בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יערה שפירא | אמנת הילדים - ריקה מתוכן

תגובות

עיריית תל אביב הצליחה ליצור הד תקשורתי נאה סביב מסמך שפירסמה באחרונה, המכונה "אמנת הילדים והנוער". העירייה השקיעה באמנה ובפעילות סביב לה 300 אלף דולר מכספי משלם המסים, ואף דאגה לכך שבתי הספר בעיר יחתימו את תלמידיהם עליה. ל"אמנה" הצטרפו גם ערים אחרות: חיפה, ראשון לציון, הרצליה, באר שבע ואשדוד.

למרבה הצער, הכותרת שנבחרה למסמך מטעה. לאמיתו של דבר, אין מדובר באמנה בשום מובן שיש למלה הזאת. אמנה היא סוג של הסכם. לעומת זאת, המסמך התקשורתי של העירייה הוכתב על ידי צד אחד בלבד (העירייה), לצרכיה שלה ובלי לשאול את הצד השני להסכם לדעתו.

כשהחלה להישמע ביקורת ציבורית על האופן החד-צדדי שבו חובר המסמך, יזמה העירייה מהלך שבו 12 נציגי תלמידים מהעיר (ואני בתוכם) התכתבו בצ'ט עם ראש העיר בנוגע לאמנה ולתכניה. חילופי הדברים האלה היו הכל, חוץ מדיאלוג חופשי. העירייה לחצה על בתי הספר לוודא שמשתתפי השיחה מחמיאים לראש העיר ונמנעים ממתיחת ביקורת עליו ועל המסמך. עצם קיומו של הצ'ט לא יכול היה להביא לשינויים כלשהם בנוסח ה"אמנה", שהרי היא פורסמה והופצה עוד לפניו.

העירייה נקטה גישה דומה באתר אינטרנט שפתחה, שבו הוזמן הציבור להציע שינויים במסמך. כל ההערות שהעלה הציבור באתר נדחו, ובאמנה לא הוכנס אפילו שינוי קל שבקלים.

מבחינת התוכן, ברור שאמנת זכויות הילד היא מסמך הצהרתי וריק מתוכן. היא מטילה על הילדים חובות בלבד ואינה מותירה בידם זכויות כלשהן. האמירה שה"אמנה" נועדה ליצור "מחויבות עקרונית ומעשית" לעקרונותיה, המופיעה פעמיים במסמך, רק מדגישה את אופיה המטעה. אין דבר "מעשי" פחות מאשר אמנה, שתוכנה עמום במתכוון וששום גוף איננו מופקד על יישומה.

מדובר בשיממון גמור של מלל חגיגי, עמום וחסר פשר. לאמירות ערכיות יש משמעות רק אם הן אינן מובנות מאליהן. טוב ויפה לומר שצריך לכבד את כל בני האדם או שכדאי לשמור על הסביבה, אבל איש אינו מתנגד לאמירות האלה ולכן לא ברור מדוע יש לכלול אותן במסמך שמתיימר לעצב ערכים ונורמות.

אפשר היה להוסיף למסמך כמה אמירות שאינן מובנות מאליהן. בתחום "כבוד האדם", למשל, האמנה היתה יכולה לקבוע: "יש לכבד את הזר והשונה, אך לא על חשבון החברים החלשים בחברות מתבדלות, כמו נשים וילדים במגזר הערבי ובמגזר החרדי". לחלופין, אפשר היה לומר "עליך לכבד כל אדם, בפרט אם אתה חש שהוא לא צודק או מרגיז". האמנה מסתפקת בקביעה שיש לכבד את הזולת.

לא במקרה, האחראי לאמנת הילדים והנוער איננו "מינהל החינוך והתרבות" של העירייה, אלא "מינהל התקשורת וההסברה". אין מדובר במסמך חינוכי, אלא במסמך המנצל חלק מתקציב ה"הסברה" העירוני. מכאן, שחזרה לחינוך יכולה להיות הצעד הנכון לפתרון הבעיות הכרוכות ב"אמנה". על המחנכים להסביר, שבניגוד למה שחושבים מומחים לשיווק ולהסברה, אמנה היא מסמך המבוסס על דיאלוג, ולא על הכתבה, על כנות ולא על מראית עין. יש לחנך לכך שזכויות ניתנות לבעלי רצון חופשי ושערכים הם עניין להכרעה בין חלופות ולא לסיסמאות מקושטות.

הכותבת היא חברת מועצת התלמידים בתיכון עירוני ד' בתל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו