בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גדעון לוי | נשארו רק השנאה והבוז

תגובות

מאחורי כל זה מסתתרת השנאה - שנאה ובוז לערבים. האידיאולוגיה של הימין מתה מזמן, מההדר לא נותר דבר, והכוח המניע האמיתי שלו הוא אותם רגשות קמאיים ופרימיטיוויים. הם שעומדים מאחורי הצעות החוק הלאומניות וגם מאחורי מדיניות ה"שלום" של הימין. תחת כל המלים הלא יפות לא מסתתרים רק שיקולים פוליטיים, בוודאי לא רעיונות סדורים, לא קונצפציה ולא פרספציה, לא גרנד-פלאן ולא נעליים - יצרים שפלים ומסוכנים.

כך מוגדר פשע שנאה: "פשע שבו הפושעים בוחרים את קורבנותיהם על בסיס שנאה לקבוצה האתנית שאליה הקורבנות שייכים. בחירת הקורבנות מבוססת על הדעות הקדומות של העבריינים כנגד הסטטוס החברתי, האמיתי או הנתפש, של הקורבנות" (ויקיפדיה). מרבית פשעי השנאה מכוונים נגד מיעוטים, כמותם גם הצעות החוק החדשות. אל תתנו לפסוודו-רעיונות להוליככם שולל: יש בהם אמנם לא מעט התנשאות, גזענות ולאומנות, אבל בבסיסם רובצת השנאה לערבים. מבנימין נתניהו ועד דני דנון, מאביגדור ליברמן ועד אנסטסיה מיכאלי, ממיכאל בן ארי ועד יעקב כץ, כולם שונאי ערבים, מפורשים או מחופשים.

מרביתם לא פגשו ערבי מעולם, אבל הם יודעים עליו הכל. איש מהם אפילו לא התחיל לחשוב עליו כעל שווה ליהודי. נתניהו יסווה את שנאתו והתנשאותו באהבת העם הדביקה, כץ באהבת הארץ החלולה, אבל לא מדובר באהבה. היא רק נועדה לטשטש את היפוכה. מאחורי יוזמותיהם, עטופות בדגלי הלאום היהודי, רוחשות שנאתם והתנשאותם. הם יודעים, למגינת לבם, שהערבים יישארו כאן לעד, למרות כל הצעדים נגדם, ולכן הדרך היחידה להסביר את מעשיהם היא פורקן לרחשי לבם.

האם הם חושבים שחוקי השנאה שלהם ישנו את התודעה הערבית? שהערבים יחתמו "נאמנות" ויהיו נאמנים? יימנע מהם מלציין את הנכבה והם יהיו לציונים? ייהרסו בתיהם והם יהיו נרצעים? יכירו במדינה יהודית ויוותרו על שאיפותיהם? מחסומי מג"ב בלוד (ולא בנתניה, למשל) והרס הבתים באל-עראקיב (ולא במאחזים) הם רק דוגמאות לביטויים הללו. לא טיפול בבעיות שהולידו את מצוקת הדיור של הבדווים ואת הפשע בלוד, אלא רק הפעלת כוח, כראוי לערבים. איש לא היה מתייחס בשנאה כזאת לח"כ חנין זועבי, אלמלא היתה ערבייה. גם העלאת חוק הנאמנות, ועוד ביום הזיכרון להרוגי אוקטובר, וסיורי הח"כים המתגרים בסילוואן, נועדו רק לנעוץ עוד אצבעות בעיני הערבים. נמרר את חייהם, נעשה להם רע - וככל שיירע להם, כן ייטב לנו. נשמע פשטני? נכון, אבל כל השאר הן עטיפות צלופן מרשרשות.

האמצעי העיקרי שהממשלה נוקטת כלפי הערבים בישראל והפלסטינים בשטחים הוא הפעלת הכוח המדכא. המשטרה, צה"ל, השב"כ ומג"ב הם הסוכנויות העיקריות של הממשלה במגזרים. הכוח, מאמין הימין, אולי ישמר את הכיבוש וימנע מערביי ישראל מלהתקומם, אבל העיקר - שיכאיב להם. זאת תפישה חולנית. היא לא רק נולדה מתוך שנאה, היא גם מלבה אותה אצל קורבנותיה. סופה שהיא תגשים את עצמה וערביי ישראל אכן יתקוממו. לכן השנאה האתנית הזאת לא רק לא מוסרית - גם תבונה אין בה.

מתורתם של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין, שהיו בה יסודות ליברליים ודמוקרטיים, נותרה רק שנאה. מבגין נותרה מירי רגב. אין אג'נדה, אין חזון - נסו לשאול מה צופה הימין בעוד עשור - נותר רק התיעוב לערבים. זו הבעיה של הימין. הבעיה של המחנה האחר, אם הוא עוד קיים בכלל, היא שאין בו מי שיעצור את הימין. גילויי השנאה נתקלים באהדה או באדישות, גם מצד מי שהיו אמורים לעמוד בפרץ - האופוזיציה, התקשורת ומערכות החינוך והמשפט.

את הנזק הזה שמנחיל לנו הימין אי אפשר יהיה למחות גם הרבה אחרי שיירד מהשלטון. שנאה שנטמנה עמוק כל כך, קשה לעקירה. הימין אמנם לא מוליך אותנו לשום מקום, אבל הרפש שהוא מפזר בינתיים הולך ונערם, הולך ונערם, לבלי הכר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו