שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

פרשת הסוכן המצרי אשרף מרוואן: סודות המלאך המצרי

העיסוק בפרשת הסוכן המצרי אשרף מרוואן מסרב לגווע. ספר חדש שופך אור חדש על הטענה שהיה סוכן כפול

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

בתחילת שנות ה-70 נסע סגן-אלוף מאיר מאיר לפגישה באירופה. זו היתה פגישה יוצאת דופן כי מאיר, אז ראש ענף מצרים באגף המודיעין בצה"ל, נפגש לראשונה בארבע עיניים עם אשרף מרוואן. עד אז נלווה מאיר למפעילו ואיש אמונו של מרוואן, קצין המוסד דובי. הפעם לא יכול היה דובי לבוא, ומאיר טס לבדו.

מאיר סיפר כי לפני הנסיעה קיבל מאנשי המוסד תיק עור והתבקש להעבירו למרוואן. כששאל מאיר מה יש בתיק, ענה אחד מהם, בלי לפרט: "דירה בכיכר המדינה" (הכיכר התל אביבית היתה אז אחד מאזורי המגורים היקרים בישראל). סכום הכסף הגדול ששולם למרוואן העיד על מעמד הסוכן החשוב ביותר של המודיעין הישראלי.

סיפור זה מופיע בספרו החדש של פרופ' אורי בר-יוסף מאוניברסיטת חיפה ("המלאך: אשרף מרוואן, המוסד והפתעת מלחמת יום הכיפורים", הוצאת זמורה ביתן). תכליתו העיקרית של הספר היא להפריך את הטענה - שמוביל ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים, אלי זעירא - שמרוואן היה סוכן כפול שהטעה את ישראל במכוון, ערב המלחמה.

בהפצת הטענה קיווה זעירא לנקות עצמו מאחריותו לכישלון המודיעין להעריך שמלחמה עומדת בפתח. זעירא טוען שמרוואן רכש את אמון המוסד וסיפק במשך כמה שנים מידע אמיתי, אבל ברגע האמת שיטה ומסר מידע כוזב. לכן המוסד וראשו אז, צבי זמיר, אחראים לא פחות ממנו, זעירא, לשאננות ששררה ערב המלחמה ולהערכת "הסבירות הנמוכה" לפריצתה.

מרוואן, ששם הצופן שלו היה "המלאך" ו"חותל", היה נשוי למונה, בתו של נשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר. הוא שימש יועצו ואיש סודו של יורשו, אנואר סאדאת. ההערכה היא שבשנים שהמוסד הפעיל אותו, 1969 עד סוף שנות ה-70, שולמו לו כמיליון דולר. הסכום היה כה חריג, שנדרשה שתדלנות של ראש הממשלה גולדה מאיר אצל שר האוצר פנחס ספיר, כדי שיועמד התקציב לרשות המוסד.

טבעת יהלום

על תחילת פעולתו במוסד, ב-1969, כותב בר-יוסף, שבניגוד למה שפורסם עד כה, מרוואן לא נכנס בשערי שגרירות ישראל בלונדון ללא הודעה מוקדמת. בר-יוסף טוען שמרוואן, בן 25 אז, סטודנט לתואר שני בכימיה, נסע לביקור קצר בלונדון. הוא התקשר מטלפון ציבורי לשגרירות וביקש לדבר עם האחראי על המודיעין. כשהועבר לנספח הצבאי, הזדהה מרוואן בשמו, אך סירב למסור את מספר הטלפון שלו. בכך הסתיימה השיחה.

אבל מרוואן, שהיה דחוק בזמן, התקשר שוב. הפעם מסר את מספר הטלפון של מלונו והדגיש שבתוך 24 שעות לא יהיה אפשר להשיגו. במקרה שהה אז בבירה הבריטית שמואל גורן, ראש מוקד אירופה ב"צומת", אגף המוסד שמגייס ומפעיל סוכנים. בלי להתייעץ עם הממונים עליו ובניגוד לנוהל - המחייב מעקב מקדים אחר מועמד לגיוס - נפגש גורן עם מרוואן.

האינטואיציה וההימור של גורן קלעו למטרה - מרוואן גויס. מאוחר יותר ובכל תקופת פעילותו נעשו בדיקות קפדניות לוודא שלא נשלח להטעות את ישראל. בפגישה נקבעו מלות קוד הקשורות להשכלתו בכימיה, להמשך הקשר, ומרוואן התבקש להתקשר לנשים יהודיות בלונדון, סייעניות של המוסד. הן העבירו את הודעותיו לאנשי המוסד.

הקשר השוטף עם מרוואן הוטל על קצין איסוף צעיר, דובי. מהר מאוד התפתחה ביניהם כימיה טובה. במצוות המוסד המשיך דובי לשמור על קשר עם מרוואן עד ראשית שנות ה-90, זמן רב אחרי שזה הפסיק להעביר מידע.

עד היום לא ברור מה הניע את מרוואן לבגוד במולדתו. נראה שהיו לכך כמה סיבות, כמו תאוות בצע, רצון לנקום בחותנו נאצר שזילזל בו והצר את צעדיו, ויצר גדלות, שטופח על ידי אנשי המוסד. כך, למשל, כשהתעוררו קשיים בחיי הנישואים שלו, הורה זמיר לרכוש למרוואן בתל אביב טבעת יהלום, כדי שיעניק אותה למונה כמתנת פיוס.

פגישה

בצד הגילויים על הפעלת הסוכן מקדיש בר-יוסף חלק ניכר מספרו להפרכת הטענות של זעירא בדבר היותו של מרוואן סוכן כפול, ומרחיב את מה שפורסם על כך בעבר ב"הארץ". בר-יוסף טוען, שעד 1973 סיפק מרוואן מידע חשוב מאין כמותו, שהתגלה כנכון ואומת על ידי מקורות אחרים. מידע זה כלל את תוכנית המלחמה של מצרים, סדרי הכוחות של צבאה וסטנוגרמות משיחות של סאדאת עם מנהיגי ברית המועצות.

ב-4 באוקטובר 1973, יומיים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, בא מרוואן לפאריס כחבר משלחת מצרית. תוך סיכון אישי התקשר בערב לאשת הקשר בלונדון והעביר דרכה מסר לדובי, שכלל את מלת הצופן "כימיקלים" - שמשמעה מתקפה מצרית קרבה - וביקש להיפגש עם "הגנרל" (זמיר), עמו כבר נפגש בעבר.

המידע הועבר לישראל, אך עקב שיקול דעת מוטעה של דובי, לא ניתנה לו תשומת הלב הראויה. רק כעבור יממה באו זמיר ודובי לדירת מסתור בלונדון, לפגישה עם מרוואן.

לפי בר-יוסף, מרוואן המתוח והנרגש אמר לזמיר: "באתי כדי לומר לכם שהוא (סאדאת) מתכוון לצאת למלחמה מחר". מרוואן ציין שמצרים וסוריה יתקפו עם שקיעת החמה (Sunset), מבלי לדעת שזמן מה קודם לכן הסכימו קהיר ודמשק להקדים את התקיפה ל-14:00. ב-2:30 לפנות בוקר הכתיב זמיר לראש לשכתו בארץ הודעה קצרה במלות קוד: "הקבלנים החליטו לחתום על החוזה בתנאים המוכרים לנו. הם ינחתו לחתימה בשבת לפני חושך. שניהם יבואו".

ההמשך ידוע: גודלה מאיר ושר הביטחון דיין החליטו שלא לצאת למתקפה מקדימה וישראל הופתעה משעת המתקפה. עם זאת, תודות להתרעה של מרוואן נערך צה"ל ברמת הגולן באופן שמנע מהצבא הסורי לכבוש את הרמה כבר ביום הראשון למתקפה.

חקירה

ב-27 ביוני 2007 נמצאה גופת מרוואן מוטלת על מדרכה תחת מרפסת דירתו בלונדון. לאחר חקירה רשלנית נסגר התיק, מבלי שפוזר המסתורין בעניין הסיבה לנפילתו מהמרפסת. לבר-יוסף - כמו לכותב שורות אלה - אין ספק שמרוואן לא התאבד, אלא נרצח בידי המודיעין המצרי כנקמה על בגידתו, לאחר שזעירא חשף את שמו כמה שנים לפני כן.

לפני כשש שנים התלוננו זמיר וקצינים נוספים נגד זעירא, בשל פרסום זהותו של מרוואן, מעשה שהוא חשיפת סודות מדינה לדעתם. חקירת המשטרה הסתיימה לפני כשנתיים, אך היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, טרם החליט אם להגיש כתב אישום בפרשה (השבוע מסרה הפרקליטות, כי דיון בנושא, שנדחה בגלל שביתת הפרקליטים, יתקיים לאחריה ואז תתקבל החלטה). ראש המוסד הנוכחי, מאיר דגן, סבור שמוטב להניח לפרשה, כדי שלא ייחשפו סודות נוספים. מוקדם לדעת אם מחליפו, תמיר פרדו, יביע דעה אחרת על אחת הפרשות החמורות בתולדות המודיעין הישראלי.

את תגובתו של זעירא בעניין הטענות בספר החדש לא ניתן היה לקבל. בעבר הוא סירב לפניות "הארץ" להגיב בנושא מרוואן. *

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ