בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ישראל גלילי: שומר המסד ונוטה הקו" מאת עמוס שיפריס | לוחש בכיר

תגובות

ישראל גלילי: שומר המסד ונוטה הקו עמוס שיפריס. הוצאת יד טבנקין, 668 עמ', 70 שקלים


עמוס שיפריס דאג לציין כבר במבוא כי ספרו אינו ביוגרפיה של ישראל גלילי. למעשה, הספר הוא הרחבה של עבודת דוקטור על גלילי העוסקת בפועלו עד 1977, השנה שבה עלה הליכוד לשלטון ותם שלטון בן 29 שנה של תנועת העבודה והקואליציות שלה. באותה שנה הסתיימה פעילותו הפוליטית רבת השנים של גלילי, בכללן כשר בשלוש ממשלות. הכרך הזה יכול לשמש מין ספר יסוד לכל מי שחוקר ומתעמק במה שאירע בארץ ישראל מ-1935 ואחר כך במדינת ישראל מ-1948, שכן כמעט לא היה אירוע משמעותי באותן השנים שגלילי לא היה שותף לו.

עם וסביב גלילי שזורים בספר ההגנה, ייסוד הפלמ"ח, מפא"י, הקמת סיעה ב' (אחדות העבודה), המפקדה הארצית של ההגנה, המלחמה במחתרות אצ"ל ולח"י, הקמת תנועת המרי העברי המשותפת, כינון מפ"ם, מאבק בהחלטת בן גוריון לפרק את מטה הפלמ"ח, הדחתו מראשות ההגנה, חלקו במרד ראשי האגפים במטכ"ל נגד הפירוק ונגד המינויים שבן גוריון ביקש לבצע בפיקוד צה"ל, חלקו בהערכות למלחמת העצמאות, בחירתו לכנסת, פילוג מפ"ם וחידוש אחדות העבודה, הקמת המערך, פעילותו כשר בלי תיק, אך בעל מעמד מיוחד, בממשלות אשכול, מאיר ורבין (הראשונה), ייסוד מפלגת העבודה ועבודה פוליטית במוסדות אחדות העבודה והקיבוץ המאוחד עד למותו ב-1986. שיפריס גם בוחן את השקפת עולמו של גלילי - ציונות סוציאליסטית עם זיקה עמוקה למשטר הסובייטי, תפישת הבולשוויזם כתופעה הומניסטית, ואכזבה מרה מעולם המהפכה. אבל משקלה של האידיאולוגיה נבלע בהיקף פעילותו הביטחונית והמדינית.

 לוי אשכול עם ישראל גלילי, 1968. מי מהם המציא את מדיניות העמימות הגרעינית
המחקר הזה נשען על ספרות מחקרית רחבה, על כל ארכיון אפשרי, בוודאי ארכיונו האישי של גלילי הטמון במוסד יד טבנקין, אך גם תיקיו האישיים יותר שהופקדו בידיו של ארנון עזריהו, העוזר הכי מקורב לגלילי, שלא חסך אותם משיפריס.

אבל גלילי, מה לעשות, הוא היום דמות מהוהה, לא מונצחת (רחוב ברובע תל-אביבי, מכון מחקר, ואולי עוד אי אלה אזכורים). בפתח משכן הכנסת מתנוססים צילומי הח"כים הראשונים, ובכללם גלילי, שנקלטו בעדשת מצלמתו של דוד רובינגר. הוא השתייך לאותו זן של אישים שתווי פניהם נחרטים בזיכרון, אולי בזכות שערו השופע. אני הכרתי אותו וסיקרתי את פעילותו במשך שנותיו כשר. האזנתי לנאומיו. תמיד התפעלתי מצחות לשונו. שיפריס הביא פנינה אחת מתקופה אפילו מוקדמת יותר, מכתב ששלח ב-1934 בעקבות שיחה עם ברל כצנלסון: "שוחחתי עם ברל לא פעם. הייתי נבהל מגילוי הלב, מנפתוליו של ענק זה... לפעמים נבעת אני מסימני הכמישה ומאסון הפרישה שלו, והייתי נפתע ונפעם למראה כוחות הנפש הוולקניים והטמפרמנט הסוער והמתון". כך דיבר וכתב עד יומו האחרון. אפשר גם לחבר מילון מונחים מיוחדים לגלילי, שהרבה להעניק לאנשים ולעניינים קודים.

היועץ הטוב

דרכו הציבורית, מהמחצית הראשונה של שנות ה-30, מעידה על צעידה במסלול הביטחון. כבר בראשיתה נראו בו סימנים שהיו אחר כך לסמלי היכר שלו. הוא נמצא לצדם של אבות ההגנה: גולומב, סנה, דורי, אביגור-מאירוב; ובהיותו שר, נמנה תמיד על הצוות המצומצם ביותר לצדם של ראשי הממשלה שתחתם כיהן. גלילי החל לרכוש מעמד של מנסח החלטות. הוא שויך ל"חומש", גוף שעסק ביישור הדורים בפיקוד ההגנה ואחר כך כשר חיבר את "מסמך גלילי", שאיפשר הליכה משותפת של מפלגת העבודה עם דיין ופרס בבחירות שהיו אמורות להתקיים באוקטובר 1973. המסמך פישר בין פנחס ספיר ה"יונה" לבין משה דיין ה"נץ" (מלחמת יום הכיפורים, שבעטיה נדחו הבחירות, ניפצה מסמך זה לרסיסים). גם בחילוקי דעות בתוך ההגנה, כאשר חש "הרגשת חידלון" מצד ההנהגה המדינית והביטחונית, "לא עשה שום צעד להפר את ההחלטות וגם לא התפטר בגינן מתפקידו בהגנה", וכך נהג גם כחבר ממשלה.

היותו שר בלי תיק, והלחישות על מעמדו המיוחד כלוחש בכיר, העניקו לו שפע של תארים, שחלקם אף נלקחו מהמקרא ("אחיתופל", "יועץ טוב", וגם היפוכו) או מיוון העתיקה ("האורקל מדלפי" או "פטרון הנבואה"). תיאורו כמשפיע בא בהקשרים שונים. מתקופת ראשית המדינה ייחסו לו הצלחה אחת גדולה - הנעת בן גוריון לפעול ביד קשה נגד "אלטלנה", וכנגדה כישלון אחד מרכזי - הוא לא הצליח להניא את בן גוריון מהחלטתו לפרק את מטה הפלמ"ח.

המסמכים, על פי ניתוחו של שיפריס, זוקפים לזכותו של גלילי גם את הפיקוח הפרלמנטרי ההדוק על מערכת הביטחון, אחרי שחשף כי קיימת "פיקטיביות של הפיקוח". גלילי קשר לכך את העובדה שמשרד הביטחון נשלט על ידי מפלגת הרוב מפא"י, שבהנהגתה (בן גוריון? פרס?) "אנשים שמהימנותם הדמוקרטית מפוקפקת".

הסוד הכמוס

לעניין זה נכרך הנושא הגרעיני. גלילי החל לגלות בו עניין עוד ב-1954 והחל לצלול לתוכו ב-1959. הוא זה שתבע להכניס ב"סוד הכמוס" ועדת פיקוח פרלמנטרית, והיא אכן הוקמה. בשלב מסויים פרש ממנה גלילי בשל "הטעיית הבריות", אך ההדורים יושרו והוא חזר לכהן בה. ב-1962, כאשר בניית הכור בדימונה עמדה על סף סיום, נערך דיון מדיני, בראשות בן גוריון, על הפיתוח הגרעיני. פרס, אז סגן שר הביטחון, ודיין, שר החקלאות, חששו כי לישראל אין סיכוי לעמוד מול התעצמות צבאית ערבית ותבעו לסמוך על יכולת גרעינית ככוח מרתיע. מנגד טענו גלילי ושר העבודה, יגאל אלון, כי נשק גרעיני אינו מבטיח מניעה של מלחמה קונוונציונלית ותבעו להגדיל את כוח צה"ל בתחום זה, ולהאט את קצב הפיתוח הגרעיני. בן גוריון, מתאר שיפריס בספר, התייצב לצדם של אלון וגלילי. הכור מומן בכסף שהושג מתורמים פרטיים. מנגד נאלצו שלושה ראשי ממשלה, דוד בן גוריון, לוי אשכול וגולדה מאיר, להתמודד עם הדרישה שהציב הנשיא האמריקאי ג'ון קנדי להטיל פיקוח על הכור ולצמצם את פעילותו. בן גוריון לא הצליח למנוע את הביקור הראשון של משלחת אמריקאית בדימונה והסכים לביקור של פעם בחצי שנה. אחרי שקנדי נרצח, הצליח אשכול לשכנע את יורשו לינדון ג'ונסון לדחות ביקור שני. הנשיא הבא, ריצ'רד ניקסון, נענה לבקשת מאיר ועניין הפיקוח ירד מעל הפרק. קודם לכן, בהיותה שרת חוץ, תבעה שלא להיכנע לתביעת הפיקוח, ולעבור למאבק גלוי בארצות הברית.

באותו עניין: על פי סדר הצגת הדברים שיפריס מנסה בספרו לייחס את המצאת נוסחת העמימות הגרעינית - השרירה וקיימת עד היום הזה - לישראל גלילי, ולא לאשכול שנחשב לאביה-מולידה.

קו בר-לב

עוד בענייני ביטחון, כבר מזמן נרפאנו מהאמונה שרמטכ"ל חדש נבחר רק מתוך שיקולים מקצועיים. הספר מאשש עניין זה בפרט חדש: כששימש עזר ויצמן ראש אג"ם - מספר שתיים במטכ"ל שבראשו עמד יצחק רבין - הוא ראה את עצמו כיורשו עם סיום תפקידו בסוף 1967. אולם ב-7 במאי, לאחר שהאזין לסקירה של ויצמן בממשלה, הודיע יגאל אלון לאשכול ולגלילי, כי אם ימונה ויצמן, "יפרוש מהממשלה". עובדה, ויצמן לא מונה לרמטכ"ל. חיים בר-לב מונה כסגן רמטכ"ל, ואילו ויצמן הורד למעמד של מספר שלוש במטכ"ל. ויצמן האמין כי תורו יבוא אחרי בר-לב. אך כשניסה לבדוק את סיכוייו מצא, כפי שכתב בספרו שלו "לך שמים לך ארץ", כי "דיין מתחמק מכל מלה ובר-לב מסתתר מאחורי מסך של שתיקה". ואז נענה להצעה להצטרף לממשלת הליכוד הלאומי ב-1969. ומי שלא רצו אותו כרמטכ"ל, קיבלו אותו מאוחר יותר שר ביטחון.

ב-28 במאי 1967, בעיצומם של ימי ההמתנה, התלווה אלון לאשכול לפגישה עם המטה הכללי. חוסר האמון בין הדרג הצבאי לממשלה בלט, ואלון, בעצמו אלוף בדימוס, כתב לגלילי: "הערב הייתי עד לזוועה גדולה. אין כל קומוניקציה בין שר הביטחון ושרי הצבא שלו. אנו מחפים על פשע". ה"זוועה והפשע" התבטאו בהסתערות של בכירי האלופים על ראש הממשלה ומדיניותו ההססנית, לכאורה (לימים הודה אחד מחבורה זו, האלוף אריאל שרון, בהיותו שר ביטחון שעמד בפני מצב דומה במצב שלום הגליל, כי הרחיק לכת ב-1967).

עניין זה, שקדמה לו תקלת הלשון (ה"גמגום" כהגדרת התקשורת) של אשכול בשידור לאומה, כשקרא מתוך טקסט שזור בתיקונים, הוביל את גלילי אל ראש הממשלה, כדי שיעביר את תפקידו כשר ביטחון לאלון. "אשכול (אמנם) לא שכח לגלילי את יוזמתו", אבל בסופו של דבר נפל הביטחון בחיקו של דיין. כל השאר - היסטוריה.

אבי ההתנחלויות

וכפי שהיום, בשאלת המשך הקפאת הבנייה בשטחים, מרחפת מעל מעורבותו של הבית הלבן, אביא מתוך הספר את המעשה הבא: במלחמת ההתשה, יוני 1970, השיק מזכיר המדינה האמריקאי ויליאם רוג'רס יוזמה להפסקת האש בחזית תעלת סואץ. דיין טען כי אסור להיענות ליוזמה, "ובמקרה זה אפשר לצפצף על האמריקאים". מאיר כעסה עליו, והדגישה כי ישראל לא תוכל להמשיך ללא סיוע אמריקאי. לא היתה זו הפעם הראשונה וגם לא האחרונה. כן, גם במלחמת יום הכיפורים לא נעשה מבעוד מועד גיוס מקיף ולא נערכה מתקפת מנע, כי כך דרש השגריר האמריקאי בשם הבית הלבן.

מלחמת יום הכיפורים, נכתב בספר, היתה השבר הגדול של גלילי. בעניין זה נמצאת קרבה מדהימה בינו לבין דרישתו העכשווית של ראש הממשלה נתניהו להכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית. "אשמת שלוש המלחמות מוטלת על מדינות ערב שסירבו להכיר בזכות קיומה של מדינת ישראל ולהיותה מדינה יהודית עצמאית", טען גלילי בתום המלחמה.

המלחמה סילקה את גלילי ביחד עם גולדה, דיין וספיר מהשלטון אך אפשר להניח כי לו נשאל היה גלילי משתבח בחלקו ביישוב יהודה ושומרון, בעת שכיהן כיושב ראש ועדת השרים להתיישבות בממשלות אשכול, מאיר ורבין: 76 יישובים, מהם 33 בימי רבין. "ההתיישבות החדשה (בימי שלושת ראשי הממשלה) התבססה על התפישה האסטרטגית של גבולות בני הגנה ונכונות לפשרה טריטוריאלית, אך לא לחזרה לגבולות שלפני מלחמת ששת הימים", מגדיר כך שיפריס את תפישת העולם של גלילי ושל הממשלות שכיהן בהן.

בין טעויותיו של ישראל גלילי מונה עמוס שיפריס את תביעתו לחבר את רצועת עזה לישראל בגלל החשש ממצרים, וזאת מבלי להתייחס לבעיה הדמוגרפית ברצועה, ופעילותו לקידום ההתיישבות היהודית ברצועה הצפופה. זהו ספר חשוב. רב מידע, בעל ביבליוגרפיה עשירה, הראויה לעיון בפני עצמה. עכשיו הגיעה העת לביוגרפיה מלאה של ישראל גלילי, איש סודם של שלושה ראשי ממשלה.

שלמה נקדימון הוא עיתונאי וסופר העוסק בהיסטוריה של מדינת ישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו