בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פה קבור הכלב | גדעון לוי עונה לבן דרור ימיני

כשאוזלים הטיעונים הענייניים, מתחילה ההסתה; כשלא יודעים איך להתמודד עם דעות והשקפות, קוראים להן שקרים. גדעון לוי משיב לדברים שכתב נגדו בן דרור ימיני

2תגובות

ארקוס מת בדמי ימיו. הוא היה כלב של צה"ל. ההלוויה הצבאית שלו זכתה לסיקור בולט בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות" ושל "מעריב". החיילים קברו והתחבקו, תמונותיהם מעל הקבר הכרוי הופיעו בגדול בעמוד הראשון של שני העיתונים. בימים שקדמו להלוויה המסוקרת, נהרגו בשטחים שישה אזרחים פלסטינים לא חמושים ולא מעורבים, שניים מהם היו ילדים. רק ההרג של אחד מהם זכה בכלל לאזכור באותם עיתונים, כמובן בעמודים הפנימיים. על השאר הם לא טרחו לדווח.

בראיון מקיף שקיים אתי לפני כמה שבועות העיתון הבריטי "אינדיפנדנט", הזכרתי את סיקור הכלבים הישראליים ההרוגים, מול סיקור ההרוגים הפלסטינים ב"עופרת יצוקה", כהמחשה לתהליך הדה-הומניזציה שעושה מרבית התקשורת בישראל לפלסטינים. ארקוס מת שלוש שנים לפני המבצע, אבל תהליך הדה-הומניזציה, שנועד להקל על הישראלים להמשיך בכיבוש ולהרגיש אתו טוב, ללא כל לבטים מוסריים, הגיע לשיאו הנורא במבצע. כלב ישראלי אחר, בון שמו, שנהרג מפגיעת קסאם ב"עופרת יצוקה", זכה לסיקור יותר גדול מעשרות פלסטינים שנהרגו באותו יום.

ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" הופיעו מדי יום הדיווחים על ההרוגים הפלסטינים כשהם מוצנעים בעמודים האחוריים. 300 הרוגים ביומיים - בעמוד 13; מניין 384 הרוגים - בעמוד 11; אם וארבעת ילדיה הפעוטים ההרוגים - בעמוד 14; חמש אחיות קטנות - בעמוד 6 למטה; רופא אמבולנס ושני עובדי הצלה שנהרגו והמניין הוא כבר 395 הרוגים ו-1,000 פצועים - הכל בעמוד 19; יש כבר 512 הרוגים פלסטינים בשולי ידיעה - והכל אחרי שלל ידיעות על מסיבות בר מצווה שנדחו בשדרות, ירח דבש שהתקיים בכל זאת, משלוחי פיצה לחיילים וריקודי עם במקלט ביד מרדכי. עיתונאי הגון צריך לצאת נגד הסיקור המעוות הזה, שכל כולו נועד להוזיל את חיי הפלסטינים ולהקל עלינו את הידיעה על מעללינו. פה קבור הכלב.

אם תיפול יום אחד שערה משערות ראשו של עיתונאי בישראל, אם ייפגע כאן מישהו משום שהביע את דעותיו, כי אז צריך יהיה לחזור למאמרו של בן דרור ימיני שפורסם ביום שישי שעבר ב"מעריב" ("ברון תעשיית השקרים"). כך הסתיים המאמר: "ביום בו גדעון לוי יושתק, או תיפול שערה משערות ראשו, תהפוך ישראל לאותה מפלצת שגדעון לוי יוצר במוחו היוקד. אסור לתת לו את התענוג הזה. אסור לתת לנו את העונש הזה". תענוג? להיפגע? להירצח? זכרו את הדברים הללו, מתירי הדם, שכתב עיתונאי בישראל.

זה היה על עוגת הפרג בבית הקפה שלי, עת נתקלו עיני בגיליון "מעריב". "ברון תעשיית השקרים" ניבט אלי מעמודו הראשון של העיתון ומעוד כפולת עמודים במוסף הפוליטי שלו. נניח לשקרים, עוד נגיע אליהם, אבל ברון ותעשיין? כמו ברון סמים או נשק? התשובה הכי מוחצת, אם בכלל צריך להשיב לדברי הבלע הללו, היא הראיון המלא ב"אינדיפנדנדט", עילת מאמר ההסתה השפל והמסוכן.

"אני רוצה להתגאות בארצי", אני מצוטט ב"אינדיפנדנט", "אני פטריוט ישראלי. אני רוצה שנעשה את הדברים הצודקים... לעולם לא אעזוב, זה מקומי. אעזוב רק אם יאלצו אותי לעזוב... הן הביקורת שאני מותח והן הבושה שאני נושא, מגיעות מרגש השתייכות עמוק מאוד למקום הזה". הדברים הללו, שאותם אני אומר בכל הזדמנות, לא הוזכרו כמובן ברשימת ימיני, שמא יקלקלו לו את התיזה. תחתיהם הוא מנה את תשעת "שקרי", שאין בהם ולו בדל שקר אחד. תפקידי, חשבתי, שלא להותירם בלא תגובה, למרות המיאוס העצום במלאכה זו.

כמעט חצי יובל שנים של סיקור הכיבוש הישראלי בשטחים והבעת דעותי השנויות במחלוקת, אכן עוררו עלי חמת זעם רבה מצד חוגים מסוימים; אבל גאוותי היתה תמיד על כך שכל מאות הכתבות מהשטח, כל מפעל התיעוד העיתונאי הצנוע הזה, לא העלה מעולם עובדות שהופרכו, אף שרבים התאמצו לעשות כן. גם היום אני מאמין, בתמימותי, שאילו טרח ימיני, פובליציסט ספות, להצטרף אלי לכמה ממסעותי בשטחי הכיבוש, כי אז היה נתקף באותה בושה פטריוטית עמוקה שתוקפת אותי לעתים נוכח מראות עיני. עכשיו היא גם תוקפת אותי נוכח התקפתו הארסית של עיתונאי ישראלי עלי. הנה תשעת "שקרי":

1

אמרתי שאני נאבק נגד הדה-הומניזציה של הפלסטינים בישראל. ימיני אומר שהפלסטינים שונאים יותר. ייתכן, אם כי זאת לא התרשמותי. זה לא מכשיר בכלום את ישראל. דה-הומניזציה גרועה לאין שיעור משנאה. ובכל מקרה, את טענת מסע הדה-הומניזציה שאנו עורכים לפלסטינים, איש לא יכול להפריך; ימיני אפילו לא ניסה. מה שהופרך זה ה"שקר" הראשון שלי.

2

כשסיפרתי על הירי המבעית של חיילי צה"ל אל תוך המונית הישראלית שהסיעה אותי יחד עם הצלם והמתאם שלי ליד טול כרם, עת נסענו בכביש על פי הוראות קצין צה"ל, אמרתי שהחיילים היו בעלי יד קלה על ההדק וכי "הם עושים זאת מדי יום". ואכן, באותם ימים, בשנת 2003 הארורה, עם פיגועי הטרור המחרידים, הם עשו זאת כמעשה שבשגרה. אחרי התקרית שממנה ניצלנו רק בזכות העובדה שהמונית היתה ממוגנת ירי, לא טרח שום קצין בכיר להופיע במקום ולהעמיד את החיילים על חומרת מעשיהם. שגרה מפוהקת בצה"ל של אותם ימים.

3

הכלב. אופס, טעיתי בתאריך פרסום התמונות בעמוד הראשון. כל השאר הובא לעיל. איך כתב ימיני השבוע בבלוג שלו, כשחזר בו ממקצת מטענותיו נגדי, בעקבות הערות קוראים? "תפסו אותי".

4

"ישראל מטווחת באופן תדיר צוותים רפואיים ובתי ספר של האו"ם", הוא מצטט אותי. במקור נאמר שהכוונה ל"עופרת יצוקה". הנה ידיעה מעיתונו של ימיני מהתאריך 7 בינואר 2009, הפעם דווקא בעמוד הראשון: "42 נהרגו בירי על בית ספר של אונרוו"א". מעולם לא הוכח ששהו בו מחבלים, אונרוו"א הכחיש זאת מכל וכל, בדיוק כפי שמעולם לא הוכח שהם הסתתרו במרתפי בית החולים "שיפא", כפי שימיני טוען. על פי נתוני האו"ם, צה"ל פגע בהתקפה על עזה, ב-15 בתי חולים ומרפאות וב-43 חדרי עזרה ראשונה. 18 בתי ספר נהרסו כליל ו-280 אחרים נפגעו. 50 מתקנים של האו"ם נפגעו בהתקפה. 16 אנשי צוותים רפואיים, כולל רופאים, נהרגו ו-25 נפצעו. 12 אמבולנסים נפגעו אף הם. הנתונים הללו היו צריכים לזעזע כל ישראלי. גם את ימיני.

5

"ללא ירי רקטות קסאם, אף אחד לא היה שם לב לפלסטינים". זו דעתי: ללא הקסאמים, עזה נשכחת מלב העולם וישראל. החודשים האחרונים הם ההוכחה לכך. מי זוכר כיום את העונש של עזה? אבל בראיון ל"אינדיפנדנט" אמרתי עוד כמה דברים, שנעלמו מעיני מבקר השקרים שלי. המראיין הבריטי, יוהאן הארי, כתב בשמי שאני "מגנה באופן שאינו משתמע לשתי פנים את שיגור הקסאמים לעבר אזרחים ישראלים". את זה בחר ברון תעשיית האמת להסתיר מקוראיו, בדיוק כפי שבחר להסתיר את דברי על החרם נגד ישראל, נושא חביב עליו במיוחד.

6

"ישראל מתלוננת שאנשי החמאס מתחבאים בתוך אוכלוסייה אזרחית, אבל גם משרד הביטחון נמצא בתל אביב". לא נכון? שקר? וכי איפה נמצאים משרד הביטחון והמטכ"ל? לחמאס אין היכן להסתתר בעזה, זולת בריכוזי אוכלוסייה. אילו טרח ימיני לבקר בעזה בשנים האחרונות, היה מבין למה.

7

"ישראל ממשיכה לבצע טיהור אתני בכל מקום אפשרי". כן, בעיני, מה שאנחנו עושים בימים אלו לרועי הבקעה הפלסטינים ולבדווים שמתגוררים צפונית לבאר שבע זכאי לתואר. מה שעשינו ב-1948 כבר כמעט ולא שנוי במחלוקת בקרב ההיסטוריונים החשובים בעולם. וכי איך נקרא לעובדה שלמשל, לכל אורכה של שפלת החוף, בין יפו לעזה, לא נותר ערבי אחד?

8

"תהליך השלום הוא הונאה מצד ישראל". דעתי על תהליך השלום ועל כוונותיה של ישראל לשים קץ לכיבוש, נותרה כשהיתה, אפילו אחרי נזיפתו של ימיני. שקרים אין בה, כמובן.

9

"הכיבוש הוא התירוץ לטרור במקומות רבים בעולם". במקור אמרתי ל"אינדיפנדנט" ש"הכיבוש (הישראלי) הוא התירוץ המועדף של ארגוני הטרור בעולם. זה לא תמיד אמיתי, אבל הם משתמשים בו. למה לאפשר להם את זה? למה לתת להם דלק?" גם זה "שקר"?

כשאוזלים הטיעונים הענייניים, מתחילה ההסתה; כשלא יודעים איך להתמודד עם דעות והשקפות, קוראים להן שקרים; כשמנסים להפחיד בעלי דעות אחרות, קוראים להם "ברון" ו"תעשייה"; כשאווירת העליהום נגד כל קול ביקורתי מתפשטת כאש בשדה קוצים, מוציאה שם רע למקרתיזם, מאיימת על עמותות ואנשי רוח, עיתונאים ופעילי זכויות האדם, ממהרים להצטרף אליה כל זרזירי העט, רוכבים על הנמר המשתולל לקול תשואות ההמון המוסת; וכשרוצים לסתום פיות - מעלילים.

ימיני שם לו למטרה להילחם ב"תעשיית השקרים" על ישראל בעולם. זו כמובן מטרה ראויה, ודאי לתועמלנים. ימיני, שמאלני מומר, הוא אחד העמלנים שבהם, לא מחמיץ שום דו"ח אנטי מוסלמי ושום מלשינון מקרתיסטי שמתפרסם בארץ ובעולם. כדרכם של מומרים, הוא נהפך לקיצוני במיוחד: ברון תעשיית המניפולציות. יש רק בעיה אחת קטנה: גם המלחמה הזאת צריכה להיות מבוססת על אמת, מצרך זר ומיותר לבני מינו.

ולמרות הכל, ביום שבו בן דרור ימיני יושתק, או תיפול שערה משערות ראשו, יהפכו העיתונות הביקורתית והשמאל לאותה מפלצת שבן דרור ימיני יוצר במוחו היוקד. אסור לתת לו את התענוג הזה. אסור לתת לנו את העונש הזה - כפי שכתב עלי. אבל, במחשבה שנייה, זו דאגת שווא. השמאל מעולם לא הרים יד על איש בישראל. זו נחלת הימין בלבד. ימיני יכול להמשיך לפזר באין מפריע את הרפש שלו. ואני? אני אמשיך בשלי. אין לי דרך אחרת. גם בצל מסעות האיומים, ההכפשות, ההשמצות וההפחדות. *



'ארקוס מת בדמי ימיו'. הלווייתו של הכלב של יחידת 'עוקץ', כפי שהופיעה על שערי 'ידיעות אחרונות' ו'מעריב'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו