בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלשנות: איך הגיע האוח לעברית

במשך עשור אסף חיים בן יוסף טויל בשקדנות מקבילות אכדיות לעברית המקראית ממילונים גדולים וממחקרים שונים והוסיף חידושים משלו, וקיבצם בכרך המיועד בראש וראשונה לאנשי מקרא שאינם בקיאים באכדית

תגובות

An Akkadian Lexical Companion for Biblical Hebrew: Etymological Semantic and idiomatic Equivalents with Supplement on Biblical Aramaic

Hayim ben Yosef Tawil. Jersey City Ktav, 503 pp., 125$

בהרצאה שנשא לפני החברה לארכיאולוגיה מקראית ב-3 בדצמבר 1872 הציג האשורולוג ג'ורג' סמית תגלית מרעישה: לוח יתדות מספריית אשורבניפל, מלך אשור (668-627 לפני הספירה), שבנינוה, ה-11 בעלילת גלגמש, המספר באכדית על המבול הגדול ששטף את הארץ. התגלית, שמקורו של סיפור המבול במקרא - הברית הישנה - הוא במסופוטמיה, ארם-נהריים, הרעידה את אמות הספים. ב-1873 נידבו בעלי ה"דיילי טלגרף" למוזיאון הבריטי סכום של 1,000 גיני למימון חפירות בנינוה. בין הלוחות שהביא סמית מנסיעה זו היה שבר לוח של סיפור המבול, שהתברר לימים כחלק מיצירה אחרת המגוללת את תולדות האנושות, אתרחסיס ("החכם ביותר"), ובה קודם לפרשת המבול מעשה בריאת האדם מן הטיט, כבסיפור בריאת האדם מן האדמה בבראשית.

הכתובים באכדית זורעים אור על ערש התרבות המערבית. הם חשובים לחקר המקרא והעברית המקראית, ובעיקר להבנת ביטויים סתומים ומלים יחידאיות בספר הספרים. המילון החדש של חיים בן יוסף טויל, מומחה לשפות שמיות ופרופסור לעברית בישיבה יוניברסיטי בניו יורק, מגיש לראשונה בכרך אחד מקבילות אכדיות לעברית המקראית ומרחיב בדיון פילולוגי ופרשני.

אכדית היא כינוי בן זמננו לשפה השמית המזרחית במשפחת הלשונות השמיות שנהגו במערב אסיה, ובהן לשונות שמיות מערביות, הכוללות, בין השאר, עברית, אוגריתית, ארמית, ערבית, אתיופית ואמהרית. אכדית היתה שפת הדיבור במסופוטמיה (בשטחה של עיראק המודרנית) לפחות מאמצע האלף השלישי לפני הספירה (התיעוד המוקדם ביותר הוא בטקסטים כתובים בשומרית, שפת הכתיבה העיקרית, שגם שאלה מלים מן האכדית) ועד 500 לפני הספירה בערך, ונטמעה מאוחר יותר בארמית וחדלה לשמש לשון מדוברת. אכדית נכתבה בקולמוס בכתב היתדות (שהומצא לכתיבת השומרית) על גבי לוחות טין עד למאה הראשונה לספירה, ואולי אף מאוחר יותר.

מכיוון שהכתובות האכדיות המשמעותיות התגלו באתרים אשוריים, כונתה השפה לראשונה "אשורית". במרוצת הזמן הבחינו חוקריה, כי הקדמונים כינו את לשונם akkadum, ובנקבה akkaditum, שמשמעותה "אכדית", וכי במשך ההיסטוריה הקדומה נחלקה הלשון השמית המזרחית של מסופוטמיה ללשון שהיתה שגורה בבבל, כלומר בדרום עיראק, וללשון שהיתה שגורה באשור, בעמק החידקל התיכון. לכן זוהו שתי הלשונות כניב הבבלי של הלשון האכדית וכניב האשורי של האכדית. גם תפישתם של הקדמונים היתה שהבבלית והאשורית הן שתי שפות נפרדות, וכך כינו את הבבלית akkadum, בעוד האשורים כינו את לשונם assuru או assurayu, "אשורית".

שם התואר akkadum (לציון אוכלוסיה או לשון) נגזר משם העיר Akkade, ובשם זה כונה גם האזור שמסביב לעיר "ארץ אכד", עדות לכך שהקדמונים תפשו את האזור שמסביב לעיר כגרעין הלשון הבבלית. העיר הקדומה לא זוהתה עדיין, אבל מהתעודות עולה שהיא שכנה על שפת החידקל, דרומית לבגדד. במקרא אכד היא אחת הערים שמלך בהן נמרוד בן כוש: "ותהי מראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער" (בראשית י, י).

שפת התקשורת

הניבים האכדיים מסווגים על פי תקופות: אכדית קדומה, עד סוף האלף השלישי לפני הספירה, ולאחר מכן לאשורית בצפון ולבבלית בדרום, בחלוקה על פי שלבים: קדומה, תיכונה וחדשה (ניאו-אשורית וניאו-בבלית) וכן אכדית ספרותית. אכדית שימשה גם מחוץ לגבולות בבל ואשור, בסוריה ובאנטוליה, וגם בלבנט. באלף השני לפני הספירה היתה האכדית שפת התקשורת הבינלאומית (lingua franca) במזרח התיכון, וגם החוזים המדיניים החתיים נכתבו אכדית. הסופרים המקומיים למדו את כתב היתדות ממסורת הסופרים הבבלית, שכללה טקסטים מילוניים, שירות מיתולוגיות ועלילות גבורה. את עלילת גלגמש העתיקו סופרים בחתושה, בירת החיתים באמר, באוגרית ובמגידו. באלעמרנה במצרים היה הסיפור על אדפה, החכם הקדמון, חלק מתוכנית ההכשרה של הסופרים.

הלשון הבינלאומית מוכרת היטב מהארכיון המצרי המלכותי שהתגלה באלעמרנה (אחתאתון), בירתו של פרעה אמנחותפ הרביעי-אחנאתון (המאה ה-14 לפני הספירה). מלך חת ומלכי בבל, אשור ומיתני, שליט אלשיה (קפריסין) ושליטי הערים הכנעניות הוואסאליות כתבו אל מלך מצרים באכדית והוא השיב להם באכדית. איגרותיהם של שליטי כנען כתובות בלשון מעורבת, המבוססת על אוצר מלים אכדי בעוד המבנה הלשוני משקף את שפת הדיבור של הסופרים המקומיים, כלומר הניבים השמים-המערביים. ביטויים מצריים באכדית שהשתרבבו בה השתיירו במקרא.

באוצר המלים שלה, שנוספו לו מלים שנשאלו משפות שמיות ואחרות, בעיקר משומרית, אמורית, חורית וארמית, פרסית עתיקה ויוונית - האכדית היא אחת השפות השמיות העשירות ביותר. חקר אוצר המלים באכדית נמשך ומתעדן. לרשות החוקרים, האשורולוגים, עומדים שני מילונים גדולים - האחד: "Akkadisches Handwoerterbuch", מפעלו של וולפרם פון זודן; והאחר: "Chicago Assyrian Dictionary", המילון האשורי של אוניברסיטת שיקגו, שמלאכתו נשלמת.

במשך עשור אסף חיים בן יוסף טויל בשקדנות מקבילות אכדיות לעברית המקראית מהמילונים הגדולים וממחקרים שונים והוסיף חידושים משלו, וקיבצם בכרך המיועד בראש וראשונה, לדבריו, לאנשי מקרא שאינם בקיאים באכדית. הערכים מסודרים בסדר האלפבית לפי המלה העברית, ומספקים משמעות, אטימולוגיה ושימושים פואטיים מקבילים בעברית ובאכדית. בסוף הכרך יש קונקורדנציה אכדית-עברית. בכל מקבילה אכדית (שמות העצם והפועל מופיעים ללא מיום - ללא תוספת מי"ם בסוף - שנעלם בהדרגה אחרי תקופת המלך חמורבי, למן המאה ה-18 לפנה"ס) מתועדת הופעתה הכרונולוגית באוצר המלים האכדי ובמקרים של מלים שאולות - מוצאה של המלה.

במלים הנגזרות מאותו שורש מצויה בסוף הערך הפניה לשורש. כך למשל בסוף הערך משכן - עברית: "מקום לשכון בו, מעון, מקדש", אכדית: maskanum (מאכדית קדומה והלאה), "גורן, אוהל, מקדש, יישוב" - באה הפניה אל שכן, באכדית sakanu(m). המלה כליל - kililu(m) -"נזר, עטרה" וגם "חומת שיניות" מפנה אל כלל, kullulu(m), "להלביש בכתר, אשה ומלך". מכאן, עיר מוקפת חומה נדמית לנערה ועטרה לראשה: "צור את אמרת אני כלילת יפי. בלב ימים גבליך, בניך כללו יפיך" (יחזקאל כז, ג-ד; השווה טז, י-יד). מלכות חבשו כתר בצורת חומה.

דוגמה אחרת: כרוב - הכרובים השומרים על פתח גן עדן ותמונות כרובים במקדש שלמה, המבוססים על יצורים מיתולוגיים שומרי פתחים במזרח הקדום - באכדית kuribu, מהפועל karabu(m), "להתפלל, לברך" - בשיכול אותיות בעברית. ויכרמן הציע "גריפון" (אריה מכונף בעל ראש ציפור) בזיקה לשמית ע'רב, עורב, ולא מהפועל האכדי "לברך".

עם חידושיו של טויל נמנים זיהוי אח (ישעיהו יג, כא: אחים) עם האכדית hua, דורס לילי; זיהוי מזי רעב בשירת האזינו משורש מזה, המקביל לאכדית mazu(m), "לסחוט", אולי וריאנט של מצה "לסחוט" ("וימץ טל מן הגזה" שופטים ו, לח), ולכן לא "נפיחי כפן", אלא סחוטים מרעב. את מכתם במזמורי תהלים נו-ס, טויל מקביל לאכדית - kitmu(m) מהפועל katamu(m), "לכסות" שמשמעותו "סגור", מונח מוסיקלי, כפי שביארו רש"י, אבן עזרא וקמחי, המציין את כיוון הכינור.

מה בין "חשמל" ל"ענבר"

המילון מעניין גם לעוסקים בעברית הישראלית המתחדשת. המלה טפסר, "פקיד, קצין" (ירמיהו נא כז), ובאכדית tupsarru(m) משומרית DUB.SAR, "כותב לוח"), משמשת היום לציון דרגה בכירה בשירותי הכבאות. היכל, "ארמון מלך, וגם ארמון ה', היינו מקדש", באכדית (החל מאכדית קדומה) ekallu(m), "ארמון, מקום מושבו של המלך וגם ארמון האלים - מקדש", שאולה מן השומרית - E.GAL, מילולית: "בית (E) גדול (GAL)", (בית המלך, LU.GAL, "איש גדול"). והנה בעברית הישראלית ירד הארמון מנכסיו והמקדש מקדושתו ונהפך לאולם שמחות, שתחת ברבורים אבוסים ותופינים (ויקרא ו, יד, מלה יחידאית, אכדית tappinnu(m), מן השומרית), מגישים שם רבע עוף וכיסוני בצק ממולאים.

חבל שבערך חשמל "כעין החשמל כמראה אש", "כמראה זהר כעין החשמלה" (ביחזקאל א, ח), שמקבילתו האכדית elmesu(m), "אבן טובה מבריקה" (וכך ממש באכדית - nur same kima isati "אור שמים כמו אש"), לא נכלל זיהויה של האבן כענבר (ראו המילון האכדי המרוכז "A Concise Dictionary of Akkadian", 1999). מיכאל הלצר הציע כי elmesu(m) היא מלת תרבות מן הלשונות הבלטיות el'mez - helmes, שליוותה את יבוא הענבר מן הים הבלטי למזרח התיכון. בדיקות מעבדה הוכיחו, שבאלף השני לפני הספירה ענבר בלטי יובא ללבנט וליוון לצורך ייצור חפצי יקר.

בקבר מלכותי שהתגלה לאחרונה בתל מישריפה (קטנה הקדומה) שממזרח לחומס נמצאה הכמות הגדולה ביותר של ענבר שהתגלתה אי פעם במזרח הים התיכון, ובה גביע בצורת ראש אריה מגולף בענבר בלטי. סגנונו הסורי מעיד על כך, שחומר גלם הנחשק עובד בידי אומן מקומי. השבעים תירגמו חשמל elektron, "ענבר", ומכאן electricity, ובערבית נקבע לחשמל כהרבאא', על יסוד המלה כהרבא (=כהרמאן), שמשמעותה "ענבר".

אין הנחתום (מאכדית nuhatimmu(m) , "טבח") מעיד על עיסתו. כיאה לתלמיד חכם, מדגיש טויל שאינו מתיימר לחרוץ את המלה האחרונה בתחום אלא להגיש חקרי לשון משווים תוך יישום שיטתו של מורו ורבו, משה הלד.

במילון החשוב הזה ימצאו תועלת והנאה לא רק אנשי מקרא אלא גם חוקרי תרבות המזרח הקדום ונאמני העברית.

הד"ר עירית ציפר היא ארכיאולוגית. הספר שחיברה ביחד עם רז קלטר וולפגנג צוויקל "Yavneh1: The Excavation of the ?Temple Hill' Repository Pit and the Cult Stands" ראה אור עתה בהוצאת OBOSA, שווייץ



אחד ממכתבי אל עמר נה, הכתוב באכדית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו