בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעקב מוסף הארץ: כבר אין מכורים במבנה ברחוב פין 1 בתל אביב. יש פליטים

הבית ברחוב פין 1 בתל אביב היה לפני שלוש שנים גיהנום של סחר בסמים ובבני אדם, מתחת לאפן של הרשויות. והיום? מעקב

תגובות

בצהרי היום עומד איברהים, פליט בן 23 מאריתראה, בפתח המבנה הראשי ברחוב פין 1. "גרים כאן היום רק פליטים, מרביתם מאריתראה וקומץ מסודן", הוא אומר. "אני מסייע בתיווך דירות לפליטים במבנה". הוא שוהה בישראל כשנתיים וחצי ומתגורר כאן מספטמבר 2009. במהלך השיחה עמו יוצא מהמבנה אדם, פליט בן 21 שהגיע לישראל מסודן לפני שלוש שנים. הוא חי במבנה כשנה וחצי ומועסק בו בתחזוקה שוטפת. "אין דירות להשכרה, הכל מלא", הם מדגישים.

אתם יודעים מי גר פה לפניכם?

איברהים משתהה ולבסוף משיב שהוא לא יודע. אדם עונה בחיוך: "זונות, מכורים, לזה את מתכוונת? שמענו על זה, אבל הם כבר לא גרים כאן יותר".

האם שינה המבנה בפין 1 את ייעודו? האם תחנת הסמים הגדולה שפעלה בגלוי בחצר האחורית של תל אביב והניעה את גלגלי מתחם הזנות המשגשג במדינה, אכן השביתה את פועלה?

פתח המבנה "נוקה". לא תראו בו עובדות בזנות מתנודדות, נתמכות בקיר, מתרסקות על הרצפה; לא תצפו בהן עולות למבנה כשמאחוריהן משתרכים לקוחות, ולא תחזו במכורות המחוררות מהזרקה מחפשות סוחר סמים לשבור קריז. הזונות והמכורים והסרסורים אינם גרים כאן יותר.

 הבית ברחוב פין 1. המכורים לא גרים כאן יותר | צילום: ניר כפרי
הבניין ברחוב פין 1 התחיל את דרכו כבית דירות המושכר לנשים העובדות בזנות. כללי ההשכרה בבניין השתנו באחת עם חדירת סוחרי הסמים למבנה: אשה העובדת בזנות יכלה לשכור דירה לבדה או עם גבר נוסף, אך לא עם אשה נוספת. המחיר הגבוה (150-200 שקל ליום) הביא את הנשים לחלוק עם סוחרי הסמים והסרסורים דירה משותפת ולהשתעבד להם, וכל דירה הפכה למלכודת גיהנומית עבורן.

במועד פרסום הכתבה "מיליון רסיסים קטנים" (צילום: לאה גולדה הולטרמן), בנובמבר 2007, ריכז המבנה תחת קורת גג אחת מתחת לאפם של המשטרה, עיריית תל אביב ומשרד הרווחה סוחרי סמים שהפכו לסוכני סוחרי הסמים הבכירים מלוד, מכורים, סרסורים ונשים העובדות בזנות.

בעוד שהנשים התחלפו ונפלטו לרחוב, הסוחרים והסרסורים התגוררו בבניין תקופות ארוכות. אבל הנשים היו נחוצות - הן היוו כיסוי מושלם ומוקד של קהל היעד, כשהן מחפות בגופן על הפיכת המבנה לתחנת ממכר הסמים הגדולה בישראל.

באוגוסט 2008, על מנת להפסיק את פשיטות המשטרה על המבנה ולמנוע את אטימתו נעשה ניסיון ראשון לשוות לו מראה מהוגן. הוא שופץ והושכר בחציו לפליטים מאריתראה ובחציו שימש עדיין את הסרסורים והמכורים. ניסיונם של הפליטים להפוך חדרים מזוהמים ועלובים אלה לבית היה מכמיר לב. אבל הניסיון כשל - המכורים פשטו תדיר על רכושם הדל של הפליטים וניהלו עמם מאבקים אלימים. כעבור חודשיים נזרקו הפליטים החוצה.

ובכל זאת, מאז ספטמבר 2009 הרכב האוכלוסייה השתנה: חדרי המבנה מושכרים אך ורק לפליטים. זה הזמן הארוך ביותר מימי הפיכת המקום לתחנת סמים שהמכורים, הזונות והסרסורים אינם גרים כאן. בעוד שהנשים שילמו דמי שכירות של 4,500-6,000 שקל בחודש, נדרשים הפליטים לשלם 1,600-2,500 שקל. הם הדרך "להלבין" את המבנה. לשמש תפאורה אנושית חדשה שמכסה על הפעילות שמתקיימת בו.

הבניין עבר גם שינוי חיצוני. הכניסות שהובילו לתוכו מרחוב פין חתומות, למעט שלוש. בשעת לילה בוקע מהן אור רך, בניגוד לעלטה ששררה בהן כששימש המבנה תחנת סמים פעילה. להשלמת הדקורציה החדשה מתנוסס כעת מעל הכניסה הראשית ברחוב פין 1 שלט גדול וצבעוני באנגלית ובטיגרינית המציין את קיומו של בר-מסעדה הפועל במקום. מבוא הכניסה הראשית, שקירותיו היו בעבר ספוגי טיפות דם שהותזו ממזרקים, נצבע בוורוד פסטורלי. קיר המבנה הפונה לרחוב פין נצבע, ואפילו מכון הליווי הסמוך משתלב במרקם השכונתי; ציור האשה העירומה שהתנוסס עליו נמחה, דלתותיו אינן פתוחות לרווחה והשומר נמצא בפנים.

בצד המבנה הפונה לרחוב סלומון, עדיין מושכרים שלושה חדרים לנשים העובדות בזנות. ברחוב ארלינגר, צדו האחורי של המבנה, הכניסות שהובילו למבנה נראות באור היום סגורות כולן.

למרות זאת ניתן להבחין בבקיעים בתפאורה גם באור יום. בפתח המבנה בפין 1 חבויות שתי מצלמות משטרה שמתעדות יוצאים ונכנסים; בקיוסק שבפינת הרחוב מתצפתים סוחרי הסמים על כל מי שנכנס לרחוב. ברים ומקומות בילוי שנוסדו על ידי הפליטים מחליפים את מכוני הליווי שברחוב פין, ולכולם יוכל גם קהל ישראלי להיכנס, אך ניסיון להיכנס לבר-מסעדה בפין 1 נבלם במלים "זה מיועד רק לאריתראים".

ברחוב ארלינגר, נחשפת האמת בשעת לילה - דלת שהיתה חתומה נפתחת ומובילה לחצר הפנימית ובה יושבים כעשרה מבכירי סוחרי הסמים של לוד ורמלה מכונסים במעגל. "המבנה עדיין משמש שלוחה לסוחרי הסמים של לוד", מאשרים מכורים החיים במתחם התחנה המרכזית. "זה 'הקן' שלהם. בבוקר תוכלי לראות אותם מסיירים בין הסוחרים הזוטרים ואוספים כסף".

בעוד שתחנת הסמים בפין 1 מזיעה ממאמץ להיראות לא פעילה, בתחנה המרכזית הסחר רוחש ומבעבע בגלוי. בכל זירה שבה מצויות נשים העובדות בזנות ניתן לראות בצמוד אליהן גם סוחר סמים.

ברחוב סלומון ובהר ציון משוטטים סוחרי סמים ומציעים את מרכולתם; בפין 10 פרשו מכורות שכבר אינן יכולות לעבוד בזנות ומועסקות בסחר בסמים - מזרנים ושמיכות והן מציעות בגלוי קריסטל והירואין; מתחת לגשר ההגנה סוחרי סמים משחרים לטרף, לצד מכורים הממתינים להמראה ללוד כשבידיהם מזוודות העתידות להתמלא-להתרוקן-ולהתמלא.

זירות ישנות התעוררו מתרדמה עמוקה. כך למשל, חזר הסחר לגינה בהר ציון. המכורים נהגו לישון, להזריק ולסחור בשטח הגינה עד שהרשויות קצו בנוכחותם הגלויה. אחרי ניסיונות כושלים להעמיסם על אוטובוסים ולהשליכם בערים מרוחקות, שיפצה העירייה את הגינה וזאת נהפכה - בהצלחה מפתיעה - למרכז עירוני שוקק למהגרי העבודה ולפליטים הגרים באזור. באזור רציפי האוטובוסים ברחוב סלומון חיו בעבר המכורים בתוך שלדי האוטובוסים, ובשנה האחרונה יצרו כאן בימי הקיץ מאהלים קטנים משמיכות ובגדים. לפני כשבועיים הרסה העירייה את המאהלים, אבל עד מהרה המאהלים חזרו והסחר נמשך.

כשהן מודרות מהמבנה בפין 1, ששימש גיהנום בדמות עיר מקלט, נראות העובדות בזנות לכודות במעגל ללא מוצא. הן נעות ללא הפוגה, מותשות מהחום, עיניהן עצומות והן קורסות בבכי כשהן פוגשות ברני חאלבי, מנהלת הניידת של מרפאת לוינסקי, השייכת למשרד הבריאות ופועלת בשיתוף הרשות לקידום מעמד האשה.

על פי ההערכות יש בין 250 ל-350 נשים מכורות העובדות בזנות במתחם התחנה. צוות המרפאה הניידת מסייר ומציע שירותים הכוללים בדיקות אנונימיות בחינם, תמיכה נפשית וסוציאלית, עזרה משפטית וקבוצות תמיכה למשוקמות.

"זאת התקופה הארוכה ביותר שהמבנה בפין 1 אינו משמש מקום לינה עבור הנשים העובדות בזנות", מדגישה חאלבי, "ואנחנו מוצאות את הנשים במצבים תת-אנושיים. בעולם המעוות שנוצר עבורן זה היה סוג של קורת גג. הן עברו שם ניצול קשה ואלימות, אבל היום מצבן הידרדר באופן קיצוני".

איפה הן ישנות?

"ברחוב. אנחנו מוצאות אותן קורסות ונרדמות על המדרכה או ישנות יחד עם מכורים נוספים. יש כאלה הלנות בבתי מבוגרים באזור המנצלים אותן תמורת קורת הגג, וכאלה שממשיכות עם לקוח כדי לזכות ברגעי חסד של שינה, אבל זה תמיד נגמר רע.

"במתחם התחנה המרכזית החדשה ממוקמת דירת חירום של סלעי"ת (סיוע לנשים במעגל הזנות) שהוקמה לפני כשנה וחצי על ידי עיריית תל אביב ומשרד הרווחה. המכורות יכולות להגיע לאכול, להתקלח ולישון גם כשהן במצב התמכרות, אך עדיין רבות מהן מתקשות להתנתק ממבוך התחנה הישנה".

חאלבי מציינת שזירת הזנות בתחנה הפכה לאלימה מאי פעם. "השינה ברחוב חושפת את הנשים למקרי שוד, אלימות והתעללויות, והן מדווחות על הרבה יותר מקרי אונס, על ידי פליטים ולקוחות".

איך את מסבירה את החרפת התוקפנות כלפיהן?

"האוכלוסייה של הפליטים ברובה שקטה ולא תוקפנית ואסור לעשות הכללות, אבל קיבועם באזור מוכה פשיעה כשהם בעצמם הלומי טראומה ושוקעים בדיכאון, מוביל רבים מהם לשתייה, והנשים הלנות ברחוב הופכות לטרף קל להוצאת הזעם. הלקוחות מנגד, בעבר, כשהם עלו למבנה שהיה מוצף בסרסורים ובסוחרי סמים, לא העזו לאנוס נשים. זה היה נדיר. הנשים יכלו להזעיק עזרה. עכשיו כשהן ברחוב, הן מופקרות לכל".

במתחם גינת הר ציון, לצד מכורים סופניים, שוכבת גאיה (כל שמות הנשים המכורות המופיעות בכתבה בדויים). היא בורחת מכל הזוהמה שמקיפה אותה כשהיא מדמיינת את חנות הפרחים שמתמחה בסחלבים שהיא תפתח יום אחד, כשתהיה נקייה מסמים. היא בת 40, והתגוררה בפין 1 ארבע שנים. כשפגשתי אותה אז, היא חלקה חדר עם סרסור שהפך להיות "בן זוג", כדי לזכות בהגנה. לא פעם הוא היה מכה אותה באכזריות.

שערה דהה, מצבה הבריאותי החמיר והיא משתעלת תכופות. "אלה לא החיים שלי, אני צריכה בית", היא אומרת שוב ושוב. לפני שמונה חודשים עברה אונס. "תקופה ארוכה ישנתי ברחוב לצד פליטים והכל היה בסדר, הסתדרתי איתם", היא אומרת. "לילה אחד נרדמתי, הייתי מסטולית לגמרי והתעוררתי כששני פליטים החלו להכות ולאנוס אותי. הצליחו לחלץ אותי כעבור שעה אבל הייתי בטראומה ועם סימנים כחולים בעיניים ובכל הגוף". כמה חודשים לאחר מכן הותקפה שוב, הפעם על ידי לקוח. "הוא גרם לי לדימום בפנים", היא מספרת. "בפין 1 פתחו לי את המצח סוחרי סמים בגלל חוב של 100 שקל. תמיד היתה במבנה אלימות אבל מקרי האונס מעלים זיכרונות קשים מהאונס שהיה לי בילדות בבית", היא אומרת ומשתתקת.

האכזריות ומלחמת ההישרדות ניכרות היטב גם ביחסים בין המכורים. אם בעבר היו מסייעים זה לזה, עתה מתחולל "סחר בהזרקה". "הם מתמחרים כל עזרה בהזרקה ודורשים תמורתה מהחומר שאני רוכשת לעצמי", היא מסגירה. "את רוצה שיבשלו לך חומר בפקק של וודקה? תשלמי מהחומר שלך. את צריכה מלח לימון 'לבשל' את הסם? תני עוד מהחומר שהשגת בעבודה בזנות", גאיה דומעת. "אני מבקשת שיעזרו להזריק בידיים כי זה יותר בטוח אבל הם צועקים עלי, מכים אותי ומזריקים לי בגרון או במפשעה כי אין להם כוח להתאמץ", היא נשברת בבכי. "אלה לא החיים שלי, אני צריכה בית", היא חוזרת ואומרת. "אני מפחדת מהחורף שיבוא".

במתחם גשר ההגנה נמצאת אסופה של מכורים. חלקם יושבים על הספסל, קורסים לתוך עצמם, חלקם ישנים כשלצדם פזורים בקבוקים, נעליים, בגדים ושמיכות מזוהמות. על מזרן בלוי מושלכת שמיכה. צריך לאמץ את המבט כדי להבחין שמתחת לשמיכה מצויה אשה, ושהיא חיה. "לפני כמה ימים סוחר סמים שבר לה את הצלעות עם קרש", מספר אחד המכורים.

מעגל הזנות בתחנה ממשיך להתרחב, כשצעירות מגיעות הנה במצבי התמכרות קשים. אחת מהן היא ענבל, בת 23, שהגיעה לפני שלושה חודשים. היא מכורה מגיל 17 להירואין. רזונה מצמית אבל יופייה ניכר. "אין לי איפה להיות אז אני מסתובבת בין דירות של אנשים ולקוחות באזור", היא אומרת. בינתיים בכביש, בצהרי היום, בעל רכב יוקרתי מנהל משא ומתן עם מכורה שלדית. הוא מזמין אותה להיכנס, וכעבור כמה דקות הרכב נוסע.

במתחם התחנה הישנה אנסטסיה מרחפת, עיניה מביטות לכיוון לא ברור. היא בת 27, הגיעה לפני ארבע שנים מסוממת לתחנה המרכזית, עבדה חצי שנה במכון ליווי ועברה להתגורר בפין 1. "לקוח אנס אותי והרביץ לי לפני כמה חודשים", היא אומרת, "אז אני ממש מנסה שלא לישון ברחוב אבל זה בהחלט קורה. כשהמבנה היה קיים המצב שלי היה טוב יותר. הייתי יותר מוגנת. אי אפשר להגיד שהיתה שם פרטיות או תחושה של בית אבל היה לי את המקום שלי".

מאז שהתחלתי בתיעוד המבנה, ב-2007, גבתה תחנת הסמים ברחוב פין 17 קורבנות: 13 נשים וארבעה בחורים צעירים. מרבית המתועדים בכתבה "מיליון רסיסים קטנים" לא שרדו.

ממשטרת מחוז תל אביב נמסר בתגובה: "במקום הוקם כוח משימה מיוחד שכולל שוטרי סיור, בילוש, חקירות ומודיעין הפועל בשיתוף עם גורמי אכיפה ורווחה נוספים על מנת למגר את הפשיעה באזור. האזור מוכר וידוע לכלל צרכני וסוחרי הסמים ומהווה מקום משיכה לעבריינים מכל הארץ. נציין כי בימים האחרונים נעצרו עשרות סוחרי סמים ונתפסו על ידי המשטרה עשרות קילוגרמים של סמים מסוגים שונים. בנוסף, במקום מתבצעת פעילות סמויה שלא ניתן לפרטה בשלב זה". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו