בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם מלים הן מכשירי עינויים

טרילוגיה של אלימות הולכת וגוברת בשלושה מחזות של הרולד פינטר. עם מותו בשבוע שעבר

תגובות

בשלושה ממחזותיו של המחזאי הבריטי היהודי הרולד פינטר - "החממה" (The Hothousr), "מסיבת יום ההולדת" (The Birthday Party) ו"שפת ההר" (Mountain Language) - אפשר לראות מעין טרילוגיה לא רשמית שבה האלימות המאורגנת והממסדית תופסת נפח וצורה מאיימת ועזה יותר ויותר. המסר שלה הוא פוליטי מובהק. פינטר מפנה דרכה אצבע מאשימה למשטרים דכאניים וטוטליטריים הנוהגים בכפופים להם באלימות, ומחזק את הקשר שבין שלילת השפה ובין דיכוי פוליטי.

וריאציות אלו על הקשר שפה-אלימות ושפה-שליטה התחדדו במקביל לתהליך התפתחותו של פינטר כיוצר ומחזאי פוליטי, כפי שמעיד הנאום הפסקני שנשא לימים לאחר שהוענק לו פרס נובל. בנאום טען פינטר נגד המלחמה בעיראק, כי בוש ובלייר רואים במוות דבר זניח. לקראת תום נאומו אמר (בתרגומו של אברהם יבין מתוך "אמנות, אמת ופוליטיקה"): "כשאנו מביטים במראה אנו סבורים כי הבבואה הנשקפת אלינו היא מדויקת. אך אם נזוז מילימטר אחד התמונה תשתנה... לעתים חייב הסופר לנפץ את המראה - כי רק מן העבר האחר של המראה ניבטת אלינו האמת".

במחזה "מסיבת יום ההולדת" מ-1958, הראשון ב"טרילוגיה", הקורבן הוא סטנלי. קיומו הנוח והבטוח לכאורה מופרע כשמופיעים בביתו שני גברים זרים, גולדברג ומקאן. למרות הרושם המנומס שהם מותירים, סטנלי חש מיד בסכנה. חטאו של סטנלי הוא האינדיווידואליזם שלו, וגולדברג ומקאן מגיעים כשליחיו של ארגון עלום שם כדי להחזיר אותו לנתיב הקונפורמיות. המחזה המוקדם הזה של פינטר דוחה כל קריאה ספציפית שתקשר בין הארגון הנזכר ובין מוסד פוליטי או חברתי קונקרטי. מאבק הכוח הראשון במשולש היחסים הזה מתמקד בדיכוי מילולי, שביטויו הפיסי הוא להביא את סטנלי לישיבה על כיסא. מי שיישאר עומד בסוף הסצינה יחזיק בעמדת הכוח, ואילו היושב ימצא עצמו בעמדת הנחקר הנתון בידי חוקריו.

לאחר שסטנלי נכנע ומתיישב, גולדברג ומקאן פותחים במתקפה מילולית המורכבת מסדרת שאלות והאשמות אינסופית, מעין חקירה משטרתית. הם מבקשים להרוס את סטנלי, וכלי ההרס הוא הלשון. יש לשניים עליונות מילולית ברורה עליו, ואף שבהתחלה הוא מנסה לענות, בתוך זמן קצר מטח השאלות וההאשמות חסרות הפשר נהפך לשטף מלל מוטרף שאינו משאיר לו מרחב תגובה. מאחר שהשפה מתפקדת כאמצעי להשלטת מרות, חשיבות המלים נובעת לא מהמשמעות התוכנית שלהן, אלא מהצליל, מהמרקם ומהאסוציאציות שנלוות אליהן. רק כך יכלו גולדברג ומקאן, שהגיעו אל הבית ללא נשק גלוי כלשהו, לאיים כל כך על סטנלי.

כאשר סטנלי מפסיק לדבר, המתקפה של גולדברג ומקאן מגיעה לשיא שלילת קיומו כאדם. הוא חוזר למצב ילדותי, ראשוני, ולמעשה מאבד את נשקו היחיד במלחמה. שתיקתו מבטאת את התמוטטותו הכללית. גולדברג ומקאן מנשלים את סטנלי מהשפה "שלו", והופכים אותו לכלי ריק שאליו יוכלו ליצוק תוכן חדש.

המחזה "החממה", שנכתב שנה לאחר "מסיבת יום ההולדת", אך הועלה לראשונה על הבימה רק 22 שנים לאחר מכן, מציג התרחשות במעין מעון או בית חולים לחולי נפש. יש בו מאושפזים נטולי שם והנהגה הייררכית המתחילה לקרוס, ובסוף זוועתי החולים קמים על מטפליהם ורוצחים את כולם מלבד אחד. מהמחזה עולה האפשרות כי אותם חולים הנמצאים במוסד כלל לא בחרו להתאשפז בו, וייתכן שמקור ה"המלצה" הממשלתית שהביאה לאשפוזם הוא פוליטי. פינטר מגבש תמונה מלאה יותר של אותו "ארגון" שחלקים ממנו נחשפו במחזה הקודם, למשל כשסטנלי הואשם בעזיבת הארגון. המוסד לחולי נפש המוצג במחזה עשוי לייצג כל מוסד הדורש הקרבה של האינדיווידואליות למען שמירה על הסדר הכללי.

אחד המועסקים במקום, לאמב, משמש, כשמו, שה קורבן לניסוי אלים ואף שעיר לעזאזל בפרשת הרצח. סצינת החקירה-העינוי של לאמב עומדת במרכז המחזה ומזכירה את חקירתו של סטנלי בידי גולדברג ומקאן. גם לאמב הוא מעט "אאוטסיידר" - עובד חדש שלא יצר קשר כלשהו עם אחרים במוסד והוא להוט לתקן את המערכת מבפנים. הסצינה נפתחת, גם כאן, בהזמנת הקורבן לשבת על כיסא, אלא שלאמב מתיישב מיד, ואפילו מוודא כי הוא מתיישב על הכיסא הנכון - קורבן מרצון.

חקירתו נושאת אופי מקצועי, מאורגן ומפורש הרבה יותר מזו של סטנלי. אם סטנלי נחקר בקומה הראשונה של בית מגוריו, לאמב יושב מבודד בבית חולים לחולי נפש. אבל השיטה אותה שיטה: שטיפת מוח מילולית הכוללת סדרות שאלות. גם חוקריו של לאמב אינם מעוניינים בתשובותיו, ומטרת שטף השאלות לערער את הנחקר, לגרום לו לאבד את יכולת התגובה והדיבור ולהותירו מרוקן. ככל שמתקדמת החקירה מוחלף העינוי המילולי באכזריות פיסית מכוונת, ותוצאת שתי החקירות דומה: הן סטנלי והן לאמב מוטלים חסרי תנועה ומשוללי דיבור. גולדברג ומקאן גרמו לסטנלי לקרוס מבפנים והביאו להתמוטטותו כמעט בלי לגעת בו, אך כאן העינויים והאלימות גם פיסיים, במסגרת מוסדית ומאורגנת של כפייה ודיכוי.

החלק החותם את טרילוגיית האלימות המאורגנת של פינטר, המחזה "שפת ההר" מ-1988, מבטא בצמצום אמצעים ובארבע תמונות קצרות את תמצית הרעיון כולו: שלילת השפה ונטילת כוח הדיבור כאמצעי לדיכוי ולשליטה פוליטית. במחזה הזה לא מדובר עוד על אינדיווידואל בודד שנלכד ברשת, ואפילו לא על קבוצת אנשים שזהותה נשללת במוסד סגור כלשהו, אלא על מדינה שלמה שהשליטים העומדים בראשה ממשטרים את השפה ואוכפים כלל אחד בסיסי על האוכלוסיה: יש לדבר בשפת המשטר בלבד, ולהעלים כל זכר לשפה אחרת.

זו שלילת הדיבור במופעה החמור ביותר. במרכז המחזה עומדים ניסיונותיהם של חיילים השומרים על כלא כלשהו למנוע מהאוכלוסיה המבקרת את האסורים לשוחח ב"שפת ההר", בעיקר באמצעים אלימים. ככל הנראה מדובר על קבוצת אנשים המתגוררת באזור כפרי ומדברת בניב מקומי, והכלואים במקום נמצאים שם בעקבות התנגדות לממשל. החוקר מרטין אסלין טוען כי אף ששם המדינה לא מצוין במחזה, פינטר מתייחס בו לטורקיה, שבה דוכאה שפת הכורדים בברוטליות במשך תקופה ארוכה. פינטר, לדבריו, פעל למען העלאת המודעות לנושא, וריאיין סופרים ואנשי רוח כורדים.

ההסלמה ברורה: במחזה הראשון היו גולדברג ומקאן, שני גברים בלבד בלבוש לא רשמי, אמונים על שלילת השפה של סטנלי. במחזה השני נדרש למשימה צוות מטפלים בעלי סמכות, שלובשים חלוקים לבנים כמדים רשמיים, ואילו במחזה השלישי אנו עדים לחיילים במדי צבא האוחזים בידיהם נשק חם ומוציאים אל הפועל את החלטות המשטר, ובהן האיסור לשוחח בשפת ההר. ככל שכוחם וסמכותם של הסוכנים עולה, מחמיר האיסור. שפת הקורבנות נשללת באופן רשמי ו"חוקי" על ידי זרועות השלטון, והעוברים על החוק צפויים לענישה חמורה.

גם בזירת ההתרחשות של המחזה חלה עליית מדרגה. בית המגורים שבמחזה הראשון ובית החולים הסגור שבמחזה השני מתחלפים במוסד המייצג יותר מכל את האפשרות לשלוט באוכלוסיה: מתקן כליאה שחיילים שומרים עליו ואפשר לבקרו בזמנים מוגדרים בלבד. "שפת ההר" הוא מחזה פוליטי היוצא נגד משטרים דיקטטוריים ונגד עינויים שהם חלק משלטון טוטליטרי. המשמעות במחזה הנוכחי ברורה: העינוי גס, האכזריות גסה והשליטה באחרים גסה. הערפול שאפף עד כה מסרים דומים של פינטר אינו עוד. מטרת המחזה לבטא את עוצמת האימה הנוצרת כשלאדם או לממשל כלשהו יש כוח בלתי מרוסן על קבוצה אחרת. ככל שמתפזר ערפל האי-ודאות שאפף במחזותיו המוקדמים את האלימות ואת האמצעים שבהם היא באה לידי ביטוי, כך הופכים מסריו של פינטר ביחס לכוח, לשליטה ולדיכוי הפוליטיים בהירים וחד-משמעיים יותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו