בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כלת פרס נובל, מרייד מגוואייר, שהשתתפה במשט: עליכם לוותר על הפוליטיקה של הפחד

בראיון ראשון מאז גורשה מישראל, כלת פרס נובל לשלום, האירית מרייד מגוואייר, אומרת שהיא אינה כועסת על ישראל ומספרת שהיא מאמינה שהשלום עדיין אפשרי

2תגובות

אני מדברת עם מרייד מגוואייר מביתה שבבלפסט, שבוע אחרי שגורשה מישראל, ומתעניינת אם התאוששה. "הו, כן, ותודה רבה שאת שואלת. זה באמת לא היה ניסיון נעים. כשהגעתי לישראל קיוויתי להצטרף למשלחת אבל למרבה הצער לקחו אותי למעצר בשדה התעופה. למחרת השומרים ניסו לקחת אותי בכוח ולהכריח אותי לעלות למטוס אבל סירבתי לעזוב כי באמת רציתי לעתור נגד הגירוש, אז החזירו אותי למעצר והחל התהליך המשפטי ושבוע מעצר. אני באמת עצובה שגורשתי כי יש לי הרבה חברים ישראלים ופלסטינים ואני מאוד רוצה לחזור, ולכן ביקשתי מעורכי הדין שלי לפעול להסרת צו ההרחקה שלי מישראל".

למה בעצם לא עשית את זה לפני שבאת?

"בשנה שעברה, כשנלקחנו לישראל מהספינה הקודמת לעזה, ידעתי שאני חותמת על צו הרחקה מישראל לעשר שנים וכשהגעתי הביתה ביקשתי מ'עדאלה' לטפל בזה וישראל באמת אמרה שאין בעיה והסירה את הצו. בפעם הבאה, כשהורידו אותנו מה'רייצ'ל קורי' ולקחו אותנו לאשדוד ולמעצר, לא קיבלנו שום דבר כזה. היה מין נייר קצר באנגלית שאמר שאנחנו מגורשים, אבל בלי שום תנאים ואפילו לא קיבלתי ממנו עותק. גם שאלתי אותם 'אני אמורה לבוא בספטמבר, אני לא חותמת על שום דבר שיפריע לי לבוא?', ונעניתי שלא, שאין שום אישומים נגדי ושאין בעיה. המינוח אפילו לא היה מגורשים אלא מוחזרים לארצם, ולכן הייתי לגמרי בטוחה שאין שום בעיה".

אבל אפילו בית המשפט בישראל לא לגמרי האמין לך שלא ידעת שאת מורחקת. יכול להיות שבישראל חושדים בכוונותייך בגלל דברים קשים שאמרת, כמו לקרוא להשעות את חברותה של ישראל באו"ם?

"ישבתי בבית המשפט מול השופטים ואני אוהבת את ישראל ואוהבת את פלסטין, וגם לפי האמונה שלי זאת הארץ הקדושה, מקום נפלא. אילו היה לי נייר רשמי של גירוש, הייתי מבקשת מעדאלה לטפל בזה, כמו שעשיתי בשנה שעברה. אני באמת באה בכוונות טובות. אני לא נגד אף אדם, אף עם. כשמדיניות של ממשלה עוברת על החוק הבינלאומי, אז אני מאמינה שלכולנו יש מחויבות ואחריות להתמודד עם זה. לפני שבאתי דיברתי בניו יורק יחד עם שרין איבאדי, זוכת פרס נובל מאיראן, נגד איראן שמפרה זכויות אדם. המצב באיראן הוא נוראי: הם כולאים את אלו שמבקרים אותם, מענים אותם, כולנו גם שמענו על האשה שסקלו אותה. אני פציפיסטית, אני לא מאמינה באלימות מאף אחד ואני מנסה לפעול למען זה. אז כשאני רואה כל ממשלה שמפרה זכויות אדם ואת החוק הבינלאומי, אני באמת חושבת שיש לנו חובה מצפונית להגיד ?זה לא בסדר'".

ובכל זאת, להשעות את ישראל מהאו"ם? זה לא קיצוני? האם הצעת לאו"ם להשעות את איראן?

"אני חושבת שצריך לשקול ברצינות להשעות את איראן מהאו"ם. אנחנו באמת חייבים לחזק את זכויות האדם והחוק הבינלאומי וכשאנחנו רואים ממשלות מפרות אותם אנחנו חייבים להשתמש במעט האמצעים המוגבלים שיש לנו כדי לעצור אותן, כי אם לא נעשה זאת, זה שולח מסר לממשלות האחרות שאפשר לעשות את זה ולא קורה שום דבר".

היית אומרת אותו דבר לגבי סין?

"את יכולה לעשות רשימה שלמה ולשאול אותי מה לגבי זה ולגבי זה. אבל יש לי, ואני לא יודעת למה, להט גדול לגבי ישראל ופלסטין. מעולם לא הייתי בסין אבל הייתי בישראל ואני מאמינה מאוד ששלום אפשרי בישראל ובפלסטין".

מה גורם לך להאמין בזה כל כך?

"כי פגשתי אנשים נפלאים שעובדים כל כך קשה בשטח בשביל שלום וזכויות אדם גם בישראל וגם בפלסטין, ואנשים שמנסים לעשות זאת ללא אלימות. אני בטוחה שבעוד עשר שנים אתם תראו שינוי עצום בישראל ובפלסטין; אנשים סבלו מספיק, בשני הצדדים, ואפשר לסבול רק עד גבול מסוים, ולפתע בשני הצדדים יגידו בבירור: הספיק לנו. אנחנו קוראים לפוליטיקאים שלנו להתמודד עם זה כך שנוכל להמשיך בחיינו, אנחנו לא יכולים להמשיך עם זה לנצח".

אבל אמרת בעצמך, כל כך הרבה אנשים נפלאים בשני הצדדים עובדים על שלום כל כך הרבה זמן וזה לא קורה.

"אני חושבת שזה חשוב לדעת ששינוי כן קורה ואני חושבת שזה אכן יקרה. בבלפסט היינו צריכים לעבוד על השלום בכל הרמות. ברמה האנושית לחבר פיסה לפיסה, חברות, להפסיק לעשות דה-הומניזציה לאחר, אמון, להפסיק לראות אחד בשני אויבים; היינו צריכים להכיר בזה שאנחנו צריכים להתקדם מעבר ללאומנות צרה, פונדמנטליזם דתי, שבטיות, והיינו צריכים להתחיל לראות זה את זה כבני אדם ולחפש את האפשרויות לפתור את הבעיות הפוליטיות והאתניות שלנו.וזה יקרה בישראל ופלסטין, אבל אני חושבת שאנשים צריכים לעשות החלטה מודעת לוותר על הפוליטיקה של הפחד ולהושיט יד אחד לשני. כי הפוליטיקה של ?אנחנו לבד' לא תפתור את הבעיה בעולם של תלות הדדית".

את מבינה למה ישראלים כל כך מפחדים?

"ודאי שאני מבינה, ישראל היא מדינה קטנה מוקפת ב-22 מדינות ערביות. כשאנחנו שמים כל כך הרבה דברים בזהות שלנו, שמבוססת על לאומנות ודתיות ושבטיות, אם מישהו מציע שינוי אנחנו חושבים 'אוי אלוהים, אם נוותר על סנטימטר נפסיד קילומטר'. אנחנו לא יכולים להמשיך לחשוב לנצח שכולם אויבים שלנו".

אבל יהודים נרדפו בכל מקום גם לפני שמדינת ישראל קמה והם מפחדים ספציפית שהערבים רוצים לזרוק אותם לים ושזה או אנחנו או הם.

"הדבר היחיד שחשוב הוא שיהיה לאנשים ביטחון בעצמם, ביכולות שלהם, ביצירתיות שלהם ומתוך זה להושיט יד. בצפון אירלנד, כשהתנועה שלנו 'אנשי השלום' התחילה, אנשים פחדו זה מזה. חלק ממה שהתנועה שלנו אמרה היה שאנחנו חייבים ללכת לקהילות, להתמודד עם הפחדים, להתחיל לבנות אמון ולדבר אחד עם השני". נוכחנו שהדבר הכי חשוב בשבילנו בצפון אירלנד לא היה החברות שלנו עם אמריקה האירית; הדבר הכי חשוב לנו בצפון אירלנד היה החברות שלנו בתוך עצמנו. בנינו את החברות שלנו בתוך עצמנו באמצעות שיתוף ושוויון".

האם גם לפלסטינים יש אחריות לסכסוך?

"בהחלט, וכשהייתי בפרלמנט בעזה הדבר הראשון שהבעתי שם היה קריאה לשחרור גלעד שליט, קמפיין שאני משתתפת בו שנים. אבל אני גם קוראת לישראל לשחרר אסירים פוליטיים, 11,000 אסירים פוליטיים כלואים בישראל! צריך להבין שחמאס הוא הנציג הנבחר בבחירות דמוקרטיות ולא ייתכן שממשלה אחרת מענישה תושבים בגלל שלטון שהם בחרו באופן דמוקרטי. אני חושבת שממשלת ישראל תצטרך לשתף נציג של חמאס בשיחות כי אם אתה לא מדבר עם האויבים שלך לא תפתור את הבעיה".

מה שאתם, אקטיביסטים בינלאומיים עושים, את מרגישה שזה מסייע?

"רק האנשים בישראל ובשטחים הכבושים יכולים לפתור את הבעיה, לדעת מהן התשובות. זה לא תלוי בי, אני אאוטסיידר, זאת לא המדינה שלי, אני מעולם לא הבעתי דעה לגבי מה שצריך להיות הפתרון הפוליטי. אבל מה שאנשים מבחוץ יכולים לעשות, ובצניעות רבה כי חייבים לכבד אנשים מתוך ישראל ופלסטין שמנסים זה שנים רבות לפתור את הבעיה, זה להגיד אנחנו תומכים בכם, המשיכו את המאבק הלא אלים, המשיכו להאמין ששלום ותקווה אפשריים".

אז את לא כועסת על מדינת ישראל שגירשה אותך?

"לא, לא, ודאי שלא, אני פשוט עצובה שיש כל כך הרבה סבל. יש לי חבר ישראלי יהודי מאוד אמיץ, ויש לכל הילדים שלו דרכון גרמני. שאלתי אותו למה והוא ענה ?אם משהו יקרה כאן יש לנו מדינה ללכת אליה' וזה כמעט שבר את לבי לחשוב שהוא חי בפחד הזה שמשהו ישתבש, זה נורא עצוב. זאת אינדיקציה לעומק הפחד של עם ש... את יודעת, פוחד. ואני כל כך רוצה שכבר יהיה לכם השלום שלכם".

אולי הפחד הזה הוא בדיוק מה שלא מאפשר את השלום.

"לא, לא, ממש לא. אתם אנשים אמיצים, יש לכם המון אומץ שם, רק תסתכלו דרך הפחד אל האומץ".



מגוואייר בבית המשפט, לפני כשבועיים. ''יש לי להט גדול לגבי ישראל ופלסטין. אני באה עם כוונות טובות''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו