה-27 הרשומות במדינה. ואלו הבולטות שבהן (בסוגריים מספר חברי הפרלמנט של כל אחת):

* מפלגת הפועלים (83)

Partido dos Trabalhadores

שמאל סוציאל-דמוקרטי, נוסדה ב-1980; מפלגתו של הנשיא לולה דה סילבה.

* מפלגת התנועה הדמוקרטית (89)

Partido do Movimento Democratico

מפלגת מרכז עם עבר סוציאליסטי, נוסדה ב-1980; מפלגתו של הנשיא לשעבר אנריקה קרדוסו.

* המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (65)

Partido da Social-Democracia

מפלגת מרכז עם עבר סוציאליסטי ומדיניות עכשווית הנוטה ימינה, לב האופוזיציה לנשיא לולה; נוסדה ב-1988.

* הדמוקרטים (65)

Democratas

מפלגת מרכז-ימין עם קשרים לשלטון הדיקטטורה הצבאית בעבר, נוסדה ב-1985.

* המפלגה הפרוגרסיבית (42)

Partido Progressista

מפלגת מרכז-ימין עם מרכיבים ליברליים, נוסדה ב-1995.

* המפלגה הסוציאליסטית (27)

Partido Socialista

מפלגת שמאל, נוסדה ב-1946, פוזרה על ידי הדיקטטורה, קמה מחדש ב-1986, התפצלה והתאחדה פעמים רבות.

* מפלגת העבודה הדמוקרטית (24)

Partido Trabalhista Democratico

מפלגת שמאל עממית עם נטיות לשמאל רדיקלי, נוסדה ב-1979.

* המפלגה הליברלית (23)

Partido Liberal

מפלגה שמרנית, עם קשרים לחוגי הכנסייה, נוסדה ב-1985.

* מפלגת העבודה הברזילאית (22)

Partido Trabalhista Brasileiro

מפלגת מרכז-ימין, נוסדה ב-1981.

* המפלגה הסוציאליסטית העממית (21)

Partido Popular Socialista

לשעבר המפלגה הקומוניסטית, שהחליפה שם עם התארגנותה המחודשת ב-1992.



דילמה רוסף צופה בטלוויזיה במשחק בין ברזיל לצפון קוריאה, יוני 2010


בחירתו של לולה. נשיא ברזיל, לולה דה סילבה, ודילמה רוסף מניפים ידיים בעצרת לפתיחת מערכת הבחירות שלה לנשיאות, פברואר 2010



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו