בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חשיפה: איראן, ונצואלה וניקרגואה חברו לבנות תחליף לתעלת פנמה

מקורות באמריקה הלטינית מגלים כי סכסוך הגבולות האחרון בין קוסטה ריקה לבין ניקרגואה מהווה שלב ראשון בתוכנית שאפתנית ליצירת "תעלת ניקרגואה" חדשה. במערב עוקבים בדאגה

תגובות

בימים האחרונים עלה לכותרות סכסוך הגבול בין קוסטה ריקה לניקרגואה. קוסטה ריקה מאשימה את שכנתה מצפון כי כוח של צבאה פלש לשטח ריבוני השייך לה על גדת נהר סן-חואן - הגבול בין המדינות - תוך כדי ביצוע עבודות העמקה של ערוץ הנהר. אולם מאחורי הפרשה הזאת מסתתרת תוכנית שאפתנית, בה שותפות גם ונצואלה ואיראן, אשר אמורה להביא בהמשך ליצירת "תעלת ניקרגואה", תחליף אסטרטגי, כלכלי וצבאי, רב חשיבות, לדרך המים המקשרת כיום בלעדית את האוקיינוס השקט והאוקיינוס האטלנטי - תעלת פנמה העוברת בפנמה, מדינה בעלת אוריינטציה פרו-אמריקאית מובהקת.

ל"הארץ" נודע ממקורות באמריקה הלטינית כי אירועי הגבול של הימים האחרונים והלחץ הצבאי על קוסטה ריקה, מדינה ללא צבא, הם השלב הראשון בתוכנית שמאחוריה עומדים הוגו צ'אווס, נשיא ונצואלה, דניאל אורטגה, נשיא ניקרגואה ושותפו הנאמן בברית מדינות "המהפכה הבוליבריאנית", ומימון וסיוע של איראן, אשר לה אינטרס מובהק לשלוט במעבר מים בין האוקיינוסים. התוכנית מעוררת כמובן דאגה גם בוושינגטון, אשר החלה במאמצים מאחורי הקלעים כדי לסכלה.

מאז הושלמה בנייתה בשנת 1914, מהווה תעלת פנמה נתיב מים שאין לו תחליף מסוגו במעבר בין האוקיינוס השקט, לים הקריבי ומשם לאוקיינוס האטלנטי. יותר מ-14 אלף ספינות עוברות בתעלה בכל שנה בעשורים האחרונים, ולאחרונה עברה בה הספינה המיליון מאז פתיחתה לשיט. בשנים האחרונות עומד היקף הסחורות העוברות בתעלה לשני הכיוונים על כ-190 מיליוני טונות. זהו נתיב שיט שחשיבותו הכלכלית והאסטרטגית היא עצומה. מעבר לכך, מהווה אגרת המעבר שמשלמות הספינות, וכן הפעילות הכלכלית במעטפת, כ-75% מההכנסות השנתיות של כלכלת פנמה. יחס המעמיד את כלכלתה ויציבותה בסכנה אמיתית של קריסה מוחלטת במקרה של פגיעה בבלעדיות אפשרות השיט.

בשנים האחרונות מנסה ממשלו של אורטגה, איש המחתרת הסנדיניסטית לשעבר, להשיג שליטה בנהר סן-חואן, נתיב השיט החשוב באזור. קוסטה ריקה העלתה את הנושא לבית הדין הבינלאומי בהאג, שאחרי בחינה מדוקדקת של המפות ההיסטוריות, הסכמי העבר ותוואי הקרקע, פסק ביולי 2009 כי הנהר שייך לניקרגואה, והגבול בין המדינות הוא הגדה הדרומית שלו. בית הדין פסק גם כי לקוסטה ריקה זכויות שיט חופשי בנהר.

ואולם, בתוצאות הפסיקה הזאת אין די למימוש התוכנית אשר נרקמה בין שליטי ונצואלה וניקרגואה. שתי המדינות זקוקות לשליטה גם בגדה השנייה ובמיוחד בנקודת המוצא אל הים. לפני כמה שבועות הודיעו אנשי משרד החוץ במנגואה, בירת ניקרגואה, לעמיתיהם מקוסטה ריקה, כי מדינתם מתכננת עבודות העמקה של נהר סן-חואן כדי לשפר את אפשרויות השיט בו. קוסטה ריקה השיבה כי אין לה התנגדות לכך, בתנאי שלא ייפגע השיט, וכן שלא ייגרם כל נזק סביבתי לגדה אשר בריבונותה.

העבודות החלו אולם למרבה ההפתעה, מי שהועמד לפקח על הפרויקט ההנדסי לכאורה היה לא אחר מאשר עדן פסטורה, הידוע יותר בכינויו "קומנדנטה סרו", מגיבורי המחתרת הסנדיניסטית בעבר. היה בכך יותר מאשר רמז, כי מדובר בעבודות עם משמעות נוספת. ואכן, לפני שבועיים, הגיע פסטורה לחווה של תושב קוסטה ריקה, על האי קלרו (אי בין הנהרות סן-חואן, קולורדו והים הקריבי, ששטחו כ-150 קמ"ר) השולט בשפך הסן-חואן, והודיע לו להפתעתו כי האזור שייך לניקרגואה. החוואי גילה התנגדות, ובעקבות כך הוכו פועליו ובהמות החווה הומתו. התושב הזעיק את משטרת קוסטה ריקה, וכאשר השוטרים הגיעו למקום כעבור זמן מה, הם דיווחו למפקדיהם כי כוח צבאי של ניקרגואה פלש לשטח, הקים והניף את דגל מדינתם.

נשיאת קוסטה ריקה, לאורה צ'ינצ'ילה, ביקשה כינוס דחוף של ארגון מדינות אמריקה, אשר מרכזו בוושינגטון אולם לאחר יום דיונים, ביום רביעי האחרון, התפזרו המדינות ללא קבלת החלטה. בדיון, תמכה ונצואלה ללא עוררין בעמדת ניקרגואה, ואילו פנמה התנגדה לה בחריפות. הנשיאה צ'ינצ'ילה הודיעה אתמול כי היא מתכננת להעלות את הנושא לדיון במועצת הביטחון של האו"ם, וחזרה ודרשה מכוחות ונצואלה לסגת מיד משטחה של קוסטה ריקה.

כאמור אירוע זה, והכוח הרב שהפגינה ניקרגואה, משמש לדעת מקורות באמריקה הלטינית בלון ניסוי של בעלי "תוכנית התעלה החדשה", ונצואלה, איראן וניקרגואה. סוכנויות ביון מערביות עוקבות מקרוב אחר ציוד מכני כבד העושה דרכו לניקרגואה, כמו גם פעילות של אנשי מקצוע איראנים במנגואה הבירה.

נטשה מוזגוביה, כתבתנו בארה"ב, מוסיפה: בכיר במשרד החוץ האמריקאי אמר אתמול ל"הארץ" כי ארה"ב "לא מודעת לשום תוכניות לחפור תעלה באמריקה הלטינית". ב-2007 הכריז הוגו צ'אווס על התוכנית לבנות כביש המחבר בין שני האוקיינוסים, בעלות 350 מיליון דולר, והאיראנים הביעו עניין לבנות נמל בצד של האוקיינוס האטלנטי. ואולם, בארה"ב לא הביעו דאגה מיוזמות אלה.

תצלום: אי-פי

אחמדינג'אד וצ'אווס - סיפור אהבה

יש קווי דמיון רבים ומשמעותיים בין ונצואלה ואיראן - צמד חמד של ממש בפוליטיקה העולמית. מדובר בשתי מעצמות נפט, אשר המזומנים זורמים לקופותיהן ללא מאמץ וכישרון, שתיהן זכו בשנים האחרונות למנהיגים פרובוקטיביים ומתריסים, שהעמידו עצמם בראש החזית נגד "האימפריאליזם האמריקאי", ושתיהן מנופפות בדגלים של אמונה צרופה: הוגו צ'אווס באידיאולוגיה המהפכנית-סוציאליסטית שהדביק למשחרר הגדול סימון בוליבאר, ומחמוד אחמדינג'אד בזה של האיסלאם. מכאן ברור כי בשנים האחרונות היחסים בין המדינות התהדקו מאוד, עד כדי ברית של ממש, ואילו המנהיגים עצמם מכנים איש את רעהו "אחי". בתחילת שנת 2007 הם הקימו קרן משותפת, אליה היו אמורים להזרים מאות מיליוני דולרים, על מנת לתמוך במדינות אשר נאבקות באימפריאליזם האמריקאי.

מעבר לתרומות שוליות פה ושם, לא ידוע על פעילות רבה של הקרן הזאת. צ'אווס, אשר החל את ביקוריו בטהראן כבר בשנת 2001, חזר לשם פעמים רבות, וביקור העבודה האחרון שלו היה לפני כשבועיים, אז הכריז: "על המדינות שלנו להרחיב את הברית האסטרטגית ביניהן". גם מנהיג איראן ביקר כמה פעמים בקראקאס, התקבל בכבוד מלכים וזכה לעיטור היוקרתי ביותר של הרפובליקה, "חבר מסדר המשחרר".

יחסי הקרבה האלה הביאו לפעילות כלכלית ואחרת, בהיקפים גדולים, בין איראן לוונצואלה. האיראנים הקימו מפעל להרכבת מכוניות ליד קראקאס, מפעל לייצור מלט וחומרי בנייה אחרים, וכן מפעל לייצור תחמושת. שיתוף פעולה רב קיים בין המדינות בתחום האנרגיה, טכני כמו גם פוליטי, במסגרת ארגון המדינות מפיקות הנפט.

הפעילות המסחרית המוערכת של חברות איראניות בוונצואלה מגיעה בממוצע בשנים האחרונות לארבעה עד חמישה מיליארד דולר בשנה. אל מול כינוסי הג'י-20 של המדינות המפותחות, הכריזו בעבר צ'אווס ואחמדינג'אד כי יתכנסו פעם בשנה למה שהם מכנים הג'י-2. צ'אווס כמובן הוא גם מתומכי זכותה של איראן לתוכנית פיתוח גרעינית, ומתנגד חריף בכל פורום אפשרי לסנקציות המוטלות עליה. מידיעות שונות אשר התפרסמו בשנים האחרונות עולה כי ונצואלה מתירה לאיראנים לפעול משטחה לצורך משימות ביון שונות והעברות כספים. גם דיפלומטים של שתי המדינות משתפים פעולה, ואף מסתייעים אלה באלה - כאשר מדובר במדינות בהן אין לאחת או לאחרת נציגות. בנושא אחד קיימים הבדלים בין שני המנהיגים, והוא היחס לישראל. צ'אווס אמנם ניתק את יחסיו עם ישראל בעקבות מבצע עופרת יצוקה, אולם הביע בעבר הסתייגות מקריאותיו של אחמדינג'אד להשמדת ישראל, ובאופן מוצהר לפחות מנסה להיאבק בכל ניסיון להדביק לו תווית של אנטישמי. לאחרונה, קיבל לשיחה לבבית בארמון הנשיאות בקראקאס את מנהיגי הקהילה היהודית של ונצואלה.



למעלה: נשיא ניקרגואה, דניאל אורטגה ונשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד. למטה: נשיא ונצואלה, הוגו צ'אווס. איראן מקווה לדריסת רגל באמריקה הלטינית


תצלום: אי-פי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו