שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יפתח רייכר-עתיר
יפתח רייכר-עתיר

מבצע קציצה בן מקנטייר. תירגמה מאנגלית: כרמית גיא. הוצאת עם עובד, 384 עמ', 98 שקלים

זה לא ספוילר. על הסיפור נעשה כבר סרט ("The man who never was", 1956), נכתבו ספרים, והוא אף זכה לערך בוויקיפדיה. מעשה שהיה כך היה: השנה היא 1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. שני קציני מודיעין בריטים - האחד עורך דין יהודי שהתגייס עם פרוץ הקרבות, השני איש מודיעין צעיר ומוזר למראה - הוגים רעיון ומבצעים אותו. במבט ראשון, זה נראה פשוט ומפתה לומר שגם אנחנו, כלומר אני ואתה, יכולנו לחשוב עליו. הם ממציאים יש מאין קצין נחתים בריטי שנהרג, מציידים את גופתו במסמכים שמעידים שהנחתת כוחות בנות הברית בדרום אירופה תתבצע ביוון (ולא כפי שתוכנן ובוצע בסיציליה), זורקים את גופתו מול חופי ספרד הנייטראלית שנטתה לכיוון הנאצים, ונותנים להונאה להתגלגל.

אל תירתעו משם הספר. "מבצע קציצה" (Operation Mincemeat) הוא ספר רציני ומחויך גם יחד, שזכה להמלצה חמה אפילו מג'ון לה קארה, ששירת אף הוא במודיעין לפני שנהפך לסופר מפורסם. בן מקנטייר, הסופר האנגלי שכתב כבר כמה רבי מכר היסטוריים, עושה זאת שוב, ומצליח לחדש בפרטים ובפרשנות. ובאשר לשמו של הספר - ובכן, גם בבריטניה פעלה ועדה שקבעה שמות למבצעים צבאיים, וצ'רצ'יל הנחה אותה שלא לתת שמות מגוחכים למבצעים הרי גורל. כדי לשמור על ביטחון שדה, והיות שהיה ברור כי שמות המבצעים עלולים להגיע לידי האויב, הקפידה הוועדה שלא לתת שמות שירמזו על מטרתם.

למרות זאת, הם (והגרמנים בתורם) טעו לא פעם ונכנעו לנטיית הלב. השם "מבצע קציצה" נבחר מכיוון שבמבצע היתה תוכנית לקחת גופה, לזרוק אותה לים ולהאכיל את האויב בה. שני הקצינים שהיו אחראים למבצע, יואן מונטגיו וצ'ארלס כריסטופר צ'ולמונדליי, לא המציאו את השיטה יש מאין. ככל הידוע, היוונים הקדמונים היו הראשונים שהשתמשו במסווה כדי להכניס כוחות לתוך טרויה הנצורה באמצעות הסוס הטרויאני (שהיה, אגב, השם הראשון שניתן למבצע קציצה). במלחמת העולם הראשונה השתמשו הבריטים במסמכים שאבדו כביכול כדי להטעות את הטורקים בקרבות בעזה ובבאר שבע, ובמלחמת העולם השנייה עצמה היו עוד כמה ניסיונות דומים - כולל מאמר של איאן פלמינג (מי שכתב את ספרי ג'ימס בונד) שהמליץ על שיטה כזו.

ההבדל נעוץ במורכבות הביצוע, בשימוש בגופה, ובעיקר בעובדה ש"עם הצלחה לא מתווכחים". מונטגיו וצ'ולמונדליי, שנישאו על גלי ההצלחה, ניסו לחזור על המבצע שוב, אך נדחו על ידי מפקדיהם בטענה שהאויב מודע מדי לאפשרות הונאה זו. הם המשיכו לשרת את ארצם עד תום המלחמה, שבסיומה פנה מונטגיו לעריכת דין, לפעילות בקהילה היהודית, וכמובן למסע פירסום ענקי של המבצע, שכלל אפילו תפקיד קטן בסרט. צ'ולמונדליי נשאר איש מודיעין עוד שנים רבות, ובילה חלק מהן בכיסוי של לוחם בארבה במדינות המזרח התיכון. טוב עשתה הוצאת עם עובד שהחליטה לאפשר לקוראים בעברית גישה לפיסת ההיסטוריה הזאת, ואי אפשר שלא לציין לשבח את עבודת התרגום המעולה של כרמית גיא, שלא הזניחה שום פרט ואף טרחה לציין את שמות האנשים שלקחו חלק בסיפור באותיות לטיניות עבור מי שמחפש מידע נוסף.

חבל רק שהמתרגמת לא עשתה את אותו הדבר עם שמות המקומות שבספר. בן מקנטייר לא רק שכותב היטב, אלא גם מסתמך על מחקר מעמיק. 40 עמודים של מראי מקום ואינדקס מפורט עושים את הקריאה מאלפת ומשכילה. מקנטייר ערך תחקיר מדוקדק והוא יורד בספר לפרטי הפרטים של המבצע בלי לפגוע ברצף הסיפור ובמתח שלו. כמו כן, הוא מסביר היטב את מהלכי בניית ההונאה ואת הבעייתיות שלה: כיצד לגרום לגרמנים להאמין שהמסמכים שנפלו לידיהם הם אמיתיים, וכיצד לנטוע בראשם של הגרמנים את הביטחון שאף שהבריטים יודעים שגופה עם מסמכי מודיעין בריטיים נמצאת בידם - המסמכים הללו לא נפתחו ולא נקראו והושבו לאנגליה בשלמותם.

חפרתי בזיכרוני כדי לבדוק אם בוצע מבצע מעין זה אחרי מלחמת העולם השנייה. איני יודע. אך אולי אי הידיעה מצביעה על הצלחה מושלמת - על העובדה שאחד מארגוני המודיעין הצליח להונות את יריבו, ואף הצליח להסתיר זאת מהציבור הרחב. ערב מלחמת ששת הימים ביצעה ישראל מבצע הונאה גדול בחזית הדרומית בשם "לשון אדומה", שתכליתו היתה להסיט כוחות מצריים לאזור אילת, ובכך להקל על האוגדות הפורצות. עצם הביצוע נחשף כמה שנים אחרי המלחמה, אך פרטיו עדיין חסויים, ומי יודע, אולי השתמשו יוזמיו בניסיון שנצבר על ידי הבריטים.

מקנטייר, שזכה לבדוק גם מסמכים גרמניים שקשורים לפרשה, מראה שהיו אומנם קציני מודיעין שהטילו ספק באמיתות המסמכים, אבל הקונצפציה הצליחה להשתלט עליהם, בדומה למחשבה שהיתה בישראל לפני מלחמת יום הכיפורים. "הם פשוט רצו להאמין", כותב מקנטייר, ואחרי שכבר מסרו את הידיעות לדרגים הגבוהים - כולל להיטלר עצמו - הם לא העזו לערער על ההערכה שלהם עצמם מחשש שיבולע להם. עוד טוען מקנטייר שייתכן שקצין ההערכה הראשי בוורמאכט, לוטננט-קולונל אלקסיס ברון פון רון, שהתנגד לנאצים והוצא להורג אחרי ההתנקשות הכושלת בהיטלר, העריך שזו הונאה, אך מאחר שרצה בסיום המלחמה ובתבוסת גרמניה - נתן לה תוקף אמיתי.

מבצע קציצה היה הצלחה מבצעית מושלמת. הגרמנים בלעו את הקציצה "על כרעיה ועל קרביה", כפי שנכתב במברק לצ'רצ'יל. חלק מכוחות התיגבור הוסטו אל יוון במקום אל סיציליה והיעדרם תרם להצלחת הנחיתה. אחרי שהסתברו לגרמנים ממדי ההונאה והתחכום שלה, דרש שר החוץ ריבנטרופ הסברים מהספרדים ותבע "עריפת ראשים". היטלר עצמו לא הודה שרומה ואילו פון רון, האנליסט שקבע שהנחיתה תבוצע ביוון, ציין בדו"ח קצר ואנמי (וכנראה בסיפוק) שהנחיתה שם לא תבוצע, ובערמומיותו דאג שלא להודות בעובדה שהמסמכים היו מזויפים.

אף שהמבצע הוכן בזמן מלחמה, אין להתעלם גם מהבעיות המוסריות והחוקיות שנכרכו בו. הם חיפשו גופת גבר שנסיבות המוות שלו יאפשרו לשכנע את חוקר מקרי המוות של האויב שהאיש מת מטביעה אחרי שמטוסו הופל. בנוסף, היה עליהם למצוא איש מת שאין לו דורש. בסופו של דבר נלקחה גופת נווד אומלל - בניגוד לתקנות ולחוקים של בריטניה. עובדה זו (וגם שיתוף הפעולה של הספרדים עם הגרמנים) הוסתרה מעיני הציבור בפירסומים המוקדמים של המבצע ומעלה שאלה מוסרית מעניינת: האם מותר למדינה לעבור על חוקיה שלה לטובת מעשה שעל פניו נראה טוב? ובסמכותו של מי לקבוע זאת? נוגע ללב לקרוא ולהתרשם מהדרך שבה הבריטים זוכרים ומנציחים את האלמוני שגופתו נחטפה מחדר המתים. אותו אלמוני שירת בצבא - למרות האירוניה - רק אחרי מותו, ונקבר תחת השם הבדוי מייג'ור ויליאם מרטין. ב-1977, עשרות שנים אחרי המלחמה, נוסף שמו האמיתי, מייקל גלינדר, על המצבה שבספרד. הוא רשום כחלל מלחמה, ובכל שנה עולה נציג רשמי על קברו ומניח זר פרחים.

בן מקנטייר מציג בפני הקוראים תמונה צבעונית ומשכנעת של מגוון גדול של גברים ונשים שפעלו במנגנוני המודיעין השונים בזמן מלחמת העולם השנייה, כמו גם את תמונת המלחמה בגזרת דרום אירופה ואפריקה ב-1943, השנה שבה התחיל הגלגל להתהפך והניצחון כבר נראה באופק. המלחמה ההיא נראית כיום כאירוע רחוק, ולרובנו היא מתקשרת בעיקר לשואה. זאת רק אחת מהסיבות ששווה בהחלט לקרוא את אחד מהסיפורים המדהימים, המפורטים והאישיים כל כך שתרמו להשגת הניצחון ולהדברתה של גרמניה הנאצית.

Operation Mincemeat \ Ben Macintyre

תא"ל (מיל') יפתח רייכר-עתיר שירת בתפקידים בכירים בחיל המודיעין

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ