בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שכנים | 33 כדורי זיכרון

חקירה פלילית נגד עיתונאי שהאשים את הצבא בטיפשות, העלתה שוב לזיכרון את סיפור הוצאתם להורג של 33 כפריים כורדים ב-1943 - פרשה שמסרבת לגווע בתודעה הטורקית

תגובות

"בפינה מבודדת בהרים, בשעה שנועדה לתפילת הבוקר, אני שוכב, מתוח ומדמם. ירו בי. חלומותי אפלים מן הלילה. איש לא יוכל למצוא בהם אות מבשר טובות. חיי נעלמו טרם זמנם. אינני יכול לומר זאת במלים. פאשה אחד שלח הודעה מוצפנת, והנה אני ירוי, ללא חקירה, ללא משפט".

זהו חלק מן האלגיה "33 כדורים", שכתב המשורר הטורקי ממוצא כורדי אהמט עריף לזכרם של 33 אזרחים כורדים שהוצאו להורג בשנת 1943. כפריים כורדים אלה נתפשו בעת הברחת בקר מן הגבול האיראני לטורקיה. הם נעצרו על ידי הז'נדרמים, אבל בית המשפט שיחרר אותם מחוסר ראיות. פסק הדין הזה עורר את חמתו של הגנרל מוסטפה מולאלי, אשר הורה לעוצרם מחדש, להסיע אותם לשדה מבודד ושם להוציאם להורג. על פי חלק מן העדויות הוא גם הורה לנסח דו"ח רשמי שלפיו הם נהרגו בעת שניסו להימלט.

שש שנים אחרי ההוצאה להורג נשפט הגנרל מולאלי, ובית המשפט הטיל עליו גזר דין מוות שהומתק אחר כך ל-20 שנות מאסר. שנה אחרי פסק הדין מת הגנרל מהתקף לב. מאז לא חדל האירוע לטרוד את הזיכרון הקולקטיבי הטורקי, ובמיוחד את זה הכורדי.

שירו של עריף, ולאחר מכן, בשנות ה-90, הכוונה לקרוא רחוב ואחר כך פארק על שם הקורבנות שימרו בתודעה הטורקית את זכר האירוע. אבל יותר מכל שימר את זיכרון הוצאתם להורג של 33 הכפריים הכורדים דווקא מי ביקש להשכיח אותו - הצבא הטורקי. אחרי שנים של מחלוקות וויכוחים על אופיו של האירוע, הורה בשנת 2004 רמטכ"ל צבא טורקיה, הילמי אוזקוק, לקרוא למחנה הצבאי הממוקם בקרבת האתר שבו הוצאו הכפריים להורג, על שמו של הגנרל מולאלי. מאז טורקיה לא רגועה. בכל פעם מחדש עולה מחאה נגד הגלעד הזה שמשמר את זכרו של הגנרל דווקא באזור ההוצאה להורג.

הפרק האחרון, אך ודאי לא הסופי בפרשה, מתברר בימים אלה. העיתונאי הטורקי רסים אוזאן קותהיאלי פירסם סדרת מאמרים על עוולות הצבא, שבאחד מהם הגדיר את מי שהחליט להעניק את שמו של הגנרל למחנה הצבאי "מתועב או טיפש". "אם אנשים מבצעים את המעשה הזה בכוונה הרי הם מתועבים... אם רוצים צבא חזק ומדינה טורקית עצמאית אזי פעולות כאלה הן מטופשות", כתב העיתונאי. די היה בכך כדי לעורר את הצבא לדרוש את העמדתו לדין של העיתונאי על יסוד סעיף 301 לחוק הפלילי, אשר אוסר על העלבת הצבא. נגד העיתונאי נפתחה חקירה והוא עתיד לעמוד לדין.

השבוע פירסם עמיתו, מוסטפה אקיול, מאמר דעה נוקב נגד החקירה בעיתונו "הוריית", שאותו הוא מסיים כך: "אם אתה הקורא מסכים שמדובר בטיפשות או במעשה מתועב, ואם אתה אזרח טורקי, אני מציע לך לא לומר זאת בקול רם. אתה עלול למצוא את עצמך מואשם ב'העלבת הצבא'. אנחנו לצערנו איננו חיים עדיין במדינה חופשית".

על המאמר הזה חטף אקיול תגובות זועמות מצד קוראים, אשר האשימו אותו באהדה למפלגת הצדק והפיתוח, בהתנגדות לחילוניות ובשנאת הצבא. "למפלגת הצדק והפיתוח היה די זמן כדי לעשות דבר מה בקשר לסעיף 301 של החוק. מדוע היא לא עשתה דבר מאז שעלתה לשלטון?" כתב אחד המגיבים. "מעולם לא ראיתי מישהו כפוי טובה כל כך. לולא אתא-טורק אקיול היה כותב עכשיו ביוונית, ברוסית, באנגלית, בצרפתית או באיטלקית (המדינות שקרעו את חלקיה של האימפריה העותמאנית)", הוסיף אחר; "נראה כי אקיול היה מאוד מרוצה מכך כל עוד הוא היה מסוגל ליישם את חוקי ההלכה הדתית". "מדוע אינך כותב משהו יפה על האופן שבו עקרונות הכמאליזם והצבא הצילו את טורקיה מגורל גרוע מהכחדה", תמה שלישי.

כמאליזם או דת, אהבת הצבא או בגידה במולדת, בין הקטבים הללו מתנהל השיח הציבורי בטורקיה, והוא איננו שונה בהרבה מזה הישראלי סביב השאלה "מיהו פטריוט". העלבת הצבא אמנם אינה סעיף בחוק הפלילי בישראל, אבל "פגיעה בעקרונות הציונות" היא סיבה מקובלת להוקעה בראש חוצות, ואולי, כמו פגיעה בעקרונות הכמאליזם, תהפוך גם היא לעבירה.

למרבה ההפתעה, בפרשה הזאת לא נשמע קולו של ראש הממשלה, רג'פ טייפ ארדואן. את המערכה שלו מול הצבא הוא מנהל במסגרת החוק, במעצרי קצינים בחשד למזימה נגד הממשלה ובהחלטה יוצאת דופן לסלק מן השירות קצינים שחשודים במעורבות בקנוניה. זו הפעם הראשונה שבה ממשלה אזרחית משעה קצינים מן השירות.

אשר לקידום זכויות האדם בטורקיה, ארדואן אולי לא עושה די, אבל הוא זכה השבוע בפרס חשוב אחר - פרס זכויות האדם שמעניק הנשיא מועמר קדאפי למנהיגים בולטים בתחום זה. כך למשל זכו בפרס הזה נלסון מנדלה, פידל קסטרו והוגו צ'אבס. ארדואן, שנושא על חגורתו סדרה של פרסים, הוא גם המתמודד המוביל על התואר איש השנה של המגזין "טיים". השאלה מה יעזור לו יותר בבחירות שיתקיימו בשנה הבאה: בחירתו כאיש השנה, או הערכת הממשל האמריקאי - על פי מסמכי ויקיליקס - שאין לסמוך על טורקיה.



חיילים טורקים במצעד. אסור להעליב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו