בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עינב גלילי, אז מה שלום העולם הערב?

בסך הכל, החיים של עינב גלילי התגלגלו הרבה יותר טוב מכפי שחשבה. הגיל לא מטריד אותה, וכך גם המעבר מלב הפריים טיים אל תוכנית ראיונות לילית מינורית. כך או כך, בסוף היא מוצאת את עצמה מול צלוחיות חד פעמיות עם ציור של דורה

תגובות

לפני כמה חודשים, באחת השבתות החמות של הקיץ, מצאה עצמה עינב גלילי, עם בעלה, בנם בן השלוש ובתם בת השנה, מבקרים בפינת חי בקיבוץ. זו היתה פינת חי עלובה במיוחד, "פינת עולב", מחדדת גלילי, "עם חיות מוכות כינים שאני לא יודעת מאיפה הם אספו אותן, וזה מסריח וחם ואת מסתובבת שם עם הילדים שלך ואומרת 'הנה עז', 'הנה תרנגולת'". לסיטואציה נוספה המתנה בת 25 דקות בתור לרכיבה על פוני, כי "את תשללי מבנך את החוויה על הפוני, לראשונה בחייו? ואז מגיע כבר תורכם, כבר שילמת ואת נותנת את הקופון, מושיבה את הילד על הפוני ומוציאה את האייפון כדי לצלם ואז הוא נתקף היסטריה. אימה צרופה, הוא צורח. את כמובן מבינה אותו, רק למה הוא לא היה יכול לקבל התקף לפני 25 דקות?"

ישנם כמה דברים שאפשר להבין מהסיפור של גלילי. מי שהיתה לסמל הרווקות המשוחררת עד לפני כמה שנים, עסוקה כעת מעל הראש בענייני משפחה. באורח מובן הם מכתיבים את בחירות הקריירה שלה, משפיעים על שלוות הנפש שבה היא מדברת על האפשרות להיכשל והופכים את המשימה של קביעת פגישה עמה למאתגרת. מאידך מתברר שיש דברים שלא ישתנו. את הסיפור הזעיר בורגני הזה היא מנסחת בהומור, שולפת חידודים זריזים ומתבוננת בעצמה ובחייה בריחוק סרקסטי. "יש רגעים כאלה שאת מסתכלת על עצמך מהצד ותוהה", היא מסכמת, "יש את הרגעים האלה שאת מתקוממת, נגיד בשבת, שכל הורה מבין שלא רק שזו לא מנוחה, זה פשוט זמן אינסופי. זה נמתח באיזה תעלול פיסיקלי אני חושבת לשלושה חודשים. יש לי איזו תחושה שכאילו אני שומרת על איזו עין ביקורתית, אבל זה בטח לא תמיד נכון. בטח יש איזו מסיבת חנוכה שאני מאבדת את זה, עם הנר על הראש".

אילוצים מאסיביים

אם צריך להצביע על התכונה הבולטת ביותר בקריירה של גלילי, בת 41, הרי שזו מיומנותה המלולית. היא מתנסחת במהירות והיא מושחזת ומשעשעת כשם שהיא קנאית לניסוח של דבריה. מאז ומעולם היתה הקריירה שלה מושתתת על היכולת הזו. החל בנערת הגלגל רפת השכל אך חדת הלשון ב"העולם הערב", עבור בתוכנית הרדיו "היפות והאמיצות", וכלה בארבע עונות של "משחק מכור" שהנחתה. ביום שלישי הבא תעלה תוכנית חדשה בהנחייתה, "חדר 101", גרסה מקומית לפורמט בריטי מצליח.

גלילי מארחת בה מרואיינים מוכרים (רביב דרוקר ונרי ליבנה למשל) שמספרים לה על אותם דברים המעצבנים אותם, דוגמת מוות, קופאיות בסופר פארם או חיק הטבע. אלא שמדובר בשינוי לא קטן עבור גלילי. אחרי שנים ארוכות בלב הפריים טיים של הערוץ המסחרי, תשודר התוכנית במסגרת רצועת הלילה החדשה בטלוויזיה החינוכית בערוץ 23. במקביל היא ממשיכה להנחות את תוכנית הבוקר של הזכיינית "רשת" בערוץ 2.

"עשיתי תוכנית ראיונות ואירוח בערוץ 2 ולא הייתי רוצה לחזור על זה", גלילי משיבה, "הרייטינג נמדד מדקה לדקה. הם יודעים מה עשה הקהל ברגע שפרצופו של המרואיין עלה על המסך, אם הם זיפזפו או נשארו. זה מחייב לאילוצים מאוד מאסיביים. יש משהו בללכת לטלוויזיה החינוכית, שמאפשר חופש נורא גדול. אפשר לדבר עם אנשים נורא מעניינים שהם לא בהכרח הסחורה הכי לוהטת בכוכבות דווקא השבוע".

ועם זאת זה בהכרח קובע פחות צופים.

"אני לא חושבת שהרצועה הלילית של החינוכית יכלה להתקיים בכל ערוץ אחר, ממניע כלכלי טהור. אני נורא שמחה שיש מקום שבו זה יכול לקרות. יש לי תחושה שאם נעשה תוכנית טובה יראו אותה ואני שמחה שיש מקום שבו זה יכול לקרות, תוכנית קטנה עם פורמט מבריק. מה גם שאני לא אומרת פה 'היה שלום, ערוץ 2'".

זו סיטואציה מלחיצה?

"יש משהו בעבודה בערוץ 2, את באה ומנסה לעשות תוכנית הכי טוב שיש ושלא יהיה פאדיחות, זו בערך העמדה שלי. מערך השיווק המאוד משומן של הדבר הזה דוחף ומשווק את הדבר הזה לציבור כאיזה אירוע מכונן שהוא לא יכול לפספס וחייו לא ייראו אותו דבר אחריו. הדבר הכי נפוץ בפרומו זה משחקים עם המלים 'הכי' ו'כזה עוד לא היה'. במובן הזה זה לא מנופח לממדים מפלצתיים. מצד שני אני מגלה ודי בתדהמה שהסטרס הפנימי הוא הסטרס הפנימי, והצורך שזה יהיה מעולה בעיני הוא לא פחות גדול. הרצון הוא לא לפשל את זה".

זה מקום קצת משונה להיות בו, לא? את תמיד כוכבת ערוץ 2, בדרך כלל בפריים טיים. זו הפעם הראשונה שאת עוברת לנישה.

"האמת היא שבמקביל אני עדיין שם, אבל אין לי איזה דחף עז להיות שם".

זוהי נקודה שכדאי להתעכב עליה. הפרויקט הגדול האחרון שעשתה גלילי היה תוכנית האירוח "עינב גלילי באה בטוב", ששודרה בשעות צפיית השיא בערוץ וירדה אחרי עונה אחת. גלילי התייחסה בעבר לתוכנית כאל כישלון. לתהייה העולה, האם מדובר בתגובת נגד, היא מגיבה כמעט בביטול. "התחושה שלי היא שאני מוערכת, מפורגנת ומחוזרת באופן נדיב דיו. אם יש כבר איזו הטיה, היא לטובתי, באמת. אני לא שותפה לתחושה הזאת. יש המון הצעות כל הזמן והרבה דברים שלא מתאימים לי".

מה לא יתאים?

"חלק מהם לא מתאימים בגלל התקופה שאני נמצאת בה. נולדו לי שני ילדים בשלוש וקצת שנים ואני מעוניינת לחזות בהם גדלים. יש דברים שאני לא עושה היום ברמה הכי פרקטית, נגיד רצועה יומית קומית, כי המשמעות של זה היא לעזוב את הבית וזה לא מתאים לי היום. זה לא מתוך ויתור או מרירות, אלא זו החלטה שאני עושה והרבה דברים אני פוסלת על הרקע הזה. אבל אני לא מדברת רק על זה, אלא על הסטרס הרגשי שכרוך בזה. בנקודה בזמן שבה אני נמצאת, לא מתאים לי להילקח מתוך חיי לטריפים כל כך קיצוניים".

זה חייב להיות כל כך קיצוני?

"כשזה יושב עלייך, כשאת אחראית להביא את המספרים האלה בפריים טיים בערוץ 2, אז כן. זו חוויה מאוד מאוד קיצונית ואני כרגע בתחושה שכשאני עושה דבר כזה היום, נפגעים חפים מפשע. אני נמצאת בתקופה שבה יש לי רצון לעשות דברים שלא מחריבים את חיי. האמת היא שגם מבחינת הטעם שלי, זה לא כל כך טריוויאלי בשבילי למצוא את עצמי בפריים טיים של ערוץ 2".

את לא אוהבת את מה שאת רואה?

"אני לא צרכנית של ריאליטי. אני יכולה לראות פרק ולהתפעל מהמיומנות והמקצוענות שמאחורי הדבר הזה, באמת, אבל זה לא הסם שלי ואין לי שום עניין להגיש את הדברים האלה. המקום שלי זה לא שם".

טכניקה של גילוי

כאן עולה שאלת המקום המדויק של גלילי. היא מספרת על הצעות מפתות להגיש שעשועונים שדחתה על הסף, על רעיונות לתוכניות לייט נייט שפסלה על סעיף אי התאמה וגם על מיאוס מהמאמץ שכרוך בכתיבת בדיחות ומשפטי מחץ בתוכניות מהסוג שהתמחתה בו בעבר. "יש איזה דימוי שאם אתה לא על המסך של ערוץ 2 אתה בטח יושב בבית עם תמונות של מנהלי הזכייניות וחיצים ורוקח נקמות", היא אומרת, "אבל זה פשוט שאין לי דחף מאוד בוער להיות במקומות האלה ואני חושבת שזה אומר עלי דברים נחמדים מבחינה פסיכולוגית".

יש בזה משהו מצער, כי הוא מסביר למה בכלל נשים, בטח בפרופיל הגיל והעיסוק הטלוויזיוני שלך, נעדרות מהמסך.

"אני לא תמימה בדבר הזה, וברור לי שיותר קל להסתובב בעולם כגבר לבן מאשה בכל צבע שהוא. מצד שני זה נכון, ברור לי שפחות נשים נמצאות על המסך כי אין להם את אותו דחף מדמם שאינו בר כיבוש להיות על המסך. עדיין אני חושבת שבהרבה מקרים זה אומר עליהן דברים טובים".

למה?

"הרבה מאוד נשים אומרות לא אפילו להצעה להשתתף כאורחות בפאנל", היא שולפת, "הפחד משותף לכולם, חשש מובן, אבל הרבה פעמים כשאת שואלת אשה למה לא, התשובה היא 'לא דחוף לי'. יש עוד דברים בחיים וזה לא הכי דחוף שישמעו אותך בפריים טיים. זה לא דבר שאת לא יכולה להתקיים בלעדיו. אצלי זה בוודאי נכון. הייתי שמחה לשבת ולקטר על הממסד הגברי שאינו מאפשר לי ביטוי בערוץ 2, אבל האמת היא שזה פשוט לא המצב".

נותרת אם כן השאלה מה בדיוק מחפשת גלילי לעשות בצעדיה הבאים בטלוויזיה. בינתיים, בשעת הערב שבה התקיים הראיון, סביב שולחן במסעדה שקטה בנמל תל אביב, גלילי משעשעת וכריזמטית אך קשה שלא לתהות אם פעלולי ההומור שלה לא נועדו לכסות, אולי להסתיר ולשמש פתרון נוח במקומות בלתי נעימים. היא לא נשמעת מופתעת כשהעניין עולה. "זה ויכוח שיש לי תמיד, אבל אני אומרת שזה הפוך - זו טכניקה של גילוי".

מה זאת אומרת?

"זה שאתה מדבר בטון משועשע מאפשר לך דווקא להגיד את הדברים שאחרת לא היית מעלה על דעתך לייגע בהם את הציבור. למשל בתוכנית החדשה, כשמישהו מדבר על הכרס שלו, שהוא היה רוצה להשליך אותה, זו שיחה נורא מצחיקה, אבל שיש בה דווקא המון עומק. יש שם משהו דווקא מאוד מתוחכם בעיני".

למה לא שומעים את קולך ודעותייך, למשל בשאלות כמו זו על נשים שדיברת עליה כרגע?

"אני מרגישה לא נוח. הפמיניזם שלי, ככה אני מרגישה, ברור מאליו ואם אני טועה זה בזה. אני מרגישה שבנוכחותי זה ברור מאליו. בשבילי בעיקר זה טריוויאלי ואני לא מעלה על דעתי משהו אחר. אני לא מעלה על דעתי שאפשר להסתכל עלי ולחשוב עלי משהו אחר. הבעיה היא שלא נעים לי לטחון לאנשים במוח".

אז זה נראה לך מטרחן?

"כן, אני לא בטוחה שדעותי כל כך מעניינות את הציבור. הרבה אנשים משמיעים את דעתם ואני לא בטוחה שהציבור משווע כל כך לשמוע את שלי. בעניין של מגדר אני חושבת שיש כל מיני דרכים לעשות את זה. דבר אחד הוא מלחמה כוללת, ולרגע אני לא מזלזלת בזה או במחיר שנשים משלמות על זה. אבל יש מלחמת גרילה ובנוכחות נון-שלנטית של אשה, בכל מיני מקומות, הדבר הזה הוא אפקטיבי. אני מפחדת לייבש, לשעמם. אני גם חושבת שיש בזה משהו לא מספיק מתוחכם. כשהטיקט שלך ברור ויודעים מה את הולכת להגיד, את מאבדת אפקטיביות וזה מצער אותי קצת. הדבר שהכי מפחיד אותי בעולם זה לשעמם, זה מפחיד אותי יותר מלהזדקן, להתקמט ולהתכער".

כל תקופה ותקופה

ההערה האחרונה עשויה להישמע מפתיעה. בתיק הארכיון של גלילי, המכיל חומרים ותמונות שחלקם בני 20 שנה, אפשר למצוא לא מעט התייחסויות למראה החיצוני. גלילי שימשה, בין היתר, גם דוגמנית לעת מצוא, מגישה בערוץ הקניות ואפילו לוהקה לתפקיד ביצית, לצדו של אקי אבני (שלוהק כמובן לתפקיד זרע) בהצגה לבני נוער כשהיתה בת 19 ("הפזמון האהוב עלי בהצגה היה: 'עד איפה ללכת, עד איפה לתת, האם הוא אוהב אותי באמת? האם נצלן, או סתם דון ז'ואן, רק שלא יאמרו במסדרון, זאת סתם מזרון'", היא מדקלמת בהתנצלות).

פרט לזה היא העבירה את שנות ה-30 לחייה כשהיא מטפחת דימוי של רווקה נהנתנית. בהקשר הזה שאלת ההתייחסות לגיל ולמראה היא עניין בלתי נמנע. גם כאן גלילי מקדימה את השאלה בתהייה - כיצד זה עדיין לא נשאלה על גילה. "מרגע שעברת את גיל 32 ככה, את יודעת שלא יהיה ראיון שבו לא תישאלי את שאלת הגיל".

מהי שאלת הגיל?

גלילי מחככת ידיים כמי שמאחוריה קילומטראז' רציני והזדמנויות לגבש תשובה: "יש לה הרבה מאוד ניסוחים שהשורה התחתונה בהם היא תמיד 'איך את מרגישה עם זה שאת מזדקנת'".

ואיך את מרגישה?

"מעולם לא קיבלתי עבודה כי אני מטר שמונים של בלונד. בטלוויזיה יש נשים כל כך יפות וזה מעולם לא היה הדבר שיכולתי להתבלט בו. אני סובלת מזה מעט מאוד, מהתבגרות פיסית. אני יכולה לראות את עצמי ולהגיד 'בסדר, אני נראית אשה בת 41 וזה בסדר'. נשבעת שזה בסדר לי. נשים יותר מבוגרות מנסות לרמוז לי בעדינות שעוד מבחנים לפני, אבל אני למשל מקבלת היום הרבה יותר הצעות עבודה ממה שקיבלתי בגיל 25. בוודאי יותר ממה שקיבלתי כשהייתי בת 22, שאז ההצעה הכי טובה שלי לשנת המס היתה למכור טוסטרים בערוץ הקניות. לא שהייתי מתנגדת להישאר מתוחת עור ודקיקה לנצח, אבל אני לא סובלת מזה נורא. אני חושבת שנעורי לא היו כזו מסיבה מתמשכת".

לדבריה, "החיים שלי בסך הכל התגלגלו הרבה יותר טוב מאיך שחשבתי שהם יתגלגלו. בגיל 30 הרגשתי טוב יותר מבגיל 20 ובגיל 40 טוב יותר מבגיל 30. יש ציטוט של פנינה רוזנבלום שאני לא יכולה להתחייב שכך בדיוק הוא נאמר, אבל ככה אני קיבלתי אותו. שאלו אותה על משהו מעברה הסוער והיא ענתה 'כל תקופה והתקופה שלה'", היא מחייכת. "יש לי עכשיו ילד בן שלוש וקצת ותינוקת בת שנה. ישנתי בשבוע האחרון חמש שעות במצטבר. זו תקופה כזו, לא הכי סקסית בחיי. זה כזה רוח הזמן לקונן נורא על המוות שבנישואים ובהולדה והאומללות שבבורגנות. אבל אני לא יכולה לבכות על זה. מצאת אדם שאת ממש מעוניינת להעביר אתו כמה שנים מחייך והצלחתם להוליד ביחד ילדים שפויים למחצה, את ממש על הצד הטוב של האירועים. האלטרנטיבה לא נראית לי הרבה יותר מלבבת. את מרמזת שאם הייתי מסתכלת על עצמי מבחוץ הייתי חושבת שאני איזו בורגנית משמימה?"

משמימה לא.

"יכול להיות שאת צודקת. משפחה יכולה להיות מקור אומללות איום ונורא אבל כשזה עובד זה נורא משמח. כשזה עובד זו חד משמעית הדרך הכי טובה בשבילי. אני בטוחה שלא הייתי יכולה להיות יותר מאושרת בכל קונסטלציה אחרת. אחד הדברים הטובים שילדים עושים הוא שהורות, יש בה משהו שמציף את הצדדים הטובים שבך. נכון שיש רגעים שאת אומרת לעצמך 'רגע, מי זו האשה המטורללת פרועת השיער ומטונפת הטרנינג שעומדת וצווחת שם באמצע הסלון', אבל חלק גדול מהזמן זה מממש פוטנציאל שנחמד לממש אותו. אני מניחה שזו תקופה שאני מאוד עסוקה בזה, אבל אני לא יכולה לעשות רק את זה".

ואת מצליחה לשלב?

"הניסיון נדון לכישלון, אבל המצב הזה מייצר סיטואציות כמו זו שהיתה לפני כמה ימים. אני עומדת בחנות ובוחרת צלוחיות חד פעמיות עם ציור דורה ומפת פו הדב ליום הולדת שנה לבתי, ותוך כדי זה מדברת עם מוטי קירשנבאום ומנסה להסביר לו - ברהיטות - את הפורמט הבריטי שעליו מבוססת תוכניתי כדי להפציר בו שיבוא. עכשיו, אני אומרת לעצמי, לא יכול להיות שזה מתקיים פשוט, אבל זה מתקיים, ואם לא הייתי עושה את שניהם הייתי באמת נהיית מרת נפש". *



גלילי בהעולם הערב. נערת גלגל רפת שכל אך חדת לשון


ע. צלם: עמית משיח, סטיילינג: שירן מניה ל''סולו'', איפור: קארמה ל''ורד ספיבק'', שיער: אסי שדה עיצוב שיער, חולצה: זארה, תכשיטים: פאולה ביאנקו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו