בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שירים

תירגם מאנגלית משה דור

תגובות

אל תסתכל

אל תסתכל.

העולם עומד להשבר.

אל תסתכל.

העולם עומד להשליך את כל אורו החוצה

ולתחב אותנו באפלשאול של חשכתו,

אותו מקום שחר וחנוק שמן

שבו נהרג או נמות או נרקד או נבכה

או נזעק או נילל או נציץ כעכבר

כדי להתמקח שוב על מחירנו משכבר.

מסעדה

לא, טעות ביד?.

כל אחד יפה

כמיטב יפיו

ביחוד בארוחת צהרים

במסעדה צחקנית

כל אחד יפה

כמיטב יפיו

ויפים שלהם

מרגש את כלם

ובעטיו אף יזילו דמעות

במונית מאחור בדרכם לביתם.

זה כאן (ל-א')

מה הקול הזה

אני נפנה ונכנס אל החדר הרוטט

מהו הקול שחדר עם החשך?

מהו מבוך האור שבו ישאירנו?

מהי העמדה שננקט,

הנהפך ערף ואז נשוב נסתובב?

מהו ששמענו

זו הנשימה ששאפנו כשנפגשנו לראשונה.

הקשיבי. היא כאן.

לא רבים היודעים שהארולד פינטר (1930-2008), המחזאי הבריטי הגדול וחתן פרס נובל לספרות, שנולד בלונדון למשפחה יהודית ממעמד הפועלים, ומת בימים אלה, שלח ידו גם בשירה. "לפעמים בשירים", אמר פינטר בשיחה אתו, "אני מודע רק במעומעם ליסודות פעילותי, והעבודה מתקדמת לםי החוקים והמשמעת שלה, ואני משמש כמתווך כביכול. אך כפי שאתה אומר, ככל שהמודעות פותחת, כן ייטב לשיר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו