בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום לפני 64 שנה: 13.10.1946 שלונסקי ואלתרמן זוכים בפרס טשרניחובסקי

תגובות

הזכייה צוינה בידיעה צנועה בעמוד האחורי של "הארץ" ב-14 באוקטובר 1946. "אברהם שלונסקי, ד"ר ע. אולסונגר ונתן אלתרמן זכו אמש בפרס טשרניחובסקי של עיריית תל אביב לתרגומי מופת, בטקס חלוקת הפרס שנערך ביום מותו של המשורר, באולם בית הבריאות על שם שטראוס בתל אביב".

שלונסקי זכה בפרס הראשון של 100 לירות בעבור תרגומו מרוסית של "יבגני אוניגין" לפושקין, ו"המלט" לשייקספיר. אולסונגר ואלתרמן חלקו בפרס השני, זה בעבור תרגומו לחלק הראשון של "הקומדיה האלוהית" לדנטה וזה בעבור תרגום המחזות "פדרה" לז'אן רסין ו"נשי וינדזור העליזות" לשייקספיר.

יובשה של הידיעה הזו נשטף בגלי ההתרגשות שהביע המשורר והמתרגם יעקב אורלנד במדור "תרבות וספרות" של "הארץ" כמה ימים לאחר הזכייה. "עדיין מהלכת עלי אווירת החג ובהזדמנות זו רצוני לומר לכם כמה דברים שייתכן ולא היו נאמרים אי פעם", פתח בפנייה ישירה לשלונסקי ואלתרמן, בדברי ברכה "שצריכים היו להיאמר בקבלם את פרס טשרניחובסקי".

"איני יודע עד מה היה כבר בידכם סיפק להגות בדעה צלולה בעובדה זו של קבלכם את פרס טשרניחובסקי ובשיעור ערכו של ציון דרך זה שהוצב הערב במסילותיה של הספרות העברית", כתב אורלנד, "ומי יודע אם גם אחרים הספיקו לעמוד על כך כראוי. אבל יחד עם זה אין פרוש הדברים, כי הפרס שניתן לכם בא כאפתעה. הלא ראויים הייתם לו מי במוקדם ומי במאוחר יותר זה שנים על שנים. ומן הבחינה הפורמאלית יש במסירת הפרס לידיכם משום ציון דרך, שהספרות העברית, כחטיבה גדולה אחת, נתקשתה להודות בו כל השנים".

הענקת הפרס, בעיני אורלנד, לא היתה ציון לשבח גרידא, הכרת תודה ותו לא; היא היתה "אבן פינה שהיא גם אבן בוחן בתרבות הציונית שלנו. מעין מסירת שרביט מדעת של דור הולך לדור בא. מעין הודאה בשבירת כלים ישנים וצחצוח חרבות לשון וביטוי חדשות". היתה בנתינת הפרס לשניים האלו "כהודאת הציבור העברי בכוח הניב העברי החדש, שאתם יוצקים לו דפוסים, הניב הפורץ גדרים וקורע חלונים להתחדשות רוחנית".

את שירי שלונסקי, נזכר אורלנד, יליד 1914, שמע עוד מפיו הוריו בילדותו, עת סללו את כביש טבריה-צמח; מדודו, עת צעד בביצות של עין חרוד ובכרמים של רחובות. "אותם הביאה לי אמי במקום פת-קיבר בשנות המשבר של 1926", כתב; "ואותם, אותם ממש, מצא מורה החשבון שלי, לתמהונו, בפתחו את מחברתי". אתה, כתב לשלונסקי בשם נערי ישראל כולם, "הסערת עלינו אשדות של שברירי לשון שלא שיערנו מציאותם קודם". אם יש מי שחולק על גדולתך, כתב לשלונסקי, הרי אין זאת מפני שאינו תופס את מלוא היקפו של הרנסנס הלשוני שהטיל שלונסקי לתוך דלותם של בוני המולדת, "רזרבות עצומות כל כך של גבורה לשונית".

אל אלתרמן, "ממשיך הקו הזורח ביותר, המשורר במובנה הנעלה והעמוק ביותר של המושג", כתב אורלנד: "זכות ראשונים תעמוד לך תמיד על שהחזרת את בובתה וצעצועיה לבת השירה הבכיינית שלנו. אתה נולדת בינינו במזל כפול, במזל תאומים של חכמה ולב. שיריך מהלכים במערכות ישראל לא רק כשירים של פיטן מופלא, אלא כמין דפוסים של תפיסת-עולם חדשה בספרותנו. איני יודע למי אדמך ותשווה. ההיסטוריה שלנו חסרה אותך כל כך הרבה שנים".

62 שנים אחרי הפרס הזה, בשנת 2008, כאשר הודפס מחדש תרגומו של שלונסקי ל"יבגני אוניגין", כתבה על אודותיו ב"הארץ" מאיה ערד: "בשום שפה חוץ מרוסית אין ?יבגני אוניגין' נוכח כמו בעברית, בזכות תרגומו העתיק והמופלא של המשורר אברהם שלונסקי; ראוי להודות לגורל שנתן לשפתנו את התרגום הטוב ביותר ליצירת המופת המושלמת ביותר של הספרות העולמית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו