בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרלודים | שיתנגן, לפני הכל

תגובות

67 שירים, מאת פול ורלן, בחר, תירגם והוסיף מבוא והערות עמינדב דיקמן, הוצאת כרמל, 2010, 184 עמודים

לפסוקו הנודע של פון ורלן - de la musique avant toute chose - המוסיקה לפני הכל - קשה להציג פירוש חד-משמעי. לטור זה, הפותח את השיר הנודע "אמנות השירה", נתפרו חליפות כה רבות (הדורות ומטולאות גם יחד) ונקשרו כתרים כה רבים (מהם מופזים ומהם כתרי-קוצים) עד כי אבד לו מזמן הקשרו המקורי; הוא עומד לעצמו, כמין אפיטף שנחרת על מצבתו השירית של ורלן, בטובתו או שלא בטובתו.

אחד ממובניו האפשריים של פסוק זה, שהצמיח לו כנפיים שונות ומשונות, הוא זה הקשור בכמיהותיהם של הסימבוליסטים ל"רוח המוסיקה". סיסמה שחוקה זו, אף בלי שנזכיר את השלכותיה הפוליטיות, לא העידה מעולם אלא על מגלומניותם במקרה הטוב, ועל נביבותם במקרה הרע, של משוררים לא מעטים, שהזיקה בינם למוסיקה מקרית לחלוטין.

מובן אחר של פסוק זה, שעמו אני מזדהה בכל לב, הוא זה המכיר במוסיקה כהוויה או כיישות שקדמה למלה ואבדה לבלי שוב; הכרה שפירושה לא רק מדרג הייררכי ולפיו אורה של אידיאת המוסיקה הולך ומתעמעם, כי אם גם "ירידת דורות" בלתי נמנעת ברוח חז"ל.

תרגומו של עמינדב דיקמן לשיר "אמנות השירה", שנכלל במבחר השירים הנהדר "67 שירים", מגלה פן נוסף של פסוק זה, שלפחות בעיני מציגו כפי שראוי להציגו. דיקמן מוותר על האי-סדירות המשקלית של השיר (או על סדירותו ה"אי-זוגית", כפי שמעיד הבית הראשון: "שיתנגן, לפני הכל, / ואי-זוגי לכך עדיף, / יותר עמום, יותר נדיף, / חף מקיבוע, חף מעול") ועושה כן ביודעין: "התרגום העברי חוטא לשיר בעליל, אולם בלית ברירה, לעניות דעתי. האוזן העברית הישראלית אינה רגישה ל'אי-זוגי' המשקלי, כלומר, לייחודה של השורה בת תשע ההברות שנקט ורלן. משום כך אף לא ניסיתי לשמר מספר הברות זה בתרגומי" (עמ' 171).

מה שעשוי היה להצטייר כוויתור על אחד מנכסיו החשובים ביותר של השיר, אינו אלא הכרעה אמיצה, הממחישה יותר מכל את כפל פניו של שיר רציני-פרודי זה; שיר שהוא הן מעשה חיקוי (שלא צלח, כמדומה) של "אמנות השיר" לניקולא בואלו והן פרודיה של שיר זה עצמו (ונוסף לכך, כפי שמציין דיקמן בנספח ההערות העשיר החותם את הספר, הוא מתפלמס עם שירו בן הזמן של תיאופיל גוטיה, "האמנות").

לכך מיתוסף הדיוק הלשוני בתרגום הטור הראשון: לא "המוסיקה לפני הכל", כי אם "שיתנגן, לפני הכל". משהו בבחירה זו גורם למה שיכונה בלית ברירה "הרוח הוורלנית" (ולמי ש"רוח" בעיניו הוא מונח מופשט מדי, לא אוכל להציע אלא אקוויוולנטים מפוקפקים לא פחות: "הוויה", "קול") להופיע מבעד לתרגום העברי - בדיוק כפי שהיא. ורלן הסימבוליסט שלא היה סימבוליסט; ורלן החדשן, מחד גיסא, אשר מעולם לא היה מהפכן של ממש ומעולם לא "שבר את הכלים" (כלומר, לא השתחרר לחלוטין מעול החרוז והמשקל), ומאידך גיסא, ורלן שהיה "חדשן" מכדי שתפוסל פרוטומת השיש שלו ותונח בגן הקלאסיקונים. ורלן הזה - ואם אפשר להסתכן בצירוף מעין זה: ורלן האמיתי - הוא המופיע לנגד עיני הקורא העברי בתרגום מעולה זה.

לא "המוסיקה לפני הכל", אם כן, אלא "שיתנגן, לפני הכל". שינוי זעיר זה שואב את הפסוק הוורלני ממשכן ענניו ומציבו ב"מושב בחיים" מוזר, ומעניין כמה משוררים עברים - במיוחד הצעירים שבהם - יבחרו לבקר במחוז פואטי זה. מכיוון שמפלס הצווחות בשבח ה"המהפכה" (במה?) ו"המוסיקה החדשה" (ומהי "המוסיקה הישנה"?) עולה בהתמדה - ובהקשר זה עולה בזיכרון ציורו של נתן זך הצעיר, שב"הרהורים על שירת אלתרמן" אימץ אל חיק הדיון הפרוזודי "עופות הונגריים שחוטים" - אסור להתעלם מלקח חשוב ששיר ורלני זה מלמדנו.

מהפכות הן עניינם של קלאסיקונים. מהפכה שירית היא חידה שחד הקלאסיקון לעולמו; אם העולם ידחה - יבוא הקלאסיקון הבא בתור, וישלוף אותה שוב משרוולו. מה שמתנגן, מה ש"חף מקיבוע" ו"חף מעול", הוא לפני הכל הקלאסיקה. אלה המסרבים להבין זאת - שישובו אל ה"מוסיקה", ויבלעו לתיאבון את עופותיהם ההונגריים.



קריקטורה של פול ורלן מאת אמיל קול. חף מקיבוע, חף מעול



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו