טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מוניקה סקס" מספרים על שובה של הלהקה בגרסת ההורים

אחרי שבע שנות שתיקה, שלוש חתונות ושלוש ילדות, "מוניקה סקס" מוציאה אלבום חדש. ראיון על טיולים עם הבנות לגן הזואולוגי, חזרות בשעות הצהריים, הכיבוש מחדש של המצעדים והכיבוש בכלל. אולי הם כבר לא עובדים עד שלוש בלילה, אבל הקנאות לאמת האמנותית רק גברה

תגובות

יום גשום הוא יום טוב לפגוש את "מוניקה סקס". אנחנו נפגשים במסעדה בנוה צדק בתל אביב. גשם חזק יורד בחוץ. בנסיעה לשם החול שעל חוף הים נסחף אל הכביש ועוצר את התנועה. יהלי סובול, פיטר רוט ושחר אבן צור מגיעים בנפרד, עטופים במעילים שחורים עם צווארונים מורמים ושיער רטוב. ביום חורפי אחר, לפני יותר מ-15 שנה, כשהיו בני 20 וקצת, הם תפסו מחסה מהגשם תחת גגון לא הרחק מכאן, בצילומי הקליפ ל"מכה אפורה" מתוך אלבום הבכורה "פצעים ונשיקות".

יום גשום הוא יום טוב לפגוש את "מוניקה סקס". גשם - בדומה לנסיעות - הוא מוטיב חביב על הלהקה ומופיע בלא מעט משיריה. ואם אפשר לשלב בין שני המוטיבים ולכתוב על נסיעות בגשם, מה טוב. "אולי זה משום שאלה שני דברים שאין פה מספיק, ממטרים ומרחבים פתוחים", מהרהר אבן צור בקול רם. "איך אמר מאיר אריאל? 'אדם צועק את שחסר לו'".

גשם ונסיעות מופיעים גם ב"מנגינה", האלבום החדש של הלהקה והראשון זה שבע שנים, שייצא בפברואר הקרוב. דבר נוסף שמופיע בו ואין ממנו מספיק בארץ הוא צליל של להקת רוק רלבנטית, רעבה ומעודכנת; כזה שמתייחס לנעשה מחוץ לגבולות ישראל ב-2010 ולא עם מה שניגנו ברוקסן לפני 20 שנה. "החשק לשכנע את כולם לחזור ולעשות משהו ביחד התעורר אצלי לפני שלוש שנים בפסטיבל בספרד שנקרא 'סאמר קייס'", מספר סובול. "שמעתי שם להקות של הרגע כמו 'אל-סי-די סאונדסיסטם' ו'ארקייד פייר'. נורא התלהבתי ואמרתי לעצמי, 'בו'אנה, גם אנחנו יכולים לעשות משהו כזה'. גם היה לי זיכרון של ערבי ג'אם של רוק עם קצת אלקטרוניקה שהיינו עושים בבר 'פרילנד', שחיזק את התחושה שזה משהו שאנחנו יכולים לעשות".

אבן צור היה זה שהציע לשתף פעולה עם המפיק עופר מאירי, שעבד בין היתר עם דנה ברגר ואביב גפן, ויצר את הרכב הפופ האלקטרוני "מטרופולין". "לעופר יש כישורים אסתטיים שמדברים אלי וחשבתי שכדאי ש'מוניקה' תתמקצע לתוכם", מסביר אבן צור. "מאוד סיקרן אותי לשמוע איך השירים של יהלי, של פיטר ושלי ישתלבו בתוך הסאונד הזה. עופר הוא אחד משלושת המפיקים הכי חשובים בארץ והוא יודע לתת ניחוח בינלאומי".

סובול מחדד: "אני לא מבין בהפקה כמו שחר, אבל חשוב לי להרגיש חי. עופר הוא מפיק חי. הוא לא מאובן. הוא יכול לאהוב להיט הכי מפגר שיצא אתמול ולא רק דברים מלפני 30 שנה, וזה חשוב".

בשבע השנים שחלפו מאז הוציאו את אלבומם האחרון, "חיות מחמד", הספיק כל אחד מהם לעשות לא מעט: סובול, בן 38, הוציא אלבום עם רע מוכיח ששמו "אלדורדו", כתב שירים להראל סקעת, יהודית רביץ ויזהר אשדות, פירסם שני ספרים ובמשך שלוש שנים כתב טור בעיתון "העיר".

רוט, 36, ביסס את מעמדו כמפיק ונגן מבוקש. ברי סחרוף, יהודית רביץ ומאור כהן הם רק מקצת האמנים ששכרו את שירותיו כמפיק, כשגולת הכותרת היה האלבום "רגעים" שרוט הפיק, עיבד והלחין בחלקו בשביל אריק איינשטיין. שלמה ארצי צירף אותו לצוות הנגנים הקבוע ובמקביל הוא גם הקליט שני אלבומים: ב-2005 הוציא את "פיטר רוט", אלבום עם שירים מקוריים שהוא הלחין ודן תורן כתב, והשנה את "שר צ'יזיק", אלבום משיריו של שמוליק צ'יזיק המנוח.

אבן צור, 38, הוציא שני אלבומי סולו: את "עירומים" ב-2003, עם הימנון הנודיסטים שנהפך ללהיט, ואת "כיכר מגן דוד" ב-2006, שבו זנח את מחוזות הרוקנרול לטובת שירים בסגנון ארצישראלי ישן עם הרבה אקורדיון. בחודש הבא הוא יוציא אלבום שירים מתורגמים של סרז' גינזבורג. בה בעת, גם הוא התנסה במלאכת ההפקה ועבד עם שלומי ברכה, "שייגעצ" ועוד.

דבר נוסף ומשמעותי שהספיקו השלושה לעשות בשנים שחלפו הוא להתחתן ולהיהפך להורים, כולם לבנות: סובול נשא לאשה את השחקנית עדי גילת והביא לעולם את רונה, כיום בת שנתיים ושמונה חודשים; רוט התחתן גם הוא עם שחקנית, נטע גרטי, ולשניים נולדה הלנה, כיום בת שלוש וחצי; אבן צור חרג ממנהג הלהקה והתחתן עם סטודנטית לתואר שני בביולוגיה ששמה שלי פישר. לפני חמישה חודשים נולדה בתם שירה. "אנחנו מתכננים כבר את 'מוניקה סקס' הדור הבא", אומר סובול. "הפעם רק בנות. הופעת בכורה ב-2027".

אווירת מסיבה

זהו הראיון המשותף הראשון שלהם זה שבע שנים. למרות הזמן הרב שחלף, זה לצד זה הם משדרים נינוחות מהסוג ששמור לחברים ותיקים, כאלה שגם מפגש אקראי ביניהם אחרי שנים של נתק ירגיש טבעי ונטול מאמץ. רוט מזמין שניצל ומיד מנסה להאכיל את כולם, אבל אבן צור מסתפק בקפה, וסובול, שסבור שמזג האוויר והאווירה הנוה-צדקית הרומנטית דורשים אלכוהול, מזמין סיידר חם.

צוות העובדים במקום נרגש נוכח המעמד. אחד המלצרים ניגש לרוט ומספר לו שלפני כמה שנים הוא נתן לו את המפרט שלו בסוף הופעה של "מוניקה סקס". רוט מגיב באדיבות ומגלה עניין רב בסיפור. "שמרנו על קשר גם בתקופות שלא עבדנו יחד אבל ללא ספק התקרבנו חזרה בשנה האחרונה", מספר אבן צור. "עכשיו עם הילדות זה בכלל תענוג. נסענו כולנו יחד לאילת, לפני שבוע כולם היו אצלי בבית וגם נסענו לא מזמן לגן הזואולוגי".

במפגשים הקבוצתיים שלכם יש שלושה מוסיקאים ושתי שחקניות. לא מעט אגו לסלון אחד.

רוט: "אני חייב להגיד לך שזה ממש לא ככה. למזלנו כל הנשים חברות טובות ומסתדרות מצוין. לפני כמה ימים התעוררתי בבוקר ושמעתי את אשתי מדברת בטלפון איזה חצי שעה בלי הפסקה. כששאלתי אותה עם מי היא דיברה, היא ענתה שעם עדי. הן דיברו על הכל, ממטבחים ופרקטים ועד תיאטרון, הצגות, תפקידים ושחקנים. כך שזה שהן מאותו תחום רק מקרב ביניהן, אבל האמת שהן שלושתן חברות".

בתקופות שלא עבדתם ביחד, התייעצתם זה עם זה בנוגע לפרויקטים האישיים שלכם? שלחתם סקיצות?

אבן צור: "אנחנו משתפים, אבל לא מתייעצים יותר מדי".

רוט: "זה מקום שאתה שומר לעצמך, הכיף שלך מחוץ לכותלי הלהקה".

סובול: "דווקא מפני שהדעה כל כך חשובה, אתה לא שולח לפני שזה גמור, וכשזה גמור אז הם כבר יגידו לך שזה נשמע טוב כי אין להם ברירה".

קראתם את הטורים והספרים של יהלי?

אבן צור: "לי יש בעיות ריכוז קשות ואני כמעט לא קורא ספרים, אבל את של יהלי אני חייב".

רוט: "מה שהיה נחמד בטורים של יהלי, זה שהרבה פעמים הוא כתב על אנשים שאנחנו מכירים בשמות בדויים, או כל מיני סיטואציות שידענו על מה הוא מדבר".

ואת הספרים שלו קראת?

"לא", רוט מחייך במבוכה. "אבל אני לא קראתי ספר מאז גלילה רון פדר בכיתה ד'".

אבן צור: "ברצינות, אני חושב שזה שלכל אחד מאתנו יש עולם ומלואו שלא קשור ללהקה, זה דבר מאוד משחרר. אתה מגיע לחזרה בלי מטען, כי אתה לא תלוי בלהקה. אני רואה איזה מתחים יש בלהקות אחרות ואני שמח שזה לא המצב אצלנו. אפילו שיש לנו רק שלושה אלבומים ורביעי בדרך, ואנחנו קיימים כמעט 20 שנה. זה מיוחד. שיא שלילי גם בנוף הישראלי", הוא חורץ וגורר צחוק מכולם.

היה קשה לשכנע את כולם להצטרף להרפתקה הזאת? בכל זאת, חלפו שבע שנים מאז האלבום הקודם.

סובול: "ניסיתי להניע את זה במשך חצי שנה. פיטר תמיד בעניין, כך שאותו לא היה צריך לשכנע. עם שחר זה סיפור אחר".

אבן צור: "אני תמיד נגד, אלא אם כן יש סיבה מספיק טובה".

סובול: "שחר הוא איש הקונצפטים של 'מוניקה'. מבחינתו, אם אין קונצפט חדש, הוא יעדיף לא לעשות אלבום. נגיד 'חיות מחמד' זה אלבום שלנו שהוא לא כל כך אוהב, כי הוא הרגיש שלא התפתחנו בו. מותר לי להגיד את זה שחר?".

אבן צור מהנהן בראשו לאישור.

סובול: "בהתחלה הגעתי עם מקבץ שירים אחר לחלוטין, שירי רוק סופר מהירים נוסח 'דה ג'ם', שאף אחד מהם לא נכנס לאלבום חוץ מ'משהו אחר', שנהפך בסופו של דבר לשיר הכי אטי באלבום".

רוט: "כשניגנו את הקאדר של השירים האלה, אני זוכר שאמרתי לשניכם שאני חושב שזה מגניב וזה כיף, אבל זה לא באמת לוקח אותנו קדימה למקום חדש. למרות שגם דבר כזה הייתי עושה, כי כיף לנו לנגן ביחד, ואת זה אי אפשר לקחת מאתנו".

סובול: "ואז, באחת החזרות, ניגנו את 'השמלה ממדריד', ופתאום נדלקו לשחר העיניים וזהו, המשכנו קדימה".

התוצאה של שיתוף הפעולה המחודש של השלושה, יחד עם ההפקה של עופר מאירי, הוא אלבום שמשלב את הרוק הבסיסי של "מוניקה סקס" עם Fאנק, סאונדים אלקטרוניים בדמות ביטים מסונתזים והרבה קלידים, וכרגיל - הימנוני הופעות פוטנציאליים וטקסטים מעולים. אם פעם חברי "מוניקה סקס" העידו כי הם מושפעים מלו ריד, "נירוונה" ולויד קול, ניכר שבעבודה על האלבום החדש סובול וחבריו הקשיבו הרבה ל"אל-סי-די סאונדסיסטם". עד כדי כך שהשיר הפותח את האלבום, "גשר", מצטט את הלחן של "All My Friends", דבר שסובול נשבע כי הבחין בו רק בדיעבד. כשנזכרים בפזמון של השיר, שבו ג'יימס מרפי תוהה איפה החברים שלו הלילה, הציטוט הלא מודע מקבל משמעות נוספת שמעלה חיוך על השפתיים, לאור החברות ארוכת השנים בין סובול, רוט ואבן צור.

יוצר נוסף שעולה כמקור השראה באלבום הזה - כמו ב"אלדורדו", הפרויקט המשותף של סובול ורע מוכיח מ-2008, הוא בק. "אם יש משהו משותף לי ולבק זה ששנינו אוהבים הרבה סוגים של מוסיקה. גם בתוך הלהקה יש לנו טווח מאוד רחב של מוסיקה", מפרט סובול. "לגבי 'אל-סי-די', מה שאהבתי בהופעה שלהם זה שיש לך שתי אפשרויות: אתה יכול לעמוד ולהקשיב לנגנים או לשירים, או שאתה יכול לא להקשיב לכלום ופשוט לשקוע במוסיקה ולהתחרע. זה משהו שיש אצלנו בתקליט על קצה המזלג, עוד אפשר לפתח אותו. בהופעות זה לגמרי יקרה. ב-24 בפברואר תהיה לנו הופעת בכורה בהאנגר 11 בנמל תל אביב עם מאירי על הקלידים וספי אפרתי על הבס, ואנחנו נבצע גם עיבודים חדשים לשירים ישנים ברוח התקליט, כדי שתהיה ממש אווירת מסיבה".

במגמת עלייה

לצד השירים החדשניים מבחינת הסאונד, יש גם כאלה שמזכירים יותר את הצליל הישן שלכם, ביניהם הסינגל "השמלה ממדריד". למה בחרתם להוציא דווקא אותו ולא על הצהרת כוונות נועזת יותר?

אבן צור: "חשבנו להוציא משהו על קו התפר, כי בכל זאת לא הוצאנו אלבום שבע שנים. רצינו לחזור עם משהו שעדיין מצלצל כמו 'מוניקה', אבל מחבר אותנו לסאונד של מאירי. 'השמלה ממדריד' הוא עדיין בייסיק רוק, אבל הוא נשמע בועט מהיום ולא משנות ה-90. זו בעצם המשימה הכי קשה בחזרה לפעילות של להקה משנות ה-90, לחזור עם ההמצאה שלך אבל מומצאת עוד פעם. זה גם השיר שבעצם הניע לנו את העבודה על האלבום הזה והוא כבר שלושה שבועות במקום הראשון במצעד של גלגל"צ, כך שאין באמת מקום להסברים".

סובול: "זה עבד. אנשים אוהבים את זה ובמיוחד מחוץ לתל אביב, וזה מה שחשוב בעינינו. כי בסופו של דבר זה הלחם והחמאה שלנו".

להוציא אלבום בתקופה שהרוק הישראלי לא בשיאו זה דבר מרפה ידיים או מדרבן?

סובול: "אני דווקא חושב שהרוק הישראלי במצב של עלייה כרגע. זו אמנם רק ההתחלה, אבל קורים הרבה דברים מעניינים עכשיו".

כן, אבל מרבית העשייה היא בשוליים לא במיינסטרים.

סובול: "אבל זה תמיד מתחיל בשוליים. וזה גם יחזור להיות מיינסטרים. אלה מעגלים שחוזרים על עצמם. בשנות ה-70 היו פה כמה להקות רוק מאוד גדולות כמו 'תמוז' ו'כוורת', ואם תבדקי את 'להיט בראש' של המחצית השנייה של שנות ה-80, תראי שהרוק עבר לשוליים באותה תקופה. חוץ מזה ש'מוניקה סקס' זו להקה עם כוח. אף על פי שלא הוצאנו אלבום שבע שנים, כל שנה לפני יום העצמאות עושים סקרים של הלהקות האהובות ואנחנו תמיד בחמישייה הפותחת".

אז אתם לא מתחברים לזעקות השבר של חלק מהרוקרים הישראלים על כך שזמרים מז'אנר הפופ המזרחי מחריבים את הנוף המוסיקלי?

רוט: "במוסיקה המזרחית - כמו בכל תחום - יש דברים טובים יותר וטובים פחות. יש בארץ גם כמה להקות רוק שהייתי מעדיף להעלות על מטוס ולשלוח לקיבינימט".

סובול: "יש דברים מסוימים שאני אשמח ללמוד מההפקות של המוסיקה המזרחית. כשבן אדם מגיע להופעה של ליאור נרקיס, הוא מקבל ערך לכסף שלו. הוא מקבל הפקה מושקעת, הרבה נגנים מעולים על הבמה, התאורה מעולה. כל העסק נראה טוב".

אבן צור: "יש הופעות רוק שאתה תלך לראות פה ופשוט תתייבש, גם אם אתה אוהב את השירים. במוסיקה המזרחית הגיעו להפקות ברמה מאוד גבוהה. זה בידור להמונים וזה עובד יפה".

פילטר של אקטואליה

המלה תמיד שיחקה תפקיד חשוב בשירים של "מוניקה סקס". סובול, שכתב את רוב שירי הלהקה, מתאר סיטואציות ומערכות יחסים שהתרחשו ברובן על רקע תל אביב, בלשון תמציתית וסיפורית. לשאלה אם הכתיבה שלו השתכללה עם השנים, הוא עונה "אולי נפתחתי קצת. כשהתחלתי, הייתי מעריץ של סינגר-סונגרייטרים כמו לו ריד ולויד קול, שהיה להם סגנון כתיבה מאוד סיפורי. עם השנים קצת נטשתי את העניין הזה", הוא אומר. ב'פצעים ונשיקות' יש זרעים לכתיבה קצת פחות ברורה ואני חושב שזה מכיוון שפיתחתי עם השנים. אם בהתחלה רציתי לספר סיפור מאוד חד משמעי ופולקי, אז התפתחתי לכיוון של סיפור עם נגיעה קצת יותר אבסטקרטית".

זה מושפע מדברים שאתה קורא?

"זה מושפע מדברים שאני אוהב. בעשור האחרון מי שעשה את זה הכי יפה בעיני זה דייוויד ברמן מ'סילבר ג'וז'. הוא בעיני המשורר הגדול של הרוק ב-15 השנה האחרונות. מה שאני אוהב אצלו זה שתמיד אתה מרגיש שיש סיפור בשיר, אבל אין לך מה מושג על מה הוא".

בטקסט שלך מ-2004 על לויד קול ב"העיר" כתבת שלכותבים רציניים קשה מאוד לא לקחת את עצמם יותר מדי ברצינות. גם לך זה קורה?

"אחד הדברים שאני הכי אוהב בדבר הזה שנקרא רוק הוא חוסר הרצינות הבסיסי שיש בו. בעולם הספרות אנשים מחויבים למכובדות בסיסית כזאת ואני רואה סביבי כמה זה חונק. ברוקנרול מה כבר יקרה? תצא אידיוט? זה בסדר, אתה בטח אפילו תמכור עוד כמה עותקים. אז מצד אחד, מוסיקאי רוק לוקחים את עצמם הכי ברצינות בעולם. הם יכולים לספר לך שעות איך הנגינה שלהם הושפעה מציור של דה וינצ'י, כך שזה יכול להיות הכי יומרני, ועם זאת, זה תחום שמאפשר לך להיות אידיוט באמת. זה הכיף של התחום הזה".

ברבים מהטקסטים ב"מנגינה", נוצרת תחושה של התבוננות לאחור וסיכום תקופה. בשיר "אתה ללא", אבן צור מתאר את לילות השתייה המופרזת שהשאיר מאחור. "לילות של ריצה מטורפת לשום מקום", לדבריו. "לילות בהם אתה ללא תכלית, ללא תחתית, בקיצור - אתה ללא". ב"ילד מפתח" רוט נזכר בשכונה שבה גדל: במכולת, בשכנה ממול ובפוסטרים של "תיסלם" שקישטו את קירות חדר ילדותו.

ב"להפסיד לניו יורק" סובול מתייחס לנסיעה שלו ושל שאר חברי הלהקה לתפוח הגדול, מיד אחרי הפריצה הגדולה ב-1995. "אני חושב שהנסיעה הזאת היתה שילוב של גאווה ופחד. מצד אחד, חשבנו שאנחנו באמת יכולים להצליח בחו"ל ומצד שני ההצלחה של האלבום הראשון הלחיצה אותנו. פשוט קמנו ועפנו מפה מבלי לקצור את הפירות הכספיים. אני חושב שאם האלבום החדש ימכור פלטינה, נדע להכיל את זה".

במשך שנה וחצי רוט, אבן צור וסובול חלקו בית בברוקלין עם בנות זוגן אז, ניגנו שעות על גבי שעות בכל יום, הופיעו במועדונים קטנים, רדפו אחרי חברות התקליטים והתפרנסו מעבודות מזדמנות. בסופו של דבר הם נשברו ופירקו את החבילה: סובול עזב ללונדון, רוט חזר לארץ ואבן צור נשאר בניו יורק. רק ב-2001 הם אספו את השברים והקליטו את אלבומם השני "יחסים פתוחים".

אם הייתם מנסים לפתוח היום בקריירה בינלאומית, זה היה נראה אחרת?

סובול: "אני חושב שזה היה קורה בצורה יותר אורגנית. מה שקורה היום זה שלהקות מתחילות בקטן, בונות לעצמן טורים דרך המייספייס או הפייסבוק ולאט לאט זה צומח. אני רואה את זה קורה ל'קרוסלה' ולגבע אלון, וזה נורא יפה בעיני ויש לזה בסיס אמיתי ובריא. לנו לא היתה אפשרות כזאת. לא היה אז אינטרנט וכל תופעת הלייבלים הקטנים היתה בחיתוליה".

יש תחושת החמצה?

אבן צור: "ממש לא. אני חושב שכל אחד מאתנו קיבל המון מהחוויה הזאת גם בלי הצלחה על הנייר".

המלצר הנרגש חוזר פתאום לשולחן עם קינוח קצפתי. "זה מאתנו", הוא אומר. "את רואה", אומר אבן צור. "אדם הוא סך כל החוויות שהוא צובר. והנה אנחנו פה, מדברים על האלבום החדש ומקבלים קינוח על חשבון הבית. מה רע?".

סובול: "חוץ מזה, שאם באמת נרצה, אנחנו נעשה את זה. השירים שלנו באנגלית לא דומים לשירים שאמנים אחרים כותבים באנגלית. אני חייתי שנים באנגליה ואני מרגיש מאוד משוחרר באנגלית. אם נרצה ננסה, אבל בצורה יותר שפויה".

ויש מחשבות בכיוון?

סובול: "האמת שהקלטנו עכשיו כל מיני שירים באנגלית מהתקופה ההיא, אבל זה בעיקר כדי שיהיה לנו תיעוד. עוד אין לנו מושג אם באמת נעשה עם זה משהו. נראה".

נשאר משהו מרוח הנעורים של ימיה הראשונים של הלהקה?

אבן צור: "בטח. יש כל מיני שטיקים שאנחנו עושים אחד לשני בהופעות. בתחילת הדרך ניסיתי להרשים את פיטר, שהיה הנגן המקצועי והמלומד מבינינו, אז כל פעם שהייתי בא ביציאת תיפוף מלומדת היינו מסתכלים זה על זה במין קריצה כזאת, וזה נשאר מאז. חוץ מזה אנחנו משחקים פוקר בהמתנה לפני ההופעות, שזה משהו שהולך אתנו כבר הרבה שנים. מזל שגילינו את הפוקר, כי עד אז היינו מוצאים איזה פח ומנסים לקלוע לתוכו אבנים".

מה עם הקנטות, ריבים, צעקות?

רוט: "הקנטות אין כמעט, כי תכונות שפעם הרגיזו אותנו אחד אצל השני מתקבלות היום בהבנה. אבל ריבים וצעקות בטח שיש".

סובול: "אחד הדברים שגורמים לנו להבין שכנראה אנחנו עושים משהו נכון זה שכל פעם שאנחנו רואים פארודיה על רוק, זה כאילו מישהו ישב אתנו בחדר וכתב את התסריט. עברנו על כל הקלישאות בספר: האגו, הריבים, הבנות שלא הסתדרו ביניהן, הוויכוחים, המנהל האישי. היו לנו את כל הדברים האלה בהיסטוריה של הלהקה".

בשלב זה הלהקה נכנסת לבולמוס ציטוטים מסרט הפולחן "ספיינל טאפ", שמתברר כאחד המועדפים על השלישייה. אחד מהם אף משמש אותם כדי לשרטט את ההבדלים ביניהם: "נייג'ל ודייב הם שני קטבים, כמו קרח ואש", אומר אבן צור. "תפקידי בלהקה הוא להיות איפשהו באמצע, כמו מים פושרים".

ומי זה מי?

"אני אש, יהלי קרח ופיטר מים פושרים".

ההורות שינתה במשהו את הדינימיקה בלהקה?

רוט: "מבחינתי זה שינה בעיקר את זמני החזרות. אם פעם החזרות היו מ-20:00 עד שתיים בלילה, אז היום הן מתחילות בעשר בבוקר עד 15:30, כי אז צריך לאסוף את הילדה מהגן. אבל זה הכל".

אבן צור: "ילד זה דבר ענק. זה יותר מה שאתה לא מספר, מאשר מה שאתה כן מספר. אני לא יכול להגיד בדיוק מה, אבל אין ספק שזה שינה את כולנו. זה עוד רובד בחיים, ולהצליח להתפתח ולהמשיך כלהקה עם הרובד הנוסף הזה, זה חלק מהסיפור שלנו. מבחינה יצירתית, אני מרגיש שהולדת בתי דווקא דוחפת להיות יותר בוטה. אני רוצה שהיא תסתכל עלי בצורה מעניינת, אז ללכת על המובן מאליו זה לא אופציה. אני מרגיש שמאז שיש לי את שירה אני נהפך ליותר קוצני ונועז. אם פעם הייתי מתפרע בלילות, אז היום אני מתפרע בטקסט, במוסיקה ובהפקה".

סובול: "הבת שלי לימדה את הילדים בגן את ה'שמלה ממדריד'. היא עוד לא בת שלוש, אבל היא שרה את זה פיקס, חוץ מזה שזה 'השמלה ממדריק' ולא ממדריד, והיא גם מתווכחת אתי על זה. מבחינת הכתיבה, אני מרגיש שבגלל שהיא מבינה את הטקסטים, לא בא לי לבלף יותר בשירים".

במשך השנים היית מוכר גם בתור הבן של המחזאי יהושע סובול. החוויה הזאת של להיות "הבן של" השתנתה עכשיו כשאתה אבא בעצמך?

סובול: "אני לא מרגיש איזשהו שינוי. בהתחלה באמת חששתי מתווית ה'בן של', אבל למזלי מהר מאוד הצטרף לטייטל הזה גם 'הסולן של מוניקה סקס'. אם הייתי מתחיל בקריירת סולו, התג שלי היה 'יהלי סובול, הבן של יהושע סובול'. מכיוון שהצלחנו כבר באלבום הראשון, כשהייתי בן 22, התג שלי השתנה. אז ברמה החיצונית זה לא באמת הפריע וברמה האישית גם לא, כי אבא שלי תמיד דאג לתת לי המון ביטחון לגבי מה שאני עושה. אני מכיר 'בנים של' שזכו לביקורת מההורים שלהם וזה הפריע להם מאוד. ואצלי זה תמיד היה הפוך. מהשיר הראשון שכתבתי בגיל תשע הוא אמר לי שזה נפלא, גם כשזה לא היה כזה נפלא".

אם כבר מדברים על אבא שלך, איך זה שאף שיש לכם השקפות פוליטיות דומות, לא הצטרפת אליו בפרשת החרם על היכל התרבות באריאל?

סובול לוקח הפוגה קצרה ומשחק עם פלח תפוז שנשאר בכוס הסיידר. "אני חושב שהדבר המהותי והכי חמור בכל הסיפור הזה, הוא שהגענו במדינה שלנו למצב שבו אנשים מפחדים להגיד מה שהם חושבים, ומפחדים לפעול לפי צו מצפונם. ברגע שהדברים האלה קורים, המדינה בדרך להיות גמורה. המאבק של אבא שלי היה מאוד חשוב מהבחינה הזאת שהוא העלה את הנושא לסדר היום. הרי זה נושא שנוי במחלוקת, ומטבע הדברים, מכיוון שיש לנו ממשלה ימנית, מנסים להפוך את זה לנושא לא שנוי במחלוקת. צריך להיות חופש בחירה לבן אדם - האם הוא מופיע באזור הזה ששנוי במחלוקת או לא. אבל לא הכרעתי ביני לבין עצמי אם חרם תרבותי הוא המהלך הנכון".

אתה תסכים להופיע שם?

"אמרתי לאבא שלי ואני מוכן להגיד את זה פה - אני חושב שכל דבר שמוריד את רמת הקיטוב והשנאה הוא טוב. אבל אין שחור או לבן, תלוי למה אתה בא, באיזו מסגרת, מה אתה יכול להגיד שם ומה אתה לא יכול להגיד שם".

למה בחרת לשתוק?

"במשך שלוש שנים כתבתי בטור שלי את הדעה לי על כל דבר שקרה במדינה, בלי כחל וסרק ובאופן בוטה. אני לא חושב שהיה אי פעם זמר במדינה שכתב ככה את דעתו בעיתון בצורה גלויה במשך שלוש שנים. העניין הזה של אריאל תפס אותי בדיוק בחודש שהחלטתי שאני מתפטר מהעיתון. הרגשתי שבמקום להיות אמן, שזה הדבר שהכי מעניין אותי ושאני הכי נהנה ממנו, נהפכתי לפילטר של אקטואליה. נסעתי לתאילנד, ביטלתי את המנוי לעיתון ועשיתי קאט. ביום שעליתי על המטוס חזרה קראתי על הדבר הזה. אם היתה לי דעה באמת ברורה ונחרצת בעניין הזה הייתי מתייצב, אבל אני בתקופה שבא לי להתנקות מאקטואליה. דיברתי פה על הנושאים האלה יותר מרוב המוסיקאים בארץ ולא בא לי עכשיו".

ומה אתם חושבים על השתיקה הכמעט גורפת של מוסיקאים בנושא הזה? אבן צור: "הם עסוקים במבט בטבלאות של מדיה פורסט, אין להם זמן לזה. צריכים לראות כמה השמיעו אותם".

סובול: "לאנשים מעולם התיאטרון יש קרנות שתומכות בהם. לזמרים של רוק ופופ אין שום רשת ביטחון, שום תמיכה. אם הם מנודים, הלך עליהם. נכון שהיה נחמד מדי פעם לשמוע את המוסיקאים הוותיקים והגדולים מתבטאים. זה לא היה מזיק להם. יש חשש מוגזם בקרב הגוורדיה הוותיקה מלהתבטא בנושאים פוליטיים וזה קצת חבל".

אתם רואים את עצמכם מגיעים ליום שבו אתם תהיו הגוורדיה הוותיקה של עולם הרוק הישראלי?

"זו התקווה", הם עונים, ואבן צור מוסיף: "הדבר היחיד שיכול לשמור אותי צעיר זה ההתפתחות במוסיקה. זו הגאולה היחידה שיש לי בראש. זו התקווה היחידה, אני לא יכול לדמיין שום דבר אחר שיגרום לי להרגיש בסדר עם עצמי". *



''מוניקה סקס''. מימין: סובול, רוט ואבן צור


ב-2002. עדיין ''בייסיק רוק''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות