היום לפני 61 שנה: יפו-תל אביב, או תל אביב-יפו? - חינוך וחברה - הארץ

היום לפני 61 שנה: יפו-תל אביב, או תל אביב-יפו?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ביום שבו החליטה הממשלה לחבר יחדיו את הערים יפו ותל אביב, נשאל שר הפנים, משה שפירא, מדוע נקראה העיר המאוחדת "יפו-תל אביב", ולא "תל אביב-יפו". "יפו קיימת אלפי שנים ולה היסטוריה יהודית עשירה", השיב אז, "בעוד שתל אביב היא בת 40 שנה בלבד". הסבר הגיוני וצלול, אשר בבסיסו הקדימות והוותק.

אבל כבר באותו יום, ה-4 באוקטובר 1949, התברר שבעיני רבים, ההחלטה לדחוק את שמה של תל אביב מפני שמה של יפו היתה תמוהה, מכעיסה, מקוממת. וכך, בעוד שאת איחוד הערים קיבלו בתל אביב בלי מחאה, על דחיקת שמה לא שקטו. "מ"מ ראש עיריית ת"א מר פרי ציין אמש בשיחה עם סופר ?הארץ' את החלטת הממשלה בדבר איחוד תל אביב ויפו כהחלטה נכונה, אם כי את השם יפו-תל אביב, שניתן לעיר המאוחדת, אין מר פרי רואה כשם סופי", דיווח ב"הארץ" שמעון סאמט למחרת ההחלטה.

ראש העירייה ישראל רוקח, שרק חזר מביקור בז'נבה, היה נדיב פחות כלפי הממשלה, והשתומם על כך שהחלטה כה מהפכנית כמו צירוף הערים התקבלה בהיעדרו ובלי להתייעץ עמו. במדינות נאורות בעולם, ציין, החלטה על איחוד ערים נעשית מתוך משאל כללי. אבל על כך לא יערער: על השם, כן.

עד מהרה התרבו הקולות המחייבים והשוללים. חסידי יפו ציינו, כמו שר הפנים, שיפו בת 4,000 ותל אביב רק בת 40; את הטיעון הזה ייחס כותב המדור היומי ב"הארץ" "ראיתי שמעתי", ל"אהבה האומללה במקצת שקיימת אצלנו בחוגים מסויימים בעלי השפעה לארכיאולוגיה". אלא שלדידו, "בלי תל אביב לא היתה קמה מדינת ישראל": "מפני ששמה של העיר העברית הראשונה הביא לכל רחבי העולם את בשורת שיבת ציון, והיה זה מגוחך אילו היינו מבטלים את שמה של תל אביב דווקא עכשיו, לאחר שעיר זו תרמה תרומה מכרעת כל כך להקמת מדינתנו", כתב, ברומזו גם למדרש שמה של העיר, שמקורו בספרו של הרצל "אלטנוילנד".

אבל מצדדי יפו אמרו מצדם שתל אביב שם מלאכותי הוא, תרגום לא מוצלח מהגרמנית; אורי קיסרי - תל אביבי שהעיד על עצמו שאינו אוהב את העיר אך קשור אליה בבשרו כפי ש"הבשר קושר אותך אל אשה ואתה מקלל את האשה ואת הבשר" - כתב ב"הארץ" ש"תל אביב אינה בשום אופן התרגום של ?אלטנוילנד'. הרצל, בספרו, מדבר כמוקסם על חיפה". ואם כבר בהיסטוריה מדברים, קיסרי הזכיר שכאשר נולדה העיר "ישב שמעון רוקח היקר, יהודי יקר, ואביו של ישראל, בגבולות נווה צדק, והתנגד לתל אביב".

קיסרי לא הסווה את נהייתו הנוסטלגית אחר הפילגש יפו: "אני נעשה סנטימנטלי לצלצול שמה". עבורו, הקדמת השם יפו לתל אביב היתה בחזקת החזרת העיר העברית "לחיק יולדתה הורתה" (קיסרי עצמו נולד ביפו, "בקרבת סמדר-הפרדסים ונאדות העור של מוסטפה שואב המים". אך בעיני אחרים, היה זה "תמרון בחירות לעירייה", "מתוך תקווה, כי מן הסידור החדש יזכה השמאל", דיווח "הארץ" מישיבה בעירייה.

יזהר סמילנסקי חשב שזה חיפזון מקומם ותו לא. הפרשה הזכירה לו את ההחלטה המצערת בעיניו לגזור את המלה "ארץ" ולהעניק למדינה החדשה את השם "ישראל" בלבד. "אגלה את האמת", כתב ב"הארץ", "אני כשאני לעצמי, אהוב עליי השם יפו, העריסה של חמש העליות שלנו; והשם תל אביב אינו מדבר הרבה אל לבי. אבל למה להרגיז את לבם של רבע מיליון איש, על דבר לא חשוב? החסרי רוגז אנו?"

ב-20 באוקטובר 1949 כינס שר הפנים שפירא עיתונאים להודיעם שהושגה פשרה בין הממשלה לעירייה. "מתקבלת על דעת חברי הממשלה - ושר הפנים בתוכם - לקרוא לעיר המאוחדת: תל אביב-יפו", דיווח סופר "הארץ" ממסיבת העיתונאים. ב-24 בספטמבר 1950 דיווח "הארץ": "השם ?ת"א-יפו' הונהג בכל מסמכי העירייה".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ