בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבחי בודלר

מסה שהצליחה להכניס משורר מקולל ושולי לקאנון הספרותי ולחיי נצח

תגובות

בודלר, מאת תיאופיל גוטיה, תירגמה מצרפתית אביגיל בורשטיין, נהר-ספרים, 2010, 136 עמודים

ספרו של הסופר תיאופיל גוטיה על עמיתו ובן זמנו שארל בודלר התפרסם אחרי מותו של בודלר, כמבוא למהדורת ספרו "פרחי הרע" מ-1869. כיום מוכר גוטיה בעולם בעיקר כמחברן של נובלות פנטסטיות (בעברית התפרסם הקובץ "סיפורים פנטסטיים" של גוטיה בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989, בתרגומו של ק"א ברתיני). בודלר, לעומת זאת, נודע כאביה של השירה המודרנית ושירתו תורגמה לעשרות שפות ואינה חדלה להעסיק את חקר הספרות. בחייהם היה מעמדם הפוך לגמרי: בודלר נחשב יוצר שולי למדי, ואילו גוטיה (1811-1872) היה פעיל במשך עשרות שנים בכל תחומי העשייה הספרותית. הוא כתב רומאנים ונובלות, היה עיתונאי, מבקר אמנות ותיאטרון, וכמשורר גילה מקוריות וסגנון וירטואוזי. לא לשווא הקדיש לו בודלר, שהעריץ אותו, את "פרחי הרע" שלו וראה בו סופר מושלם.

בנעוריו היה גוטיה חבר בתנועת "צרפת הצעירה" הרומנטית, שמרדה בקלאסיציזם שאבד עליו כלח לפי ראייתה. הופעתו הראשונה על הבימה הציבורית היתה ב-1830, בהצגת הבכורה של המחזה פרי עטו של ויקטור הוגו, "ארנני" שנחשב מחזה חתרני. בעימות, שכונה "הקרב על ארנני", התייצב גוטיה, לבוש מותנית אדומה כיאה למהפכן, בראש התומכים הצעירים במחזה, וכך נכנס בסערה לתולדות הספרות הצרפתית.

הוא פירסם רומאנים היסטוריים, ובמבוא לאחד מהם, "מדמואזל דה מופן", שטח את השקפתו על הספרות. עליה להקדיש את עצמה לערכים אסתטיים בלבד, להיות "אמנות לשמה" ולא להתגייס למשימות שאינן שייכות לה. רבים מהיוצרים הרומנטיים ביקשו להיות מועילים לחברה ולהביא גאולה לעולם. גוטיה טען שאסור לה ליצירה להיות מועילה או שימושית. החדר השימושי ביותר בכל בית, הזכיר לקוראיו, הוא גם החדר הנחות ביותר. מקומה של האמנות במגדל השן. גם בודלר, הצעיר מגוטיה בעשר שנים, היה שותף להשקפה זו. חרוז מושלם, דימוי מקורי, יופי בלתי צפוי, היו חשובים בעיני שני המשוררים מכל מעורבות בחיי השעה.

"בודלר" של גוטיה הוא מונוגרפיה ממצה, המשלבת זיכרונות אישיים עם ניתוח מאיר עיניים של יצירת בודלר, הן כמשורר והן כבעל משנה אסתטית מקורית. רבים מהמאפיינים שגוטיה עמד עליהם לראשונה נהפכו לנכסי צאן ברזל בהבנת יצירתו של בודלר. המסה הזאת של המבקר המבוסס סייעה להכניס את המשורר ה"מקולל" לקאנון הספרותי.

קשה להבין זאת כיום, אבל כשבודלר מת בגיל ארבעים ושש, אחרי שנים של הידרדרות גופנית ונפשית, הוא נחשב למשורר דקדנטי ושערורייתי ובני דורו היו משוכנעים שיצירתו תישכח במהרה. הצנזורה רדפה אותו, כפי שרדפה באותו זמן את פלובר בשל "מאדאם בובארי". פלובר, בורגני אמיד, שכר עורך ידוע שהוכיח כי הרומאן אינו פוגע במוסר כפי שטענה התביעה. לבוהמיין בודלר היה פחות מזל וכסף, והוא נאלץ לגנוז כמה שירים "בלתי מוסריים" מתוך "פרחי הרע". אבל גם כך יצאו לו מוניטין של יוצר פרובוקטיבי ושטני, המתאר בהנאה נבלה נרקבת, ובורח ל"גני עדן מלאכותיים", כשם ספרו משנת 1860. אם אין די בכך, היה בנעוריו חבר, יחד עם גוטיה, ב"מועדון החשישאים".

המסה "בודלר" נפתחת בזיכרונות על חבורת משוררים ואמנים צעירים, שהתגוררו ב"הוטל פימודן", בית אצילים עתיק שירד מגדולתו. לגוטיה היתה תמיד זיקה לאמנות ועינו החדה ניכרת בתיאוריו הפלסטיים. אנו רואים בעיניו את בודלר הצעיר, אצילי ומאופק, נון-קונפורמיסט שתיעב את הרישול והעריץ את ה"דנדי" האנגלי המצליח להיות אלגנטי ללא מאמץ ניכר. בודלר שנא את הטבע, נמשך ליופי מלאכותי ומעוצב, ושיבח את נפלאות האיפור.

גוטיה עמד על המודרניות של בודלר, על הדקדנטיות שהיא בעצם רצונו לבטא עולם חדש, וגם על השניות המאפיינת אותו, הקורעת אותו בין ייאוש לאידיאל. השניות הזאת, טען, מורגשת בכל שיריו: "בודלר מערבב חוטי משי וזהב עם חוטי קנבס גסים וחזקים..." (עמ' 73). כמי שנמשך בעצמו לאמנות, כתב גוטיה על משיכתו של בודלר לציור, לדלקרואה המפורסם, אך גם למאייר קונסטנטן גי, שנודע כיום רק הודות לעניין שגילה בו בודלר. באיוריו של גי, שתיארו את חיי העיר, הקדים הרשם את הציור האימפרסיוניסטי. הוא ניסה לתפוש את מה שבודלר כינה כתמצית היופי המודרני: "החולף, החומק, המקרי".

ראובן מירן, שיזם את תרגום המסה והוסיף הערות ומידע על גוטיה, מביא גם קטעים מתוך דברים שכתב על בודלר סופר מפורסם אחר: פול ואלרי. ואלרי מציין כי השירה הצרפתית לא הצליחה לפרוץ את גבולות השפה. ויקטור הוגו ידוע בעולם הודות לפרוזה שלו, לא בשל שיריו, והדבר נכון למשוררים אחרים בני המאה ה-19, כולל גוטיה עצמו. לבודלר אירע נס בישראל: תרגומי שיריו לעברית היו מסורבלים וחסרי חן, עד שקם דורי מנור ותירגם את "פרחי הרע" ואת השירים בפרוזה, וכך גם מי שאינו קורא צרפתית יכול להשתכנע בגדולתו של שארל בודלר. גם תרגום הספר של גוטיה על ידי אביגיל בורשטיין נקרא בהנאה.



אוגוסט דה שאטיון, דיוקן תיאופיל גוטייה. אסור ליצירה להיות מועילה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו