בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המערה הדיגיטלית: ספרי חסמב"ה יוצאים בהוצאה מחודשת

חמשת הספרים הראשונים בסדרת חסמב"ה יוצאים במהדורות מחודשות. הכל נשאר כמו שהיה - רק חדש. אפילו האיורים המקוריים שם

תגובות

חסמב"ה

יגאל מוסינזון. ידיעות ספרים, 78 שקלים

הזמנים משתנים. בסדרה המקורית של חסמב"ה עוזי הרזה היה רזה כמו פלפון, בפה רפויה, כלומר כמו מלפפון, בעגה הרווחת בזמן כתיבת סדרת הספרים ששבתה את לבו של קהל הקוראים, ילדים כמבוגרים, מאז החלה להתפרסם בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת. העגה הזאת, שכבר נעלמה כמעט לחלוטין משפת היום-יום אך מונצחת במילוני סלנג כאלה ואחרים, היתה עדיין בת תוקף גם עבור מי שקרא את סדרת חסמב"ה בשנות ה-70 ואפילו בשנות ה-80 שבהן עוד המשיכו ספרי חסמב"ה לראות אור.

אמנם ירון זהבי קצת התעייף והיה צריך לעזוב את לוחמת הגרילה של בני הנעורים בשביל קריירה של גנרל בצבא סדיר (ולחלופין מנחה בערוץ 10), ואת מקומו תפס יואב צור הנמרץ. ואת אהוד השמן החליף שרגא השמן, את עוזי הרזה, ארנון הרזה, יוסי התימני הגיע במקום מנשה וכן הלאה והלאה, גלגולי הדור השני של החבורה הפטריוטית.

אכן היו דברים שהשתנו. חסמב"ה גם עברה אל מסך הכסף של הקולנוע, ובעיקר אל המסך של הערוץ הראשון. וכך עוזי הרזה בכלל נהפך לדובי גל, ואלימלך זורקין השודד המפורסם כבר זכור היום, כך נדמה לי, בעיקר בשל השורות "סנוקר או לא סנוקר" ו"וואללה גם אני חטפתי עצבים" שהיה שונה זאב רווח בכל בוקר ובוקר של יום העצמאות, כשהערוץ הממלכתי חזר והקרין את הסרט. עלילות הספרים עצמן קיבלו מאז ספר מספר 20 ומשהו טוויסט של מדע בדיוני. נכנס לעניינים איזה פרופסור מרושע, ואז, פחות או יותר, הפסקתי לעקוב. יגאל מוסינזון לא פיגר אחרי בהרבה, והכריז על פרישה. היה לי ברור: אם אני לא קורא, הוא לא כותב. ועדיין, אחרי ככלות הכל, עוזי הרזה עדיין היה רזה כמו פלפון. בפה רפויה. כלומר, כמו מלפפון.

היום נוספה למ"ד למטאפורה שבעזרתה מתוארים קווי המתאר של עוזי הרזה. היום עוזי רזה כמו פלפלון. כלומר, כמו פלפל קטן. מה לעשות, הזמנים משתנים. אילו השאירו את הכתיב המקורי, עוזי, בנו של הרוקח שחורי, היה לדידם של ילדי ישראל, רזה כמו פלא-פון, כלומר כמו טלפון סלולרי. וכבר עדיף פלפלון.

שיהיה פלפלון. חמשת הספרים הראשונים בסדרת חסמב"ה יוצאים עכשיו במהדורות מחודשות. הקוראים העבריים בני שנות ה-2000 יכולים עכשיו ליטול לידיהם את "חסמב"ה או חבורת סוד מוחלט בהחלט", את "חסמב"ה בבית האסורים", את "חסמב"ה ושודדי הסוסים", את "חסמב"ה ואוצר המלך הורדוס" ואת "חסמב"ה ונערי ההפקר". את הכריכות המתפוררות והדפים שהיו נפרדים זה מזה לאחר קריאה אחת, מחליפה עכשיו כריכת וינטאג'. כלומר, זה נראה כמו האוריגינל, אבל עמיד יותר מהאוריגינל. הזיכרון הוא עניין מתעתע, אבל ככל שהצלחתי להעלות מתהומות השיכחה - למעט עניין הכריכה המשובחת, ועניין הפלפלון, ועניין הלוגו של ידיעות ספרים שמחליף את הלוגו של הוצאת "רמדור" ואת זה של הוצאת "שלגי" שהיו ברשותי (ושהחליפו בתורם את הוצאת יוחנן טברסקי ואת הוצאת גדיש) - הכל נשאר אותו הדבר. גם האיורים המקוריים של שמואל כץ הוכנסו במעין פקסימיליה אל תוך המהדורה החדשה. ועוד דבר אחד: המחיר. אם אני זוכר נכון (שוב הזיכרון המתעתע), המחיר הטבוע על הכריכה האחורית של חסמב"ה או חבורת סוד מוחלט בהחלט, שאפשר שעוד שמור איפשהו ברשותי, הוא לירה וחצי. כלומר, 1.5 ל"י. היום: 78 שקלים חדשים טבין ותקילין.

מוגזם? אולי. אבל מה זה כסף כנגד תענוג צרוף. כל החושים והמנגנונים נדרכים אל מול הדפים האלה של יגאל מוסינזון. כמעט 30 שנה אחרי שדרכו של ירון זהבי ודרכי שלי נפרדו, הפגישה המחודשת היא... אח, פגישה שכזאת.

אבל זה לא רק הפלמ"חניק הרדום בתוכי שמקיץ. הספרים של מוסינזון רלוונטיים גם היום לא רק הודות למאמצים נמרצים של שיווק, וגם לא רק בגלל סדרת הטלוויזיה שמוקרנת בערוצי הכבלים. הקריאה במהדורה המחודשת לא משאירה ספק: אותם כוחות משיכה שפעלו לפני שנים ממשיכים לפעול.

יגאל מוסינזון היה סופר מרכזי למדי בקרב סופרי דור תש"ח: ס' יזהר, משה שמיר, אהרון מגד, נתן שחם וחנוך ברטוב. מחזותיו והסיפורים הקצרים שפירסם היו חלק בלתי נפרד מיצירת בני תקופתו. אבל בשונה מהסופרים בני דורו, שהיו סופרים מהוגנים ונכבדים, חולמים ומגשימים, מוסינזון היה גם מה שנקרא בליין ואיש בוהמה. אחרי הכל, בשמו של מחבר חסמב"ה נקשרו פרשיות אהבים שהאפילו אפילו על פרשיות פיצוצי תחנות רדאר והעלאת מעפילים. הוא אמנם היה קצין חינוך בפלמ"ח ולא מפקד הירואי, הוא אולי לא כבש את מבצר לטרון, אבל זכה להיות מאהבה של מרילין מונרו, אם נכונות השמועות שהופצו עליו בשנות ה-50 בעיתון "העולם הזה".

בתור בליין ואיש בוהמה, היה עליו לפרנס את בתי הקפה ובתי המרזח בתל אביב ובחו"ל. מוסינזון כתב שלושה מחזות מצליחים. הראשון, "בערבות הנגב", עוד שימר את הרוח האידיאולוגית של דור תש"ח - ואחריהם: "אלדוראדו" ו"קזבלן". המעבר שעשה מסופר מהשורה, סופר קאנוני, לסופר פופולרי היה אפוא חד ונחרץ. מאחר שהיה סופר כלכלי, כלומר, מי שמתפרנס מכתיבתו, הוא גייס את יכולותיו כסופר מאז'ורי לכתיבה של ספרות פופולרית (חסמב"ה, כאמור, היתה רק חלק מהיצירה הפופולרית של מוסינזון. אני לעצמי, באחד משלבי ההתבגרות, החלפתי את ספרוני חסמב"ה בספר הסיפורים הקצרים "נשים מצמיחות קרניים" שפירסם מוסינזון בתחילת שנות ה-70).

התוצאה היא איזה תערובת שהיתה זרה ומוזרה בתוך התפישות המקובעות למדי של התרבות העברית במדינת ישראל: מצד אחד, הססמאות האולטרה-פטריוטיות שהפריחו ירון ותמר אל תוך האוויר הארץ-ישראלי. מצד שני, חסמב"ה זרועה בתיאורים רבי חסד שזרעו איזה פאסון גברי (בעיקר) שהחזיקו לא מעט מהדמויות. כמו למשל התיאור של המסגר שמעון זהבי שנשען על הגדר בלילה תל-אביבי ומצית סיגריה בעוד בלשי המשטרה הבריטית מחפשים אחר הסליק שבביתו, או הרגע שבו מפקדי ספינת המעפילים משקים בקוניאק את הנער האמיץ אליהו חרמון כדי שיתחמם, לפני שישחה חזרה אל החוף וימצא מותו בין הסלעים. או הרוקח שחורי, שמסתובב כשידיו שלובות מאחורי גבו כמו משורר לאור ירח.

התערובת הזאת היא שמצליחה להוביל את הקוראים בתוך נפתולי עלילות מוגזמות, שבהם יש שודדים בדואים, סוחרי עתיקות ארמנים ונערים עבריינים שעונים לשמות כמו בובק ג'ונס ודיליז'נס. הקריאה החוזרת גם הבהירה לי כמה מהידע שלי על העולם לקוח ישירות מתוך ספרי חסמב"ה: איך אפשר היה אחרת לדעת שאם הראש עובר בין הסורגים, יעבור גם שאר הגוף, כפי שמסביר יגאל מוסינזון בתיאור הבריחה מהמעצר הבריטי ב"חסמב"ה בבית האסורים"? זה ידע חיוני. גם במחיר של 78 שקלים לספר.

ספרו של מתן חרמוני "היברו פבלישינג קומפני" יראה אור בקרוב בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן



עוזי הרזה, דובי גל, וירון זהבי, שלמה ארצי, ב''חסמב''ה ונערי ההפקר'', 1971. תענוג צרוף



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו