צה"ל עם הגב לים: חיל האוויר מול חיל הים - כללי - הארץ

צה"ל עם הגב לים: חיל האוויר מול חיל הים

נוכח ההערכה כי כל עימות ייפתח בפגיעות קשות בעורף, יש הטוענים בצה"ל שאין די בחיל האוויר כדי להדוף ביעילות את המתקפה הראשונה, ומציעים להשקיע בפיתוח הלחימה הימית. ההנהגה ממשיכה לקנות מטוסים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

המלחמה הבאה, הזהיר השבוע ראש אמ"ן האלוף עמוס ידלין במפגש הפרידה שלו מוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, תהיה קשה ורבת נפגעים מקודמותיה. העימות הצבאי, הוסיף, לא יתנהל בין ישראל למדינה אחת, אלא בשתיים-שלוש זירות במקביל.

ידלין רמז לתמונה המוכרת היטב לצמרת המדינית והביטחונית של ישראל בשלהי 2010. השקט הביטחוני הנדיר עלול להתחלף במהירות בהתכתשות נרחבת, שתגלוש מזירה לזירה: פעולה ישראלית או אמריקאית באיראן תשפיע מיידית גם על חיזבאללה, חמאס ואפילו סוריה. הסלמה בהיקף קטן יותר בלבנון או בעזה יכולה להקרין גם לזירה המקבילה.

העורף הישראלי, חרף הצעדים שנעשו לשיפור היערכותו מאז מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006, חשוף ופגיע יותר מבעבר. פגיעה מאסיבית באזרחים, בכל רחבי המדינה, תהיה מטרה מרכזית של האויב.

ידלין, ייאמר לזכותו, הסתפק באזהרה כללית ונמנע מלהלך אימים על שומעיו. בתרגילים שונים שקיימה מערכת הביטחון בשנה האחרונה, הועלו תרחישים שכללו עשרות אלפי נפגעים בעורף בעימות הבא.

אילו תשובות מכין צה"ל לאיום הזה? ראש אמ"ן מופקד על גיבוש תמונת המצב אצל "האדומים" (האויב) ולא "הכחולים" (ישראל). אילו נשאל, סביר שידלין היה מדגיש את חשיבות השימוש המהיר והמאסיבי ביתרון האווירי העומד לרשות ישראל.

ב-2006 ביקש הרמטכ"ל אז, דן חלוץ, לתקוף מטרות תשתית אסטרטגיות בלבנון, בעקבות חטיפת החיילים וירי הקטיושות לצפון הארץ. ראש הממשלה, אהוד אולמרט, דחה את ההצעה לנוכח וטו טלפוני שהטילה שרת החוץ האמריקאית, קונדוליזה רייס, על תקיפות שיסכנו את מעמדה של ממשלת סניורה הלבנונית, בת חסותן של צרפת וארצות הברית.

חלוץ, וכמוהו בכירי חיל האוויר ויוצאיו, מאמינים שאם יפרוץ סיבוב לחימה נוסף בצפון, לא יהיה מנוס מחזרה לתוכנית המקורית: הפצצות שישתקו את לבנון ויחייבו את חיזבאללה לנצור את נשקו, גם אם הפעם יישלחו במקביל כוחות הקרקע פנימה, בלא ההשתהות והדשדוש שאיפיינו את הסיבוב הקודם.

השינויים במאזן הביטחוני בין ישראל לאויביה אינם רק פועל יוצא של שינויים תפישתיים והעדפה של גישת ה"מוקאוומה" (התנגדות, כלומר התשה) על פני ניסיון להכריע את צה"ל. המוקאוומה מעוגנת בהתפתחויות טכנולוגיות: החימוש המדויק הפך לזמין וזול יחסית, וכמוהו גם היכולת לשלוט בשיגורים בהיקף גדול.

האיום על כל שטח ישראל גדל במידה רבה בשנים האחרונות ואפשר להניח שהדיוק, יכולת ההרס והטווח עוד ישתפרו. ההתפתחות הטכנולוגית הבאה, התקנת ג'י-פי-אס (מכשירי ניווט לווייני) המאפשר דיוק עד לטווח של עשרות מטרים מהמטרה על מבחר טילים ורקטות, כבר קרובה להישג ידו של חיזבאללה.

סמוי מהעין

התשובה העיקרית של צה"ל לאיום כלפי ישראל נותרה חיל האוויר. כלקח ממלחמת לבנון השנייה, יגויסו יחידות המילואים באופן מיידי וכוחות הקרקע יישלחו במהירות למערכה. אבל בימים הראשונים של כל עימות, בוודאי אם יגלוש גם לזירה הסורית, יידרש חיל האוויר להבטיח את העליונות האווירית שלו ולפגוע במערכות טילי הקרקע-אוויר (טק"א) של האויב, כמשימה בעדיפות גבוהה.

זו מערכה שעשויה להתמשך כמה ימים, שבהם יספוג העורף מטחים כבדים והציבור יידרש לנשוך שפתיים. באותם ימים קריטיים, יוכל חיל האוויר להפנות רק עוצמה מוגבלת לטפל במשגרי הרקטות.

"השאיפה תהיה לקצר את המלחמה", אומרים קצינים בכירים ל"הארץ", "אבל השאלה היא אם יהיו לנו כל הכלים לעשות זאת. האם צריך תמהיל אחר? הנחת העבודה היא שהפעלת אש נרחבת תכניע אותם. אבל כלל לא בטוח שזה יקרה, מה עוד שחיסול פיסי של משגרי הרקטות כרוך בשיגור כוחות קרקע לשטח ובמלאכת סריקה וטיהור שתארך שבועות. ישראל צריכה מערך אש יעיל, מיידי, בכמויות גדולות. אי אפשר לבסס את כולו על חיל האוויר. צריך לבזר את מערך האש ולשנות את האיזון הפנימי בו, שנשען כיום כולו על הכוח האווירי".

הארטילריה ביבשה עברה בעשור האחרון שדרוג מסוים, אך לא מספיק. מרכיב אחר בשינוי טרם נכנס לפעולה והוא חיל הים. מנכ"ל רפא"ל, האלוף (מיל') ידידיה יערי (בעבר מפקד חיל הים) ושר האוצר, יובל שטייניץ (בעבר יו"ר ועדת החוץ והביטחון), דיברו על כך כבר בתחילת העשור הקודם.

מפקד חיל הים הנוכחי, האלוף אליעזר (צ'ייני) מרום, מנסה לדחוף מהלך דומה כעת: לא רק הצטיידות בספינות וצוללות מתקדמות יותר, אלא גם שיפור משמעותי ביכולת להמטיר אש מהים על היבשה.

העיסוק הנרחב בהסתבכות הפעולה לעצירת משט הסיוע לעזה במאי האחרון עושה עוול מסוים לחיל הים. אין ספק שלצמרת החיל ולפיקוד הבכיר של הקומנדו הימי יש אחריות מרכזית לכישלון הפעולה, לצד גורמים נוספים (ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, התיאום הכושל בין זרועות המודיעין השונות). הצרה של חיל הים היא שההצלחות הרבות שלו סמויות מהעין. בשנתיים האחרונות שמענו הרבה רמזים ומעט מידע, בשל מגבלות צנזורה, על פעולות ימיות בטווחים רחוקים, שהחלק המוכר יחסית שלהן נוגע לסיכול הברחות נשק מאיראן לעזה וללבנון, בעיקר בים האדום ולחופי צפון אפריקה.

בנייתו מחדש של מערך קשורה כמובן בתקציב, אך גם בתפישות יסוד. האלוף מרום טען בדיוני המטכ"ל שצה"ל תלוי יתר על המידה ב"ג'יי-דאם" (פצצות מונחות מדויקות המוטלות ממטוסים). "מי אמר שכל פצצה צריכה לעבור קורס טיס?" שאל.

בחיל הים מונים שורה של מגבלות הכרוכות בתלות בלעדית באש מן האוויר: הקושי לקיים רציפות לחימה בזמן שבסיסי החיל יופגזו ברקטות, בעיות מזג אוויר (בעיקר תנאי ראות) והמספר המוגבל של כלי טיס וטייסים, מול מגוון המשימות בזירות רבות במקביל.

כתחליף מוצע שינוי התמהיל: שילוב הכוח הימי בקרב היבשה באמצעות שיגור מהים של מטחי טילים בעלי כושר דיוק רב. בחיל גובשה תוכנית, שלפיה ניתן לבנות יכולת ראשונית של טילי ים-יבשה, ברמת דיוק של ג'יי-דאם ועם ראש קרבי זהה לזה של חיל האוויר. בה בעת תידרש הקצאת משאבים בהיקף מוגבל גם לשיפור מערך הרקטות של חיל התותחנים.

עומק הים

הוויכוח הזה מתנהל בעיקר בפורום מטכ"ל, באגפי התכנון והמבצעים ובזרועות הים והאוויר. ביטוי פומבי נדיר שלו אפשר למצוא במאמר שחיבר תא"ל (מיל') גדעון רז, בעבר סגן מפקד חיל הים.

בגיליון האחרון של כתב העת "צבא ואסטרטגיה" שמוציא המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) באוניברסיטת תל אביב, מצטט רז את האלוף ישראל טל: "הכוח האווירי אינו יכול עוד לשמש לבדו. על חיל הים של ישראל להפוך את הים לחלק מהעומק הביטחוני שלה".

רז קורא לקברניטי מערכת הביטחון לצאת מהקופסה. "האגף המערבי של ישראל (הים, ע"ה) הוא הגבול הפתוח היחיד, נקודת התורפה של אויבי ישראל וההזדמנות הגדולה של צה"ל". הוא מונה את יתרונות הזירה הימית: נוכחות קבועה של החיל בזירה, קושי באיתור הכלים, יכולת פעולה גם במזג אוויר בעייתי, יכולת התחמקות, חשיפה מועטת לירי של האויב בניגוד לבסיסים ביבשה, ויכולת לשאת חימוש רב על גבי פלטפורמה אחת. צבאות אחרים, הוא כותב, כבר השכילו להבין זאת, ובהם הצי האמריקאי שהגביר את השימוש בטילי ים-יבשה כמו הטומהוק

"כיום, כדי לפגוע במטרות בעומק שטח האויב יש להפעיל ברוב המקרים את חיל האוויר. האם זו דרך הפעולה היעילה ביותר?", תוהה רז במאמרו. "האם אין ביכולת הטיל הבליסטי ארוך הטווח לתת מענה יעיל יותר, מהיר יותר, כלכלי יותר וברמת סיכון נמוכה הרבה יותר (כאשר) קיימת סבירות ששדות התעופה שלנו יהיו מאוימים על ידי טילים ורקטות של האויב מצד אחד ומטרות האיכות של האויב יהיו מוגנות על ידי מערכי טילי קרקע-אוויר צפופים מצד אחר? השימוש ברקטות ובטילים בהיקף גדול על ידי האויב יוצר מצב חדש בכל הקשור לפעילות צוותי הקרקע בבסיסי חיל האוויר".

רז מנמק: "יש להניח שהיוזם והפותח בפעולות האיבה יהיה האויב ולא צה"ל ולכן השעות והימים הראשונים יחייבו את חיל האוויר לנקוט פעולות מנע, בעדיפות על פני הפניית משאבים לתקיפת מטרות בעומק שטח האויב. לאויב יש יכולות של שיגור מטחי רקטות וטילים אשר עלולות להביא לשיתוק לפרקי זמן של המערכים ביבשה, שדות תעופה ומערכים לוגיסטיים".

לדעתו, "המערכות הקבועות של ישראל נמצאות כולן בטווח הטילים והרקטות. לכן קיימת חשיבות לייצר בסיס אש נוסף שפועל מחוץ לטווח הפגיעה של האויב. המציאות החדשה מחייבת את ביזור בסיסי האש של צה"ל. למימוש המגמה הכוח הימי עשוי להיות מרכיב חשוב. מדיונים בצה"ל עולה הצורך להיערך באש מנגד כחלק מהטיפול באש האויב על שדות התעופה".

רז מצטט הערכה בצה"ל שלפיה חיזבאללה נערך לשיגור כאלף רקטות ביממה בזמן לחימה. מול האיום, הוא כותב, על צה"ל להיערך להפעלת אש, הן סטטיסטית והן מדויקת, במשולב. "גם באגף המבצעים במטכ"ל יש הרואים את היתרונות הגלומים בהקניית יכולת לכוח הימי להפעיל אש מהים כמרכיב בקרב היבשה. קיימת הכרה ביתרונות של הספינות הנמצאות בים, מוכנות לפעולה".

ההזדמנות הגדולה של צה"ל במערב, מסכם רז במאמרו, היא גם איום גדול. "אם לא ישכיל צה"ל לתרגם את העליונות הימית והגבול הפתוח במערב, יהיה עליו להתמודד בתנאים קשים יותר בזירה שהוא אינו נהנה בה עוד מאותו יתרון כבעבר. הקופסה שישראל נתונה בה תלך ותתהדק וחובה על צה"ל לראות את הנולד ולפעול בהתאם".

רז מסתמך במאמרו, בין היתר, על שיחות עם מפקד חיל הים, סגנו, אלוף פיקוד הצפון וראש חטיבת התורה וההדרכה במטכ"ל. אבל מי שיכריע בדיון הזה לבסוף יהיה קצין אחר, גם הוא - כמו רז ומרום - איש חיל הים בעברו: הרמטכ"ל הבא, יואב גלנט. *

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ