בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דברים שבשירה | אין שביל מרוחק שאליו לא תזרום

תגובות

חלק מהעונג שבקריאה בקלאסיקה נובע מההתבוננות מרוחקת לכאורה בצרותיהם של אחרים. הרי לא רק שהייה ענוגה בטבע, מעשיות חשק והגות נשגבת היו מנת חלקם של משוררי העת העתיקה, אלא גם תככים בין-אישיים, פגיעה שרירותית בידי אלים ואדם, שאפתנות וקנאה, מצוקות גוף ופגעי רוח. בעצם, יש משהו מנחם בהיווכחות בנצחיותם של חולשות האנוש ושל הסבל. אם אנו מבקשים ללמוד או לבקש נחמה בחוכמת הסטואים או הדאואיסטים, השירה עוזרת לנו לזכור שאין לבלבל בינה לבין נוסטלגיה או געגוע על ימים תמימים יותר, אלא בתרופה עתיקה למחלה עתיקה, שימיה כימי האדם עצמו.

"האיש היפה", קובץ השירה שתירגם דן דאור לפני מותו, אינו יוצא דופן מבחינה זו. השיר הנהדר הפותח אותו, למשל, "לי סאו" של צ'ו' יו'אן, הוא בעצם מכתב ההתאבדות של המשורר. יו'אן היה מאנשי חצרו של מלך צ'ו ואולי אף מאהבו, אך הסתכסך עם אנשי החצר בשל שחיתות פוליטית ופגיעתם במידות הטובות. הוא גם התאכזב מהמלך שהפנה לו עורף, ועל כן יצא למסע נדודים פנטסטי וסופו שקפץ שבור לב למי הנהר. לפיכך, לצד תיאורים נפלאים של נוף מיתי ואקזוטי ("בבוקר צלחתי את נהר השמים/ בערב הגעתי לסוף מערב/ יוכנים דאו לקבל את נסי/ משק כנפיהם נשאני אל על"), אפשר למצוא בשיר תיאורים אקטואליים להפליא של המערכת השלטונית ("אכן, זהו דור של כזב ונכלים/ מסלפי סרגלים ומעוותי מחוגות/ את הקו הישר יחשבו לפתלתל/ להיטיב להחניף - מידתם האחת"). מקסים גם לגלות כי כבר המשורר, שכתב את דבריו במאה הרביעית לפני הספירה, פונה במצוקתו אל "חכמי העבר": "לכוף את הלב, לרסן כל רצון/ לבלוע עלבון, לשאת דבר עוולה/ לשמור על הטוהר, למות שקופים/ את אלה כיבדו חכמי העבר".

"לי סאו" (קינה על הפרידה") הוא הארוך והמפורסם שבין שירי "האיש היפה" ונחשב לאחד ממבשריה של הסוגה השירית פ'ו, שהספר מוקדש לה. פ'ו היא שירה הגותית משולבת בפרוזה לרוב, ודאור הדגיש כי היא לעתים קרובות נמלצת ופטפטנית למדי. אלא שחמשת השירים שבחר לתרגם מקסימים דווקא ומוסיפים נדבך חשוב למפעל התרגום האדיר שלו, ששיאו אולי בקובץ הנפלא "108 שירים מן הקלאסיקה הסינית" (חרגול). על גודל האבידה שבמותו (וברוח הדאו הקרוב ללבו של דאור, אין לומר "מותו המוקדם מדי") אפשר לעמוד בציטוט אין ספור שורות מספר זה.

גם בלי להכיר את המקור, קל להתפעל מהאלגנטיות ומהשקיפות והצבעוניות והיושר של עטו. כך ב"שבעת הממריצים" הנהדר של מיי שנג, למשל. אורח המבקר בארמון מלך צ'ו מרפא את הנסיך החולה על ידי תיאור מרנין של שבעה דברים שבשבילם כדאי לחיות: מוסיקה (מלנכולית דווקא), אוכל טוב, סוסים, סעודה בחברת נשים יפות בטבע, מסע ציד, תופעת טבע פלאית (נחשול הבא מן הים ועולה בנהרות) וחוכמת הפילוסופים. הנה, בעברית, ההומור של שנג-דאור: "לצאת ולחזור בכרכרה ואפריון/ על זה נאמר צעד ראשון לרפיון/ ושיתוק.// חדרים מוצנעים וארמונות קריקים, על זה נאמר שידוך של צננת/ וחום". והנה תאוות החיים: "בשר שמן של עגל חלב/ בתערובות נצרי חזרן וסוף/ נזיד של כלב מפוטם/ ברוטב חזזיות ושרכים". והנה הפיוט: "תן דעתך על הרי הדרום/ שא את עיניך אל ים המזרח/ מערה ענקית, שמי התכלת/ דעתך לא תשיג את גבולם/ השקף סביב על הבלתי נגמר/ ושוב ברוחך אל מוצא החמה".

את הקובץ חותם הפ'ו המרתק "על הכתיבה", פרי עטו של לו ג'י, בן המאה השלישית לפני הספירה. זהו מדריך כתיבה למשוררים, המתאר את הדרך למופת השירי, על המלכודות האורבות בה לבעל הכישרון ועל חובת הדיוק ועל יתרונות האיפוק ועל הפלא השירי שאינו תמיד בידם. זהו לא רק שיר נהדר בזכות עצמו, אלא גם מדריך שכל כותב ישכיל ממנו וירוויח אם יילך בדרכו (במובן זה, הוא מזכיר את פרקי ההקדמה של "תום ג'ונס" לפילדינג, המציעים מדריך כזה לכותבי הפרוזה). אמנם הוא מתחיל בהרהור ובמפושט ("הולך עם ארבע העונות, נאנח: הן חולפות/ מתבונן בריבוא הדברים, חושב: העולם מורכב") ונמשך בפיוט מרומז ("מליצות שריחפו בין עננים צונחות כמו ציפורים שפגע בהן חץ"), אבל בהמשך הוא פורש סדרה של הנחיות נחרצות ובהירות ("אל תפגע בכבודך, אל תחטא לאמת/ והשלך אל הסל גם שורות אהובות"), שאפשר לקרוא כמנטרה יומית ממש. ומלות הסיכום של שיר זה, נדמה שאין כמותן הקדשה נאותה לזכרם של דאור ושל מפעל חייו: "הכתיבה הזאת, מה תכליתה? / לא קשה למצוא לה הרבה צידוקים;/היא נפרשת ריבוא פרסאות/ היא מקום מעבר לאלפי השנים/ מספקת מופתים לדורות הבאים/ משקיפה על דגמים שהציבו קודמים... אין שביל מרוחק שאליו לא תזרום/ גם לדק מן הדק ימצא בה מקום;/ היא מרווה ומרעננת כמו טל ומטר/ מחוללת תמורות כמו רוחות ואלים;/ חוקקת במתכת ואבן את המידות הטובות/ וזורמת בחליל וקתרוס, חדשה מדי יום".

"האיש היפה", חמישה שירי פו. בחר ותירגם מסינית: דן דאור. הוצאת קשב לשירה, 85 עמ', לא צוין מחיר




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו